ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
הדרוש האחד עשר חלק ג'
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
שרה דבורה בת חנה, יהודה אריה בן חנה, נחמה בת חנה
וַאֲנִי מְבָאֵר עוֹד וְאוֹמֵר, שֶׁכְּמוֹ שֶנִתְיַחֲדָה תּוֹרָתֵנוּ מִבֵּין נִמּוּסֵי* הָאֻמּוֹת בְּמִצְווֹת וְחֻקִּים אֵין עִנְיָנָם* תִּקּוּן מְדִינִי כְּלָל, אֲבָל הַנִּמְשָׁךְ מֵהֶם הוּא חוּל הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי* בְּאֻמָּתֵנוּ וְהִדָּבְקוֹ בָּנוּ, בֵּין שֶׁיֵּרָאֶה הָעִנְיָן הַהוּא לְעֵינֵינוּ – כְּעִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת וְכָל הַנַּעֲשֶׂה בַּמִּקְדָּשׁ, בֵּין שֶׁלֹּא יֵרָאֶה – כְּיֶתֶר הַחֻקִּים שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה טַעֲמָם, מִכָּל מָקוֹם אֵין סָפֵק שֶׁהַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי הָיָה נִדְבָּק בָּנוּ וְחָל בַּפְּעָלִים* הָהֵם, וְעִם הֱיוֹתָם רְחוֹקִים מִן הֶקֵּשׁ* הַשֵּׂכֶל. וְאֵין בָּזֶה פֶּלֶא, כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּסְכַּל* הַרְבֵּה מִסִבּוֹת הַהֲוָיוֹת הַטִּבְעִיּוֹת* וְעִם כָּל זֶה יִתְאַמֵּת מְצִיאוּתָם, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁרָאוּי שֶׁנִּסְכַּל סִבּוֹת חוּל הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי וְהִדָּבּקוֹ בָּנוּ. וְזֶה שֶׁנִּתְיַחֲדָה בּוֹ תּוֹרָתֵנוּ מִנִּמּוּסֵי הָאֻמּוֹת, שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם עֵסֶק בָּזֶה כְּלָל, כִּי אִם בְּתִקּוּן עִנְיַן קִבּוּצָם.
משפט התורה ומשפט המלך
וּלְפִיכָךְ אֲנִי סוֹבֵר וְרָאוּי שֶׁיֵּאָמֵן בּוֹ, שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַחֻקִּים שֶׁאֵין לָהֶם מָבוֹא* כְּלָל בְּתִקּוּן הַסִּדּוּר וְהֵם סִבָּה עַצְמִית קְרוֹבָה לְחוּל עֲלֵיהֶם הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי, כֵּן מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה יֵשׁ לָהֶם בָּזֶה מָבוֹא גָּדוֹל, וּכְאִלּוּ הֵם מְשֻׁתָּפִים בֵּין סִבַּת חוּל הָעִנְיָן הַהוּא בְּאֻמָּתֵנוּ וְתִקּוּן עִנְיַן קִבּוּצֵנוּ, וְאֶפְשָׁר שֶׁהֵם הָיוּ פּוֹנִים יוֹתֵר אֶל הָעִנְיָן אֲשֶׁר הוּא יוֹתֵר נִשְׁגָּב בְּמַעֲלָה מִמַּה שֶּׁהֵם הָיוּ פּוֹנִים לְתִקּוּן קִבּוּצֵנוּ, כִּי הַתִּקּוּן הַהוּא – הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר נַעֲמִיד עָלֵינוּ יַשְׁלִים עִנְיָנוֹ, אֲבָל הַשּׁוֹפְטִים וְהַסַּנְהֶדְרִין הָיָה יְכָלְתָּם לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם בְּמִשְׁפָּט אֲמִתִּי צוֹדֵק בְּעַצְמוֹ שֶׁיִּמָּשֵׁךְ מִמֶּנּוּ הִדָּבֵק עִנְיָן הָאֱלֹהִי בָּנוּ •, יִשְׁלַם מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי סִדּוּר עִנְיָנוֹ הַהֲמוֹנִי* אוֹ לֹא יִשְׁלַם. וּמִפְּנֵי זֶה אֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּצֵא בִּקְצָת מִשְׁפְּטֵי [וְדִינֵי הָאֻמּוֹת מַה שֶּׁהוּא יוֹתֵר קָרוֹב לְתִקּוּן הַסִּדּוּר הַמְּדִינִי מִמַּה שֶּׁיִּמָּצֵא בִּקְצָת מִשְׁפְּטֵי] הַתּוֹרָה, וְאֵין אָנוּ חֲסֵרִים בָּזֶה דָּבָר, כִּי כָּל מַה שֶּׁיֶּחְסַר מֵהַתִּקּוּן הַנִּזְכָּר הָיָה מַשְׁלִימוֹ הַמֶּלֶךְ, אֲבָל יֵשׁ לָנוּ מַעֲלָה גְּדוֹלָה עֲלֵיהֶם – שֶׁמִּצַּד שֶׁהֵם צוֹדְקִים בְּעַצְמָם – רְצוֹנִי לוֹמַר: מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה – כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק", יִמָּשֵׁךְ שֶׁיִּדָּבֵק וְיָחוּל הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי בָּנוּ.
___________________________________
נִמּוּסֵי – חוקי דתות. עִנְיָנָם – של המצוות. חוּל הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי – השראת השכינה. בַּפְּעָלִים – מעשי המצוות. הֶקֵּשׁ – הבנה, הגיון. נִּסְכַּל – מלשון סכלות, חוסר הבנה. מִסִבּוֹת הַהֲוָיוֹת הַטִּבְעִיּוֹת – סיבות של תופעות הטבע. מָבוֹא – שייכות. הַהֲמוֹנִי – סידור הציבור.
ביאורים
לאחר שלמדנו שתפקידם של השופטים הדנים על פי משפטי התורה הוא לדון את העם במשפט צודק, ושתפקידו של המלך להשלים את הנצרך לתיקון החברה, הר"ן עולה קומה נוספת בביאור תפקידם המיוחד של משפטי התורה.
השילוב שבין ההלכות ה'יבשות' לכאורה, שמטרתן לסדר את החברה ולהכריע בוויכוחים שבין איש לרעהו, לבין תורת ה' המיוחדת בהיותה חכמה אלוהית נשגבה ועמוקה מאד, הוא שילוב מרתק ומיוחד מאד. בניגוד לחוקי אומות העולם, העוסקים בעיקר בהנהגה אישית וחברתית ישרה, התורה באה להביא את האדם למקום אחר. מצוות התורה מביאות את האדם לדביקות בבורא ולגילוי של עולם רוחני בתוך חייו הגשמיים, למרות שלא תמיד קל להבין כיצד כל מצווה מסייעת לכך.
הר"ן מסביר שכשם שבשאר המצוות מטרת המצוות היא לקרב את האדם אל הבורא ולקדשו דרך קיומם, כך גם במשפטים השייכים לחלק 'חושן משפט'. דינים אלו כביכול משלבים בין תיקון החברה לבין גילוי הקדושה בעולם, ויתכן שאף נוטים בעיקר לגילוי הקודש. תפקיד השופטים הוא לכוון אל האמת והצדק: "ושפטו את העם משפט צדק", ועל ידי זה להרבות דבקות בה' ולתקן את האדם והעולם מבחינה רוחנית. לכן, הר"ן אינו חושש מהימצאות דינים שבהם דיני אומות העולם נראים יותר מועילים לתיקון החברה, שהרי מטרתם העיקרית של חוקי התורה אינה תיקון זה, ומראש ניתנו סמכויות נרחבות למלך על מנת שהוא 'יכסה' חששות אלה.
הרחבות
•הרוחניות במבנה החברתי בישראל
אֲבָל הַשּׁוֹפְטִים... הָיָה יְכָלְתָּם... הִדָּבֵק עִנְיָן הָאֱלֹהִי בָּנוּ. הר"ן מבאר שצדקת המשפט בישראל לא באה רק למען הסדר החברתי, היא גם בעלת יכולת השפעה רוחנית על האומה.
רעיון זה, שגם לחול יש משמעויות רוחניות, מוצא ביטוי בדברי החתם סופר . לפי דבריו מצוות ישוב ארץ ישראל שקולה כהנחת תפילין: "וכאלו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה הכי נמי לא יאמר לא אאסוף דגני (בארץ ישראל דווקא) מפני עסק התורה" [חתם סופר סוכה לו.]. רעיון דומה כותב הרב קוק : "כאשר הגיע התור של בנין האומה בארצה, והצורך המעשי של הסדורים המדיניים והחברתיים נעשה חלק מתכנית פָּעֳלֵי הכלל, הרי הם הם גופי תורה... וכל מה שיתרחבו הגורמים המעשיים ויתבססו יותר יפעל הרוח המלא קדושה וחיי אמת על העולם ועל החיים, ואור ישראל יאיר פני תבל בכליל יפעתו" [אורות, אורות התחיה כז]. הרב מסביר שבשיבת ישראל לציון יש הכרח חיוני לייסד מערכות בכל התחומים: בהקמת ממשל, משטרה, מערכת משפט ומערכות נוספות שיתנו מענה לצרכים החיוניים של עם החי בארצו. כך הוא במישור המדיני והחברתי וכך גם במישור הרוחני. כשם שישנה מצווה להניח תפילין כך ישנה מצווה להיות "ממלכת כהנים" כלומר מדינה מתוקנת מהמישור הפשוט ביותר ועד למשמעויות הרוחניות ביותר של מושג זה. רעיון זה של הרב קוק ושל החתם סופר מבוסס על דברי הר"ן כאן בנוגע לרוחניות שקיימת במציאות המשפט המדיני בישראל.
שאלות לדיון
הר"ן אומר שמשפטי הגויים נועדו לשם תיקון הסדר החברתי בלבד. האם אין במשפטיהם שום צד מוסרי מצד עצמם?
האם יכול להיות מקרה שבו משפטי התורה יסתרו את המוסר?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה
עולת ראיה – ברכות
עולת ראיה – ברכות
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
