ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אורות התשובה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אהרון בן נתן הלוי
כב. מִעוּט הָאֱמוּנָה בִּתְפִלָּתוֹ, שֶׁבָּא לֹא מִפְּנֵי חֹסֶר אֱמוּנָה בַּהַשְׁגָּחָה הָאֱלֹהִית חַס–וְשָׁלוֹם, אֶלָּא מִפְּנֵי דַּכְאוּת לִבּוֹ• מֵרֹב עֲווֹנוֹתָיו וְעֹצֶם שִׁבְרוֹן רוּחוֹ בִּתְשׁוּבָתוֹ, סוֹפָהּ שֶׁתִּתְהַפֵּךְ לֶאֱמוּנָה עֶלְיוֹנָה וְאַדִּירָה, בִּימִין ד' רוֹמֵמָה, שֶׁתַּעֲשֶׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַמַּדְרִיךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וּמְלַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ.
דיכאון הלב על העוונות
כג. אִם אָדָם נִשְׁפָּל כָּל–כָּךְ בְּדַעְתּוֹ, עַד שֶׁמֵּרֹב מְרִירוּת נַפְשׁוֹ עַל עֹצֶם יְרִידָתוֹ הַמּוּסָרִית, בְּכָל חַטֹּאתָיו, אֵינֶנּוּ יָכוֹל לְהָרִים רֹאשׁ לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת, בְּיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם וּבְחֶבְרַת הַבְּרִיּוֹת, בִּמְנוּחָה וְשִׂמְחַת נֶפֶשׁ בְּרִיאָה - צָרִיךְ הוּא לָשִׂים אֶל לִבּוֹ, כִּי מִדַּכְאוּת לֵב כָּזֹאת עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו הֲרֵי הוּא וַדַּאי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בַּעַל–תְּשׁוּבָה גָּמוּר, וְאִם כֵּן כְּבָר שָׂגְבָה• מַעֲלָתוֹ, וְיוּכַל לְהַנִּיחַ דַּעְתּוֹ וְלָשׁוּב לְשִׂמְחָתוֹ וְחֶדְוַת רוּחוֹ וְלַעֲסֹק בְּכָל הַטּוֹב מִתּוֹךְ לֵב שָׁקֵט וְשָׂמֵחַ, כִּי טוֹב וְיָשָׁר ד'.
התרחבות הבושה
כד. הַבּוּשָׁה שֶׁמִּתְבַּיְּשִׁים בִּפְנִימִיּוּת הַלֵּב מִפְּנֵי הַחֵטְא*, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא דָּבָר שֶׁבַּטֶּבַע, מִכָּל–מָקוֹם יֵשׁ בָּהּ קְצָת כַּפָּרָה. וּכְשֶׁמְּשִׂימִים הַלֵּב לְהַרְחִיב אֶת הַבּוּשָׁה•, כָּל מַה שֶּׁהִיא מִתְרַחֶבֶת הֲרֵי הִיא מַרְחֶבֶת אֶת חוּג הַסְּלִיחָה עַל כָּל הַחֲטָאִים כֻּלָּם•. כִּי הֲרֵי הֵם שַׁיָּכִים זֶה לָזֶה בְּתֹכֶן שֶׁל עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, וְאִם כֵּן הַמִּתְבַּיֵּשׁ מֵאֶחָד מֵחֲטָאָיו - מִכֻּלָּם הוּא מִתְבַּיֵּשׁ, וַהֲרֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁל יִרְאַת ד', שֶׁהִיא הַבּוּשָׁה, מִתְפַּשֶּׁטֶת עַל כָּל שִׁעוּר קוֹמָתוֹ•, וּמִתְכַּפֵּר לוֹ בָּזֶה אֲפִלּוּ מֵחֲטָאִים דִּבְעֵינָן בְּהוּ תְּשׁוּבָה רַבְּתָא דְּחַזְיָא לְחַפָּאָה עַל כָּל עוֹבָדוֹהִי•.
אורות התשובה (128)
בשביל הנשמה
47 - פרק י"ד י"ט-כ"א
48 - פרק י"ד כ"ב-כ"ה
49 - פרק י"ד כ"ו-ל'
טען עוד
כה. הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת הֵן בָּאוֹת לִפְעָמִים בְּתוֹרַת עֹנֶשׁ עַל חֲטָאִים קוֹדְמִים, וְאֵין דַּי בַּמֶּה שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל הָאָדָם לְהִטָּהֵר מֵהֶן בְּעַצְמָן•, שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְטָהֳרָתוֹ כִּי אִם כְּשֶׁיְּפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְיָשׁוּב מֵהָעֲווֹנוֹת שֶׁגָּרְמוּ אֶת אוֹתוֹ הָעֹנֶשׁ שֶׁל נְפִילַת מִדּוֹתָיו.
___________________________
מִפְּנֵי דַּכְאוּת לִבּוֹ – שאיננו ראוי שתתקבל תפילתו. שָׂגְבָה – חזקה ומרוממת. לְהַרְחִיב אֶת הַבּוּשָׁה – להעמיק במשמעות החטא ולהגדיל את הרגשת הבושה. עַל כָּל הַחֲטָאִים כֻּלָּם – 'כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו - מוחלין לו על כל עוונותיו' [ברכות יב:]. שִׁעוּר קוֹמָתוֹ – מכלול אישיותו. דִּבְעֵינָן בְּהוּ תְּשׁוּבָה רַבְּתָא וכו' – שצריך לשוב עליהם תשובה גדולה שראויה לכסות על כל מעשיו. וְאֵין דַּי וכו' – משום שלא תיקן את שורש הקלקול שהוא חטאיו הקודמים.
ביאורים
בני האדם טובים הם מיסודם. לכן, לעתים האדם מוצא את עצמו במלכודת. יש בו הרבה שאיפות לטוב המצויות בגלוי ובנסתר, אך בבחירות שעשה, הוא פגם הרבה, החמיץ, והפסיד. האדם שבור, מיואש, ואין בו די כוחות כדי להמשיך כך את חייו, כדי להמשיך כך לקיים מצוות, וכדי לחיות בצורה נורמאלית. אפילו האמון שלו בקבלת תפילותיו ובהצלחת ניסיונותיו לרומם את עצמו כלפי מעלה נפגם קשות. מה יעשה האדם? כיצד ייצא מהמלכוד ומההרגשה הקשה שמביאים החטאים?
הבושה מהחטאים היא בעצם תופעה טבעית. והרי האדם טוב מיסודו, ומטבעו הוא מתבייש לחטוא. על אף שהבושה היא תחושה טבעית - הוא כבר עשה את הצעד הראשון אל התשובה, התחלה ראשונה של כפרה. שהרי הצעד הראשון אל התשובה שקבעו חז"ל הוא - הכרת החטא, הכרת הרוע שבמעשיו, "יבין לבבו כי רע ומר עזבו את ה'" [שערי תשובה שער א, י]. נמצא שבבעיה עצמה נמצא הפתרון - עצם הבושה הגדולה היא כבר צעד של ממש אל התשובה. כל עוד האדם סובל מדבר מה, והדבר אינו מסתדר עם הנפש שלו - ודווקא כך יש לו סיכוי לצאת ממנו.
לכן, מעצם הבושה יש לשמוח. ואז, את תחושת הבושה ואת הסלידה מהחטא, יש להרחיב, ולהפנים עד כמה החטא רע, ומתוך כך לעזוב את החטאים ולהחליט שלא לשוב אליהם עוד. אז האדם נהיה חדש, שמח, וכוחותיו שבים אליו, עד שבעזרת הקב"ה, זוכה האדם להפוך את חוסר האמון בעצמו ובתפילותיו לאמונה גדולה ולשמחה, ואפילו מידות רעות שהיו באדם כעונש על חטאיו, מגיעות לתיקונם.
הרחבות
* מדוע חשובה הבושה שבחטא
הַבּוּשָׁה שֶׁמִּתְבַּיְּשִׁים בִּפְנִימִיּוּת הַלֵּב מִפְּנֵי הַחֵטְא. המשנה במסכת אבות משווה בין 'עז פנים' לבין 'בושת פנים': "עז פנים לגיהנם ובשת פנים לגן עדן" [אבות ה כ]. דברי חז"ל הללו צריכים ביאור, מדוע הדבר המבדיל בין הראוי לגיהינום לראוי לגן עדן הוא בשאלה אם האדם הוא עז פנים או לא, ולא מעשיו של האדם הם המבדילים?
הרב קוק מתייחס לעניין זה, כשמסביר את מאמר חז"ל: "כל העושה דבר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עונותיו" [ברכות יב:], ואלה דבריו: "הרעות כשהן מתעצמות בטבע הנפש להיות עצם מעצמיו , לא יוכל העושה הרע להרגיש כל רגש של בושה , שהרי כל הרעות הם לפי ערך כבודו שהושפל... אמנם בהיות האדם מרומם נפשו למעלה משפלות השחיתות, אז ישוב להתבייש בכל פועל רע , וצער הבושה ירשים יותר את תיעוב הרע וחשק הטוב שנחסר לו, עד שאם עוד לא הספיק להתעצם בטוב, אבל כבר אבד הרע ערכו מלהיות לו קנין טבעי . על כן בערך זה מוחלין לו על כל עונותיו, כי רגש הבושה הטוב כשמתעורר בנפש מתפשט הוא גם כן על כל חלקי הרעות לתעבן, על כן כבר ראויה היא הנפש ההיא להיות במחיצת צדיקים וטהורים, ואם שרידי הרע הדבקים על הפעולה צריכים להתבער על ידי עונש ויסורין, זה יעשה ד' בחסדו, אבל יסוד הנפש כבר ניצלה..." [עין אי"ה ברכות פרק א קסט].
שאלות לדיון
א. האם מיעוט האמונה בתפילה, המתואר בדברי הרב קוק, הוא חיובי?
ב. היכן הוא מקור הבושה? מהי בעצם הרגשת בושה?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
ללמוד להתייחס
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך ללמוד אמונה?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך מותר להכין קפה בשבת?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מי אתה עם ישראל?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
