בסיומו של ספר 'אורות התשובה' נעסוק ביחס הנכון לדור התחייה ולכוחות החולין שלו. נלמד על הדרך הנכונה להשיב את עם ישראל לדרכו האמיתית ולחשוף בפניו את היופי והמתיקות שברעיון התשובה.
בפרק י"ז, החותם את ספר 'אורות התשובה', הרב קוק משליך את מושג ה'תשובה' על תחיית האומה. ראשית, קובע הרב קוק שהשיבה לארץ ישראל היא היסוד לתשובת העולם כולו. בהמשך מקיש הרב בין התשובה הפרטית לתשובה הכללית וקובע את היחס הנכון לעיכובים בתהליך התשובה.
התשובה מוכרחת לגרום גם לשמחה וגם לעצבות; לעצבות מצד החטא ולשמחה משום עצם הרצון העז לחזור בתשובה. בהמשך נלמד שכל אדם צריך לחזור בתשובה לפי הסגנון שמתאים לו.
מדוע כאשר ניגשים לדבר שבקדושה זה גורם צער? הרב קוק מסביר שבמצב כזה אנחנו מרגשים את השלמות והעונג שבקדושה ומתוך זה אנחנו מתמלאים צער כאשר אנו רואים כמה אנחנו רחוקים מהקדושה. צער זה הינו ביטוי לאהבה שלנו אל ה', והוא זה שמביא אותנו אל הנועם והשמחה.
לפעמים לאחר נפילה אנו חשים רצון עז לחזור בתשובה וצער רב על המעשה שעשינו. היום נלמד שכשאנו מרגישים כך עלינו להיות מאושרים ביותר כיוון שרוח התשובה וההתקרבות לה' יתברך מתחילה לפעם בליבנו.
האם רצית פעם להתחזק במעשים או מידות מסוימות אך בתוך תוכך חשת סתירה פנימית שאולי זה לא אני באמת? היום מלמד אותנו הרב שהשלב הראשון בחזרה בתשובה הוא לחזור לעצמיותינו, לדעת מי אנחנו באמת.
האם פעם רצית לחזור בתשובה או להתחזק אך לא הצלחת? היום מלמד אותנו הרב שאין להתייאש והקשיים יוסרו, ואז מכח הגבורה והמלחמה שנלחמנו נעלה למדרגות גבוהות ביותר.
היום נלמד שלמרות שהרבה פעמים כאשר אנו מתחזקים ומקבלים מחמאות מהחברה אנחנו מרגישים שזה גורם לנו לגאווה. עם זאת, ניתן להפיק ממחמאות אלה גם תועלת מרובה. בהמשך נעסוק בחשיבות ההכרה במעשה הרע שעשינו, אפילו במקרה שעדיין לא תיקנו את מעשינו הרעים.
בהבנה פשוטה נראה לנו שאנו חשים צער גדול כשאנחנו מידרדרים רוחנית. היום נלמד שהכאב על מצבנו הרוחני מגיע דווקא כאשר אנחנו עומדים במקום. בהמשך נבין מהו מקורו של הצער שאנו חשים.
מהם יסודות התשובה? היום נתחיל את פרק ט"ו שבו נברר מהם יסודות התשובה. נלמד שיסוד התשובה הוא הכרת האמת, ושעל התרבות לעסוק בעידון הרצון ולא בתאוות גשמיות.
התשובה אינה רק תיקון נקודתי של מעשים, אלא תפקידה לרומם את האישיות עצמה. לכן התשובה צריכה לעסוק בתיקון המחשבה והנפש וכך הכל יתוקן מהשורש. מאותה סיבה התשובה שייכת גם בצדיקים למרות שמעשיהם מתוקנים.
היום נראה שיראת שמיים אינה רגש בלבד והיא צריכה להיות מודרכת על ידי לימוד שכלי. כמו כן נלמד שתפקידם של שאיפות גדולות הוא לא רק כדי לשפר את העתיד אלא גם לתקן את העבר. לסיום, נתבונן איך הרב רואה את היחס בין צדיק גמור לבין בעל תשובה.
עונג שבת הוא מצוה גדולה, אך צריך להיזהר שהוא לא יגרום לאדם לשקוע בחומריות. נלמד שיש תשובה לפני השבת ולאחריה. נלמד גם על הדקדוק הנצרך אפילו בפרטים הקטנים, ועל החובה לא לעכב את התשובה אפילו לשעה קלה.
התשובה מעלה את לימוד התורה של האדם לאיכות אחרת לגמרי ונותנת לאדם הרגשת מתיקות בלימוד. וכן להיפך – לימוד התורה מסייע לאדם להשלים את עצמו ולהתרומם לתשובה גדולה יותר. לסיום, נעסוק בפיסקה מרכזית במשנת הרב קוק: התשובה צריכה לגרום לאדם להתחבר לעולם ולחיים, אבל בצורה מתוקנת יותר.
הבושה שהאדם מתבייש מחטאיו, גורמת לאדם הרגשת ריחוק מהמצוות ומהתפילה בגלל שאין הוא ראוי להם. למרות זאת, היא בעצמה גורמת לו קרבה גדולה לה', מתוך הבנה ש"קרוב ה' לכל קוראיו", בכל מקום שבו הם נמצאים.
"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" – לפעמים דווקא ההתרוממות הרוחנית גורמת להתגברות של תאוות, אך זה לא אמור לגרום לאדם לעצור בהתקדמות. כמו כן נדבר היום על חיזוק הרצון על ידי חיזוק כוחות הגוף, ועל כך שגם במצב של הרגשת ריחוק ממדרגות רוחניות גבוהות אל לנו להתייאש.
מתי צריכים לשוב בהדרגה מסודרת, ומתי אפשר לדלג על מדרגות? דווקא אצל בעלי תשובה יש מקום לדילוגים, אבל זה תלוי באופיו של האדם ובתכונותיו. דילוג מהיר מדי יכול לגרום לאדם בלבול וניתוק מהמצב האמיתי שבו הוא נמצא.
