ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁהַדְּבָרִים הֵם כְּמַשְׁמָעָן, שֶׁיּוֹתֵר יֵשׁ טַעַם לִהְיוֹת עִם יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, מִמַּה שֶּׁיִּהְיֶה עִמָּהֶם כַּאֲשֶׁר יֵצְאוּ מִן הַגָּלוּת. שֶׁכֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעִנְיַן הַחוֹלֶה בְּפֶרֶק יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת (שבת יב, ב): הַנִּכְנָס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה, לֹא יֵשֵׁב עַל גַּבֵּי מִטָּה וְלֹא עַל גַּבֵּי כִסֵּא, אֶלָּא מִתְעַטֵּף וְיֵשֵׁב לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מא, ד): ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי וגו'. וּבְחִבּוּר גּוּר אַרְיֵה בְּפָרָשַׁת וַיְחִי (בראשית מז, לא) פֵּרַשְׁנוּ שְׁנֵי טְעָמִים: הָאֶחָד, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ שְׁמִירָה, הַשְׁגָּחָתוֹ עָלָיו יוֹתֵר. וְהַחוֹלֶה, שֶׁיָּצָא מִטִּבְעוֹ אֲשֶׁר נָתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַטֶּבַע אֶל הָאָדָם לְהַעֲמִיד אֶת הָאָדָם, וְעַתָּה נִשְׁתַּנָּה טִבְעוֹ, צָרִיךְ הוּא אֶל הַשְּׁמִירָה 1 שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִפְסָד, וְהַשְּׁמִירָה מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהַטַּעַם הַשֵּׁנִי הוּא, שֶׁהַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיה נז, טו): אֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ אֶשְׁכֹּן, שֶׁזֶּהוּ מִמִּדַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁשְּׁכִינָתוֹ עִם אֲשֶׁר הוּא דַּכָּא*, וּכְבָר הִתְבָּאֵר לְמַעְלָה עִנְיָן זֶה בַּאֲרִיכוּת. וּלְכָךְ הַחוֹלֶה שֶׁהוּא דַּכָּא, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמּוֹ בִּפְרָט. וְלִשְׁנֵי הַטְּעָמִים רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הַשְּׁכִינָה עִם יִשְׂרָאֵל בְּיוֹתֵר כַּאֲשֶׁר הֵם בַּגָּלוּת, שֶׁכַּאֲשֶׁר הֵם בַּגָּלוּת אָז הֵם כְּמוֹ חוֹלֶה שֶׁיָּצָא מִטִּבְעוֹ, כִּי אֵין מִן הַטֶּבַע וּמִמִּנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁתִּהְיֶה אֻמָּה תַּחַת אֻמָּה אַחֶרֶת, וּכְמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וּלְפִיכָךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִתָּם בַּגָּלוּת, וְאִם לֹא כֵן, אֵיךְ יִהְיֶה עֲמִידָה וְקִיּוּם לָהֶם בְּמַלְכוּת רְבִיעִית, אִם לֹא כִּי יַד ה' עָשְׂתָה זֹאת. וְכֵן לַטַּעַם הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר אָמַרְנוּ, כִּי עִקַּר שְׁכִינָתוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים, כִּי כֵן מִדָּתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִהְיוֹת שְׁכִינָתוֹ אֶת דַּכָּא, וְיִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת מְדֻכָּאִים הֵם, רְאוּיִים שֶׁיִּהְיֶה שְׁכִינָתוֹ עִמָּהֶם. אֲבָל כַּאֲשֶׁר יֵצְאוּ מִן הַגָּלוּת, אָז יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁאֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִתָּם, וּלְפִיכָךְ אָמַר (מגילה כט א), אַף כַּאֲשֶׁר יָשׁוּבוּ מִן הַגָּלוּת הוּא נִמְצָא אִתָּם. 2 וְכָאן מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, הוּא טַעַם אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה, כִּי אֵין יִשְׂרָאֵל נִפְרָדִים מִן הַשְּׁכִינָה, מֵאַחַר שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שִׁתֵּף שְׁמוֹ בִּשְׁמָם. וּלְכָךְ בְּכָל גָּלוּת וְגָלוּת וּבְשׁוּבָם הוּא אִתָּם, כִּי לַדְּבֵקוּת הַזֶּה אֵין פֵּרוּד. וּלְכָךְ קָאָמַר, שֶׁאַף כַּאֲשֶׁר הֵם עוֹלִים מִן הַגָּלוּת, שֶׁאָז אֵין לוֹמַר שֶׁהוּא אִתָּם בִּשְׁבִיל שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הַשְׁגָּחָה עֲלֵיהֶם, רַק* בִּשְׁבִיל כִּי לֹא הוּסַר 3 הַדִּבּוּק הַהוּא, כִּי אֵין הֲסָרָה לוֹ, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר עוֹד.
________________________________
ואני אומר שהדברים כמשמעם, שאף שהייתה שכינה אתם בגלות, יש חידוש בכך שהיא עתידה להיגאל עימהם, כי יש סיבה לכך שתהא השכינה עימהם בגלות, יותר מאשר תהא אתם בשעת גאולתם. כך אמרו חכמים ביחס לחולה בפרק יציאות השבת, הנכנס לבקר את החולה, לא ישב על גבי מיטה ולא על גבי כסא, אלא מתעטף וישב לפניו, שנאמר: ה' יסעדנו על ערש דוי וכו'. בחיבור גור אריה על פרשת ויחי בארנו שני הסברים, האחד, כל מי שהוא חלש וצריך הגנה, השמירה עליו גדולה יותר. חולה, שנשתנה טבעו לרעה, כי טבעו שיהיה בריא ויתקיים על כוחותיו, עתה, כשהוא חולה, צריך שמירה 1 שלא ימות, והשמירה היא מהקב"ה, לכן שכינה למראשותיו של החולה. ההסבר השני, הנביא אומר: את דכא ושפל רוח אשכון. מידת הקב"ה להיות עם המדוכא ושפל הרוח, וכבר בארנו דבר זה באריכות. לכן החולה, שהוא מדוכא, שכינה איתו באופן מיוחד. לפי שני הטעמים הללו ראויה השכינה להיות עם ישראל במיוחד בגלותם. להסבר הראשון, כאשר הם בגלות הם משולים לחולה שנשתנה טבעו, כי אין זה לפי הטבע, שתהיה אומה אחת תחת שלטון אומה אחרת, כמו שבארנו בפרק הראשון. לכן הקב"ה אתם בגלות, שאם לא כן אין להם קיום תחת ממשלת המלכות הרביעית. להסבר השני, שהקב"ה נמצא את דכא ושפל רוח, ישראל בגלות מדוכאים, על כן ראוי שתהא שכינה עימהם. אבל כאשר יצאו ישראל מהגלות, יעלה על הדעת לומר שאינם צריכים השגחת הבורא, לכן חידש הכתוב, שגם בצאתם מהגלות תהיה שכינה אתם. 2 אולם לפי מה שהתבאר בירושלמי, ישנו הסבר אחר למה הקב"ה איתם גם ביציאתם מהגלות. כיון שהקב"ה שיתף שמו עימהם, אין פירוד בינו לבינם, בין בהיותם בגלות והן בגאולה. לכן אמר הכתוב, שגם ביציאתם מהגלות שכינה עימהם, כדי שלא יטעו לומר שרק בגלות, בזמן שהם צריכים השגחה הקב"ה איתם, אבל בשעת גאולתם אינו איתם, מחדש הכתוב, שאין ניתוק 3 לקשר שבין הקב"ה לישראל. ועוד יתבאר דבר זה בפרק הבא.
[ הוּא דַּכָּא – שרוי בצער. רַק – אלא.]
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
55 - פרק י' חלק י"ב
56 - פרק י' חלק י"ג
57 - פרק י' חלק י"ד
טען עוד
ביאורים
אם נשאל את עצמנו מתי מרגישים יותר את הבורא האם בזמן הגלות או בזמן הגאולה, התשובה הפשוטה היא שבתקופת הגאולה. בתקופה זו מורגש מאוד איך השגחת הבורא חלה על המציאות, איך שם שמים מתגלה בכל מקום, איך קרנם של עובדי ה' עולה בעולם וכדומה. אולם קיימת בחינה אחרת. לעיתים דווקא בתקופת מחלה או קושי מתגלה גודל הקשר ועוצמתו. כשעם ישראל נרדף ומפוזר בין העמים, הם זקוקים יותר לקשר עם הבורא, זקוקים להצלה מידי הקמים עליהם ודווקא אז צריכים אותו יותר. נוסף על כך, בתקופות של קושי רציני יותר, הגאווה וההחשבה העצמית שמונעים מהאדם קשר אמיתי ועמוק עם הבורא יורדים. האדם נזכר בתלות המוחלטת שלו בבוראו, ובכך 'נפתח' כלפי ה', וממילא השראת השכינה שעליו והקשר שלו עם בוראו מתחזקים.
בדרך זו מתרץ המהר"ל את דברי חז"ל. רבי שמעון בר יוחאי מתאר איך עם ישראל מפוזר בין העמים, והקב"ה באהבתו אותם משרה עליהם את שכינתו במקומות שבהם הם מפוזרים, ובסוף דבריו כותב שהקב"ה יהיה איתם גם בגאולה. המהר"ל כתב בדבריו לעיל שדברי רשב"י לכאורה תמוהים, מדוע צריך לחדש לנו וללמוד מהפסוקים שהקב"ה יהיה עם ישראל בגאולתם? המהר"ל מתרץ שבזמן הגאולה עם ישראל פחות זקוקים להצלה הגדולה של הקב"ה כדי שלא להיכחד ולסבול מהעמים הקמים עליהם, כנגד זה הדגיש רשב"י שגם בזמן הגאולה יהיה הקב"ה עם ישראל ויעלה עימם מגלותם. כמו כן, תקופה זו מתאפיינת בכך שהמציאות הקשה שעמים רבים מתעללים בעם ישראל וגורמים להם סבל רב, תגיע לסיומה. מכיוון שכך הגאווה עלולה להתגבר ועימה שקיעה בהנאות ובבניין גשמי גדול, ועזיבה של הבורא, כמו שמתואר בפסוק: "וישמן ישרון ויבעט" [דברים לב, טו].
דברי המהר"ל הללו מקבלים אור חדש בימינו. עם התקדמות תהליך הגאולה אנו חשים יותר ויותר עד כמה חשוב ומהותי שבחיים שלנו נדע ונכיר את נוכחותו של הבורא ופעולתו במציאות, כמה חולשות ובעיות מתגלות אם בני האדם שוקעים בטוב המתגלה בעולם ושוכחים את נוכחותו של הבורא.
הרחבות
* השכינה ועם ישראל
וּלְכָךְ בְּכָל גָּלוּת וְגָלוּת וּבְשׁוּבָם הוּא אִתָּם, כִּי לַדְּבֵקוּת הַזֶּה אֵין פֵּרוּד. כתב רבי צדוק הכהן מלובלין : "וידוע (פירוש) 'חלק ה' עמו' שנפשות ישראל הם חלק אלוה. כמו שנאמר "ויפח באפיו" [בראשית ב, ז] – מאן דנפח (מי שנפח) מתוכו נפח. וכמו שנאמר "ונתתי משכני בתוככם אני ה' השוכן אתם" [ויקרא כו, יא]. הוא חלק אלוה ממש השוכן בקרב כליות ולב נפשות ישראל. והוא דנקרא 'שכינה' בכל מקום. כמו שאמרו "גלו לבבל שכינה עמהם" וכו' [מגילה כט.]... לפי שהוא התגלות ה' השוכן בתוך בני ישראל ובקרבם לעולם" [דובר צדק א]. הופעת ה' בעולם מתממשת על ידי עם ישראל, וזה ביאור המושג 'שכינה'. לכן כאשר עם ישראל גולה ובתום הגלות נגאל יש בכך כביכול גם גלות וגאולה לקב"ה. על פי הדברים הללו מובן מדוע הקב"ה תמיד משגיח על ישראל.
עניין זה שהופעת ה' בעולם מתגלה על ידי עם ישראל מובא בהרבה מקומות בתנ"ך. אחד הבולטים שבהם מופיע בדברי ישעיה הנביא: "עם זוּ יצרתי לי, תהלתי יספרו" [מג, כא]. וביארו המפרשים שכוונת הפסוק לומר שעם ישראל נברא על מנת לפרסם את שבחי ה'. הקב"ה נתן לעם ישראל יעוד להפגיש את אנשי העולם עם בורא העולם [רש"י שם, מהר"י קרא, רד"ק].
לעילוי נשמת רבי בן יהודה ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
