ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל מכלוף זצוק"ל
וְדֶרֶךְ הֲבָנַת זֶה-הָעִנְיָן הוּא: כִּי כְמוֹ שֶׁנִּמְצָא בַּדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים דְּבָרִים הַרְבֵּה, יִמָּצְאוּ עַל-צַד* הַיּוֹתֵר-טוֹב וְלֹא עַל צַד-הַהֶכְרֵחַ — כְּמוֹ כְפִילַת הַחוּשִׁים* וְזוּלָתָם, שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר הִמָּצֵא וְהִתְקַיֵּם הַבַּעֲלֵי-חַיִּים בְּזוּלַת-הַהִכָּפֵל הַהוּא — וְאוּלָם נִמְצְאוּ בְּבַעֲלֵי-חַיִּים עַל-צַד הַיּוֹתֵר-טוֹב; כֵּן הש"י, לִהְיוֹתוֹ חָפֵץ לְהָבִיא אֶת הָאָדָם אֶל הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי, וְרָאָה כַּמָּה מוֹנְעִים יֵשׁ לוֹ שֶׁהֵם מַטְרִידִים מֵהַשָּׂגַת הַשְּׁלֵמוּת הַהוּא, חָתַר דֶּרֶךְ בְּשֶׁיַּשִּׂיגֵהוּ. וְזֶה, בְּשֶׁהִרְבָּה לוֹ דְרָכִים וָאֳפָנִים, אֵינָם הֶכְרֵחִיִּים כֻּלָּם לְהַשָּׂגַת הַשְּׁלֵמוּת, וְאָמְנָם נִמְצְאוּ עַל-צַד הַיּוֹתֵר-טוֹב, כְּדֵי שֶׁיֻּשַּׂג הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי אוֹ חֵלֶק מִמֶּנּוּ עַל-יְדֵי כָל אֶחָד מֵהֶם; כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּלֵט שׁוּם-אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בִּפְרָט, אוֹ מִן הָאֲנָשִׁים בִּכְלָל, שֶׁלֹּא יַשִּׂיג הַשְּׁלֵמוּת הַהוּא, אִם יִשְׁתַּדֵּל לְהַשִּׂיגוֹ בְּאַחַת מִן הַדְּרָכִים הָהֵן.
"לפיכך הרבה להם תורה ומצוות"
וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ רז"ל בְּסוֹף מַכּוֹת: "רַבִּי חֲנַנְיָא בֶן-עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר [ישעיהו מב, כא]: "יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר"". הִנֵּה בֵּאֲרוּ שֶׁלְּכָךְ נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל רֹב הַמִּצְווֹת כְּדֵי לְצַדְּקָם וּלְזַכּוֹתָם; וְהוּא מְבֹאָר שֶׁאִם הָיוּ כֻלָּם הֶכְרֵחִיִּים לִקְנִיַּת הַשְּׁלֵמוּת, לֹא הָיָה זֶה זְכוּת אֶלָּא חוֹבָה. וְלָזֶה הוּא שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָא נִיחָא לֵהּ לְמָרַיְהוֹ דְּאָמְרֵת עֲלֵיהוֹ הָכִי, אֶלָּא: לְמִי שֶׁלֹּא קִיֵּם אֲפִלּוּ חֹק אֶחָד מִן הַתּוֹרָה.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
89 - מאמר שלישי פרק כ"ט חלק א'
90 - מאמר שלישי פרק כ"ט חלק ב'
91 - מאמר שלישי פרק כ"ט חלק ג'
טען עוד
וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם זַ"ל בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ עַל אוֹתָהּ מִשְׁנָה: מֵעִקָּרֵי הָאֱמוּנָה בַתּוֹרָה — כִּי כְשֶׁיְּקַיֵּם הָאָדָם מִצְוָה מִתַּרְיַ"ג מִצְווֹת כַּסֵּדֶר וְכַהֹגֶן, וְלֹא יְשַׁתֵּף עִמָּהּ דָּבָר מִכַּוָּנוֹת הָעוֹלָם בְּשׁוּם-פָּנִים, אֶלָּא שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָהּ לִשְׁמָהּ מֵאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְתִּי לְךָ — הִנֵּה זָכָה בָהּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם-הַבָּא. וְעַל-זֶה אָמַר [ר' חנניא] כִּי [המצוות] בִּהְיוֹתָן הַרְבֵּה, אִי-אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אָדָם בְּחַיָּיו אַחַת מֵהֶן עַל-מַתְכֻּנְתָּהּ וּשְׁלֵמוּתָהּ — בַּעֲשׂוֹתוֹ אוֹתָהּ מִצְוָה תִּחְיֶה נַפְשׁוֹ בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה. וּמִמַּה שֶּׁיּוֹרֶה עַל הָעִקָּר הַזֶּה — רַבִּי חֲנִינָא בֶן-תְּרַדְיוֹן, שֶׁשָּׁאַל אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶן-קִסְמָא: מָה אֲנִי* לְחַיֵּי הָעוֹלָם-הַבָּא? וְהֵשִׁיב: כְּלוּם בָּא מַעֲשֶׂה לְיָדֶךָ? כְּלוֹמַר: נִזְדַּמֵּן לְךָ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה כַּהֹגֶן? וֶהֱשִׁיבוֹ כִּי נִזְדַּמְּנָה לוֹ מִצְוַת צְדָקָה עַל-דֶּרֶךְ שְׁלֵמוּת בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר, וְזָכָה בָהּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם-הַבָּא [ע"ז יח.]. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ שָׁם. דעת הרמב"ם
____________________________________
עַל־צַד – באופן. כְפִילַת הַחוּשִׁים – כגון: שתי עיניים ושני אוזניים. מָה אֲנִי – האם אזכה.
ביאורים
אתמול ראינו את הספק בעניין ריבוי המצוות. איך, אם-כן, אפשר להסביר את ריבוי המצוות והחוקים בתורה, אם אכן אי אפשר לקיים ולשמור את כולם, כל הזמן?
האדם נברא עם זוג עיניים, זוג אוזניים, זוג נחיריים לנשימה וכן הלאה. מצד האמת, יכול האדם להסתדר גם עם אחד מהשניים – לשמוע באוזן אחת, או לראות בעין אחת. הוא יכול 'להסתדר'. אמנם מחסד הקב"ה על ברואיו – הוא ברא אותם 'על הצד היותר טוב', בצורה מתוקנת יותר. זוג האוזניים וזוג העיניים מקנים לאדם תפיסה מרחבית ויציבות, וכן במקרה של פגיעה, חלילה, באחת העיניים – תימצא השנייה שעל ידה יראה האדם.
אם-כן, ריבוי אינו מלמד דווקא על הכרחיות כל הפרטים, אלא לעיתים הוא נועד לתוספת טובה. הקב"ה, מסביר רבי יוסף אלבו, ראה שקשה לאדם להגיע לשלמות, כיוון שבעולמנו טרדות רבות, יצרים ומניעות מסוגים שונים ומגוונים. אם ניתנו לאדם רק מעט מצוות, גם אותן הוא לא היה מקיים – לכן ניתן ריבוי כל כך גדול של מצוות.
דברים אלו מתבטאים יפה בדברי חז"ל: 'רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות' [מכות ג, טז]. ריבוי המצוות הוא זכות לישראל, כיוון שהוא יוצר מצב שבו אף אדם מישראל לא יכול להישאר ללא מצוות: 'אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון' [סנהדרין לז.].
הדברים מתחדדים בדברי הרמב"ם בפירוש המשנה. לדעת הרמב"ם, 'לחיי העולם הבא' זוכים אפילו על ידי קיום מצוה אחת – ובתנאי שתיעשה בשלמות ממש. בכוונה להיעשות לשמה ללא אף צירוף כוונה אחרת.
לקיים מצוה לשמה בשלמותה – אין זה קל. אמנם כאשר כל סדר יומו של איש מישראל מוקף חבילי חבילות של מצוות, אי אפשר, אומר הרמב"ם, שלא יקיים מצוה אחת בשלמות כל ימי חייו, ובה – יזכה לעולם הבא.
הרחבות
האם גוי יכול להשיג שלמות
כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּלֵט שׁוּם־אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בִּפְרָט, אוֹ מִן הָאֲנָשִׁים בִּכְלָל, שֶׁלֹּא יַשִּׂיג הַשְּׁלֵמוּת הַהוּא. מדברים אלו עולה שגם גוי יכול להשיג שלמות. וכן למדנו בגמרא: "היה רבי מאיר אומר: מניין שאפילו גוי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? שנאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" [ויקרא יח, ה], 'כהנים לויים וישראלים' לא נאמר, אלא "האדם", הא למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול" [סנהדרין נט.]. אמנם רבי יוסף אלבו חילק את משיגי השלמות לשניים, תחילה כתב: "אחד מישראל בפרט" – שהם ראשונים ומיוחדים להשגת השלמות – שהרי יש להם תרי"ג הזדמנויות! לאחר מכן כתב: "או אחד מן האנשים בכלל" – אלו הגויים, שיכולים אף הם להגיע לשלמות אך ניתנו להם לשם כך רק שבע מצוות בני נח (וראה גם מאמר ראשון כג). הדברים עולים בקנה אחד עם פירושה של הגמרא לדברי רבי מאיר המובאים לעיל. הגמרא [שם] מקשה מדברי רבי מאיר על דברי רבי יוחנן שאמר שגוי שעוסק בתורה חייב מיתה. מתרצת על כך הגמרא, שדברי רבי מאיר על מעלתו הגדולה של גוי שעוסק בתורה מוסבים על גוי שעוסק בתורה של שבע מצוות בני נח ואילו רבי יוחנן מדבר על גוי שעוסק בתורה של המצוות המיוחדות לעם ישראל. מכאן, שתורתם של ישראל גדולה יותר וממילא קירבתם להשגת השלמות רבה יותר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
