ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
התחלות החכמות
אֵין סָפֵק כִּי לְכָל חָכְמָה הַתְחָלוֹת וְהַנָּחוֹת, אֵינָן מְבֹאָרוֹת בְּעַצְמָן; אֲבָל יִלָּקְחוּ מְקֻבָּלוֹת מֵחָכְמָה אַחֶרֶת, נִתְבָּאֲרוּ בָהּ אוֹתָן הַהַתְחָלוֹת — וְעַל הַהַתְחָלוֹת הָהֵן יִבָּנוּ כָל מוֹפְתֵי* הַחָכְמָה הַהִיא. כְּמוֹ שֶׁיְּקַבֵּל הַמְהַנְדֵּס מְצִיאוּת הַקַּו וְהַנְּקֻדָּה — מֵהַטִּבְעִי*. וְהַמִּסְפָּרִי* — מְצִיאוּת הָאַחְדוּת; וְהַטִּבְעִי — מְצִיאוּת הָעֲצָמִים וְהַמִּקְרִים — מִבַּעַל הַפִּילוֹסוֹפְיָא הָרִאשׁוֹנָה*. וּבַעַל הַפִּילוֹסוֹפְיָא הָרִאשׁוֹנָה יְקַבֵּל מִן הַטִּבְעִי* — מְצִיאוּת מֵנִיעַ רִאשׁוֹן. וְכֵן בְּכָל חָכְמָה עִיּוּנִית, מִן הַהֶכְרֵחַ הוּא שֶׁיְּקֻבַּל בִּתְחִלַּת לִמּוּדָהּ הַתְחָלוֹת וְהַנָּחוֹת, יִתְבָּאֲרוּ בְּזוּלַת-הַחָכְמָה הַהִיא, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר בְּ"סֵפֶר הַמּוֹפֵת" — וְעַל הַהַתְחָלוֹת הָהֵן יִבָּנוּ כָל מוֹפְתֵי הַחָכְמָה הַהִיא, אוֹ עַל הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת.
מהיכן התחלות התורה?
וְאִם-כֵּן, אֵפוֹא, רָאוּי שֶׁנִּשְׁאַל וְנֹאמַר: הַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית מֵהֵיכָן תִּקַּח הַתְחָלוֹתֶיהָ? כִּי הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת כְּבָר תִּפֹּל עַל הַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית יוֹתֵר מֵעַל זוּלָתָהּ מִשְּׁאָר הַדָּתוֹת הַנִּמּוּסִיּוֹת. כִּי הַתְחָלוֹת הַדָּת הַנִּמּוּסִית, שֶׁהֵן הַבְּחִירָה וְהַתַּכְלִית, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ [פ"ט], הִנֵּה הֵן מִתְבָּאֲרוֹת אֵצֶל הַפִּילוֹסוֹף בַּ"פִּילוֹסוֹפְיָא הַמְּדִינִית". אֲבָל הַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית, מֵהֵיכָן תִּקַּח הַתְחָלוֹתֶיהָ? כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁמְּצִיאוּת הש"י מִתְבָּאֵר אֵצֶל הַפִּילוֹסוֹף מֵהַקְדָּמוֹת הַמִּשְׁתַּלְשְׁלוֹת מִמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת — לֹא יַאֲמִין הַפִּילוֹסוֹף מִכָּל-מָקוֹם הַנְּבוּאָה וְהַהַשְׁגָּחָה, שֶׁהֵן גַּם-כֵּן הַתְחָלוֹת וִיסוֹדוֹת לַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית; וְהֵיכָן יִתְבָּאֵר מְצִיאוּתָן? כִּי אֵין אֵלּוּ הַתְחָלוֹת מְבֹאָרוֹת בְּעַצְמָן, וְלֹא מִתְבָּאֲרוֹת מֵהַקְדָּמוֹת לְקוּחוֹת מִמֻּשְׂכָּלוֹת רִאשׁוֹנוֹת; כִּי לֹא יַאֲמִין הַפִּילוֹסוֹף הַנְּבוּאָה וְהַהַשְׁגָּחָה עַל-הַדֶּרֶךְ שֶׁיַּאֲמִינָהּ בַּעַל הַדָּת הָאֱלֹהִית. וְעַל-כֵּן רָאוּי שֶׁנְּבָאֵר: הַתּוֹרָה מֵהֵיכָן תִּקַּח הַתְחָלוֹתֶיהָ?
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
48 - מאמר ראשון פרק ט"ז חלק ג'
49 - מאמר ראשון פרק י"ז חלק א'
50 - לימוד שבועי באמונה א-ז אלול תשע"ה
טען עוד
המושכלות הראשונות
הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת — כִּידִיעָתֵנוּ שֶׁהַכֹּל גָּדוֹל מֵהַחֵלֶק; וְשֶׁהַדְּבָרִים הַשָּׁוִים אֶל דָּבָר אֶחָד בְּעֵינוֹ* — הֵם שָׁוִים; וְשֶׁהַחִיּוּב וְהַשְּׁלִילָה אֵינָם צוֹדְקִים יַחַד עַל דָּבָר אֶחָד בְּעֵינוֹ מִצַּד אֶחָד.
המוחשות
וְהַמּוּחָשׁוֹת — כִּידִיעָתֵנוּ שֶׁהָאֵשׁ תְּחַמֵּם וְהַשֶּׁלֶג יְקָרֵר; וְכֵן שֶׁהָאוֹפִּיּוֹן* יְקָרֵר וְהַפִּלְפֵּל יְחַמֵּם; שֶׁזֶּה דָבָר שֶׁהֻשַּׂג בַּחוּשׁ. כִּי תֵכֶף שֶׁאָכַלְנוּ הַפִּלְפֵּל הִרְגַּשְׁנוּ חֹם, וְהָאוֹפִּיּוֹן — הִרְגַּשְׁנוּ קֹר. וְשָׁפַטְנוּ בַעֲבוּר-זֶה כִּי הַפִּלְפֵּל יְחַמֵּם — לִהְיוֹת הַחֲלָקִים הָאִשִּׁיִּים* גּוֹבְרִים בּוֹ; וְהָאוֹפִּיּוֹן יְקָרֵר — לִהְיוֹת הַחֲלָקִים הַקָּרִים גּוֹבְרִים בּוֹ.
הניסיונות
וְהַנִּסְיוֹנוֹת* — כִּמְשֹׁךְ הַקָּלָאמִיטָ"א [=המגנט] הַבַּרְזֶל, וְשַׁלְשֵׁל הָאִשְׂקָמוֹנִיָּ"א לַבֶּטֶן, וְכַיּוֹצֵא-בָאֵלּוּ; שֶׁזֶּה דָבָר נִמְצָאֵהוּ כֵן, לֹא מִצַּד-טִבְעֵי* הַיְסוֹדוֹת אֲשֶׁר מֵהֶם הֻרְכַּב, אֲבָל מִצַּד-הַצּוּרָה הַמִּינִית אֲשֶׁר בָּהֶם.
הנמשכות
וְהַנִּמְשָׁכוֹת* — כִּידִיעָתֵנוּ כִּי רוֹמִי וִירוּשָׁלַיִם וּבָבֶל הָיוּ מְדִינוֹת גְּדוֹלוֹת מְיֻשָּׁבוֹת, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינָן עַתָּה כֵּן. וְזֶה וְכַיּוֹצֵא-בוֹ, אַף אִם לֹא נַשִּׂיגֵהוּ בַחוּשׁ, נִשְׁפֹּט הֱיוֹתוֹ אֱמֶת כְּאִלּוּ הִשַּׂגְנוּם, לְרֹב הַסִּפּוּרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵאֲנָשִׁים רַבִּים, שֶׁלֹּא נִמְצָא אָדָם חוֹלֵק עֲלֵיהֶם עַד הַיּוֹם.
____________________________________
מוֹפְתֵי – הוכחות. מֵהַטִּבְעִי – מבעל חכמת הטבע. וְהַמִּסְפָּרִי – חוכמת המספר. הַפִּילוֹסוֹפְיָא הָרִאשׁוֹנָה – הפילוסופיא העוסקת במדעי האלוהות. יְקַבֵּל מִן הַטִּבְעִי וכו' – יוכיח מעולם הטבע על מציאות הבורא. אֶל דָּבָר אֶחָד בְּעֵינוֹ – שנים ששווים בדיוק לדבר שלישי הרי הם שוים ביניהם. שֶׁהָאוֹפִּיּוֹן – סוג של סם מקרר. הָאִשִּׁיִּים – מלשון אש. וְהַנִּסְיוֹנוֹת – ידיעות הנקנות מנסיון החיים. לֹא מִצַּד-טִבְעֵי וכו' – היכולות האלו אינן מצד הכוחות המרכיבים את הדבר אלא מצד חיבורם הכללי. וְהַנִּמְשָׁכוֹת – ידיעות המפורסמות בעולם.
ביאורים
כל חכמה בנויה על הנחות יסוד קודמות. כל חכמה מכילה חוקים, פעולות ותבניות העומדים על בסיס עקרונות יסוד. דוגמא לכך היא חכמת ההנדסה המתבססת על צורות מוחשיות מעולם הטבע כמו: המשולש, הקווים, הזוויות ועוד. הנחות אלה אינן מוכחות מהחכמה עצמה אלא מחכמה קודמת – חכמת ההנדסה בנויה על הנחות שבאות מתוך החכמה הטבעית.
ניתן לתמצת זאת כך: כל חכמה מקבלת את יסודותיה ממקור קודם .
אם-כן עולה שאלה גדולה, מנין חכמת התורה מקבלת את ודאותה? כלומר, כשאנו לומדים את חכמת התורה דהיינו: האמונות, המעשים והמידות שהיא דורשת מאיתנו, אנחנו מניחים כמה הנחות יסוד כברורות מאליהן כגון: שקיימת מציאות ה'; שהמצוות הן מעשים שיביאו אותנו לשכר או לעונש; שה' משגיח בארץ. מנין הבסיס של כל ההנחות האלה?
כדי לענות על שאלה זו, מקדים רבי יוסף אלבו ומבאר שמקורות הודאות באופן כללי הם ארבעה:
א. "מושכלות ראשונות" – הבנות בסיסיות על פי חוקי ההיגיון. כמו שה'הכל' גדול מ'החלק'.
ב. "מוחשות" – ידיעות שנקלטו על ידי מערכת החושים, ונותחו באופן שהובנה סיבתן.
ג. "נסיונות" – דברים שהוכחו מתוך נסיון גם אם אנחנו לא יכולים להסביר איזו חוקיות טבעית מקיימת אותם (כמו תופעת המגנטיות בזמנו של רבי יוסף אלבו).
ד. הנמשכות – כלומר ההסטוריה המפורסמת ברוב העולם שמחמת פרסומה אינה ניתנת להכחשה.
יש לבירור זה משמעות גדולה, מפני שודאות באמיתותה של התורה מביאה אותנו להזדהות שלימה עם קיום התורה ולמחויבות גמורה אליו.
הרחבות
• מה מקור הידיעה?
אֵין סָפֵק כִּי לְכָל חָכְמָה הַתְחָלוֹת וְהַנָּחוֹת, אֵינָן מְבֹאָרוֹת בְּעַצְמָן. רבי יוסף אלבו מציג ארבעה יסודות שאינם צריכים הוכחה, שהם הבסיס לשאר הידיעות. בדרך אחרת מחלק רב סעדיה גאון את הדרכים המובילות אל הידיעה לארבעה חלקים: א. מה שאנו קולטים באחד החושים. ב. מה שניתן להוכיח בשכל. ג. מסקנות מוכרחות משני הסעיפים הקודמים – למשל: הכרה שיש נפש לאדם כי אנו רואים שהוא חי, עושה מעשים וכו'. ד. המסורת. וכך הוא כתב בהקדמה לספרו: "המובילים אל האמת והמביאים אל הנכון, אשר הם מקור לכל מדע ומבוע לכל ידיעה... הם שלושה מובילים: האחד ידיעת הנראה , והשני ידיעת השכל , והשלישי ידיעת דבר שההכרח מחייב אותו ... כי ידיעת הנראה הוא מה שהשיג האדם באחד מחמשת החושים, או בראות או בשמע או בריח או בטעם או במישוש. אבל ידיעת השכל הוא מה שמתחייב בשכל האדם בלבד, כגון חשיבות האמת וגנות הכזב. אבל ידיעת ההכרח הוא דבר אשר אם לא יאמת אותו האדם יתחייב לבטל מושכל או מוחש... אבל אנחנו קהל המייחדים אנו מאמתים שלושת המובילים הללו אשר למדע, ומוסיפים עליהם עוד מוביל רביעי... והוא נכונות המסורת האמיתית , לפי שהוא בנוי על ידיעת החוש וידיעת השכל כמו שנבאר במאמר השלישי מספר זה" [הנבחר באמונות ודעות הקדמה פרק ה עמ' יד-טו בתרגום הרב קאפח].
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
למה לשמור על הקדושה?
מה המשמעות הנחת תפילין?
גאולת מצרים מאז ועד היום
טעינה למחשבה
איך ללמוד גמרא?
הלכות שטיפת כלים בשבת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
שימוש בתנור אחד לחלב ובשר
אנחנו קודש למענך
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
