ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מסילת ישרים פרק ד'– חלק ד' ;">

בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה מסילת ישרים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

כסלו תשע"ג

מסילת ישרים פרק ד'– חלק ד'

י"ט כסלו תשע"ג



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ר' שריה נחום בן אברהם שלמה ז"ל

וְזֶה דָבָר פָּשׁוּט וּמְבֹרָר, כִּי הִנֵּה אֵל אֱמֶת ה'. וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (דברים לב, ד), "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל" וְכוּ', כִּי כֵּיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּמִשְׁפָּט הִנֵּה כָּךְ הוּא עֲבֹר עַל הַמִּשְׁפָּט הַעֲלִים אֶת הָעַיִן מִן הַזְּכוּת כְּמוֹ מִן הַחוֹבָה, עַל כֵּן אִם מִשְׁפָּט הוּא רוֹצֶה, צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן לְכָל אִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו בְּתַכְלִית הַדִּקְדּוּק בֵּין לְטוֹב בֵּין לְמוּטָב, וְהַיְנוּ, "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא", שֶׁפֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית יא, א), "לַצַּדִּיקִים וְלָרְשָׁעִים", כִּי כָּךְ הִיא הַמִּדָּה, וְעַל הַכֹּל הוּא דָן וְעַל כָּל חֵטְא הוּא מַעֲנִישׁ וְאֵין לְהִמָּלֵט:
וְאִם תֹּאמַר, אִם כֵּן מִדַּת הָרַחֲמִים לְמַה הִיא עוֹמֶדֶת, כֵּיוָן שֶׁעַל כָּל פָּנִים צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בַּדִּין עַל כָּל דָּבָר? הַתְּשׁוּבָה, וַדַּאי מִדַּת הָרַחֲמִים הִיא קִיּוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁלֹּא הָיָה עוֹמֵד זוּלָתוֹ כְּלָל, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין מִדַּת הַדִּין לוֹקָה, וְזֶה — כִּי לְפִי שׁוּרַת הַדִּין מַמָּשׁ הָיָה רָאוּי שֶׁהַחוֹטֵא יֵעָנֵשׁ מִיָּד תֵּכֶף לְחֶטְאוֹ בְּלִי הַמְתָּנָה כְּלָל, וְגַם שֶׁהָעֹנֶשׁ עַצְמוֹ יִהְיֶה בַּחֲרוֹן אַף כָּרָאוּי לְמִי שֶׁמַּמְרֶה פִּי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה תִּקּוּן לַחֵטְא כְּלָל, כִּי הִנֵּה בֶּאֱמֶת אֵיךְ יְתַקֵּן הָאָדָם אֶת אֲשֶׁר עִוֵּת וְהַחֵטְא כְּבָר נַעֲשָׂה? הֲרֵי שֶׁרָצַח הָאָדָם אֶת חֲבֵרוֹ, הֲרֵי שֶׁנָּאַף, אֵיךְ יוּכַל לְתַקֵּן הַדָּבָר הַזֶּה? הֲיוּכַל לְהָסִיר הַמַּעֲשֶׂה הֶעָשׂוּי מִן הַמְּצִיאוּת? אָמְנָם, מִדַּת הָרַחֲמִים הִיא הַנּוֹתֶנֶת הֵפֶךְ הַשְּׁלֹשָׁה דְבָרִים שֶׁזָּכַרְנוּ, דְּהַיְנוּ, שֶׁיֻּתַּן זְמַן לַחוֹטֵא וְלֹא יִכָּחֵד מִן הָאָרֶץ מִיָּד כְּשֶׁחָטָא, וְשֶׁהָעֹנֶשׁ עַצְמוֹ לֹא יִהְיֶה עַד לְכַלֵּה, וְשֶׁהַתְּשׁוּבָה תִּנָּתֵן לַחוֹטְאִים בְּחֶסֶד גָּמוּר, שֶׁתֵּחָשֵׁב עֲקִירַת הָרָצוֹן כַּעֲקִירַת הַמַּעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ, שֶׁבִּהְיוֹת הַשָּׁב מַכִּיר אֶת חֶטְאוֹ וּמוֹדֶה בּוֹ, וּמִתְבּוֹנֵן עַל רָעָתוֹ וְשָׁב וּמִתְחָרֵט עָלָיו חֲרָטָה גְמוּרָה דְּמֵעִקָּרָא כַּחֲרָטַת הַנֵּדֶר מַמָּשׁ, שֶׁהוּא מִתְנַחֵם לְגַמְרֵי וְהָיָה חָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נַעֲשָׂה הַדָּבָר הַהוּא וּמִצְטַעֵר בְּלִבּוֹ צַעַר חָזָק עַל שֶׁכְּבָר נַעֲשָׂה הַדָּבָר, וְעוֹזֵב אוֹתוֹ לְהַבָּא וּבוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, הִנֵּה עֲקִירַת הַדָּבָר מֵרְצוֹנוֹ יֵחָשֵׁב לוֹ כַּעֲקִירַת הַנֵּדֶר וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיה ו, ז), "וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר", שֶׁהֶעָוֹן סָר מַמָּשׁ מֵהַמְּצִיאוּת וְנֶעֱקָר בְּמַה שֶּׁעַכְשָׁו מִצְטַעֵר וּמִתְנַחֵם עַל מַה שֶּׁהָיָה לְמַפְרֵעַ. וְזֶה חֶסֶד וַדַּאי שֶׁאֵינָהּ מִשּׁוּרַת הַדִּין, אַךְ עַל כָּל פָּנִים הִנֵּה הוּא חֶסֶד שֶׁאֵינוֹ מַכְחִישׁ הַדִּין לְגַמְרֵי, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ צַד לִתְלוֹת בּוֹ, שֶׁתַּחַת הָרָצוֹן שֶׁנִּתְרַצָּה בַּחֵטְא וְהַהֲנָאָה שֶׁנֶּהֱנָה מִמֶּנּוּ בָּא עַתָּה הַנֶּחָמָה וְהַצַּעַר, וְכֵן אֲרִיכוּת הַזְּמַן אֵינֶנּוּ וִתָּרוֹן עַל הַחֵטְא, אֶלָּא סַבְלָנוּת קְצָת לִפְתֹּחַ לוֹ פֶּתַח תִּקּוּן, וְכֵן כָּל שְׁאָר דַּרְכֵי חֶסֶד, כְּעִנְיַן (סנהדרין קד, א), "בְּרָא מְזַכֶּה אַבָּא", אוֹ, "מִקְצָת נֶפֶשׁ כְּכָל הַנֶּפֶשׁ" (קהלת רבה ז, כז), הַמֻּזְכָּרִים בְּדִבְרֵי הַחֲכָמִים, דַּרְכֵי חֶסֶד הֵם לְקַבֵּל אֶת הַמּוּעָט כַּמְרֻבֶּה, אַךְ לֹא מִתְנַגְּדִים וּמַכְחִישִׁים מַמָּשׁ מִדַּת הַדִּין, כִּי כְּבָר יֵשׁ בָּהֶם טַעַם הָגוּן לְהַחְשִׁיב אוֹתָם. אַךְ שֶׁיִּוָּתְרוּ עֲבֵרוֹת בְּלֹא כְלוּם אוֹ שֶׁלֹּא יֻשְׁגַּח עֲלֵיהֶם, זֶה הָיָה נֶגֶד הַדִּין לְגַמְרֵי, כִּי כְבָר לֹא הָיָה מִשְׁפָּט וָדִין אֲמִתִּי בַּדְּבָרִים, עַל כֵּן זֶה אִי אֶפְשָׁר לִמָּצֵא כְּלָל. וְאִם אֶחָד מִן הַדְּרָכִים שֶׁזָּכַרְנוּ לֹא יִמָּצֵא לַחוֹטֵא לִמָּלֵט, וַדַּאי שֶׁמִּדַּת הַדִּין לֹא תָּשׁוּב רֵיקָם, וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה סז, ד), "מַאֲרִיךְ אַפֵּיהּ וְגָבִי דִּילֵיהּ". נִמְצָא שֶׁאֵין לָאָדָם הָרוֹצֶה לִפְקֹחַ עֵינָיו פִּתּוּי שֶׁיוּכַל לְהִתְפַּתּוֹת בּוֹ לְבִלְתִּי הִזָּהֵר בְּמַעֲשָׂיו תַּכְלִית הַזְּהִירוּת וְדַקְדֵּק בָּם תַּכְלִית הַדִּקְדּוּק.
הֵן כָּל אֵלֶּה הַשְׁקָפוֹת שֶׁיַּשְׁקִיף עֲלֵיהֶן הָאָדָם וְיִקְנֶה בָּם מִדַּת הַזְּהִירוּת וַדַּאי אִם בַּעַל נֶפֶשׁ הוּא.
___________________________


ביאורים
המפגש עם עומק דקדוק הדין, וההקפדה על קלות וחמורות יכולות להביא אותנו ליאוש עמוק. אנו מכירים את חטאינו, ויודעים עד כמה רחוקים אנו משלמותם של האבות הקדושים. אם עליהם הייתה הקפדה כזו, עלינו על אחת כמה וכמה...
הקב"ה לא ברא את האדם כדי שירד לבאר שחת חס ושלום. האדם נברא כדי שירומם את נפשו ומתוך זה העולם כולו יתרומם ויהיה טוב יותר. לכן שיתף הקב"ה את מידת הרחמים בהנהגת העולם, שמשמעותה היא שה' מוכן להמתין בסבלנות עד שהאדם ישוב בתשובה. ויותר מכך – ה' נותן חיים לעולם בכל רגע ורגע. אילו היה בורא עולם מפסיק לרגע לתת לנו חיים, לא היינו קיימים. מידת הרחמים גדולה כל כך שאפילו בזמן שאדם מורד באדוניו ומוסיף רוע ושפלות בעולם הקב"ה ממשיך לתת לו חיים ומקיים את האדם, כיון שהקב"ה מחכה שהוא יתקן את מעשיו וישוב בתשובה.
התשובה היא חידוש, הנהגה שלא כדרך הטבע. לתשובה יש יכולת לבטל כליל את השפעתו השלילית של החטא. לעוקרו מראשיתו כאילו כלל לא נעשה. כיצד פועלת התשובה? לפני התשובה החטא היה דבוק באדםוחלק מאישיותו. רצונותיו היו נמוכים ושפלים. כשאדם שב בתשובה הוא מרומם את רצונו ואישיותו כבר אינה רדופה אחרי החטא. רצונו גבוה יותר, החטא כבר לא שייך לאשיותו – הוא אדם אחר וההנהגה האלוקית עמו תהיה שונה.
בכל מצב שאדם נמצא, אין טעם להגיע ליאוש. היאוש עוצר אותי במקום, לכן הוא החטא הגדול ביותר, חוסר אמונה בכוחות שה' נתן בי. גם אני יכול לשוב בתשובה ולתקן את חטאיי! גם אני יכול להיות 'צדיק'!

הרחבות
1. האם העבירה באמת נמחקת?
שֶׁהֶעָוֹן סָר מַמָּשׁ מֵהַמְּצִיאוּת . הרמח"ל נוקט שלושה דברים להם מועילה מידת הרחמים. המעלה השלישית היא שהעוון נמחק לגמרי, כאילו לא נעשה כלל. הרב דסלר (מכתב מאליהו חלק ד' עמ' 83) אומר לעומת זאת ש"בשעתה הרי עבירה היתה והעבר לא נמחק מן המציאות" והתשובה מועילה לעקור את החטא לגמרי רק בעולם הבא. הרמח"ל לכאורה חולק על הבנה זו, וכן ר' יוסף אלבו (ספר העיקרים מאמר רביעי כז) אומר שהתשובה שעושה האדם "תשים העבירה כאילו לא נעשית בפועל וכאילו הוא דבר שנעשה בטעות ובבלי דעת". העיקרון שמכריח 'בעל העיקרים' הוא שאם אדם מתחרט ושב בו ממעשיו – נמדד לפי המצב שלו כעת, ועכשיו לא היה עושה את אותו המעשה, אם כן גם בעבר הוא עשה את אותו מעשה כמו מתוך אונס ולא מתוך רצון. על מעשה שעשה האדם מתוך אונס אי אפשר לשפוט אותו. (עיין עוד ב'אורות התשובה' טז א*)
2. ייסורים מכפרים
מִקְצָת נֶפֶשׁ כְּכָל הַנֶּפֶשׁ. "אדם נכשל בעברה והוא חייב עליה מיתה לשמים- במה נתכפר לו? מת שורו, אבדה תרנגולו וכו' מקצת הנפש ככל הנפש" (קהלת רבה פרשה ז אות כז). חז"ל מלמדים אותנו כי ייסורים הבאים על האדם הם חסד מהקב"ה, ומכפרים לאדם על מעשיו.

שאלות לדיון
איך יתכן שמעשה שעשיתי בעבר ישתנה על ידי שינוי הרצון שלי בהווה?
מהי משמעות מידת החסד של "מקצת הנפש ככל הנפש"?

הלימוד מוקדש לעילוי נשמת ר' שריה נחום בן אברהם שלמה ז"ל
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il