(כג: במשנה השנייה – כד: משנה אחרונה)

המשך קריאה בתורה והפטרה

א. כל עולה 3 פסוקים.

            סמליות – כנגד תורה נביאים כתובים.

ב. קריאה למתורגמן –

            בתורה – פסוק 1, כדי שלא יטעה.

            בנביא – עד 3, פחות קריטי אם יטעה.

                        אם זה 3 פרשיות (ריטב"א – עניינים שונים), יקרא 1.

ג. דילוגים בקריאה –

בקריאה בשבת בבוקר לא מדלגים, כי צריך לקרוא את הפרשה, אך בשני חמישי ומנחה, ובהפטרה אין משהו מסוים שצריך לקרוא, והשאלה היא אם שם ניתן לקרוא קטעים שאינם צמודים.

בנביא – מדלגים,

מגבלות:

1. משנה - כדי שלא יפסוק המתורגמן.
2. לא מנביא לנביא (מלבד בתרי עשר).
3. לא מדלגים אחורה.
4. שם זה כדי שלא יפסוק המתורגמן.

בברייתא

בתורה – לא,

            והרי הכה"ג ביו"כ קרא שתי פרשיות בדילוג?

דחייה – הרי בנביא אמרנו כך, ואילו בתורה גם אם לא יפסוק אסור!

1. בעניין אחד מותר (מכאן שבנביא מותר גם בשני עניינים).
2. כבוד - ההפטרה נחשבה לא מכובדת, לכן כיבדוהו בתפקידים נוספים.
3. למנוע מריבה – שלא יאמר לחזן – "אתה מקבל כסף ואני עושה בחינם?".
4. המשנה - כהן שיש בידיו מומים.

(כד. משנה שנייה)

ד. תפקידים נוספים למפטיר בנביא -
פורס על שמע, עובר לפני התיבה (חזרת הש"ץ),נושא כפיו(תויו"ט – אומר קצת לפני שאר הכהנים).
ואם הוא קטן, מכבדים את אביו או רבו.

למה?

נפק"מ – כשהחזן לא מקבל כסף.

קושיא – מה שייך מריבה אצל קטן? תשובה – גם כבוד לאשייך, אלא הכוונה שאביו או רבו יריבו או ירצו כבוד.

ה. קטן, פוחח וסומא

ו. כהנים שלא עולים לדוכן

A. כהנים יוצאי דופן לא ישאו כפיהם

רש"י – שלא יסתכלו עליהם ואז יסכלו בידיהם, ששם יש שכינה.
תוס' – שלא יסיחו דעתם כנ"ל (השכינה זה רק בברכת הכהנים במקדש).
(בימינו שהכהנים מכסים עצמם בטלית ולובשים גרביים אין בעיה).

ריב"ל: דוגמאות – ידיו בוהקניות (כתבים לבנים), עקומות, עקושות (הצידה).

1. ברייתא - וכן מומים בפניו ורגליו.
2. ר"י במשנה – אם ידיו צביעות.

בגמרא – אם כל אניש עירו עוסקים בצבע – מותר, כי אינו יוצא דופן.

1. רב הונא – זבלגן (עיניו דומעות או מיירר), אא"כ דש בעירו (רגילים בו, ולא יסתכלו עליו)
2. רי"ח - סומא בעין אחת (וכל שכן בשתיהן), אא"כ דש בעירו,
   ואם זה לא ניכר עליו מותר (בה"ל).

(חזרה לשורה 3 בגמרא)

B. רב אסי וברייתא – מי שמעוות את המילים לא ישא כפיו
ולכן למשל תושבי חיפה, בית שאן וטבעון לא ישאו, כי מהפכים א-ע, ואז אומרים "יער ה' פניו...".

אגב זה מובא דו שיח מוזר, שר' חייא אומר לר"ש ברבי שקולו עבה, ורבי אומר לר"ש לענות לו שהוא מהפך ח-ה, וכשקורא "וחיכיתי לה'," זה נשמע כמו "והיכיתי", וסביר שיש כאן הסבר עמוק לדברים.