ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- מאגר פסקי דין רבניים
- דיני ראיות
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- סדרי הדין והדיון
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
הרב עובדיה אחיטוב אב"ד
הרב דוד בר-שלטון דיין
הרב עדו רכניץ דיין
התובע:א, השתתף בתגרה
הנתבע:ב, עד לתגרה
עובדות וטענות
המקרה:
אירעה תגרה במקום ציבורי. בסוף התגרה היתה למר י' חבורה בעינו, בעקבות מכה שקבל מהתובע.
התובע טוען:
1. מר י' ומר א', שניהם בגיל העמידה, תקפו אותו במקום ציבורי, הנתבע קם, פנה לאביו של התובע בבקשה להתערב, ומשלא נענה ניסה לחצוץ בגופו בין הניצים. משהתגברה התגרה זז הנתבע הצדה ומר י' וא' רדפו אחרי התובע אל כיוון היציאה מהמקום. השניים השיגו אותו בין הדלתות הפנימיות והחיצוניות, תפסו אותו והכו אותו. בתגובה התובע הכה את מר י' וגרם לו לחבורה בעינו, התובע חזר על הודאה זו גם בבית המשפט.
2. לדברי התובע, הנתבע צפה במתרחש, אולם, כאשר נחקר במשטרה 3 ימים מאוחר יותר, ובבית המשפט שלוש שנים לאחר מכן, הוא טען שאינו זוכר פרטים הנראים לתובע משמעותיים.
3. בעקבות האירוע התובע הורשע בסופו של דבר: נגזרה עליו חצי שנת מאסר על תנאי, פיצוי למר י' בגובה 10,000 ש"ח וקנס בגובה 2,500 ש"ח.
4. התובע טוען שאילו היה הנתבע מספר את כל הידוע לו בבית המשפט הרי שהתובע היה מזוכה בסופו של דבר.
לפיכך, התובע תובע מהנתבע:
1. להעיד שנית בבית המשפט עבור התובע.
2. או לפצות את התובע על הנזק שנגרם לו.
הנתבע טוען:
1. שהוא אינו העד המרכזי בפרשה, ולא עדותו היא זו שהובילה להרשעה.
2. שהוא אכן אינו זוכר מה אירע.
3. שהתובע הורשע גם בעקבות הטרדה טלפונית.
דיון
האם יש מצוות עדות בבית משפט?
בשו"ע (חו"מ כח, א) נפסק:
"כל מי שיודע עדות לחבירו וראוי להעידו, ויש לחבירו תועלת בעדותו, חייב להעיד, אם יתבענו שיעיד לו (בב"ד תוס' וב"י), בין שיש עד אחד עמו בין שהוא לבדו";
שני מקורות למצווה זו:
1. הפסוק "אם לוא יגיד ונשא עונו" (ויקרא ה, א, וכן הובא ברמב"ם סהמ"צ עשה קעח).
2. החובה הכללית: "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא יט, טז, וברמב"ם סהמ"צ לא תעשה רצז).
3. מצות השבת אבידה (נימוקי יוסף, ב"ק כד, א, רמב"ן קונטרס דינא דגרמי).
נראה ששני המקורות האחרונים מחייבים אדם להעיד גם בבית משפט על מנת להציל את הנתבע מידי התובע, זאת, במסגרת החובה הכללית לסייע לאדם מישראל הנמצא בצרה.
בשו"ת דברי יציב (חו"מ, עט) כתב שבשו"ת חקקי לב (חו"מ כו) דן בשאלה האם מצוות העדות חלה גם על עדות בערכאות על מנת להציל אדם, ונשאר בצ"ע.
מה גם, שבנידון דידן, יש לדון האם לעדות במשפט פלילי היא בגדר ערכאות או שהיא מותרת מסיבות שונות.
האם יש חיוב ממון על אדם שנמנע מלהעיד?
בשו"ע (חו"מ כח, א) נפסק:
"ואם כבש עדותו, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים".
רוצה לומר, אין חיוב בדיני אדם על אדם שברור לכל שכבש את עדותו.
האם יש מצוות עדות על עד אחד?
בגמרא (ב"ק נו, א) נפסק שעד אחד הנמנע מלהעיד פטור אפילו מדיני שמיים. אולם, מהרמב"ם (עדות א, א) משמע שיש מצווה אפילו על עד אחד. קצות החושן (כח, ג) כתב שעד אחד חייב כחלק ממצוות השבת אבידה, ונתיבות המשפט (כח, א) כתב שיש על עד אחד רק מצווה דרבנן.
במקרה דנן, של משפט פלילי, הרי שעדות ברורה של עד אובייקטיבי אחד, היתה יכולה לכאורה להכריע את הכף לטובת התובע. ולכן, מסתבר שאילו היה הנתבע יודע שהתובע זכאי היתה עליו חובה להעיד עבורו בבית המשפט.
עדותו של הנתבע במשטרה ובבית המשפט
כאמור לעיל, התובע טען שהנתבע לא סיפר את כל הידוע לו בבית המשפט ובעקבות כך התובע הורשע.
הנתבע אמר בחקירתו במשטרה ובבית המשפט כי היתה "התגוששות" בבית הכנסת, וכן שמר י' וא' "דחפו" את התובע החוצה. במילים אחרות, הוא העיד כי לא היה מדובר במעשה חד צדדי של התובע, אלא בהתגוששות. מכאן, שהנתון המרכזי בדבר מעשיהם של מר י' וא' הובא לידיעת בית המשפט.
יתירה מזו, השופט קבע בפסק הדין שהיה מרשיע את התובע גם אילו גרסתו לאירוע היתה מתקבלת.
גם אילו טענת התובע, כי המידע שהסתיר הנתבע היה מביא לזיכויו, היתה נכונה, הרי שהיא לא הוכחה בפנינו. התובע עצמו אינו יודע מה ראה הנתבע, כיון שפניו היו מופנות לכיוון היציאה, בניסיון הבריחה שלו מהמקום. וגם אם הנתבע הסתכל לכיוון היציאה הרי שהוא ראה את גבם של מר י' וא' ולא מה אירע בדיוק בינם לבין התובע.
לסיכום:
1. על הנתבע ישנה חובה לספר את הידוע לו בבית המשפט על מנת לזכות את התובע.
2. למיטב הבנתנו, בעדותו בבית המשפט הנתבע אכן סיפר את הנתון המרכזי - היתה התגוששות בין התובע למר י' וא'.
3. לא הוכח כי הנתבע נמנע מלספר פרטים נוספים שהיו ידועים לו.
4. על פי פסק הדין של השופט, התובע היה מורשע גם אילו היתה גרסתו מתקבלת.
5. גם אילו היה הנתבע נמנע מלהעיד בבית המשפט להגנת התובע, הרי שהוא לא היה חייב ממון על כך.
לפיכך,
1. אנו דוחים את התביעה.
2. אנו קובעים כי אסור לתובע להטריד את הנתבע בעניין זה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
