ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
וְהִנֵּה דְבַר הַשֶּׁקֶר, גַּם הוּא חֳלִי רָע נִתְפַּשֵּׁט מְאֹד בִּבְנֵי הָאָדָם, וְאוּלָם מַדְרֵגוֹת מַדְרֵגוֹת יֵשׁ בּוֹ. יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֻמָּנוּתָם מַמָּשׁ הוּא הַשַּׁקְּרָנוּת, הֵם הַהוֹלְכִים וּבוֹדִים מִלִּבָּם כְּזָבִים גְּמוּרִים לְמַעַן הַרְבּוֹת שִׂיחָה בֵּין הַבְּרִיּוֹת, אוֹ לְהֵחָשֵׁב מִן הַחֲכָמִים וְיוֹדְעֵי דְבָרִים הַרְבֵּה, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (משלי יב, כב), "תּוֹעֲבַת ה' שִׂפְתֵי שָׁקֶר". וְאוֹמֵר (ישעיה נט, ג), "שִׂפְתוֹתֵיכֶם דִּבְּרוּ שֶׁקֶר, לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶהְגֶּה". וּכְבָר גָּזְרוּ דִּינָם חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה מב ע"א), "אַרְבַּע כִּתּוֹת אֵינָם מְקַבְּלוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה", וְאַחַת מֵהֶם כַּת שַׁקְּרָנִים.
וְיֵשׁ אֲחֵרִים קְרוֹבִים לָהֶם בְּמַדְרֵגָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם כְּמוֹ הֵם מַמָּשׁ, וְהֵם הַמְכַזְּבִים בְּסִפּוּרֵיהֶם וְדִבְרֵיהֶם, וְהַיְנוּ, שֶׁאֵין אֻמָּנוּתָם בְּכָךְ – לָלֶכֶת וְלִבְדּוֹת סִפּוּרִים וּמַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ וְלֹא יִהְיוּ, אֲבָל בְּבוֹאָם לְסַפֵּר דְּבַר מָה, יְעָרְבוּ בָּהֶם מִן הַשְּׁקָרִים כְּמוֹ שֶׁיַּעֲלֶה עַל רוּחָם, וְיִתְרַגְּלוּ בָּזֶה עַד שֶׁשָּׁב לָהֶם* כְּמוֹ טֶבַע, וְהֵם הֵם הַבַּדָּאִים אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין לְדִבְרֵיהֶם, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין פט ע"ב), "כָּךְ הוּא עָנְשׁוֹ שֶׁל בַּדַּאי, שֶׁאֲפִלּוּ אוֹמֵר אֱמֶת אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ", שֶׁכְּבָר הִטְבִּיעוּ בָּהֶם הָרָעָה הַזֹּאת שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לָצֵאת דִּבְרֵיהֶם נְקִיִּים מִן הַכָּזָב מִתּוֹךְ פִּיהֶם. הוּא מַה שֶּׁהַנָּבִיא מִצְטַעֵר וְאוֹמֵר (ירמיה ט, ד), "לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר הַעֲוֵה נִלְאוּ".
וְיֵשׁ עוֹד אֲחֵרִים שֶׁחָלְיָם קַל מֵחֳלִי הָרִאשׁוֹנִים, וְהֵם אוֹתָם שֶׁאֵינָם קְבוּעִים כָּל כָּךְ בַּשֶּׁקֶר, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָחוּשׁוּ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, וְאִם יִזְדַּמֵּן לָהֶם יֹאמְרוּהוּ, וּפְעָמִים רַבּוֹת יֹאמְרוּהוּ דֶרֶךְ שְׂחוֹק אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּלֹא כַּוָּנָה רָעָה.
וְאָמְנָם הֶחָכָם הוֹדִיעָנוּ שֶׁכָּל זֶה הוּא הֵפֶךְ רְצוֹן הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא וּמִדַּת חֲסִידָיו, הוּא מַה שֶּׁאָמַר (משלי יג, ה), "דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק". וְהוּא מַה שֶּׁבָּאָה עָלָיו הָאַזְהָרָה (שמות כג, ז), "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק", וְתִרְאֶה שֶׁלֹּא אָמַר, "מִשֶּׁקֶר תִּשָּׁמֵר", אֶלָּא "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק", לְהָעִיר אוֹתָנוּ עַל הַהֶרְחֵק הַגָּדוֹל וְהַבְּרִיחָה הָרַבָּה שֶׁצָּרִיךְ לִבְרֹחַ מִזֶּה.
וּכְבָר נֶאֱמַר (צפניה ג, יג), "שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית". וְחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (שבת נה ע"א), "חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֱמֶת". וּבְוַדַּאי שֶׁאִם הָאֱמֶת הוּא מַה שֶּׁבָּחַר בּוֹ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְקַחְתּוֹ לְחוֹתָם לוֹ, כַּמָּה יִהְיֶה הֶפְכּוֹ מְתֹעָב לְפָנָיו. וְהִזְהִיר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עַל הָאֱמֶת אַזְהָרָה רַבָּה וְאָמַר (זכריה ח, טז), "דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ". וְאָמַר (ישעיה טז, ה), "וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת". וְאָמַר (שם סג, ח), "וַיֹּאמֶר אַךְ עַמִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ", הָא לָמַדְתָּ שֶׁזֶּה תָּלוּי בָּזֶה.
וְאָמַר (זכריה ח, ג), "וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הָאֱמֶת", לְהַגְדִּיל חֲשִׁיבוּתָהּ. וּכְבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות כד ע"א), "וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ" (תהלים טו, ב) — "כְּגוֹן רַב סַפְרָא"* וְכוּ', לְהוֹדִיעֲךָ עַד הֵיכָן חוֹבַת הָאֱמֶת מַגַּעַת.
וּכְבָר אָסְרוּ לְתַלְמִיד-חָכָם לְשַׁנּוֹת בְּדִבּוּרוֹ חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה דְבָרִים (עיין בבא מציעא כג ע"ב). וְאֶחָד מִן הָעַמּוּדִים שֶׁהָעוֹלָם עוֹמֵד עָלָיו הוּא הָאֱמֶת (אבות א, יח), אִם כֵּן מִי שֶׁדּוֹבֵר שֶׁקֶר כְּאִלּוּ נוֹטֵל יְסוֹדוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהַהֵפֶךְ מִזֶּה מִי שֶׁזָּהִיר בָּאֱמֶת – כְּאִלּוּ מְקַיֵּם יְסוֹדוֹ שֶׁל עוֹלָם. וּכְבָר סִפְּרוּ אֹמֶר זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צז ע"א) מֵאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁהָיוּ זְהִירִים בָּאֱמֶת, שֶׁלֹּא הָיָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת שׁוֹלֵט שָׁם, וּלְפִי שֶׁאִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי פְּלוֹנִי שִׁנְּתָה בִּדְבָרֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לְכַוָּנָה טוֹבָה, גֵּרַת בָּהֶם מַלְאַךְ הַמָּוֶת, עַד שֶׁגֵּרְשׁוּהָ מִשָּׁם בַּעֲבוּר זֶה וְחָזְרוּ לְשַׁלְוָתָם. וְאֵין צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בַּדָּבָר הַזֶּה שֶׁהַשֵּׂכֶל מְחַיְּבוֹ וְהַדַּעַת מַכְרִיחוֹ.
___________________________________
שֶׁשָּׁב לָהֶם – הופך אצלם. כְּגוֹן רַב סַפְרָא – "רב ספרא היה לו חפץ אחד למכור, ובא אדם אחד לפניו בשעה שהיה קורא קריאת שמע, ואמר לו, תן לי החפץ בכך וכך דמים, ולא ענהו מפני שהיה קורא קריאת שמע. כסבור זה שלא היה רוצה ליתנו בדמים הללו, והוסיף. אמר, תנהו לי בכך יותר. לאחר שסיים קריאת שמע אמר לו, טול החפץ בדמים שאמרת בראשונה, שבאותן דמים היה דעתי ליתנם לך". פירוש המיוחס לרש"י, בשם שאילתות דרב אחא (מכות כד, א).
ביאורים
אדם רגיל היודע שהוא מספר שקר אינו יכול לשמור על ארשת פנים רגילה. הוא יסמיק מעט, יחוויר, לא יוכל להישיר מבט לבן שיחו או שסתם לא יהיה נינוח כבדרך כלל. שקרן מקצועי כבר קנה לו הרגל רע, לשקר בלי להניד עפעף. יש אחרים שאינם שקרנים מקצועיים כל כך, אבל לפעמים יש להם צורך לספר שקר, כדי לא להיראות טיפשים או כדי להיות מקובלים בחברה. שקרן נוסף הוא מי שלא יודע בוודאות שהוא מספר שקר, אלא פשוט אינו מקפיד על האמת. דבר זה לא נראה לו רע כל כך. הוא מספר על מקרה שקרה אתמול ולא שם לב שהוא מערב את דעתו האישית בסיפור המציאות, או את ההבנה שלו למה שקרה. הוא בטוח שהוא מספר את האמת, אבל הוא לא שם לב שהוא אומר שקר.
כדי להיות אנשי אמת ולהתרחק מהשקר, עלינו לשים לב היטב ראשית כל לקליטת החושים שלנו, ובסופו של דבר לדיבור היוצא מהפה שלנו. אם למשל למדנו משהו, או קראנו ידיעה בחדשות, עלינו להבין היטב את מה שקראנו כדי שבסופו של דבר נוכל לומר דבר אמת. כדי להיות נקי משקר צריך לעשות מהפך בכל התנהלות החיים שלנו, ורק בצורה כזו נוכל גם לדבר דברי אמת. אנו יכולים ללמוד זאת מן התפילה שקודם 'פסוקי דזמרה' בתפילת שחרית – "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי, ומודה על האמת, ודובר אמת בלבבו". אדם שהוא ירא שמיים, לא רק בגלוי אלא גם בינו לבין עצמו ובינו לבין הקב"ה לא משנה לו מה החברה חושבת עליו. הוא יכול להודות באמת ולרצות בה, ואפילו להיות 'דובר אמת בלבבו', והוא עצמו יהיה איש אמת.
הרחבות
•ה'אמת' שבהנהגת ה' את העולם
חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת. רבי יוסף קארו , בספרו 'מגיד מישרים' שבו מובאים גילויים שמימיים שזכה להם, מביא דברים שנאמרו לו כנראה בעניין הריון שנפסק: "כי הלא ידעת הקב"ה חותמו אמת שאף על פי שיראה לך שיש קצת שקר בהנהגתו, כשתעמוד על חותם העניין, דהיינו סוף העניין תמצא שהכל אמת וכן בענין הזה ההריון אמת היה ולא היה הקב"ה מחזיר מתנתו אשר נתן לך אפילו אם היה גורם החטא אבל בהיות שנקנסה עליך מיתה רצה הקב"ה ברוב רחמיו לפדות אותך ונתן ההריון ההוא תחתיך והכל להנאתך ולטובתך" [משלי ו]. בהנהגת ה' יש דברים שלא ברורה לנו האמת שבהם. חוסר הבנה זו, נובע מהיכולת המצומצמת שלנו להביט באופן נכון על ההווה. אם הייתה לנו אפשרות לראות את כל המהלך האלוהי מבריאת העולם עד ימות המשיח, ואת מגמת ה' בכל ההשתלשלות הזאת, היינו יכולים להבין את תפקידה ואת חשיבותה של כל חוליה בשרשרת, ואת העובדה שכל פעולותיו של ה' היו ביושר ואמת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות
עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
