ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- חקת
פעם, עלתה להתפלל בסמוך לקברו, אישה מרת נפש שבנה נפטר, לא עלינו, בדמי ימיו. האישה הייתה שקועה תדיר באבלה, ולא הסכימה להתנחם. והנה, בשעה ששפכה את מר ליבה ליד קברו של ר' אריה, הבחינה לפתע בכתובת החרותה על הקבר.
היא קראה את המשפט ספוג האמונה, ולפתע – התעודדה וקראה: בני יחיה! בני ישוב לחיות! כך חוללה הכתובת תחיית המתים, כי ליבה הספוג בעצבות המוות, שב לפרוח ולחיות.
בעיני העולם כולו – המוות הוא התחנה הסופית. תחנה סופית המייצגת נפילה, עצבות וחידלון. כולם מתים בסוף, ויתר על כן, במבט חיצוני – "מי שהלך, הוא לא ישוב עוד לעולם" (משפט הכופר בתחיית המתים). איש לא חזר אחרי המוות לספר את אשר אירע בעולם שמעבר (למעט – אנשים שעברו מוות קליני).
והנה, באה היהדות ומחוללת מהפך אופטימי – התחנה הסופית היא החיים! באחרית הימים, ישובו המתים לחיות. גם מי שמת – ישוב ויחיה.
אל מול חוק הטבע של המוות בעולם, מתחברת היהדות לחוקי טבע חזקים המנטרלים את המוות – 'שרשרת המזון', חוק שימור החומר. הצמחים ובעלי החיים המתים, מזינים בעלי חיים וצמחים אחרים וכדומה, וכך למעשה - המוות מביא בכנפיו חיים חשים. נמצאת אומר, שהתחנה הסופית היא החיים ולא המוות.
מול המוות מלא הפסימיות, מציבה היהדות את האופטימיות הנצחית בדמות תחיית המתים. כל חיסרון יתמלא, וכל מוות יביא בכנפיו חיים.
במצוות התורה, מיוצגת תפיסה אופטימית זו במצוות הפרה האדומה. הטמא בטומאה הקשה ביותר, טומאת המת, שב ונטהר באפר הפרה. אדום הוא צבע הדם – צבע המוות, ובאותה מידה הדם הוא גם עורק החיים לאדם.
במספר נקודות, שונה הפרה האדומה משאר הקרבנות. אחת הבולטות בהם היא – מיקום ההקרבה. מצווים אנו להקריב את כל הקרבנות אך ורק בבית המקדש, והמקריב מחוץ למקדש עובר על איסור שחוטי חוץ. והנה, למרבה ההפתעה, הפרה האדומה נשחטת דווקא מחוץ למקדש, בנקודה מסוימת בהר הזיתים, שהיא בדיוק מזרחית לקודש הקודשים. מדוע?
דומה, שהתשובה לשאלה זו נעוצה באירוע מיוחד שקרה במקום המזבח שבחצר המקדש. הרמב"ם (בית הבחירה ב, ב) מציין שמסורת בידינו, שמקום המזבח מכוון ביותר, והוא בנוי בדיוק במקום שבו עמד המזבח שעליו עקד אברהם את יצחק, ועוד מאורעות היסטוריים רבים. בין המאורעות – זהו גם המזבח שהקריבו עליו קין והבל.
מרחיב בכך המדרש תנחומא (בראשית ט, ט) ומספר, שהמריבה בין קין והבל פרצה סביב שאלת הבעלות על מקום המזבח. קין תבע מהבל דווקא את "המקום בו התקבל קרבנך". וזה הכוונה בפסוק המתאר את מיקום הרצח, "ויהי בהיותם בשדה", לפי שציון נקראת שדה שנאמר: "ציון שדה תחרש". (למעשה, המדרש הוא היפוכו של הסיפור המפורסם על שני האחים שאהבו זה את זה, ונתנו זה לזה מתבואתם, עד שנפגשו באמצע הלילה במקום המקדש והתחבקו וכו'. סיפור זה הוא ממקור מאוחר – ספר מעשה ניסים).
הבל היה האדם הראשון שמת בעולם, וברצח זה הגיע המוות לעולם. אם כך, המוות הגיע במקום המזבח. לפיכך, המזבח עניינו לתקן ולהביא חיים לעולם. ונצטווינו שלא לבנות במזבח אבנים שנגע בהם ברזל, כדי "שלא יונף המקצר (חרב מברזל המקצרת חיים) על המאריך (המזבח המכפר ומאריך חיים)".
אולם, אף על פי שאת המשך החיים אפשר לחולל ממקום המזבח, הרי שאת הטהרה מטומאת המוות, איננו יכולים לעשות ממקום זה.
בעקבות הרצח, נגזר על קין לגלות מזרחה, "לארץ נוד קדמת עדן". אם נלך מהמזבח מזרחה, נגיע בדיוק למקום שריפת הפרה בהר הזיתים. לפיכך, הכהן השורף את הפרה צועד בדיוק במסלול שבו צעד קין בעקבות הרצח. הכהן צועד מהמקדש להר הזיתים, מהמקדש ל"ארץ נוד קדמת עדן".
וכאן מתרחש המהפך, בהר הזיתים הכהן מסתובב אחורה, מביט דרך כל שערי החומות וההיכל עד לקודש הקודשים פנימה, ומזה שבע פעמים מדם הפרה אל מול הקודש. בכך הוא מבטא, שאת קלקול המוות והגלות שבאה בעקבותיו, אפשר לתקן, ולשוב ולהתחבר אל הקודש והחיים. כשם שהדם, תמצית החיים, שב לאחר הגלות ומתחבר אל הקודש, כך אפשר להיטהר מטומאת המת ולשוב ולחיות.
ולעתיד לבוא, עתיד הר הזיתים להיבקע, והמתים לחיות, וממקום קודש הקודשים יצא נחל אדיר של מים חיים, "וחי כל אשר יבוא שמה הנחל".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
