ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- נדרים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
דעת הי"מ שהביא הרא"ש הסוברים שהאומר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר" נעשה נזיר מיד, ודעת הרא"ש שראוי לו לקבל עליו נזירות לאלתר
הרא"ש בפירושו הביא בשם י"מ [וכ"ה בתוס' ד"ה בל תאחר בשם ר"ת] שפירשו "דמן ההיא שעתא הו"ל נזיר", בלשון קושיא, כלומר, מיד חלה עליו נזירות, ומאי בל תאחר איכא. והרא"ש ז"ל דחה פירושם, וכתב דלא מסתברא שיהא נזיר בלא קבלה, דמשום חשש שמא ימות לא הוי כאילו קיבל עליו נזירות. כלומר, הרא"ש סובר שהלשון "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר", אינו בעצמותו לשון קבלת נזירות, ועדיין מחוסר הוא קבלת נזירות. ולפיכך פירש הרא"ש שאין כוונת הגמ' "דמן ההיא שעתא הו"ל נזיר" לומר שמיד נחשב לנזיר ממש, אלא שמפני החשש שמא ימות, ראוי לו לקבל עליו נזירות לאלתר, ואם ישהה קבלת נזירותו ג' רגלים, אז יעבור בבל תאחר 1 .
ביאור דברי התוס' ד"ה מידי והערת גליון מהרש"א על תירוץ ב' שבתוס'
בתוס' [ד"ה מידי] הביאו קושית הר"ר יוסף שהלך לארץ הצבי, אמאי לא משכחת לה בל תאחר בנזירות דאמר "הרי עלי לקבל נזירות אחר ל' יום", ואי מאחר עובר בבל תאחר? וכתבו התוס' בתירוץ א': ושמא היינו כשינויא דשנינן לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר, כלומר, עד שאקבל נזירות. ולתירוץ זה, אמירתו "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר", היא 'נדר לנדור בנזירות', וסוברים התוס' בתירוץ א' שאם מאחר לקבל עליו נזירות, נחשב כעובר בבל תאחר של נזירות, כיון שענינו של הנדר הוא הנהגת נזירות.
ובתירוץ ב' כתבו התוס': עוד י"ל דאי מאחר לשלם נדרו א"כ לאו היינו בל תאחר דנזיר, כי אם בל תאחר דנדר, שמאחר לנדור נדרו. כלומר, האומר "הרי עלי לקבל נזירות אחר ל' יום", זהו 'נדר לנדור בנזירות', והמאחרו אינו עובר בבל תאחר של נזירות, כי אם בבל תאחר של נדר, משא"כ האומר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר" שעובר בבל תאחר של נזירות. ובגליון מהרש"א העיר על תירוץ ב' שבתוס': אינו מובן כל כך יפה, דהא גם באומר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר" עדיין אינו נזיר עד שיקבל עליו נזירות, כמש"כ הרא"ש והרשב"א, וא"כ נימא דעובר רק על בל תאחר דנדר. כלומר, האומר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר", זהו ג"כ 'נדר לנדור בנזירות', וא"כ אינו עובר אלא על בל תאחר של נדר, שאיחר לנדור בנזירות, אבל לא על בל תאחר של נזירות.
ישוב הערת גליון מהרש"א על תירוץ ב' שבתוס' הנ"ל
ונראה שלדעת התוס' בתירוץ ב', יש הבדל בין שתי האמירות. האומר "הרי עלי לקבל נזירות אחר ל' יום", צריך קבלת נדר חדשה אחר ל' יום להיות נזיר, שכך אמר: "הרי עלי לקבל נזירות", ולא אמר: "הרי עלי להיות נזיר אחר ל' יום", משא"כ "האומר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר", הרי קיבל על עצמו להיות נזיר בלא ציון מפורש של זמן, הלכך אינו צריך נדר חדש של קבלת נזירות, ומשום שאמירה זו גופא נחשבת כנדר של קבלת נזירות בזמן בלתי מסוים במשך ימי חייו, ואין צריך אלא שיציין ויפרש את הזמן שבו מתחיל את הנהגת נזירותו, וענין זה של ציון הזמן יתקיים ע"י שיאמר, למשל, "הריני מתחיל עתה לקיים את נדר הנזירות שקבלתי על עצמי מכבר". מיהו, בלא שום אמירה נוספת קודם להתחלת נזירותו, אינו יוצא ידי חובת נדרו, שאם לא חל עליו דין נזירות בגופו, דהיינו שנהפך להיות נזיר, אפילו אם יתנהג בפרישות באותם הדברים שהנזיר מוזהר בהם, עדיין אין הנהגתו נקראת הנהגת נזירות, שאין הנהגת נזירות אלא הנהגת פרישות מיין, טומאה ותגלחת של מי שהוא נזיר בגופו, דהיינו שיש לו תואר 'נזיר'. ולכן כאמור, עליו לציין באמירה המפרשת שמתחיל עתה לקיים את נדר הנזירות שקבל על עצמו מכבר שאמר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר".
סיכום
העולה מן המתבאר שיש כאן ג' שיטות בדין "האומר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר". דעת הי"מ שהביא הרא"ש וכן דעת ר"ת שבתוס', שנעשה נזיר מיד 2 , וכפשטא דלישנא דגמ', וחלים עליו לאלתר כל דיני נזירות. ודעת התוס' בתירוץ א', שזהו בבחינת 'נדר לנדור בנזירות' באיזה זמן במשך חייו, וצריך נדר חדש של קבלת נזירות, וכ"מ דעת הרא"ש בפירושו, וכ"כ המנחת חנוך 3 בדעת הרמב"ם. ודעת התוס' בתירוץ ב', שזהו נדר להתנהג בנזירות פעם אחת במשך ימי חייו, ואין צריך נדר נוסף, שאין אמירה זו בבחינת 'נדר לנדור בנזירות', אלא זהו נדר להתנהג בנזירות, וצריך רק לציין את הזמן שבו מקיים נדרו שנדר מכבר להתנהג בנזירות.
^ 1. והר"ן ד"ה בל תאחר, חולק וסובר שעובר לאלתר בבל תאחר, וע' חידושי הגרנ"ט נדרים סי' מ"ח ביאור מחלוקתם.
^ 2.וע' מרומי שדה נדרים ג' ע"ב ד"ה מיהו ונזיר ט"ז ע"ב ד"ה אבל, בדעת הרמב"ם , שנעשה נזיר מיד, ומ"מ אם לא נהג בנזירות, אינו עובר משום איסורי נזירות, אלא משום בל תאחר, וסיים הנצי"ב ז"ל באמרו: וסברא זו חידוש הוא.
^ 3. מנחת חנוך מצוה שס"ח אות ו' ואות י"ג. ויש להעיר, שבמנחת חנוך שם ס"ק ו' כתב שכן גם דעת ה תוס' ד"ה בל תאחר וד"ה מידי. ולמבואר, הדבר שנוי במחלוקת בין שני תירוצי התוס' ד"ה מידי.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.

אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.

















