ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וְעוֹד אֶפְשָׁר לוֹמַר וּלְפָרֵשׁ, כִּי מַה שֶּׁאָמַר כִּי הָאִשָּׁה תֵּלֵד בְּכָל יוֹם, פֵּרוּשׁ עִנְיָן זֶה כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר לְךָ פְּעָמִים הַרְבֵּה מְאֹד בְּחִבּוּר בְּאֵר הַגּוֹלָה, כִּי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם בָּעוֹלָם מֻרְכָּבִים מֵחֹמֶר 1 וְצוּרָה. וּמִתְחַיֵּב מִן הַחֹמֶר מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ, וּמִתְחַיֵּב מִן הַצּוּרָה מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ. וְאֵין סָפֵק כִּי מִצַּד הַצּוּרָה יוֹתֵר מוּכָן לִבְרָכָה, מֵאֲשֶׁר הוּא מִצַּד הַחֹמֶר. וְלִפְעָמִים הוּא מוּכָן מִצַּד הַצּוּרָה אֶל דָּבָר מָה, וּמוֹנֵעַ אֵלָיו הַחֹמֶר, עַד שֶׁלֹּא נִמְצָא בּוֹ מַה שֶּׁרָאוּי אֵלָיו מִצַּד הַצּוּרָה. מִכָּל מָקוֹם, כַּאֲשֶׁר הוּא מוּכָן מִצַּד הַצּוּרָה אֶל בְּרָכָה, וְאַף אִם יֵשׁ מְעַכֵּב וּבִטּוּל מִצַּד הַחֹמֶר, מִכָּל מָקוֹם אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה מוֹעִיל הֲכָנָתוֹ מִצַּד הַצּוּרָה מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְהוֹעִיל, עַד שֶׁיּוֹצִיא לַפֹּעַל מַה שֶּׁרָאוּי. וּמִכָּל מָקוֹם 2 נֶאֱמַר עַל הַנִּמְצָא כַּאֲשֶׁר הוּא רָאוּי מִצַּד הַצּוּרָה, כִּי זֶה עֶצֶם שֶׁלּוֹ. וְלֹא יִבָּחֵן הַדָּבָר רַק מִצַּד עַצְמוֹ, שֶׁהוּא צוּרָתוֹ, אֲשֶׁר הוּא אֲמִתַּת עַצְמוֹ. 3 וְאֵין לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַבִּטּוּל אֲשֶׁר יִמָּצֵא אֵלָיו מוֹנֵעַ מִצַּד הַחֹמֶר. כִּי דָּבָר זֶה דּוֹמֶה אֶל גִּבּוֹר גָּדוֹל, אֲשֶׁר לוֹ הַכֹּחַ עַל פֹּעַל גָּדוֹל מְאֹד, וְהוּא נִסְגָּר בַּבַּיִת, וְכִי בִּשְׁבִיל זֶה שֶׁהוּא נִסְגָּר בַּבַּיִת לֹא יֵאָמֵר שֶׁהוּא גִּבּוֹר גָּדוֹל, אַף כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא גְּבוּרָתוֹ אֶל הַפֹּעַל! וְכָךְ הַדָּבָר הַזֶּה בְּעַצְמוֹ, כַּאֲשֶׁר דָּבָר אֶחָד רָאוּי מִצַּד הַצּוּרָה הָעַצְמִית, שֶׁהִיא עַצְמוֹ לוֹ, אַף כִּי מִצַּד שֶׁהַצּוּרָה מֻטְבַּעַת בַּחֹמֶר יֵשׁ מוֹנֵעַ אֶל דָּבָר זֶה, מִכָּל מָקוֹם 4 יֵאָמֵר עַל זֶה כַּאֲשֶׁר רָאוּי אֶל הַצּוּרָה כַּאֲשֶׁר הוּא מֻפְרָד מִן הַחֹמֶר. וְדָבָר זֶה בֵּאַרְנוּ בְּחִבּוּר גְּבוּרוֹת ה' בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה מְאֹד. וּלְכָךְ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָמְרוּ בְּכָאן כֻּלָּם נֶאֶמְרוּ מִצַּד 5 הַצּוּרָה הַמֻּפְשֶׁטֶת. וְזֶה אָמְרָם, לֶעָתִיד, אִשָּׁה (ש)תֵּלֵד בְּכָל יוֹם, 6 כִּי יִהְיֶה הָעוֹלָם לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמִפְּנֵי זֶה מִצַּד הַצּוּרָה כָּךְ הוּא רָאוּי, שֶׁתֵּלֵד אִשָּׁה בְּכָל יוֹם, וְעֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי כָּל יוֹם, וְתוֹצִיא גְּלֻסְקָאוֹת וּכְלֵי מֵילָת. וְאִם יֵשׁ מוֹנֵעַ מִצַּד הַחֹמֶר אֲשֶׁר הוּא הַמּוֹנֵעַ, מִכָּל מָקוֹם יֵאָמֵר עָלָיו כָּךְ מִצַּד אֲמִתַּת עַצְמוֹ, הַיְנוּ מִצַּד צוּרָתָן, וְאֵין לְהַשְׁגִּיחַ אֲשֶׁר הוּא מִצַּד הַחֹמֶר. וּמֵעַתָּה אֵין אַתָּה צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה נִמְצָא לִפְעָמִים, אֲבָל כָּךְ הוּא לְפִי מַעֲלַת הַצּוּרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁאַף אִם יֵשׁ מוֹנֵעַ מִצַּד הַחֹמֶר, 7 וּלְכָל הַפָּחוֹת מוֹעִיל כִּי אֵינוֹ מוֹנֵעַ מִכֹּל וָכֹל, אֲבָל יוֹצֵא לַפֹּעַל מַה שֶּׁרָאוּי. וְיֵשׁ לְךָ לְהָבִין דְּבָרִים אֵלּוּ, וְהֵם בְּרוּרִים, וְדַי בָּזֶה.
________________________________
ניתן לבאר באופן נוסף את דברי הגמרא גם לאומר, שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד. מה שאמרו שהאשה תלד בכל יום, פירושו על פי מה שכבר התבאר פעמים רבות בספר באר הגולה, שבעולם הזה הדברים מורכבים מחומר 1 ומהות רוחנית, ולכל אחד מהיסודות הללו יש את הדברים הראויים לו. אין ספק כי צד המהות הרוחנית ראוי יותר לברכה מהצד החומרי. לעיתים הברכה הראויה למהות הרוחנית אינה יכולה לצאת אל הפועל, משום שצד החומר מגביל את הברכה. מכיוון שראוי הדבר לברכה מצד המהות, אף שהחומר מעכב זאת בפועל, יש לאותה הכנה השפעה להוציא אל הפועל את מה שיכול לצאת. בכל אופן גם כשהדבר אינו יוצא אל הפועל בשלמות, כיון שמצד המהות ראויה הברכה, 2 נידון הדבר מצד המהות, שהיא הצד היותר אמיתי של אותו הדבר, 3 ואין לשים לב אל מה שלא יצא אל הפועל מצד החומר. ניתן לדמות זאת לאדם גבור בעל כח עצום הנעול בביתו. האם בגלל שהוא נעול בביתו ואין ביכולתו להוציא את כוחו אל הפועל, נאמר שאינו בעל כוח גדול? כך גם בענינינו, כאשר הברכה ראויה מצד המהות, שהיא העיקר, אך אינה יכולה לצאת אל הפועל מפני שהמהות מוגבלת בחומר, 4 נתייחס אל הברכה הראויה מצד המהות ללא התחשבות בחומר. עקרון זה בארנו בגבורות ה' כמה פעמים. כך נבאר את דברי הגמרא: מה שאמר רבן גמליאל הם דברים המתייחסים אל הברכה הראויה מצד 5 המהות. מאמרו, לעתיד אשה תלד בכל יום, 6 כי כשלא יהיו חטאים, העולם יהיה קרוב אל הקב"ה, לכן מצד המהות הרוחנית של העולם ראויה אשה שתלד בכל יום, העץ לעשות פרי בכל יום והארץ להוציא עוגיות ובגדי צמר משובחים. וגם אם לא יהיו הדברים בפועל, כי המציאות החומרית מגבילה אפשרות זו, ההתייחסות היא אל המהות ולא אל מה שנעשה בפועל. אם כן מה שמצאנו מציאות כזו בעולם, של לידה ופירות בכל יום, ושהארץ מוציאה דברים שלמים, דבר זה מוכיח שמצד מהות העולם דבר זה אפשרי, אף אם לא יהיו הדברים בפועל ממש, 7 בכל אופן מה שיוכל לצאת אל הפועל יצא אל הפועל. הבן דברים ברורים אלה ודי בזאת.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
159 - פרק נ' חלק ד'
160 - פרק נ' חלק ה'
טען עוד
המהר"ל פתח את הפרק בשאלה על שיטתו של שמואל, שאין בין ימות העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד – הרי מדרשים שונים מתארים הבדלים נוספים. עד כה ראינו את ההסבר הראשון של המהר"ל – שינויים אלה יהיו בגבולות הטבע. בקטע שלפנינו מביא המהר"ל הסבר נוסף. לאמתו של דבר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות, ולא ישתנה דבר בהנהגת הטבע בימות המשיח.
כדי להסביר את המדרשים, מלמד אותנו המהר"ל להביט אחרת: יש הבדל בין מהות הדבר, שנקרא כאן בלשון המהר"ל "צורה", לבין הופעתו בפועל, בלשון המהר"ל כאן "חומר". למשל, אריה הסגור בכלוב לעומת כלב שמסתובב חופשי. לכאורה הכלב גיבור יותר מאריה: הוא מסוגל לצוד ולרדוף אחרי אויביו – ואריה לא. האם בגלל זה נקבע כי הכלב גיבור יותר מן האריה? ודאי שלא. האריה הוא הגיבור שבחיות גם כשהוא בכלוב. הכלוב לא משנה את הגבורה שקיימת באריה, הוא רק יוצר מחסום חיצוני שמונע מגבורת האריה לפרוץ החוצה.
כך גם בענייננו. לעתיד לבוא העולם יתרומם ויתקרב אל ה', ומצד עצמו יהיה ראוי לכך שיישברו גבולות הטבע שאנו מכירים. בעתיד, ראוי שתלד אישה בכל יום, ושהטבע יצמיח מוצרים מושלמים. כפי שלמדנו בתחילת הפרק, חסרונות אלה מבטאים פער בין הרצוי למצוי, שנובע מפער רוחני הקיים בינינו לבין ה'. בעתיד לא יהיה פער רוחני וממילא מצד המהות אכן ראוי שתלד אישה באותו יום, ללא פער בין העיבור ללידה, וראוי שהטבע יצמיח מוצרים מושלמים, ללא פער בין המוצר הגולמי למוצר הסופי.
אלא שהעולם מוטבע בחומר. בעולם הזה ישנן הגבלות שמונעות מהעולם הרוחני להתגלות במלואו. לכן, למרות שבאמת העולם יימצא בדרגה רוחנית שבה אין פער בין הרצוי למצוי, חוקי הטבע לא תמיד מאפשרים זאת ומשום כך ייתכן שלא נראה זאת.
יסוד מחודש זה מופיע רבות בכתבי המהר"ל– העיקר אינו מה שאנו רואים בעיניים אלא העולם הרוחני . גם אם מבחינה חיצונית נראה שישראל ירדו ממעלתם ושעתה הם מושפלים בגלות, וגם אם לעתיד לבוא לא נראה ניסים שישדדו את מערכות הטבע, אין זה משנה דבר. זהו דבר זניח, מקרי. האמת היא המציאות הפנימית, הרוחנית – נצח ישראל לא ישקר, ולעולם ישראל נשארים במעלתם העליונה מבחינה סגולית. לעתיד לבוא, יהיה שייך העולם כולו למעלה עליונה זאת, שבה אין שום פער וריחוק בינינו לבין אבינו שבשמים.
הרחבות
* חז"ל תיארו את המהות הפנימית של העולם
מָקוֹם יֵאָמֵר עָלָיו כָּךְ מִצַּד אֲמִתַּת עַצְמוֹ, הַיְנוּ מִצַּד צוּרָתָן, וְאֵין לְהַשְׁגִּיחַ אֲשֶׁר הוּא מִצַּד הַחֹמֶר. במקומות רבים בש"ס ובמדרשים כותבים חז"ל דברים שלא ייתכנו במציאות הטבעית. לדוגמא הגמרא אומרת שגובהו של משה היה עשר אמות (כחמישה מטרים) [שבת צב.] ושכתפיו של שמשון היו שישים אמות (כשלושים מטר) [סוטה י.]. שיטת המהר"ל היא שאין ללמוד את הדברים כפשוטם, כיוון ש"רוב דבריהם (של חז"ל) הוא בדרך משל ומליצת החכמה... ולפיכך אין לתמוה כאשר יראה בדבריהם הנראים לסכלים רחוקים מן הדעת" [באר הגולה ד, א]. אין כוונתו של המהר"ל לומר שחז"ל כתבו משלים דמיוניים, אלא שדברי חז"ל רומזים לעניינים פנימיים. על פי זה אין לתמוה אם דברי חכמים נראים לא הגיוניים, כיוון שהם לא עסקו בתיאור המציאות הגשמית אלא בתיאור המהות הפנימית: "לא דברו חכמים כלל משעור הגשמי, כי לא היה להם עסק בזה, רק דבריהם במהות העולם" [באר הגולה ו, ד].
צורת הסתכלות זו של חז"ל על פנימיות הדברים נובעת מההבדל שבינם לבין חכמי אומות העולם: "אין חכמתם דומה לחכמת חכמי האומות, כי חכמי האומות, אף כי היו חכמים, היה חכמתם שכל האנושי. אבל חכמינו, חכמתם חכמה פנימית, סתרי החכמה, מה שידעו על פי הקבלה מרבם, ורבם מרבם, עד הנביאים, ועד משה רבינו עליו השלום" [באר הגולה ה, ד]. חכמת הגויים נובעת מהשכל הגשמי ולכן הם עוסקים במציאות החומרית. לעומתם חז"ל יונקים את חכמתם ממשה רבינו שקיבל את התורה מהקב"ה, ולכן דבריהם עוסקים במהות המציאות ולא בגילוייה החומריים.
לעילוי נשמת נחמה רחל בת ר' אלתר יצחק ע"ה
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
חכמת התורה וחכמות החול
למה באנו לעולם הזה?
רצונם המיוחד של 250 איש מקריבי הקטורת
אנחנו קודש למענך
ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה
למה ללמוד גמרא?
הלכלוך הקדוש
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הדלקה וכיבוי ביום טוב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
