ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
חילי צה"ל
וְהַשְּׁמִינִית, אֲנָשִׁים לֹא הִסְפִּיק לָהֶם מֵחָכְמַת הַתּוֹרָה מַה שֶּׁהִסְפִּיק לְמִי שֶׁקָּדַם זִכְרוֹ, עַד שֶׁהִטְרִיחוּ אֶת עַצְמָם לְהָבִין דִּבְרֵי אַנְשֵׁי הַתַּלְמוּד, וּלְהַתִּיר סְפֵקוֹתָיו, וּלְפַתֵּחַ סְתוּמוֹתָיו, לִקְנוֹת בָּזֶה הַשֵּׁם וְהַתִּפְאֶרֶת*. וְהֵם מִתְעַלְּמִים מֵחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת, וְאֵינָם מִתְעוֹרְרִים לְמַפְסִידֵי הַמַּעֲשִׂים*, וְכִלּוּ יְמֵיהֶם בִּידִיעַת הָעִנְיָנִים הַנָּכְרִים* מִתּוֹלְדוֹת הַדִּינִין, וְהַזָּר הַקָּשֶׁה מִפִּסְקֵי הַדִּינִין, וְזָכְרוּ מַחֲלֹקֶת בַּעֲלֵי הַתַּלְמוּד בַּחִדּוּשִׁים הַנּוֹפְלִים בַּדִּינִין, וְהִתְעַלְּמוּ מֵעַיֵּן בְּמַה שֶּׁאֵין לָהֶם רְשׁוּת לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ מֵעִנְיָנֵי נַפְשׁוֹתָם*, אֲשֶׁר הֵם חַיָּבִים לַחֲקֹר עָלָיו מֵאֲמִתַּת אוֹתוֹת הַנָּבִיא עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְהַקַּבָּלָה וּתְנָאֶיהָ אֲשֶׁר בָּהֶם תִּתְבָּרֵר, וּמַה שֶּׁחִיְּבָנוּ בּוֹ הַבּוֹרֵא מֵהֲבָאַת הָרְאָיוֹת עָלָיו בְּשִׂכְלֵנוּ, וּלְעָבְדוֹ בְּלֵב שָׁלֵם, וְהַרְבֵּה כָּזֶה מִמַּה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְבָאֲרוֹ מֵאֲשֶׁר יֻשַּׂג בְּדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל בַּשַּׁעַר הַזֶּה.
בעלי הגמרא
וְהַתְּשִׁיעִית, אֲנָשִׁים שֶׁהִגִּיעוּ נַפְשׁוֹתָם לָדַעַת חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת וְהָאֵבָרִים וּמַפְסִידֵי הַמַּעֲשֶׂה, וְהֵבִינוּ פְּשַׁט דִּבְרֵי הַקֹּדֶשׁ וּמַצְפּוּנֵי עִנְיָנוֹ, וְעָמְדוּ עַל אֲמִתַּת הַקַּבָּלָה מִן הַכָּתוּב וְהַמֻּשְׂכָּל, וְסִדְּרוּ הַדִּינִין, וְחִלְּקוּ חוֹבוֹת הַמַּעֲשִׂים, כְּפִי הָרָאוּי לְעִנְיְנֵי כָּל זְמָן וְהִתְחַלְּקוּת דִּינֵי כָּל מָקוֹם, אַחַר שֶׁהֵבִינוּ שָׁרְשֵׁי סֵפֶר הַתּוֹרָה, וְנִזְהֲרוּ בָּם, וְהִזְהִירוּ עֲלֵיהֶם, עִם הֲפָקַת* הָאֱמֶת בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי, וּנְטוֹת עִם הָאֱמֶת בַּאֲשֶׁר הוּא נוֹטֶה, וְהֵם בַּעֲלֵי הַגְּמָרָא וְהַגְּאוֹנִים הַנּוֹהֲגִים מִנְהֲגֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
36 - עבודת ה' חלק י"ג
37 - עבודת ה' חלק י"ד
38 - עבודת ה' חלק ט"ו
טען עוד
וְהָעֲשִׂירִית, אֲנָשִׁים שֶׁיָּרְשׁוּ חָכְמַת הַתּוֹרָה מֵהַנְּבִיאִים* בְּכָל פֵּרוּשֶׁיהָ וְתוֹלְדוֹת שָׁרָשֶׁיהָ, וְהֵם אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וּמִי שֶׁקִּבֵּל מֵהֶם מִן הַתַּנָּאִים, וְהֵם בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָיוֹת וְהַבָּרָיְתוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּזְכַּר בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת (אָבוֹת א, א): "משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה", וְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה לְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, וְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק לְאַנְטִיגְנוֹס, וְאַנְטִיגְנוֹס לְיוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר וּלְיוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם, וְהֵם מְסָרוּהָ לִיהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי, וְהֵם מְסָרוּהָ לִיהוּדָה בֶן טַבָּאי וּלְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח, וְהֵם מְסָרוּהָ לִשְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, וּמֵהֶם לְשַׁמַּאי וְהִלֵּל, וּמֵהֶם לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וּמֵהֶם לְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי טַרְפוֹן וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, וּמֵהֶם לְרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא, וְהוּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אֲשֶׁר קָבַץ עִנְיָנֵי הַמִּשְׁנָה וְסִדְּרָם וְחִלְּקָם לִפְרָקִים וְחִבְּרָם, וְהוּא עִקַּר כָּל הַקַּבָּלָה שֶׁסּוֹמְכִים עָלָיו בְּתוֹרָתֵנוּ.
___________________________________
לִקְנוֹת בָּזֶה הַשֵּׁם וְהַתִּפְאֶרֶת – כדי שיכבדו ויפארו אותם. לְמַפְסִידֵי הַמַּעֲשִׂים – דברים הגורמים להיכשל בעבירות. הַנָּכְרִים – שאינם מצויים. מֵעִנְיָנֵי נַפְשׁוֹתָם – חובות הלבבות. הֲפָקַת – הוצאה לפועל. שֶׁיָּרְשׁוּ חָכְמַת הַתּוֹרָה מֵהַנְּבִיאִים – ומדרגת חכמתם ומעשיהם קרובה לנבואה.
ביאורים
שלוש המדרגות הגבוהות ביותר בידיעת התורה אצל עובדי ה' הן;
1. תופסי התלמוד : לומדים אלו אינם לומדים את התלמוד כדי לדעת מה לעשות בלבד, אלא הוא מהווה עבורם מרכז החיים. הם עסוקים בו רבות ומנסים לפענח תעלומותיו ולפצח את הקושיות שמצאו בו. החיסרון המרכזי אצלם הוא כוונת הלב. עיקר העסק שלהם בתלמוד נובע מתוך כוונות נמוכות ולא לשם שמים. הם מעוניינים שיצא להם שם בארץ כתלמידי חכמים ושיכבדו אותם. כוונה זו מנווטת את הלימוד שלהם לעיסוק רב בצד הגלוי שבתורה. הם מזניחים את כל תחום חובת הלב, מכיוון שהוא אינו ניכר לעיני כל. הם מנסים לפתור שאלות רחוקות וזוכרים מחלוקות בנושאים שאינם מצויים אך מתעלמים מחובתם התורנית ומרצון ה' לעסוק במצוות הלב.
2. תלמידי חכמים : עובדי ה' באמת אשר עסוקים בכל מאודם לברר באופן מתמיד מהי חובתי בעולמי ואעשנה. הם אינם לומדים כדי להתפאר או כדי לקבל הערכה וכבוד, אלא הם עסוקים רק בעשיית רצון ה' לשם שמים. לכן העיסוק בחובות הלבבות אצלם הוא חלק מרכזי בעבודת ה' שלהם. הם עובדים את ה' במצוות מעשיות ואף בחובות הלב וכך מדריכים את תלמידיהם. הם הולכים אחרי האמת גם אם היא אינה נחלת הכלל או אינה נראית לעין כל. האמוראים והגאונים הם דמויות מופת שעבודת ה' שלהם היתה כזאת.
3. מעבירי המסורת : אותם תלמידי החכמים אשר בנוסף לעבודת ה' המלאה שלהם, הם מסרו את נפשם על מנת שהתורה שבעל פה תועבר מדור לדור בשלמות ובטהרה. הם עמדו כחוליה בשלשלת המפוארת של מוסרי התורה. השרשרת החלה במשה רבנו אשר קיבל את התורה מפי הגבורה ונחתמה ברבנו הקדוש, רבי יהודה הנשיא, אשר ערך את המשנה שהיא התמצית של כל התורה שבעל פה שמבארת את דברי התורה שבכתב.
הרחבות
•נבואה והלכה
וְהָעֲשִׂירִית, אֲנָשִׁים שֶׁיָּרְשׁוּ חָכְמַת הַתּוֹרָה מֵהַנְּבִיאִים בְּכָל פֵּרוּשֶׁיהָ וְתוֹלְדוֹת שָׁרָשֶׁיהָ. בדברים אלו מסביר רבנו בחיי, שהמעלה הגבוהה ביותר בלימוד התורה הוא הלימוד הצועד בעקבות המסורת שעברה לידנו מן הנביאים. על כך יש לתמוה: הרי אין פוסקים הלכה על פי הנבואה ('לא בשמים היא') ומדוע יש מעלה בקבלת חוכמת התורה מן הנביאים? נראה שכוונתו היא, שלמרות שאין פוסקים הלכה לפי נבואה, רוח הקודש ששרתה על אנשי קודש אלו סייעה בידם להגיע בשכלם לאמיתות ההלכה בבירור. בדרך זו מסביר הרב קוק את החיוב לשמוע לחכמי הדור, זאת מאחר שיד ה' עליהם ויכולים הם להבין מתוך התורה דינים השייכים לרמת המוסריות של אותו דור [אגרות הראיה א עמ' קג].
בהקשר זה, אומר הרב אברהם שפירא : "כל נביא היה גם גדול ההלכה בדור... ומסדר הדורות ברמב"ם רואים שהנביאים היו ראשי הבית דין" [מנחת אברהם א, א]. הוא מנמק זאת על פי דברי בעל ה'תורת חיים' שמסביר מדוע אין סומכים (דיינים) אלא בארץ ישראל: "לפי שהסמיכה נמשכת איש מפי איש עד משה רבנו עליו השלום שנתן הקב"ה את רוחו עליו, והוא סמך את יהושע והזקנים ונתן מרוחו עליהם, נמצא שכל סומך משפיע לנסמך קצת מרוח הקודש שנמשך עליו מהשם יתברך... לכן אין סמיכה בחו"ל... ואין שפע רוח הקודש רק (אלא) על הנסמך בארץ ישראל" [תורת חיים, סנהדרין יד:].
לעילוי נשמת ר' עדיאל בן ר' חנניה לוין ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
