בית המדרש
  • משנה וגמרא
  • תלמוד בבלי
  • פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
קטגוריה משנית
  • משנה וגמרא
  • תלמוד בבלי
  • ראש השנה
undefined
10 דק' קריאה
הקדמה עיקר מצוותו של יום ראש השנה אינו מובן כל צרכו מפשטי הפסוקים, שכן התורה מגדירה את יום זה כ'יום תרועה' (במדבר כט, א) וכן 'זכרון תרועה' (ויקרא כג, כד). אך מהי אותה התרועה? כיצד היא מושמעת? מתי וע"י מי? כמה פעמים צריכים להשמיע את התרועה? בכל השאלות הרבות הללו ועוד אחרות דנה מסכת ראש השנה בפרקים שלישי ורביעי. בסוגיות הבאות נעסוק בחלק מן הנושאים. בסוגיא הראשונה ננסה להתחקות אחר הסוג הכשר של הקרניים מהם מייצרים שופר עבור ראש השנה. המקור לשופר כאמור, התורה איננה כותבת את הביטוי 'שופר' בנוגע למצוות היום של ר"ה, אלא חז"ל לומדים זאת באמצעות גזירה שווה (ר"ה לג, ב):
תנו רבנן: מנַיִן שבשופר? תלמוד לומר והעברת שופר תרועה, אין לי אלא ביובל, בראש השנה מנין? תלמוד לומר בחדש השביעי, שאין תלמוד לומר בחדש השביעי, ומה תלמוד לומר בחדש השביעי - שיהיו כל תרועות של חדש שביעי זה כזה. ומנין שפשוטה לפניה - תלמוד לומר והעברת שופר תרועה. ומנין שפשוטה לאחריה - תלמוד לומר תעבירו שופר. ואין לי אלא ביובל, בראש השנה מנין - תלמוד לומר בחדש השביעי, שאין תלמוד לומר בחדש השביעי, ומה תלמוד לומר בחדש השביעי שיהו כל תרועות החדש השביעי זה - כזה.
אמנם גם כאשר ניגש לברר את מין השופר הנדרש לתקיעת היובל, לא נמצא את הדבר מפורש בתורה. ועל כן מובן מדוע נחלקו בדבר רבותינו התנאים כדלקמן. מכל מקום, מגמרא זו למדנו שהתרועה האמורה בראש השנה צריכה היא להשמע ע"י שופר. ומהו אותו השופר? שיטת רמב"ן ורא"ש והנה, אומרת המשנה (כו, א):
כל השופרות כשרים, חוץ משל פרה מפני שהוא קרן. אמר רבי יוסי: והלא כל השופרות נקראו קרן, שנאמר במשך בקרן היובל.
דברי ת"ק 'כל השופרות כשרים' על פניו הם כפשוטם – כל הקרנים באשר הם לבד משל פרה. ורבי יוסי מוסיף אף את קרן הפרה. ולכא' יש לומר שהלכה כת"ק. אך מאידך, המשנה הבאה אומרת (כו, ב):
שופר של ראש השנה של יעל, פשוט ופיו מצופה זהב... ובתעניות בשל זכרים, כפופין ופיהן מצופה כסף... שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות. רבי יהודה אומר: בראש השנה תוקעין בשל זכרים, וביובלות בשל יעלים.
משנה זו מעמידה כתנאי שהשופר יהיה עשוי מקרן של יעל או לחילופין רק המגיע מן האיל (זכר הכבשים). כמו כן נוסף במשנה זו תנאי של היות השופר פשוט או כפוף, כך שממילא לא כולל כל השופרות באשר הם?! ועולה אם כן שיש דעות נוספות בנוגע לכשרות השופר. הגמ' מיד אומרת:
אמר רבי לוי: מצוה של ראש השנה ושל יום הכפורים בכפופין ושל כל השנה בפשוטין.
תוס' (כו, ב ד"ה של יעל) לומדים מתחילה, שאכן שופר הכשר לתקיעת בר"ה הוא רק של איל כפוף, וזאת משום שסתמא דגמרא כותבת כר' לוי שאמר שבר"ה תוקעים בכפופים, ובאופן פשוט מבינים בביטוי 'כפופים' לאיל (זכר הכבשים בוגר) שסתמו כפוף. וכן לומדים התוס' מדברי הגמרא בפרק ראשון (טז, א) המביאה מימרא בשם רבי אבהו, מימרא שאין עליה חולק או מעיר:
אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? - אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני.
א"כ משני אלו נלמד שצריך דווקא איל כפוף. אך תוס' חוזר בו, וטוען שנראה שדינו של ר' לוי אינו לעיכובא אלא למצוה בעלמא. וכמה ראיות יש לו לכך: א. נאמר בגמרא 'מצוה' משמע שאינו דין גמור. ב. עצם תקיעת השופר בר"ה נלמדה מגז"ש מיובל, שם רק מוזכר שופר, ולכאורה כל שופר כשר. ג. נראה שהמשניות המובאות לעיל אינן חלוקות, שאם כן היה יוצא שיש מח' מרובעת. אלא יותר נראה שיש משנה העוסקת בעיקר הדין והיא המשנה הראשונה והמשנה השניה עוסקת בהידור המצווה, בבחירת השופר המשובח ביותר. מהיכן תוס' יודעים זאת? מהיכן נראה כן שאינן חלוקין? על זאת כותב הר"ן (ו, א ברי"ף ד"ה מיהו):
ועוד דכפופין משמע דלא לעכב קאמר אלא למצוה, דאי לעכב פליגי היכי מסתיים מתניתין ותני שופר של ראש השנה של יעל פשוט דמשמע דרבי יוסי ות"ק דידיה מודו בה הוה ליה למיתני בלישנא דפלוגתא ולמימר ואחרים אומרים שופר של ר"ה של יעל פשוט.
מכל המקורות הנ"ל נראה לתוס', כאמור, שאכן יוצאים י"ח בכל השופרות אלא שיש מדרג של כשרות. ואכן כך נוקטים למעשה רמב"ן בדרשתו המפורסמת לראש השנה, הרא"ש (פרק ג סימן א) ור"ן (שם). וכך מסכמים הם את המדרגות של עדיפות השופר (לשון הר"ן), ותוספת המקור ממנו אביא בלשוני:
ונמצינו למדין ג' דינים בשופר: א. בדיעבד כל השופרות כשרין חוץ משל פרה דאפילו דיעבד פסול ואין צריך לומר אותן קרנים שכולן זכרות שהן פסולים דלאו שופר מיקרו אלא קרן.
דין זה נלמד מהמשנה הראשונה – כל השופרות כשרים וכתנא קמא. ב.
ולמצוה בעינן כפופין והיינו דתנן בר"ה תוקעים בשל זכרים ומיהו כל הכפופין כשרים וכמו שכתבנו למעלה.
דין זה נלמד מסתמא דגמרא שפסקה כר' לוי שאמר מצוה בשל כפופים. ג.
אבל למצוה מן המובחר בעינן של איל וכדאמר רבי אבהו לעיל למה תוקעין בשופר של איל וכמו שכתבתי שם בסייעתא דשמיא וליכא למימר בשל זכרים דקאמר רבי יהודה היינו של איל בלבד משום עקידת יצחק בן אברהם דא"ה כי אמרינן בגמרא מר סבר דהיינו רבי יהודה כל דכאיף איניש טפי עדיף הוה לן למימר רבי יהודה סבר של איל טפי עדיף משום עקידת יצחק בן אברהם אלא ודאי כדאמרן:
הידור זה נלמד כמו שכתבו במפורש מדברי רבי אבהו. ומהלשון 'למה תוקעין?' אין משמע שהוא חיוב אלא למה בפועל נהגו כך. ואין לומר שהוא דינא דאורייתא ממש"כ 'אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר', שהרי אין זאת נבואה אלא רעיון עמוק הרמוז בשופר ולכן כביכול אמרו הקב"ה מפורש. והראיה שאין זאת חובה מכל המימרות הקודמות שם בסוגיא (טז, א) שאף הן בלשון זו 'אמר הקב"ה הביאו לפני עומר כדי', 'אמרה תורה הביאו שתי הלחם כדי'. כך מבואר בדרשת הרמב"ן. שיטת התוספות אך למעשה, תוס' עצמם חוזרים בהם שנית, ושבים אל ההנחה הראשונה ששופר הוא רק מאיל כפוף, וטעמם – הלימוד מגזירה שווה:
ומיהו קשה קצת דהא ר' לוי דאמר מצוה של ר"ה ויוה"כ היינו משום דילפינן גזרה שוה זה מזה בשביעי שביעי כדאמרינן בפ' בתרא (לד, א) וכדתנן שוה יובל לר"ה לתקיעה. ואי הוה טעמא משום מצוה בעלמא כדאמרינן 'דכמה דכייף איניש טפי עדיף' - היינו דוקא בראש השנה שהתקיעה לתפלה ולזכרון, אבל יובל אין התקיעה אלא סימן שלוח עבדים והשמטות שדות החוזרות לבעלים. לכך היה נראה לי מתוך זה, דאינו יוצא אלא בכפוף! פירוש דצריך להיות כפוף, אי לא – לא. וגמרינן יובל מיניה.
רוצה לומר, שהרי קיי"ל כר' לוי כפי שסתמה הגמרא, ורבי לוי משווה את השופר של ר"ה לשופר של יו"כ, אע"פ שמצד הטעמים אינם שווים (כפופים מתאים לר"ה ופשוטים ליו"כ), וההשוואה היא דלא כרבי יהודה המחלק בין שופר של ר"ה לשל יו"כ. ומהיכן אם כן למד רבי לוי את דינו? ע"כ למד זאת מהגזירה שווה שביעי-שביעי. ולימוד מגז"ש הוא לימוד דין גמור ולא מעלה והידור, ואחד מפרטיו של הלימוד הוא הכפיפות של השופר בר"ה, והוא פרט מעכב, וממנו למדו ליו"כ. כך מבואר בפני יהושע על דברי תוס' אלו. אמנם עדיין יש לשאול מדוע העדיף ר' לוי כפוף של ר"ה על פני הפשיטות של יובל? וכותב הפנ"י שטעם הכפיפות בר"ה הוא 'טעמא רבה' ועדיין נשאר הפנ"י בצ"ע. כאמור, לפי תוס' כל מה שנלמד מהגז"ש הינו דאורייתא ומעכב ועל כן כפוף הוא לעיכובא. אך שיטת הרא"ש שאע"פ שהגז"ש בעיקרה היא לדברי החובה, היינו לעיקר המצווה, השוו חכמים את הדינים בין ר"ה ויו"כ, וטעם הדבר כתב הקרבן נתנאל (אות ו) שתקנו רבנן כעין דאורייתא. וראה עוד בקרבן נתנאל (אות ז) שמאריך לבאר שיטת הרא"ש עפ"י המח' בשאלה מהו עיקר היובל, שחרור העבדים או התקיעה, ושיטת רבנן ור' לוי שעיקר היובל הוא התקיעה ועל כן בכדי להורות זאת יש להשוות יו"כ לר"ה בו יש רק תקיעה ולא שחרור עבדים. אלא שר' לוי סבר שחשוב יותר הכיפוף בתפילה ולא הפשיטות, ודלא כחכמים החולקים על רבי יהודה, ועל כן אמר "מצוה של ראש השנה ושל יום הכפורים בכפופין". וכיצד יתרץ התוס' את הקושיות שלו עצמו בתחילת דבריו? בנוגע לביטוי 'מצוה' יש להבינו כעין עיקר מצווה כיצד, כגון 'מצוות נר חנוכה איש וביתו' (שבת כא, ב). וביחס לשאלת המח' המרובעת ואי נקיטת שם בעל הדעה השלישית (ר"ה בשל יעל), חשבתי לומר דאה"נ יש מח' מרובעת, אך מכיון שעסוקים במשנה זו (השניה) בנוסף לדין שופר של ר"ה גם בירור בדין השופר ביובל, רבי יהודה הנשיא חילק דיון זה למשנה חדשה ויש כאן ת"ק חדש. עוד מעיר הפנ"י שלפי תוס' העיכוב הוא דווקא בפרט של הכפוף אך לא בשל מין החיה ממנה מגיע השופר. וכך כותב (ר"ה כו, ב ד"ה בתוס'):
מיהו בעיקר דברי התוס' למסקנתן היה נראה לי דדוקא לענין כפופין לחוד הוא שכתבו דבדיעבד לא יצא כי אם בכפוף אבל לענין יעל לא פסיקא להו דאפשר דמתרמי נמי של איל או אילה דכשבה נקיבה דהוי כפופין.
ואולי דבריו מבוססים על כך שנקט רבי לוי בדווקא מצוה בכפופין ולא בזכרים כפופין כפי דברי רבי יהודה עליו הוא נשען. הצורך בקרן חלולה נקודה נוספת הנתונה, על פניו, במח' ראשונים היא – האם קרן השופר צריכה להיות חלולה בטבעה. לצורך הבנת העניין נכתוב היבט מציאותי של השופר הנוגע למחלוקת זו. לבעלי החיים מהם לוקחים את השופר, יש עצם היוצאת מהגולגולת של הבהמה והיא נקראת 'זכרות', ועליה גדלה שכבת ציפוי, כעין צפורן עבה, והיא נקראת 'נקבות'. העצם הפנימית מגיעה לכשני שליש מאורך השופר, בחלק הרחב. השליש העליון (הצר) מלא חומר קרני ואותו צריך לקדוח על מנת להוציא קול תקיעה. עד כאן לענייננו. נשוב אל ההיבט ההלכתי של מציאות זו. המשנה אומרת 'כל השופרות כשרים חוץ משל פרה'. שואלים התוס' (כו, א ד"ה חוץ) מדוע לא פסלה המשנה במפורש אף את קרני הראם? ועונה:
ושמא אינם חלולים ואינם ראוים לשופר.
ניתן להבין את דבריו בשני אופנים: א. פסולים מחמת שאינם חלולים בטבעם ועל כן אינם ראוים לשופר. ב. אינם ראוים היינו מורכב וקשה לעשות מהם שופר, ועל כן אין צורך למעט כי הדבר לא מצוי. הרמב"ן הבין בדברי התוס', כפי ההסבר השני, שעיקר דבריו הם הסיפא 'אינם ראוים לשופר' – אין בקרני ראם פסול מהותי אלא שהדבר אינו קל לעשייה ואינו מצוי, ולכן המשנה נקטה רק את המינים המצויים יותר כגון פרה. אך אם בכל זאת יצרו שופר מראם, עדיין יהיה פסול מכיון שאף הוא נקרא 'קרן'. אך הרמב"ן עצמו בדרשת ר"ה חולק על כך וסובר שאין צורך לאפוקי קרני ראם, וזאת משום שבטבען אינן חלולות, ושופר הוא לשון שפופרת. ולגבי מה שאין בו זכרות ונקבות, כלל לא מתחילה הו"א של הכשר לשופר ועל כן לא נקטה המשנה חוץ מקרני ראם. וזה כפי ההבנה הראשונה שהצגנו בתוספות, ואכן יש לציין שישנם ראשונים שהבינו את חידושו של הרמב"ן אף בדברי התוס' עצמם, כמובא להלן. דברי הרמב"ן בעניין זה ייחודיים ועל כן אביא לשונו באריכות:
ואני אומר במחילה מהם שאין בכלל השופרות אלא הקרנים החלולים שיש להם זכרות בפנים וגלדן נקלף מן הזכרות כגון של כבשים ושל עזים ושל יעלים, אבל קרני רוב החיות שהן עצם אחד אין שמם בלשון הקודש שופר אלא קרן שמם...ודבר זה אני חדשתיו בילדותי והרציתי הדבר לפני רבני צרפת אל הרב ר' משה בר' שניאור במונלפיאן ואל אחיו ר' שמואל ואל הרב ר' יחיאל בפריש על ידי קרובי הרב ר' יונה ז"ל שלמד שם, עמדו כולם ואמרו הנה אמת הנה נכון, אבל מקצתם אמרו שכבר ראה רבינו שמשון דבר זה ורמזו בתוספות לפי שכתב תימה דלא קתני חוץ משל פרה ושל ראם וכו', ושמא אינן חלולין ואינן ראויין לשופר, זה לשונו, וכשחזרו הדברים לפני אמרתי אם רבינו שמשון אמרה כל שכן וכל שכן שהיא טובה ונקבע בה מסמרות, אבל אמרי גמלא דמר אקבא רקדא הא גמלא והא קבא והא מר (עי' יבמות מ"ה ב'), שהיה לו לומר של ראם מעצמן הן פסולין לפי שאינן חלולין ואף על פי שקדחן אין שמם שופר, והיה צריך להביא ראיה לדבר כמו שאמרנו, אבל עכשיו לא אמר אלא שאין ראויין לשופר שאין דרך בני אדם לעשותו מהן וקתני של פרה דראוי ושכיח והוא הדין של ראם אם שינה המנהג ועשה שופר דתליא בהכי מפני שנקרא קרן.
שיטת הרמב"ם שיטת הרמב"ם בסוגיא זו דורשת ליבון רחב, אך כאן נביא בקצרה שיטה אחת מקורית לביאור דבריו. הרמב"ם פוסק כך (שופר א, א):
ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף, וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש וכו'.
וקשה, מהיכן למד הרמב"ם שהוא רק אַיִל, והרי ר' לוי, שנראה שהוא מקור הדין, אמר 'מצוה בכפופין' ולא בזכרים?! וכתב על כך הלחם משנה:
ואני אומר שרבינו נראה לו לפרש דזכרים דר"י הוי כבשים דוקא, והטעם דבעינן כבשים דוקא משום טעמא דר' אבהו דלמה תוקעים וכו' כדי שיזכור עקידתו של יצחק. תדע לך דהכי היא, דאל"כ היכי קאמר ר' אבהו למה תוקעים בשופר של איל? והיכן מצא ר' אבהו דליהוי הדין כך? אדרבה זכרים דמתני' משמע כולל כל כמה דכפוף מהני! ואי מאי דאמר ר' אבהו הוי למצוה מן המובחר, לא היה לו לסדר דבריו בלשון שאלה 'למה?' שנראה שהבין הוא כך, אלא היה לו לחדש לנו הדין מדעתו. א"ו שנראה לו לר' אבהו דזכרים דמתני' היינו כבשים דוקא, אף על פי שהר"ן יכול לדחות זה לומר דשאלה דלמה תוקעים הוא מנהג שנוהגים לתקוע בשל איל, מ"מ לא נראה לו לרבינו כן, וכתב ל"ל למיתלי טעמא משום דכייף איניש לימא מטעמא דר' אבהו.
מתוך דברים אלו מתורצות בינתיים הקושיא מהביטוי 'מצווה' וכפי שתרצנו לעיל בשיטת תוס', וכן ביאור המקור של רבי אבהו, שאינו מנהג. אך כיצד יבאר את נוסח המשנה שאינה מגדירה את האומר בשיטה השלישית? ואכן על כך כותב הלחם משנה:
ועל הקושיא האחרת שלמה הזכיר המחלוקת ב' סתם ודאי דהוא דוחק לפירוש רבינו אבל כבר כתב הרב ב"י ז"ל בסי' תקפ"ו ההכרח שהכריחו לרבינו לפרש כן והיא קושית התוס' ז"ל.
ושמא ניתן לומר כפי שכתבתי לעיל בתוס'. תירוץ נוסף לקחתי מתוך ביאורו של הרב רבינוביץ' על הרמב"ם, עיין שם ביד פשוטה בהלכה זו. נביא לעניינו את השייך לתירוץ הקושיא. מבאר הרב רבינוביץ' שאין שייכות כלל בין שתי המשניות! המשנה הראשונה עוסקת באופן כללי במינים הכשרים לכלל התקיעות שהיו במקדש, ואמנם היו לא מעט תקיעות בזמנים שונים כגון תעניות, הקהל ועוד. רק במשנה השניה מתחיל הדיון אודות כשרות שופר לר"ה, ושם מוזכר רק דיון האם של יעל או של איל, ואם פוסקים איל כרבי יהודה, הרי דחינו להלכה את יעל וכ"ש את שאר במינים שלא הוזכרו כלל במשנה. וממילא אין שום עניין של מדרג כדברי רמב"ן1. הלכה למעשה פסק השו"ע כרמב"ן וסיעתו (תקפו, א):
שופר של ראש השנה מצותו בשל איל וכפוף; ובדיעבד, כל השופרות כשרים, בין פשוטים בין כפופים, ומצוה בכפופים יותר מבפשוטים; ושל פרה פסול בכל גוונא; וכן קרני רוב החיות שהם עצם אחד ואין להם מבפנים זכרות, פסולים. (וכן שופר מבהמה טמאה, פסול) (ר"ן פ"ד דר"ה).
^ 1.
וראה באריכות בספר זכרון תרועה לרב יצחק שילת בבירור סוגיא זו.
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il