(לה: 6- עד לו: במשנה)

חלק א - ברייתא על נערות שאין להם קנס

סיבות אפשרויות – 1. לא ראויה להינשא לו. 2. לא בתולה. 3. קטנה.

א. עריות ושניות לעריות

תזכורת (כט:) ראינו שיש קנס רק במצב שאפשר "ולו תהיה לאישה", ושם ראינו מחלוקת לגבי האם יש קנס באיסורי לאו. בהתאם לזה גם כאן יש שתי הבנות:

1. עריות – מיתת בי"ד, שניות – כרת. אך איסורי לאו - יש קנס, וכשמעון התימני.


2. עריות – מיתת בי"ד + כרת, שניות – איסורי לאו, שגם להן אין קנס, וכר"ש בן מנסיא.


3. המשנה כדעה שגם נערה ממאנת, ולכן א"א לדייק לקטנה.

(לו. 8+)

ב. הממאנת (לא בתולה)ואיילונית (נחשבת קטנה)

(לו. שליש תחתון)

B. לגבי איילונית (קושיא ותירוץ) –

בברייתא א הנ"ל – אין קנס (תשובה: כר"מ (כט.), שלקטנה אין)

בברייתא ב – יש קנס (תשובה: כרבנן, שלקטנה יש)

A. סתירה לגבי קטנה בתוך ברייתא א

(הקדמה – האם נערה עדיין יכולה למאן – לר"מ לא, לר"י כן).

לאיילונית אין קנס, כי נחשבת קטנה, כלומר גם לקטנה אין – ר"מ.

ממאנת אין קנס, (ובהנחה שרק קטנה ממאנת, כר"מ) משמע שלקטנה יש - רבנן

תירוץ – באמת לקטנה אין (כר"מ, וכמו שרואים באיילונית)

            ולגבי מה שדייקנו מממאנת:

והתנא של הברייתא לגבי מיואן סובר כר"י, ולגבי קטנה כר"מ.

1. רפרם – הדיוק לא נכון, והברייתא התכוונה לומר שהראויה למיאון,

ואכן רק קטנה ממאנת, וכל המשנה ר"מ.

קשה – למה המשנה לא פשוט אמרה קטנה? קשיא. (וראה תשובה בתוס').

(דילוג לו. שליש תחתון עד לו: 7+)

C. היוצאת משום שם רע

אם יש עדין שזינתה – פשיטא שאין לה קנס, היא לא בתולה באופן ודאי!

אלא החידוש – גם אם רק יצא עליה שם רע בילדותה.

            שתי הבנות:

1. יצא לה שם מזנה.

דחייה – רבא: לא חוששים.

1. עדים העידו שהיא תבעה אותם לאיסור, והם סירבו לה, מניחים שהיא זינתה.

רב פפא – אותו דבר גם בשטר,

כלומר שעדים העידו על ראובן שניסה לשכנעם שיזייפו עבורו שטר, אז השטרות האחרים של ראובן פסולים.

קשה – האישה ודאי תנמצא עם מי לזנות, אך אולי ראובן לא ימצא עדי שקר?

תשובה – ראובן יוכל לזייף הכל בעצמו.

(לו. רבע תחתון – לו: 7+)

חלק ב - מתי יש לבעל טענת בתולים (מקח טעות)?

הנחת היסוד היא שבעל שמגלה שאשתו בעולה, זה מקח טעות, אא"כ:

1. טוענת שנאנסה אחרי הקידושין,


2. 2.אכן לפני, אך מוכת עץ.


3. 3.טוענת שעדיין בתולה.

א. בחרשת ושוטה

סתירה בין ברייתות ותירוץ רב ששת:

ברייתא ג – אין לו טענה, כי טוענים בשבילה "משארסתני נאנסתי"

[הברייתא כר"ג (יב:), שנאמנת בזה, ולחרשת ושוטה אף טוענים בשבילה ("פתח פיך לאילם")].

בברייתא ב – יש לו טענה –

            כר' יהושע, שאישה אינה נאמנת במשארסתני נאנסתי.
(לו: 3+)

ג. סומא

ת"ק – יש לבעל טענה,

סומכוס – אילו לו טענה,

טוענים בשבילה שהיא מוכת עץ ולא ידעה שיצאו בתוליה כי לא ידעה (כדעת רבא (יא:) שמוכת עץ אינו מקח טעות. אך לאישה רגילה לא טוענים בשבילה כי אם היתה מוכת עץ היתה יודעת ומראה לאימא והיתה טוענת זאת כבר מעצמה) (תוס').

(לו. 2-)

ב. בבוגרת, שהבעל טוען שאינה בתולה