(ט. 4+ עד ט: 4-)

א. המקור להוספה בחול על קודש

1. שמיטה –

"ששת ימים... בחריש ובקציר תשבות" – מיותר לשבת,

לר"ע זה מתייחס לשמיטה, ובא ללמד על תוספת שביעית (לא לגמרי אלא חרישה לפני וקצירה אחרי).

והחולקים (רי"ש) – מתייחס לשבת, ובא להתיר את קצירת העומר.

1. יום כיפור –

"שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב... תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם" –

תשיעי - מלמד על תוספת לפני,

תשבתו שבתכם - מלמד על שבת ויו"ט.

            והחולקים – שכל האוכל בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה.

ב. איסור זריעה וקצירה ביובל חל רק קיימו דינים אחרים

הפסוקים (ויקרא כה) -

(ט) וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ...

(י) וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ, יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ...

(יא) יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ...

הדעות -

יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם – מצמצם שאיסור הזריעה וקצירה זה רק אם קיימו את הדינים שנאמרו לפני כן:

שיטה א – רק אחד מהדינים מעכב (כי יש גם ריבוי של "תהיה לכם" – מכל מקום) –

            ר"י – שחרור העבדים (זה הדין הסמוך ל"יובל היא" – מקרא נדרש לפניו).

            רי"ס – שופר (1. קיים לעולם, בניגוד לעבדים. 2. תלוי בבי"ד ולא באנשים סתם).

שיטה ב (רבנן) – כל הדינים.

ו"תהיה לכם " מלמד משהו אחר – שמשחררים עבדים גם בחו"ל (כשמשחררים בארץ).

ג. א' בתשרי ראש השנה לנטיעות – לגבי ערלה

עושים גזירה שווה ל"מראשית השנה ועד אחרית שנה"

ולא לומדים מ"ראשון הוא לכם לחודשי השנה" כי שם כתוב "חודשי".