ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הקדמה חלק ב'

בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה מסילת ישרים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

כ"ג תשרי התשע"ה

הקדמה חלק ב'

כ"ג תשרי התשע"ה



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
שירה קופרמן ז"ל

פיתוח החסידות זקוק ללימוד
וְהַחֲסִידוּת הָאֲמִתִּי הַנִּרְצֶה וְהַנֶּחְמָד רָחוֹק מִצִּיּוּר שִׂכְלֵנוּ, כִּי זֶה דָבָר פָּשׁוּט – "מִלְּתָא דְלָא רַמְיָא עֲלֵהּ דֶּאֱינִישׁ, לָאו אַדַּעְתֵּהּ"* (עיין שבועות מא, ב). וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר קְבוּעִים בְּלֵב כָּל הָאָדָם הַיָּשָׁר הַתְחָלוֹתָיו וִיסוֹדוֹתָיו, אִם לֹא יַעֲסֹק בָּהֶם – יִרְאֶה פְרָטָיו וְלֹא יַכִּירֵם, יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם וְלֹא יַרְגִּישׁ בָּם.

חובת העיון בכך
רְאֵה, אֵין דִּבְרֵי הַחֲסִידוּת וְעִנְיְנֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְטָהֳרַת הַלֵּב דְּבָרִים מֻטְבָּעִים* בָּאָדָם, עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ אֶמְצָעִים לִקְנוֹתָם אֶלָּא יִמְצְאוּ אוֹתָם בְּנֵי הָאָדָם בְּעַצְמָם כְּמוֹ שֶׁיִּמְצְאוּ כָּל תְּנוּעוֹתֵיהֶם הַטִּבְעִיּוֹת, כַּשֵּׁנָה וְהַיְקִיצָה, הָרָעָב וְהַשֹּׂבַע וְכָל שְׁאָר הַתְּנוּעוֹת הַחֲקוּקוֹת בְּטִבְעֵנוּ, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁצְּרִיכִים הֵם לְאֶמְצָעִים וּלְתַחְבּוּלוֹת לִקְנוֹת אוֹתָם וְלֹא יִבָּצְרוּ* גַם כֵּן מַפְסִידִים לָהֶם שֶׁיַּרְחִיקוּם מִן הָאָדָם וְלֹא יַחְסְרוּ דְרָכִים לְהַרְחִיק מַפְסִידֵיהֶם.
אִם כֵּן אֵפוֹא, אֵיךְ לֹא יִצְטָרֵךְ לְהוֹצִיא זְמַן עַל הָעִיּוּן הַזֶּה לָדַעַת אֲמִתַּת הַדְּבָרִים וְלָדַעַת הַדֶּרֶךְ לִקְנוֹתָם וּלְקַיְּמָם?

ענפי החסידות שיש לעיין בהם
מֵאַיִן תָּבוֹא הַחָכְמָה הַזֹּאת בְּלֵב הָאָדָם אִם לֹא יְבַקְשֶׁנָּה?
וְכֵיוָן שֶׁכְּבָר הִתְאַמֵּת* אֵצֶל כָּל חָכָם צֹרֶךְ תְּמִימוּת* הָעֲבוֹדָה וְחוֹבַת טָהֳרָתָהּ וְנִקְיוֹנָהּ, שֶׁזּוּלַת אֵלֶּה* אֵינָהּ נִרְצֵית וַדַּאי כְּלָל, אֶלָּא נִמְאֶסֶת וּמְתֹעֶבֶת, "כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה' וְכָל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת הוּא מֵבִין" (דברי הימים א' כח, ט) מַה נַּעֲנֶה בְּיוֹם תּוֹכֵחָה אִם הִתְרַשַּׁלְנוּ מִן הָעִיּוּן הַזֶּה, וְהִנַּחְנוּ דָבָר שֶׁהוּא כָּל כָּךְ מֻטָּל עָלֵינוּ, שֶׁהוּא עִקַּר מָה ה' אֱלֹהֵינוּ שׁוֹאֵל מֵעִמָּנוּ? הֲיִתָּכֵן שֶׁיִּיגַע וְיַעֲמֹל שִׂכְלֵנוּ בַּחֲקִירוֹת אֲשֶׁר לֹא נִתְחַיַּבְנוּ בָּם, בְּפִלְפּוּלִים אֲשֶׁר לֹא יֵצֵא לָנוּ שׁוּם פְּרִי מֵהֶם, וְדִינִים אֲשֶׁר אֵינָם שַׁיָּכִים לָנוּ,
וּמַה שֶּׁחַיָּבִים אָנוּ לְבוֹרְאֵנוּ חוֹבָה רַבָּה, נַעַזְבֵהוּ לַהֶרְגֵּל וְנַנִּיחֵהוּ לְמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה*?
אִם לֹא נִסְתַּכַּלְנוּ וְלֹא עִיַּנּוּ מַה הִיא הַיִּרְאָה הָאֲמִתִּית, וּמָה עֲנָפֶיהָ, אֵיךְ נִקְנֶה אוֹתָהּ, וְאֵיךְ נִמָּלֵט מִן הַהֶבֶל הָעוֹלָמִי* הַמְשַׁכֵּחַ אוֹתָהּ מִלִּבֵּנוּ? הֲלֹא תִשָּׁכַח וְתֵלֵךְ אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַעְנוּ חוֹבָתָהּ!
הָאַהֲבָה כְּמוֹ כֵן, אִם לֹא נִשְׁתַּדֵּל לִקְבֹּעַ אוֹתָהּ בִּלְבָבֵנוּ בְכֹחַ כָּל הָאֶמְצָעִים הַמַּגִּיעִים אוֹתָנוּ לָזֶה – אֵיךְ נִמְצָאֶהָ בָנוּ? מֵאַיִן יָבוֹא הַדְּבֵקוּת וְהַהִתְלַהֲטוּת בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ וְעִם תּוֹרָתוֹ, אִם לֹא נִשְׁעֶה* אֶל גְּדֻלָּתוֹ וְאֶל רוֹמְמוּתוֹ אֲשֶׁר יוֹלִיד בְּלִבֵּנוּ הַדְּבֵקוּת הַזֶּה? אֵיךְ תִּטְהַר מַחֲשַׁבְתֵּנוּ אִם לֹא נִשְׁתַּדֵּל לְנַקּוֹתָהּ מִן הַמּוּמִין שֶׁמֵּטִּיל בָּהּ הַטֶּבַע הַגּוּפָנִי*? וְהַמִּדּוֹת כֻּלָּם הַצְּרִיכוֹת כְּמוֹ כֵן תִּקּוּן וְהַיְשָׁרָה, מִי יְיַשְּׁרֵם וּמִי יְתַקְּנֵם, אִם לֹא נָשִׂים לֵב עֲלֵיהֶם וְלֹא נְדַקְדֵּק בַּדָּבָר דִּקְדּוּק גָּדוֹל?
חובת העיון הזה ומעלותיו
הֲלֹא אִם עִיַּנּוּ עַל הַדָּבָר עִיּוּן אֲמִתִּי, הָיִינוּ מוֹצְאִים אוֹתוֹ עַל אֲמִתּוֹ וּמֵיטִיבִים לְעַצְמֵנוּ וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ לַאֲחֵרִים וּמֵיטִיבִים לָהֶם גַּם כֵּן! הוּא מַה שֶּׁאָמַר שְׁלֹמֹה (משלי ב, ד), "אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה, אָז תָּבִין יִרְאַת ה'". אֵינוֹ אוֹמֵר, אָז תָּבִין פִילוֹסוֹפְיָה, אָז תָּבִין תְּכוּנָה, אָז תָּבִין רְפוּאָה, אָז תָּבִין דִּינִים, אָז תָּבִין הֲלָכוֹת, אֶלָּא, "אָז תָּבִין יִרְאַת ה'". הֲרֵי לְךָ, שֶׁלְּהָבִין הַיִּרְאָה צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ כַּכֶּסֶף וּלְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ כַּמַּטְמוֹנִים. הֲדַי אֵפוֹא בְּמַה שֶּׁמְּלֻמָּד לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ וּבְמַה שֶּׁמְּפֻרְסָם אֵצֶל כָּל בֶּן דָּת דֶּרֶךְ כְּלָל? אוֹ, הֲנִמְצָא זְמַן לְכָל שְׁאָר חֶלְקֵי הָעִיּוּן וְלָעִיּוּן הַזֶּה לֹא יִהְיֶה זְמַן? לָמָּה לֹא יִקְבַּע הָאָדָם לְעַצְמוֹ עִתִּים לְפָחוֹת לַהִסְתַּכְּלוּת הַזֶּה, אִם מֻכְרָח הוּא בִּשְׁאֵרִית זְמַנּוֹ לִפְנוֹת אֶל עִיּוּנִים אוֹ אֶל עֲסָקִים אֲחֵרִים?

_____________________________________
מִלְּתָא דְלָא רַמְיָא עֲלֵהּ דֶּאֱינִישׁ, לָאו אַדַּעְתֵּהּ – דבר שאינו מוטל על האדם (לעסוק בו) אין דעתו עליו (לזכור אותו). מֻטְבָּעִים – קיימים בטבעו של אדם. וְלֹא יִבָּצְרוּ – לא יימנעו (אלא יימצאו). הִתְאַמֵּת – מבורר כאמת. תְּמִימוּת – שלמות. שֶׁזּוּלַת אֵלֶּה – שמבלעדי שלמות וטהרת העבודה. מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה – עשייה מתוך הרגל ללא התבוננות. הַהֶבֶל הָעוֹלָמִי – האווירה בעולם. נִשְׁעֶה – נפנה, נשים ליבנו. הַטֶּבַע הַגּוּפָנִי – המשיכה לגשמיות.

ביאורים
התמונה המעוותת שיש לרבים אודות עבודת ה' היא שהביאה את הריחוק ממנה. הרמח"ל מלמד אותנו שעבודת ה' איננה מטלה חיצונית, כבדה ומעיקה. אין עניין להתיש את עצמנו במעשים רבים וקשים אלא יש להתמקד באיכות ובכוונה. בכל אחד ואחת מאיתנו קיימת הכנה מוסרית לעבודה הזאת. מידות כמו הכרת הטוב, הרצון להיטיב, אהבת אמת ועוד נטועות בנו, אלא שהן דורשות לימוד ופיתוח. ללא העמל בפיתוחן אין סיכוי שנצליח להצמיח בתוכנו את התכונות הללו.
החסידות – השאיפה לעבודת ה' בשלמותה, היא משימה השייכת לכולנו, אלא שמשימה זאת לא יכולה להתבצע ללא לימוד ועיון קבועים. ואם אלה אכן פני הדברים, כיצד נסביר את העובדה שאנו משקיעים בפרטי לימוד אחרים זמן רב בעוד המשימה החשובה ביותר נותרת מוזנחת?
התשובה היא שמושגי העבודה עצמם נמצאים בנו בצורה גולמית, מה שיוצר תחושה שאנחנו כבר מבינים אותם. אך דבר זה אינו נכון, כי ההבנה שלנו היא שטחית. לכן עלינו ללמוד ולהעמיק. הלימוד והעיון עוזרים לנו להעמיד את מושגי העבודה על דיוקם, וממילא – ליישם אותם בחיינו כראוי. הטעויות ביישום נובעות מחוסר דיוק וחוסר הבנה אמיתית של המושגים.
השינוי מתחיל בראש, ביחס לעבודת ה'. עבודת ה' היא ציר חיינו. היא המרכז סביבו נעים כל יתר הפרטים. היא זאת שתקבע את העמדה שלנו כלפי כל תחום אחר בחיינו. אלא שכדי לתת לה את המקום הראוי יש צורך במאמץ. בעמל. ממש כמו שכדי למצוא אוצר יש צורך בחפירה אל עומק האדמה, כך גם כאן. אלא שכאן זוהי חפירה אל עומק הנפש, אל ההבנה מהי חובתנו ומה הבנה זאת תובעת מאיתנו.
הרחבות
•האם האדם הוא טוב בטבעו
רְאֵה, אֵין דִּבְרֵי הַחֲסִידוּת וְעִנְיְנֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְטָהֳרַת הַלֵּב דְּבָרִים מֻטְבָּעִים בָּאָדָם. מפשט דברי הרמח"ל אפשר להבין בטעות שהאדם מטבעו נולד ללא נטייה לטוב. גישה זו קיימת בשיטות פסיכולוגיות שונות, שלשיטתן האדם נולד בעל נטיות שליליות מטבעו ועליו להתאמץ על מנת להגיע לתיקון מידותיו המקולקלות. אולם, שלמה המלך אמר לנו: "אשר עשה האלהים את האדם ישר" [קהלת ז, כט]. מכאן למדנו שהאדם נולד ישר ויש לו שאיפה לדברים טובים.
הרב קוק כותב: "כל עניני חובת הלב וטהרתה בזיכוך הנפשות וכל פרטי המדות נמצאים באדם בטבע, שהם כלי-מעשהו לכל עניני החיים, כמו עניני היראה, האהבה, החמדה, הדבקות וכיוצא בזה. שהם נמצאים בנפש האדם ואינו צריך לחדשם מצד עצמם, רק צריך להעלותם שיהיו הולכים אל הדרך הטוב, והוא שיהיו כולם פונים אל השם יתברך שהוא תכלית כל תקוה" [מוסר אביך א, א]. הרב קוק מסביר שהאדם לא צריך לחדש בעצמו כוחות טובים, כיוון שהוא נולד איתם. השאלה היא להיכן הוא ינתבם, לדבקות בה' או לדברים רעים.
על פי דברים אלו ניתן להסביר גם את דברי הרמח"ל אצלנו. החסידות, היראה והאהבה אכן לא נמצאים באדם בפועל , עליו לעמול כדי לקנות אותם. אבל שורשיהם כבר קיימים בנפשו.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il