ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
התחלות החכמות
אֵין סָפֵק כִּי לְכָל חָכְמָה הַתְחָלוֹת וְהַנָּחוֹת, אֵינָן מְבֹאָרוֹת בְּעַצְמָן; אֲבָל יִלָּקְחוּ מְקֻבָּלוֹת מֵחָכְמָה אַחֶרֶת, נִתְבָּאֲרוּ בָהּ אוֹתָן הַהַתְחָלוֹת — וְעַל הַהַתְחָלוֹת הָהֵן יִבָּנוּ כָל מוֹפְתֵי* הַחָכְמָה הַהִיא. כְּמוֹ שֶׁיְּקַבֵּל הַמְהַנְדֵּס מְצִיאוּת הַקַּו וְהַנְּקֻדָּה — מֵהַטִּבְעִי*. וְהַמִּסְפָּרִי* — מְצִיאוּת הָאַחְדוּת; וְהַטִּבְעִי — מְצִיאוּת הָעֲצָמִים וְהַמִּקְרִים — מִבַּעַל הַפִּילוֹסוֹפְיָא הָרִאשׁוֹנָה*. וּבַעַל הַפִּילוֹסוֹפְיָא הָרִאשׁוֹנָה יְקַבֵּל מִן הַטִּבְעִי* — מְצִיאוּת מֵנִיעַ רִאשׁוֹן. וְכֵן בְּכָל חָכְמָה עִיּוּנִית, מִן הַהֶכְרֵחַ הוּא שֶׁיְּקֻבַּל בִּתְחִלַּת לִמּוּדָהּ הַתְחָלוֹת וְהַנָּחוֹת, יִתְבָּאֲרוּ בְּזוּלַת-הַחָכְמָה הַהִיא, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר בְּ"סֵפֶר הַמּוֹפֵת" — וְעַל הַהַתְחָלוֹת הָהֵן יִבָּנוּ כָל מוֹפְתֵי הַחָכְמָה הַהִיא, אוֹ עַל הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת.
מהיכן התחלות התורה?
וְאִם-כֵּן, אֵפוֹא, רָאוּי שֶׁנִּשְׁאַל וְנֹאמַר: הַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית מֵהֵיכָן תִּקַּח הַתְחָלוֹתֶיהָ? כִּי הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת כְּבָר תִּפֹּל עַל הַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית יוֹתֵר מֵעַל זוּלָתָהּ מִשְּׁאָר הַדָּתוֹת הַנִּמּוּסִיּוֹת. כִּי הַתְחָלוֹת הַדָּת הַנִּמּוּסִית, שֶׁהֵן הַבְּחִירָה וְהַתַּכְלִית, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ [פ"ט], הִנֵּה הֵן מִתְבָּאֲרוֹת אֵצֶל הַפִּילוֹסוֹף בַּ"פִּילוֹסוֹפְיָא הַמְּדִינִית". אֲבָל הַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית, מֵהֵיכָן תִּקַּח הַתְחָלוֹתֶיהָ? כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁמְּצִיאוּת הש"י מִתְבָּאֵר אֵצֶל הַפִּילוֹסוֹף מֵהַקְדָּמוֹת הַמִּשְׁתַּלְשְׁלוֹת מִמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת — לֹא יַאֲמִין הַפִּילוֹסוֹף מִכָּל-מָקוֹם הַנְּבוּאָה וְהַהַשְׁגָּחָה, שֶׁהֵן גַּם-כֵּן הַתְחָלוֹת וִיסוֹדוֹת לַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית; וְהֵיכָן יִתְבָּאֵר מְצִיאוּתָן? כִּי אֵין אֵלּוּ הַתְחָלוֹת מְבֹאָרוֹת בְּעַצְמָן, וְלֹא מִתְבָּאֲרוֹת מֵהַקְדָּמוֹת לְקוּחוֹת מִמֻּשְׂכָּלוֹת רִאשׁוֹנוֹת; כִּי לֹא יַאֲמִין הַפִּילוֹסוֹף הַנְּבוּאָה וְהַהַשְׁגָּחָה עַל-הַדֶּרֶךְ שֶׁיַּאֲמִינָהּ בַּעַל הַדָּת הָאֱלֹהִית. וְעַל-כֵּן רָאוּי שֶׁנְּבָאֵר: הַתּוֹרָה מֵהֵיכָן תִּקַּח הַתְחָלוֹתֶיהָ?
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
41 - מאמר שלישי פרק כ"ד חלק ב'
42 - מאמר שלישי פרק כ"ד חלק א'
43 - מאמר שלישי פרק כ"א חלק ד'
טען עוד
המושכלות הראשונות
הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת — כִּידִיעָתֵנוּ שֶׁהַכֹּל גָּדוֹל מֵהַחֵלֶק; וְשֶׁהַדְּבָרִים הַשָּׁוִים אֶל דָּבָר אֶחָד בְּעֵינוֹ* — הֵם שָׁוִים; וְשֶׁהַחִיּוּב וְהַשְּׁלִילָה אֵינָם צוֹדְקִים יַחַד עַל דָּבָר אֶחָד בְּעֵינוֹ מִצַּד אֶחָד.
המוחשות
וְהַמּוּחָשׁוֹת — כִּידִיעָתֵנוּ שֶׁהָאֵשׁ תְּחַמֵּם וְהַשֶּׁלֶג יְקָרֵר; וְכֵן שֶׁהָאוֹפִּיּוֹן* יְקָרֵר וְהַפִּלְפֵּל יְחַמֵּם; שֶׁזֶּה דָבָר שֶׁהֻשַּׂג בַּחוּשׁ. כִּי תֵכֶף שֶׁאָכַלְנוּ הַפִּלְפֵּל הִרְגַּשְׁנוּ חֹם, וְהָאוֹפִּיּוֹן — הִרְגַּשְׁנוּ קֹר. וְשָׁפַטְנוּ בַעֲבוּר-זֶה כִּי הַפִּלְפֵּל יְחַמֵּם — לִהְיוֹת הַחֲלָקִים הָאִשִּׁיִּים* גּוֹבְרִים בּוֹ; וְהָאוֹפִּיּוֹן יְקָרֵר — לִהְיוֹת הַחֲלָקִים הַקָּרִים גּוֹבְרִים בּוֹ.
הניסיונות
וְהַנִּסְיוֹנוֹת* — כִּמְשֹׁךְ הַקָּלָאמִיטָ"א [=המגנט] הַבַּרְזֶל, וְשַׁלְשֵׁל הָאִשְׂקָמוֹנִיָּ"א לַבֶּטֶן, וְכַיּוֹצֵא-בָאֵלּוּ; שֶׁזֶּה דָבָר נִמְצָאֵהוּ כֵן, לֹא מִצַּד-טִבְעֵי* הַיְסוֹדוֹת אֲשֶׁר מֵהֶם הֻרְכַּב, אֲבָל מִצַּד-הַצּוּרָה הַמִּינִית אֲשֶׁר בָּהֶם.
הנמשכות
וְהַנִּמְשָׁכוֹת* — כִּידִיעָתֵנוּ כִּי רוֹמִי וִירוּשָׁלַיִם וּבָבֶל הָיוּ מְדִינוֹת גְּדוֹלוֹת מְיֻשָּׁבוֹת, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינָן עַתָּה כֵּן. וְזֶה וְכַיּוֹצֵא-בוֹ, אַף אִם לֹא נַשִּׂיגֵהוּ בַחוּשׁ, נִשְׁפֹּט הֱיוֹתוֹ אֱמֶת כְּאִלּוּ הִשַּׂגְנוּם, לְרֹב הַסִּפּוּרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵאֲנָשִׁים רַבִּים, שֶׁלֹּא נִמְצָא אָדָם חוֹלֵק עֲלֵיהֶם עַד הַיּוֹם.
____________________________________
מוֹפְתֵי – הוכחות. מֵהַטִּבְעִי – מבעל חכמת הטבע. וְהַמִּסְפָּרִי – חוכמת המספר. הַפִּילוֹסוֹפְיָא הָרִאשׁוֹנָה – הפילוסופיא העוסקת במדעי האלוהות. יְקַבֵּל מִן הַטִּבְעִי וכו' – יוכיח מעולם הטבע על מציאות הבורא. אֶל דָּבָר אֶחָד בְּעֵינוֹ – שנים ששווים בדיוק לדבר שלישי הרי הם שוים ביניהם. שֶׁהָאוֹפִּיּוֹן – סוג של סם מקרר. הָאִשִּׁיִּים – מלשון אש. וְהַנִּסְיוֹנוֹת – ידיעות הנקנות מנסיון החיים. לֹא מִצַּד-טִבְעֵי וכו' – היכולות האלו אינן מצד הכוחות המרכיבים את הדבר אלא מצד חיבורם הכללי. וְהַנִּמְשָׁכוֹת – ידיעות המפורסמות בעולם.
ביאורים
כל חכמה בנויה על הנחות יסוד קודמות. כל חכמה מכילה חוקים, פעולות ותבניות העומדים על בסיס עקרונות יסוד. דוגמא לכך היא חכמת ההנדסה המתבססת על צורות מוחשיות מעולם הטבע כמו: המשולש, הקווים, הזוויות ועוד. הנחות אלה אינן מוכחות מהחכמה עצמה אלא מחכמה קודמת – חכמת ההנדסה בנויה על הנחות שבאות מתוך החכמה הטבעית.
ניתן לתמצת זאת כך: כל חכמה מקבלת את יסודותיה ממקור קודם .
אם-כן עולה שאלה גדולה, מנין חכמת התורה מקבלת את ודאותה? כלומר, כשאנו לומדים את חכמת התורה דהיינו: האמונות, המעשים והמידות שהיא דורשת מאיתנו, אנחנו מניחים כמה הנחות יסוד כברורות מאליהן כגון: שקיימת מציאות ה'; שהמצוות הן מעשים שיביאו אותנו לשכר או לעונש; שה' משגיח בארץ. מנין הבסיס של כל ההנחות האלה?
כדי לענות על שאלה זו, מקדים רבי יוסף אלבו ומבאר שמקורות הודאות באופן כללי הם ארבעה:
א. "מושכלות ראשונות" – הבנות בסיסיות על פי חוקי ההיגיון. כמו שה'הכל' גדול מ'החלק'.
ב. "מוחשות" – ידיעות שנקלטו על ידי מערכת החושים, ונותחו באופן שהובנה סיבתן.
ג. "נסיונות" – דברים שהוכחו מתוך נסיון גם אם אנחנו לא יכולים להסביר איזו חוקיות טבעית מקיימת אותם (כמו תופעת המגנטיות בזמנו של רבי יוסף אלבו).
ד. הנמשכות – כלומר ההסטוריה המפורסמת ברוב העולם שמחמת פרסומה אינה ניתנת להכחשה.
יש לבירור זה משמעות גדולה, מפני שודאות באמיתותה של התורה מביאה אותנו להזדהות שלימה עם קיום התורה ולמחויבות גמורה אליו.
הרחבות
• מה מקור הידיעה?
אֵין סָפֵק כִּי לְכָל חָכְמָה הַתְחָלוֹת וְהַנָּחוֹת, אֵינָן מְבֹאָרוֹת בְּעַצְמָן. רבי יוסף אלבו מציג ארבעה יסודות שאינם צריכים הוכחה, שהם הבסיס לשאר הידיעות. בדרך אחרת מחלק רב סעדיה גאון את הדרכים המובילות אל הידיעה לארבעה חלקים: א. מה שאנו קולטים באחד החושים. ב. מה שניתן להוכיח בשכל. ג. מסקנות מוכרחות משני הסעיפים הקודמים – למשל: הכרה שיש נפש לאדם כי אנו רואים שהוא חי, עושה מעשים וכו'. ד. המסורת. וכך הוא כתב בהקדמה לספרו: "המובילים אל האמת והמביאים אל הנכון, אשר הם מקור לכל מדע ומבוע לכל ידיעה... הם שלושה מובילים: האחד ידיעת הנראה , והשני ידיעת השכל , והשלישי ידיעת דבר שההכרח מחייב אותו ... כי ידיעת הנראה הוא מה שהשיג האדם באחד מחמשת החושים, או בראות או בשמע או בריח או בטעם או במישוש. אבל ידיעת השכל הוא מה שמתחייב בשכל האדם בלבד, כגון חשיבות האמת וגנות הכזב. אבל ידיעת ההכרח הוא דבר אשר אם לא יאמת אותו האדם יתחייב לבטל מושכל או מוחש... אבל אנחנו קהל המייחדים אנו מאמתים שלושת המובילים הללו אשר למדע, ומוסיפים עליהם עוד מוביל רביעי... והוא נכונות המסורת האמיתית , לפי שהוא בנוי על ידיעת החוש וידיעת השכל כמו שנבאר במאמר השלישי מספר זה" [הנבחר באמונות ודעות הקדמה פרק ה עמ' יד-טו בתרגום הרב קאפח].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
