(מה: שליש תחתון עד מו: במשנה)

מוציא שם רע -

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ.
וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים.
וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָ וְאִמָּהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָ אֶל זִקְנֵי הָעִיר הַשָּׁעְרָה.
וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ אֶל הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ.
וְהִנֵּה הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר:
וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָאִישׁ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ. וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו" (דברים כב)

                (מו. 8+)

א.      מניין ש"יסרו" זה מלקות?

כשכתוב "יסרו" זה כאילו שכתוב גם "בן":
"כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם" (דברים כא, יח)

כשכתוב "בן" זה מלקות: "וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר" (דברים כה, ב)[1]

            (מו. רבע עליון)

ב.      אזהרה למוציא שם רע מניין?

ר' אלעזר - "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ" (ויקרא יט, טז)

            ור' נתן – מלמד שבי"ד לא יהא רך לזה וקשה לזה.

ר' נתן - "...וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" (דברים כג).

ור"א – מלמד שלא יהרהר ביום ויבוא לידי טומאה בלילה (הפסוק הבא - כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה).

(מו. באמצע)

ג.       תנאים בהוצאת השם רע (ברייתא)

1. ברייתא – הבעל נענש רק אם העדים שיקרו ביוזמת הבעל ("בואו והעידוני")


2. האם צריך שישלם לעדים?

לברייתא הנ"ל – אין צורך,
ר"י – צריך לשלם,

      מקור – "ושם לה עלילות" – "לא תשימון עליו נשך" – עניין ממוני.

ספקות - שכרן בקרקע או פחות משו"פ (שאין בזה איסור ריבית),

ואם צריך בפרוטה, האם צריך פרוטה לכל עד?

1. שאלות רב אשי – האם נענש גם כשהוציא שם רע:

מנישואיהם הקודמים?

יבם על נישואי אחיו המת? (על זה עונה הגמרא שלא ("את בתי נתתי לאיש הזה" ולא ליבם).

(מו. שליש תחתון)

ד.      האם זה דווקא כשבעל לפני כן?

A. ברייתא א

"הוא לוקה, ונותן מאה סלע"

(מה: שליש תחתון)

B. ברייתא ב – מחלוקת ר"י ורבנן

שתי גרסאות:

1. נחלקו במחלוקת בברייתא א:

לרבנן (כת"ק) – לא צריך לבעול.

לר"י (כראב"י) – צריך.

אלא שמודה ר"י שבכל מקרה ילקה, בגלל "לא תלך רכיל" (שלדעתו לא צריך מעשה כדי ללקות).

1. שניהם כראב"י שצריך לבעול,
   אלא שנחלקו אם בכל זאת ילקה -
   לר"י לוקה, אפילו שזה לאו שאין בו מעשה, לרבנן לא.

קושיא על שתי הגרסאות:

ר"י בברייתא ג – "לא בעל אינו לוקה".

תשובות:

1. רנבי"צ - אכן בברייתא הכוונה שלוקה מדרבנן מכת מרדות (ולרבנן גם זה לא).


2. רב פפא – הכוונה שם ב"לא לוקה" זה לתשלום הקנס (ממון).

(ומביאים דוגמא לשימוש בלשון "לוקה" לעונש ממוני ממי שאומר "חצי ערכי עלי" שלפי ההסבר של רב פפא "לוקה" – כלומר נאלץ לשלם את כל ערכו (אטו האומר "ערך חציי עלי").

(מו. 3-)

1. C. בעילה שלא כדרכה

שלחו בשם רי"ח – שצריך קודם לבעול (כראב"י),
בתחילה גרסו שמספיק שלא כדרכה,
אך תיקנו שצריך כדרכה,

כפי שגם הטענה נגדה צריכה להיות שזינתה כדרכה.

[1] לכאורה יכלו ללמוד מלקות ישירות מבן סורר ומורה בלי להזדקק ל"בן הכות הרשע".