פרק י"א חלק י"ד | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
נצח ישראל למהר"ל

קטגוריה משנית

5 דק' קריאה

שלוש סיבות לבחירת ישראל: סיבה ראשונה התורה
וְאִם יֹאמַר הָאָדָם, הֲרֵי בְּוַדַּאי כָּל פְּעֻלָּה בָּעוֹלָם, וּמִכָּל שֶׁכֵּן אֶל פְּעֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ סִבָּה וְתַכְלִית שֶׁיִּפְעַל, וְאִם לֹא נֹאמַר שֶׁהָיָה הַבְּחִירָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל מַעֲשֶׂה, אִם כֵּן מַה הוּא הַסִּבָּה אֲשֶׁר בָּחַר בְּיִשְׂרָאֵל? אֲבָל דָּבָר זֶה נִרְאֶה מִדִּבְרֵי חֲכָמִים, כִּי יֵשׁ שָׁלֹשׁ סִבּוֹת אֲשֶׁר הֵם הָיוּ מְחַיְּבוֹת הַבְּחִירָה הַזֹּאת אֲשֶׁר בָּחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּיִשְׂרָאֵל, וְהַסִּבּוֹת הָאֵלּוּ אֵין לָהֶם 1 תְּמוּרָה כְּלָל, וְלֹא בִּטּוּל כְּלָל. הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה הִיא הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר מִבַּלְעָדָהּ. כִּי מֵאַחַר שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא הָעוֹלָם הַזֶּה בִּרְצוֹנוֹ, מֻכְרָח גַּם כֵּן לִנְתִינַת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לְיִשְׂרָאֵל. וְדָבָר זֶה בָּרוּר בְּעֵדִים נֶאֱמָנִים בְּרוּרִים מִדִּבְרֵי חֲכָמִים. בְּפֶרֶק רַבִּי עֲקִיבָא (שבת פח, א): אָמַר חִזְקִיָּה: מַה דִּכְתִיב (תהלים עו, ט): מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה, אִם יָרְאָה לָמָּה שָׁקָטָה, וְאִם שָׁקָטָה לָמָּה יָרְאָה? אֶלָּא בִּתְחִלָּה יָרְאָה, וּלְבַסּוֹף שָׁקָטָה. וְלָמָּה יָרְאָה? כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ, דַּאֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב (בראשית א, לא): וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי, 2 הֵ"א יְתֵרָה לָמָּה לִי? מְלַמֵּד שֶׁהִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְאָמַר לָהֶם: אִם יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִין אֶת הַתּוֹרָה אַתֶּם מִתְקַיְּמִין, וְאִם לָאו, אֲנִי אַחְזִיר אֶתְכֶם לְתֹהוּ וָבֹהוּ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ דָּבָר זֶה בַּאֲרִיכוּת בְּחִבּוּר הַתִּפְאֶרֶת, עִנְיָן זֶה שֶׁהָיְתָה נְתִינַת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל הַשְׁלָמָה לִבְרִיאַת עוֹלָם, וְאִם אֵין קַבָּלַת הַתּוֹרָה הַבְּרִיאָה בְּטֵלָה, וְהִיא תֹּהוּ וָבֹהוּ, וְאֵין לְהַאֲרִיךְ כָּאן, כִּי הֶאֱרַכְנוּ שָׁם בָּזֶה.

התורה ניתנה לעול על ישראל ולא לטובתם
וְהַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל מְחַיֵּב גַּם כֵּן זֶה בְּמוֹפֵת חוֹתֵךְ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְךָ לוֹמַר בְּשׁוּם פָּנִים שֶׁנְּתִינַת הַתּוֹרָה בִּשְׁבִיל טוֹבַת יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לַהֲבִיאָם אֶל הַטּוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְתֹאמַר, בִּשְׁבִיל זֶה אַחַר שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל הֵסִיר אוֹתָם מֵעַל פָּנָיו, וְנָטַל מֵהֶם הַתּוֹרָה אֲשֶׁר נָתַן לְטוֹב לָהֶם. כִּי דָּבָר זֶה בֵּאַרְנוּ בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת מְאֹד בְּחִבּוּר הַתִּפְאֶרֶת, כִּי נְתִינַת הַתּוֹרָה הוּא לְעֹל עַל יִשְׂרָאֵל, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין לא, א): מִצְווֹת לָאו לֵהָנוֹת נִתְּנוּ. וּמַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים ו, כד): וַיְצַוֵּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים, לֹא יִסְתֹּר יְסוֹד זֶה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְשָׁם בַּאֲרִיכוּת, כִּי בְּוַדַּאי שֶׁכָּךְ הוּא בֶּאֱמֶת, שֶׁהַתּוֹרָה הִיא לְטוֹב לָנוּ, 3 אֲבָל תְּחִלַּת נְתִינָתָהּ אֶל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה זֶה בִּשְׁבִיל טוֹבַת יִשְׂרָאֵל, רַק* בִּגְזֵרָה, כְּמוֹ מֶלֶךְ שֶׁגּוֹזֵר גְּזֵרוֹתָיו עַל עֲבָדָיו לְעֹל עֲלֵיהֶם.
________________________________

נצח ישראל למהר"ל (120)

בשביל הנשמה

73 - פרק י"א חלק י"ג

74 - פרק י"א חלק י"ד

75 - פרק י"א חלק ט"ו

טען עוד

ואם ישאל אדם, הרי לכל פעולה בעולם, ובודאי לפעולות הבורא, יש תכלית, אם כך, אם בחירת ישראל אינה תלויה במעשיהם הטובים, אזי מהי הסיבה שבגללה בחר ה' בישראל? מדברי חז"ל נראה, שישנן שלוש סיבות המחייבות את הבחירה בישראל, ולסיבות אלו אין 1 שינוי וביטול. הסיבה הראשונה היא התורה, שאין לעולם קיום בהעדרה. מכיוון שרצון הקב"ה הוא שיברא עולם ויתקיים, לכן נתינת התורה לישראל הכרחית. דבר זה ברור באופן מוחלט בדברי חכמים. אמרו בפרק רבי עקיבא, אמר חזקיה, מהו שנאמר: מן השמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה, אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה? אלא בתחילה, קודם שקבלו ישראל את התורה, יראה, שמא לא יקבלוה. ולבסוף, לאחר שקבלו את התורה, שקטה. ולמה יראה בתחילה? כדברי ריש לקיש שאמר, מהו שנאמר: ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, 2 מדוע נוספה הא הידיעה במילה הששי? ללמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם, אם ישראל מקבלים את התורה - אתם מתקיימים, ואם לא מקבלים - אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו. ענין זה התבאר באריכות בספר תפארת ישראל, שם בארנו, שנתינת התורה היא ההשלמה של בריאת העולם, ואם אין ישראל מקבלים את התורה הבריאה כולה בטילה, וחוזרת לתוהו ובוהו. אין להאריך בעניין זה כאן כי כבר התבאר שם.
גם השכל והדעת מחייבים, בהוכחה ברורה, לומר, שנתינת התורה היא הסיבה לבחירת ישראל. בשום פנים אי אפשר לומר שנתינת התורה לישראל היא לטובתם, כדי להביאם אל טובות העולם הזה ולחיי העולם הבא, ולאור זאת לומר, שכשחטאו סילק בחירתו מהם, ונטל מהם את התורה שנתן להם לטובתם. בספרנו תפארת ישראל בארנו בראיות ברורות, שנתינת התורה לישראל היא עול עליהם, כמאמר חז"ל, מצוות לא ליהנות ניתנו. ומה שנאמר: ויצונו ה' אלוקינו לעשות את כל החוקים האלה לטוב לנו כל הימים, אין זה סותר את היסוד הברור, שהמצוות לא נתנו לטובת ישראל. כבר בארנו עניין זה בתפארת ישראל באריכות, שאמנם בסופו של דבר התורה היא לטובת ישראל, 3 אבל לא מפני טובה זו ניתנה להם, אלא ניתנה כגזירה עליהם, כמו מלך שגוזר גזירות על עבדיו לעול עליהם.
[ רַק – אלא.]

ביאורים
לאחר שהמהר"ל באר באריכות, שאין צדקת מעשיהם של ישראל מהווה סיבה לבחירתם, הוא ממשיך ושואל, אם-כן, מהי הסיבה שבגללה בחר ה' בישראל? כל אדם בר דעת עושה את מעשיו מתוך סיבה הגיונית. ואם כך בשר ודם, קל וחומר שלבורא העולם ישנה סיבה עמוקה שבגללה בחר בעם ישראל. אם-כן, מהי?
ישנן שלוש סיבות שבגללן בחר ה' בישראל. הסיבות הללו אינן סיבות שתלויות במעשים מסוימים או בזמן מוגדר. הן סיבות מהותיות שבלעדיהן העולם אינו יכול להתקיים. וממילא עם ישראל ישאר העם הנבחר לעד ולעולמים.
הסיבה הראשונה היא התורה . כל העולם כולו נברא כדי לממש את המשמעות העמוקה שטמונה בתורה. התורה היא המחשבות של הקב"ה והאידיאלים האלוהיים. העולם נברא כדי לממש רעיונות נשגבים אלו. כל העולם חסר משמעות וממילא חסר חשיבות וחסר בסיס לקיומו ללא התורה. הארץ כולה יראה וחששה לעצם קיומה כל עוד לא ניתנה תורה לעולם. כמו חפץ שנמצא בבית, ואין בו עוד כל צורך הוא נזרק אחר כבוד, כך עולם ללא מטרה ותכלית יכלה ויעלם. רק כאשר ניתנה תורה לעולם, תורה אשר אומרת מה תפקידו של כל פרט ופרט ונותנת לכל דבר את משמעותו ואת ייעודו, המציאות נרגעה וקיבלה את מקומה.
כל זה נכון אם התורה ניתנה לישראל על מנת שהעולם יתקיים, אך משתמע מכמה פסוקים שמטרת התורה היא להיטיב עם ישראל. אם אכן זו מטרת התורה יכולים ישראל לומר שאין הם רוצים בטובה זו. כמו שאדם שמקבל חפץ במתנה יכול להתנער ממנו לאחר זמן, וכן ניתן היה לומר שכאשר ישראל חטאו ולא ניתן לממש את ההטבה לישראל הכלולה בתורה, יותר אין טעם לא בתורה ולא במעלה של עם ישראל. המהר"ל מבאר שאין הדבר כך. קבלת התורה לא נעשתה מתוך שיקולים תועלתיים ומשיקולי כדאיות. קבלת התורה היא פועל יוצא של קבלת עול מלכות שמיים. כשם שמלך, לאחר שהתמנה למלכות והתקבל על ידי העם, גוזר עליהם גזירות, כך לאחר שקיבלנו את הקב"ה עלינו למלך, הוא גזר עלינו גזירות, ואלו התורה והמצוות. מטרת קיום המצוות היא קיום מצוות הבורא ולא התועלת האישית שלנו. קיום המצוות הוא ביטוי לנאמנות שלנו למלכו של עולם, ולא כלי למימוש הנאה.
אמנם באמת הגזרות הללו הם טובות לנו , מכיוון שהקב"ה מלכנו, רוצה רק להיטיב עמנו, אך לא זו הסיבה שבגללה אנו מקיימים את המצוות. מכאן שגם אם ישראל חוטאים ואינם רוצים את התורה באחד מן הדורות, אין הקב"ה נוטלה מהם ומבטל את בחירתו. זאת כיוון שנתינת התורה לישראל היא צורך עולמי ולא טובת הנאה שישראל יכולים לוותר עליה.

הרחבות
* עבודת ה' של צדיקים
וְאִם לָאו, אֲנִי אַחְזִיר אֶתְכֶם לְתֹהוּ וָבֹהוּ. אומר המדרש: ""והארץ היתה תהו ובהו" [בראשית א, ב] אלו מעשיהן של רשעים. "ויאמר אלהים יהי אור" [שם ג] אלו מעשיהן של צדיקים. אבל איני יודע באיזה מהם חפץ, אם במעשה אלו ואם במעשה אלו? כיוון דכתיב "וירא אלהים את האור כי טוב" [שם ד], הוי (כמובן) במעשיהן של צדיקים חפץ, ואינו חפץ במעשיהן של רשעים" [בראשית רבה ב, ה]. דברי המדרש מאוד תמוהים – איך ניתן להעלות על הדעת שהקב"ה חפץ במעשי הרשעים?
רבי יהודה לייב מזאקילקוב מבאר שהמדרש מלמד דרך ישרה בעבודת ה': "לפי שיש דרך פשוט בעבודת הבורא: לעשות כל המצות לאמיתן, ולהתפלל בצבור ובזמנה ולהתרחק מכל מיני שחוק ומכל טיול לבטלה, וזה נקרא דרך צדיקים. ויש עוד דרך אחרת, דהיינו שלא להתפלל פעמים עם הצבור, ופעמים לאחֶר זמן תפלה בכדי להתפלל בכונה יתירה, ושאר ענינים בדומה לזה, וזה נקרא מעשיהן של רשעים לשמה... (וכעת מובן) שאמר המדרש איני יודע באיזה מהן חפץ, כי אפשר להיות שטוב לעשות מעט רשע לשמה כנ"ל. כשהוא אומר "וירא אלקים את האור כי טוב" הוי אומר שהקב"ה חפץ רק במעשה הצדיקים" [ליקוטי מהרי"ל בראשית].

להצלחת אלישבע מרים בת שרה הי"ו

נצח ישראל למהר"ל