ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וְאִם יֹאמַר הָאָדָם, הֲרֵי בְּוַדַּאי כָּל פְּעֻלָּה בָּעוֹלָם, וּמִכָּל שֶׁכֵּן אֶל פְּעֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ סִבָּה וְתַכְלִית שֶׁיִּפְעַל, וְאִם לֹא נֹאמַר שֶׁהָיָה הַבְּחִירָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל מַעֲשֶׂה, אִם כֵּן מַה הוּא הַסִּבָּה אֲשֶׁר בָּחַר בְּיִשְׂרָאֵל? אֲבָל דָּבָר זֶה נִרְאֶה מִדִּבְרֵי חֲכָמִים, כִּי יֵשׁ שָׁלֹשׁ סִבּוֹת אֲשֶׁר הֵם הָיוּ מְחַיְּבוֹת הַבְּחִירָה הַזֹּאת אֲשֶׁר בָּחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּיִשְׂרָאֵל, וְהַסִּבּוֹת הָאֵלּוּ אֵין לָהֶם 1 תְּמוּרָה כְּלָל, וְלֹא בִּטּוּל כְּלָל. הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה הִיא הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר מִבַּלְעָדָהּ. כִּי מֵאַחַר שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא הָעוֹלָם הַזֶּה בִּרְצוֹנוֹ, מֻכְרָח גַּם כֵּן לִנְתִינַת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לְיִשְׂרָאֵל. וְדָבָר זֶה בָּרוּר בְּעֵדִים נֶאֱמָנִים בְּרוּרִים מִדִּבְרֵי חֲכָמִים. בְּפֶרֶק רַבִּי עֲקִיבָא (שבת פח, א): אָמַר חִזְקִיָּה: מַה דִּכְתִיב (תהלים עו, ט): מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה, אִם יָרְאָה לָמָּה שָׁקָטָה, וְאִם שָׁקָטָה לָמָּה יָרְאָה? אֶלָּא בִּתְחִלָּה יָרְאָה, וּלְבַסּוֹף שָׁקָטָה. וְלָמָּה יָרְאָה? כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ, דַּאֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב (בראשית א, לא): וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי, 2 הֵ"א יְתֵרָה לָמָּה לִי? מְלַמֵּד שֶׁהִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְאָמַר לָהֶם: אִם יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִין אֶת הַתּוֹרָה אַתֶּם מִתְקַיְּמִין, וְאִם לָאו, אֲנִי אַחְזִיר אֶתְכֶם לְתֹהוּ וָבֹהוּ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ דָּבָר זֶה בַּאֲרִיכוּת בְּחִבּוּר הַתִּפְאֶרֶת, עִנְיָן זֶה שֶׁהָיְתָה נְתִינַת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל הַשְׁלָמָה לִבְרִיאַת עוֹלָם, וְאִם אֵין קַבָּלַת הַתּוֹרָה הַבְּרִיאָה בְּטֵלָה, וְהִיא תֹּהוּ וָבֹהוּ, וְאֵין לְהַאֲרִיךְ כָּאן, כִּי הֶאֱרַכְנוּ שָׁם בָּזֶה.
התורה ניתנה לעול על ישראל ולא לטובתם
וְהַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל מְחַיֵּב גַּם כֵּן זֶה בְּמוֹפֵת חוֹתֵךְ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְךָ לוֹמַר בְּשׁוּם פָּנִים שֶׁנְּתִינַת הַתּוֹרָה בִּשְׁבִיל טוֹבַת יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לַהֲבִיאָם אֶל הַטּוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְתֹאמַר, בִּשְׁבִיל זֶה אַחַר שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל הֵסִיר אוֹתָם מֵעַל פָּנָיו, וְנָטַל מֵהֶם הַתּוֹרָה אֲשֶׁר נָתַן לְטוֹב לָהֶם. כִּי דָּבָר זֶה בֵּאַרְנוּ בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת מְאֹד בְּחִבּוּר הַתִּפְאֶרֶת, כִּי נְתִינַת הַתּוֹרָה הוּא לְעֹל עַל יִשְׂרָאֵל, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין לא, א): מִצְווֹת לָאו לֵהָנוֹת נִתְּנוּ. וּמַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים ו, כד): וַיְצַוֵּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים, לֹא יִסְתֹּר יְסוֹד זֶה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְשָׁם בַּאֲרִיכוּת, כִּי בְּוַדַּאי שֶׁכָּךְ הוּא בֶּאֱמֶת, שֶׁהַתּוֹרָה הִיא לְטוֹב לָנוּ, 3 אֲבָל תְּחִלַּת נְתִינָתָהּ אֶל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה זֶה בִּשְׁבִיל טוֹבַת יִשְׂרָאֵל, רַק* בִּגְזֵרָה, כְּמוֹ מֶלֶךְ שֶׁגּוֹזֵר גְּזֵרוֹתָיו עַל עֲבָדָיו לְעֹל עֲלֵיהֶם.
________________________________
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
73 - פרק י"א חלק י"ג
74 - פרק י"א חלק י"ד
75 - פרק י"א חלק ט"ו
טען עוד
גם השכל והדעת מחייבים, בהוכחה ברורה, לומר, שנתינת התורה היא הסיבה לבחירת ישראל. בשום פנים אי אפשר לומר שנתינת התורה לישראל היא לטובתם, כדי להביאם אל טובות העולם הזה ולחיי העולם הבא, ולאור זאת לומר, שכשחטאו סילק בחירתו מהם, ונטל מהם את התורה שנתן להם לטובתם. בספרנו תפארת ישראל בארנו בראיות ברורות, שנתינת התורה לישראל היא עול עליהם, כמאמר חז"ל, מצוות לא ליהנות ניתנו. ומה שנאמר: ויצונו ה' אלוקינו לעשות את כל החוקים האלה לטוב לנו כל הימים, אין זה סותר את היסוד הברור, שהמצוות לא נתנו לטובת ישראל. כבר בארנו עניין זה בתפארת ישראל באריכות, שאמנם בסופו של דבר התורה היא לטובת ישראל, 3 אבל לא מפני טובה זו ניתנה להם, אלא ניתנה כגזירה עליהם, כמו מלך שגוזר גזירות על עבדיו לעול עליהם.
[ רַק – אלא.]
ביאורים
לאחר שהמהר"ל באר באריכות, שאין צדקת מעשיהם של ישראל מהווה סיבה לבחירתם, הוא ממשיך ושואל, אם-כן, מהי הסיבה שבגללה בחר ה' בישראל? כל אדם בר דעת עושה את מעשיו מתוך סיבה הגיונית. ואם כך בשר ודם, קל וחומר שלבורא העולם ישנה סיבה עמוקה שבגללה בחר בעם ישראל. אם-כן, מהי?
ישנן שלוש סיבות שבגללן בחר ה' בישראל. הסיבות הללו אינן סיבות שתלויות במעשים מסוימים או בזמן מוגדר. הן סיבות מהותיות שבלעדיהן העולם אינו יכול להתקיים. וממילא עם ישראל ישאר העם הנבחר לעד ולעולמים.
הסיבה הראשונה היא התורה . כל העולם כולו נברא כדי לממש את המשמעות העמוקה שטמונה בתורה. התורה היא המחשבות של הקב"ה והאידיאלים האלוהיים. העולם נברא כדי לממש רעיונות נשגבים אלו. כל העולם חסר משמעות וממילא חסר חשיבות וחסר בסיס לקיומו ללא התורה. הארץ כולה יראה וחששה לעצם קיומה כל עוד לא ניתנה תורה לעולם. כמו חפץ שנמצא בבית, ואין בו עוד כל צורך הוא נזרק אחר כבוד, כך עולם ללא מטרה ותכלית יכלה ויעלם. רק כאשר ניתנה תורה לעולם, תורה אשר אומרת מה תפקידו של כל פרט ופרט ונותנת לכל דבר את משמעותו ואת ייעודו, המציאות נרגעה וקיבלה את מקומה.
כל זה נכון אם התורה ניתנה לישראל על מנת שהעולם יתקיים, אך משתמע מכמה פסוקים שמטרת התורה היא להיטיב עם ישראל. אם אכן זו מטרת התורה יכולים ישראל לומר שאין הם רוצים בטובה זו. כמו שאדם שמקבל חפץ במתנה יכול להתנער ממנו לאחר זמן, וכן ניתן היה לומר שכאשר ישראל חטאו ולא ניתן לממש את ההטבה לישראל הכלולה בתורה, יותר אין טעם לא בתורה ולא במעלה של עם ישראל. המהר"ל מבאר שאין הדבר כך. קבלת התורה לא נעשתה מתוך שיקולים תועלתיים ומשיקולי כדאיות. קבלת התורה היא פועל יוצא של קבלת עול מלכות שמיים. כשם שמלך, לאחר שהתמנה למלכות והתקבל על ידי העם, גוזר עליהם גזירות, כך לאחר שקיבלנו את הקב"ה עלינו למלך, הוא גזר עלינו גזירות, ואלו התורה והמצוות. מטרת קיום המצוות היא קיום מצוות הבורא ולא התועלת האישית שלנו. קיום המצוות הוא ביטוי לנאמנות שלנו למלכו של עולם, ולא כלי למימוש הנאה.
אמנם באמת הגזרות הללו הם טובות לנו , מכיוון שהקב"ה מלכנו, רוצה רק להיטיב עמנו, אך לא זו הסיבה שבגללה אנו מקיימים את המצוות. מכאן שגם אם ישראל חוטאים ואינם רוצים את התורה באחד מן הדורות, אין הקב"ה נוטלה מהם ומבטל את בחירתו. זאת כיוון שנתינת התורה לישראל היא צורך עולמי ולא טובת הנאה שישראל יכולים לוותר עליה.
הרחבות
* עבודת ה' של צדיקים
וְאִם לָאו, אֲנִי אַחְזִיר אֶתְכֶם לְתֹהוּ וָבֹהוּ. אומר המדרש: ""והארץ היתה תהו ובהו" [בראשית א, ב] אלו מעשיהן של רשעים. "ויאמר אלהים יהי אור" [שם ג] אלו מעשיהן של צדיקים. אבל איני יודע באיזה מהם חפץ, אם במעשה אלו ואם במעשה אלו? כיוון דכתיב "וירא אלהים את האור כי טוב" [שם ד], הוי (כמובן) במעשיהן של צדיקים חפץ, ואינו חפץ במעשיהן של רשעים" [בראשית רבה ב, ה]. דברי המדרש מאוד תמוהים – איך ניתן להעלות על הדעת שהקב"ה חפץ במעשי הרשעים?
רבי יהודה לייב מזאקילקוב מבאר שהמדרש מלמד דרך ישרה בעבודת ה': "לפי שיש דרך פשוט בעבודת הבורא: לעשות כל המצות לאמיתן, ולהתפלל בצבור ובזמנה ולהתרחק מכל מיני שחוק ומכל טיול לבטלה, וזה נקרא דרך צדיקים. ויש עוד דרך אחרת, דהיינו שלא להתפלל פעמים עם הצבור, ופעמים לאחֶר זמן תפלה בכדי להתפלל בכונה יתירה, ושאר ענינים בדומה לזה, וזה נקרא מעשיהן של רשעים לשמה... (וכעת מובן) שאמר המדרש איני יודע באיזה מהן חפץ, כי אפשר להיות שטוב לעשות מעט רשע לשמה כנ"ל. כשהוא אומר "וירא אלקים את האור כי טוב" הוי אומר שהקב"ה חפץ רק במעשה הצדיקים" [ליקוטי מהרי"ל בראשית].
להצלחת אלישבע מרים בת שרה הי"ו
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
האם מותר לפנות למקובלים?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך מותר להכין קפה בשבת?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
