ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- מועדים
- לזמן הזה - יום ירושלים
מורי ורבותי. בשנה שעברה ביום הזה ובמקום הזה עמד בראשנו מרן ראש הישיבה, רבנו אברהם אלקנה כהנא שפירא זכר צדיק לברכה. זכה מורנו ורבנו זכר צדיק לברכה לאריכות ימים, וזכינו גם אנחנו לאריכות ימיו. הוא היה עמוד התורה של בית מדרשנו, המשיך את דרכם של מורינו ורבותינו מרן הרב ומרן הרב צבי יהודה. סביבו התאחדו התלמידים הגדולים של בית המדרש וכעת נחסר הכוח המאחד.
לפני שלושה חודשים, בראש חודש אדר ב' הזדעזעה הישיבה בפיגוע רצחני ובהריגתם של תלמידים קדושים ויקרים. אירועים נוראיים אלה דורשים מאתנו להעמיק את אמונתנו בה' אלוקינו. הזעזועים האלו מחייבים לעלות לשלב חדש של קריאה בשם ה'. "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא" (תהילים קטז, ג-ד). הצרה מביאה לקריאה חדשה בשם ה'. הצרה מזעזעת ומוציאה אותנו מהסדר, ואנחנו צריכים להתעלות לקריאה חדשה בשם ה', קריאה עמוקה וגדולה. ביום הזה שאנחנו מודים ואומרים: "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" (שם יג) מתעצמת הקריאה מתוך הזעזועים, קריאה גדולה מתוך הצרה ומתוך הישועה כאחד, קריאה חדשה בשם ה'.
מלחמת ששת הימים פרצה עקב כניסתו של הצבא המצרי לסיני והתקרבותו לגבולות ישראל, בניגוד להסכמים. היה גיוס של חיילי המילואים, והיו אלו שלושה שבועות של חרדה לפני המלחמה. באותם שלושת השבועות העם כולו התאחד לעמוד מול האויב, הסכנה מבחוץ איחדה את כולם. שכנים שלפני כן לא דיברו זה עם זה, פתאום נהיו אוהבים, ידידים ועוזרים זה לזה - נשכחו חילוקי הדעות וכל המחלוקות נעלמו. בגלל גיוס המילואים המלא בירושלים כמעט ולא הייתה תחבורה ציבורית מסודרת, ואנשים נאלצו ללכת משכונה לשכונה ברגל, אבל כל מכונית פרטית שעברה עצרה ושאלה את ההולכים: לאן אתם רוצים להגיע? אולי אנחנו יכולים להסיע אתכם? ועזרו לאנשים להגיע למחוז חפצם.
אחדות הייתה גם בהנהגה. בכנסת ובממשלה היה עד אז נתק גמור בין מפלגות השמאל והימין, אי אפשר היה אפילו לחלום על קואליציה משותפת של מפא"י וחרות, ושבממשלה ישבו גם אנשי השמאל וגם אנשי הימין. ראש הממשלה הראשון הכריז שבממשלה לעולם לא ישבו חרות ומק"י. והנה, בימים שלפני פרוץ המלחמה הוכנסו נציגי הימין לממשלה כדי שכולם יהיו שותפים ביחד בעול של ההחלטה האם לצאת למלחמה או לא. אחדות כמו שהייתה אז לא הייתה עד אז ולא הייתה מאז בישראל.
איך קרה הדבר? איך יכלו לשבת יחד בממשלה כאשר הדעות שונות כל כך והמפלגות חלוקות מן הקצה אל הקצה? הרי כל אחד חשב שהשני הולך בדרך מוטעית שמדרדרת ומזיקה למדינה ולייעודה - התשובה היא שהאויב בא לפגוע בעצם קיומה של המדינה. ואף על פי שמפלגה אחת סברה שהשנייה פועלת בצורה מזיקה ומסוכנת שפוגעת במדינה, כל מפלגה מודעת לכך שגם חברתה רוצה בקיום המדינה ושגשוגה, ונגד אויב הרוצה להשמיד את המדינה כולם מאוחדים. כלומר האחדות נוצרה בגלל שהנקודה המשותפת של כולם התגברה. כולם שותפים לרצון בקיומה של מדינת ישראל, ולקיומו של העם, וכשהייתה סכנת קיום לעם, כל העם התאחד.
אחרי שהמלחמה פרצה, וניצחנו ניצחון גדול במלחמה, אולי בזכות האחדות, וכבשנו את ירושלים ואת הר הבית, האחדות נעשתה כפולה ומכופלת בשמחה המשותפת של כיבוש הר הבית. גם אצל אנשים שרחוקים מתורה ומצוות, ומתנכרים ליהדותם, הלב הזדעזע, פעימות הלב גברו והעיניים דמעו מהתרגשות של שמחה בשמיעת ההודעה שהר הבית בידינו, שכבשנו את הר הבית וחזרנו למקום הקודש. אף אחד לא הבין מדוע הלב כל כך התרגש והתברר שנשמה יהודית יוקדת בכל אחד ואחד בישראל. זאת הייתה הנקודה המאחדת והמשותפת שאיחדה את כל ישראל בימים הראשונים לאחר שחרור הר הבית,
אני זוכר שלמחרת כיבוש העיר העתיקה, בכ"ט באייר, בישיבת "חברון" של הרב יחזקאל סרנא אמרו הלל בתפילת שחרית על הניסים ועל הנפלאות ועל הניצחונות. באו תלמידים בישיבה שלנו לרבי נתן רענן ואמרו לו: איך יכול להיות שבישיבת "חברון" אמרו הלל ובישיבה שלנו לא אמרו הלל? ר' נתן אמר שבאמת צריך לתקן את זה ולמחרת בראש חודש סיוון נאמר הלל שלם. כולם אמרו אז הלל. אני זוכר שבאותם ימים שעדיין לא נתנו לאזרחים להיכנס לעיר העתיקה, הלכנו למעבר מנדלבוים כדי לנסות, אולי אפשר כבר להיכנס לעיר העתיקה ולכותל המערבי. עמדו שם אנשים רבים, חרדים וחילונים, וזרקו סוכריות על החיילים הנכנסים לעיר העתיקה וכולם הריעו למכוניות הצבא היוצאות והנכנסות - אחדות כזאת עוד לא הייתה.
אלו היו שעות היסטוריות שבהם העם התעלה כולו ויסוד אחד איחד את כולם. בפרטי הדרך יש חלוקי דעות עצומים וכביכול בלתי ניתנים לגישור, אך היסוד הוא אחד, המגמה הכללית משותפת, וכאשר מופיע משהו מההתגשמות של המגמה הכללית, כמו החזרה לירושלים ולהר הבית, אז באותה שעה חשים את האחדות והשמחה מתפשטת בכל.
האחדות בירושלים בזמן הרגל
זה עניינה של ירושלים, שהיא מאחדת את כל ישראל ועושה את כל ישראל חברים, כדברי הירושלמי במסכת חגיגה (ג, ו): "'ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו' (תהילים קכב, ג) - עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים", לאמור, כשבאים כולם לרגל לירושלים נעשים כולם חברים, במובן הזה שהם לא עמי ארצות לעניין טומאה וטהרה אלא הם נאמנים על התרומה על הטהרה ואוכלים אחד אצל השני ולא חוששים שמא עמי הארץ לא נזהרו ולא נשמרו מטומאה.
ה"משנה למלך" (הלכות טומאת אוכלין טז, י) מסביר שלא רצו לגזור טומאה על עמי הארץ ברגל מפני שהכל מתקבצים בירושלים ואם היינו גוזרים טומאה, אתו לאינצויי והיה כל אחד עושה במה לעצמו ולא יאכל משל חברו, "ומצאו טעם להיתר זה לפי שהכל מטהרין עצמן ברגל, אבל לאחר הרגל שבטל עיקר הטעם (דאתי לאינצויי) חזר הדבר לגזרה שגזרו טומאה על עמי הארץ". ורש"י בביצה (יא, ב ד"ה אף הפותח) כתב שהתירו הגזרה ברגל כדי שלא לביישן. לאמור, האחדות בירושלים בזמן הרגל חשובה עד כדי לדחות גזרה דרבנן, כי עניינה של ירושלים הוא לאחד.
ובכל שנה בימים אלה ביום הזה, יום ירושלים, אנו מתרוממים רואים את היסוד המשותף של כולנו. כל ישראל מתאחדים. אנו עם כל העם כולו נושאים עינינו לירושלים עיר המקדש. והצפייה לבניין המקדש ולגאולה השלמה מאחדת את כל ישראל.
מורי ורבותי, תלמידי הישיבה, הציבור הרחב. אנחנו תלמיד בית מדרשו של מרן הרב זצ"ל ומורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל, אנחנו אוהבי ה' תורתו עמו וארצו זכינו באופן מיוחד להכיר את ערך היום הזה, יום ירושלים, ולהודות לה' ולומר: "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" (תהילים קיח, כד), "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" (שם קו, א). חסד ה' הוא חסד נצחי, לעולם. אני חושב שזה ענייננו ביום הזה, כשאנחנו נזכרים באותה התרוממות הרוח שהייתה בימים הגדולים ההם. אנחנו צריכים לשמור על הנקודה הפנימית הזאת, לזכור שיש דבר משותף בכולנו ולמרות שמבחוץ ובחיי היום יום יש חילוקי דעות איך מגיעים אל המטרה ונראה שהמרחקים בין הדעות והמגמות אינם ניתנים לגישור, עלינו לזכור שהמטרה היא אחת, מטרה משותפת לכולנו שכולנו רוצים בשלמותה של האומה, בשלמותה של התורה ובשלמותה של הארץ. והציבור שלנו שחונך בבית הזה, בדרכו של מרן הרב, ודאי חייב למצוא את הדרך איך להתאחד סביב המטרות המשותפות. אין הכוונה שצריך לבטל את הגוונים השונים שיש, ושאולי גם יש להם מקום, אבל המשותף הוא רב, הוא המאחד. ומהיום הזה אנחנו צריכים להמשיך את האחדות, ולפעול ביחד כדי להמשיך את תורתו של מרן הרב, לפעול ביחד לחיזוק החינוך הדתי התורני לחיזוק אחיזתנו בארץ ישראל כולה, ולחיזוק אור התורה הגואלת, אורו של משיח.
נברך את ראש הישיבה הרב יעקב שפירא, שה' יתן לו את הכוחות להמשיך להנהיג את הישיבה בהצלחה גדולה ובעלייה מרובה, ומכל הקשיים - "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע" (ירמיהו ל, ז), שהישיבה תפרח ותגדל ותהיה למקום גדול של תורה ואהבת ישראל.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
















