ישיבה
בית המדרש
"מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר, יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת" (שיר השירים ו, י).
הגיעה שאלת חכמי מונפשליר
(א) הִגִּיעָה שְׁאֵלַת אַלּוּפֵינוּ וּמְיֻדָּעֵינוּ, הַחֲכָמִים הַמְּבִינִים יוֹדְעֵי דָּת וָדִין הַדָּרִים בִּמְדִינַת מוֹנְפֶּשְׂלֵיר, יָגֵן הָאֵל בַּעֲדָם, וְיַרְבֶּה חָכְמָתָם, וְיַגְדִּיל תּוֹרָתָם, וִיצַו אִתָּם אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֵיהֶם וּבְכֹל מִשְׁלַח יְדֵיהֶם, אֶל אֲחִיהֶם וְרֵעֲהֶם, הַמִּתְפַּלֵּל בַּעֲדָם, הַשָּׂמֵחַ בְּשַׁלְוָתָם, מֹשֶׁה בְּרַ' מַיְמוּן ז"ל הַסְּפָרַדִּי. וְהִיא* הֵעִידָה עַל טֹהַר נַפְשָׁם וִיפִי דַּעְתָּם, וְשֶׁהֵם רוֹדְפִים אַחֲרֵי הַחָכְמוֹת, וּמְחַפְּשִׂים בְּחַדְרֵי הַתְּבוּנוֹת, וְרָצִים לַעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹת הַדֵּעוֹת, לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ וְכָתוּב יֹשֶׁר, וּלְהָבִין הַדָּבָר וְהַפֵּשֶׁר. תְּהִי יַד ה' לְעָזְרָם, וְלִפְתֹּחַ לָהֶם כֹּל סָתוּם, וּלְיַשֵּׁר לָהֶם כֹּל עָקֹב, אָמֵן.
לא הגיע אליהם משנה תורה
הֵבַנְתִּי בְּאוֹתָהּ הַשְּׁאֵלָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲנָפֶיהָ מְרֻבִּין - כֹּל אוֹתָן* הַשָּׂרִיגִין אִילָן אֶחָד עִקָּרָן, וְהוּא כֹּל דְּבַר הוֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים. וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁלֹּא הִגִּיעַ אֲלֵיכֶם הַחִבּוּר שֶׁחִבַּרְנוּ בְּמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה שֶׁקָּרָאתִי שְׁמוֹ 'מִשְׁנֵה תּוֹרָה', שֶׁאִם הִגִּיעַ אֲלֵיכֶם מִיָּד הֱיִיתֶם יוֹדְעִים דַּעְתִּי בְּכֹל אוֹתָן הַדְּבָרִים שֶׁשְּׁאֶלְתֶּם, שֶׁהֲרֵי בֵּאַרְנוּ כֹּל זֶה הָעִנְיָן בְּהִלְכוֹת עֲבוֹדָה זָרָה וְחֻקּוֹת הַגּוֹיִם. וְכִמְדֻמֶּה לִי שֶׁיַּגִּיעַ* אֲלֵיכֶם קֹדֶם תְּשׁוּבָה זוֹ, שֶׁכְּבָר פָּשַׁט בָּאִי סִיקִילִיאָה כְּמוֹ שֶׁפָּשַׁט בַּמִּזְרָח וּבַמַּעֲרָב וּבְתֵימָן. וְעַל כֹּל פָּנִים צָרִיךְ אֲנִי לְבָאֵר לָכֶם.
במה ראוי להאמין
דְּעוּ, רַבּוֹתַי, שֶׁאֵין רָאוּי לָנוּ לְהַאֲמִין אֶלָּא בְּאֶחָד מִשְּׁלוֹשָׁה דְּבָרִים: הָרִאשׁוֹן - דָּבָר שֶׁתִּהְיֶה עָלָיו רְאָיָה בְּרוּרָה מִדַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, כְּגוֹן חָכְמַת הַחֶשְׁבּוֹן וְגֵיאֲמַטְרִיאוֹת וְהַתְּקוּפוֹת*. וְהַשֵּׁנִי - דָּבָר שֶׁיַּשִּׂיגוֹ הָאָדָם בְּאֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַהַרְגָּשׁוֹת, כְּגוֹן שֶׁיֵּדַע בְּוַדַּאי שֶׁזֶּה אָדֹם וְזֶה שָׁחוֹר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּרְאִיַּת עֵינוֹ, אוֹ שֶׁיִּטְעַם שֶׁזֶּה מַר וְזֶה מָתֹק, אוֹ שֶׁיְּמַשֵּׁשׁ שֶׁזֶּה חַם וְזֶה קַר, אוֹ שֶׁיִּשְׁמַע שֶׁזֶּה קוֹל צָרוּר* וְזֶה קוֹל הֲבָרָה, אוֹ שֶׁיָּרִיחַ שֶׁזֶּה רֵיחַ עָרֵב וְזֶה רֵיחַ בָּאוּשׁ, וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. וְהַשְּׁלִישִׁי - דָּבָר שֶׁיְּקַבֵּל אוֹתוֹ הָאָדָם מִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַצַּדִּיקִים. וְצָרִיךְ לְבַעַל דֵּעָה לְחַלֵּק בְּדַעְתּוֹ וּבְמַחְשַׁבְתּוֹ כֹּל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא מַאֲמִין בָּהֶם, וְיֹאמַר: זֶה הֶאֱמַנְתִּי בּוֹ מִפְּנֵי הַקַּבָּלָה, וְזֶה הֶאֱמַנְתִּי בּוֹ מִפְּנֵי הַהַרְגָּשָׁה, וְזֶה הֶאֱמַנְתִּי בּוֹ מִפְּנֵי הַדֵּעָה. וְכֹל מִי שֶׁיַּאֲמִין בְּדָבָר אַחֵר, שֶׁאֵינוֹ מִשְׁלֹשֶׁת הַמִּינִים הָאֵלּוּ, עָלָיו נֶאֱמַר: "פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר" (משלי יד, טו).
___________________________________
וְהִיא – שאלתם. כֹּל אוֹתָן וכו' – כלומר, כל סעיפי השאלה – יסוד אחד להם. שֶׁיַּגִּיעַ – החיבור 'משנה תורה'. וְהַתְּקוּפוֹת – סדרי לוח השנה. צָרוּר – יש שגורסים: צלול או צרוד.
הקדמה
בדברי נביאי וחכמי ישראל לדורותיהם מכונה לעתים העבודה הזרה בכינוי 'עבודת כוכבים ומזלות', ויש בכך נימה של זלזול בגויים, המשתחווים להבל וריק. הרמב"ם מבאר את השפלות הנוראה בפנייה לכוכבים ומזלות במקום ללכת אחר השכל. מי שהולך אחרי החוזים בכוכבים מתרחק מהקב"ה ולוּ רק מצד עצם הפנייה הזו אל ההבלים. ההליכה אחר ההבל התחילה כבר לפני שנים, בפנייה לעבודת כוכבים, אבל היא נמשכה גם לעולם המודרני. יש דמיון בין "עובדי הכוכבים", המשתחווים לכוכבים, לבין ההולכים אחר תחזיות כוכבים. במקום התעסקות עם עניינים מהותיים ועשיית טוב וצדק בעולם, רבים הם המחפשים את האושר במקומות מפוקפקים הרחוקים מכל התועלות היוצאות מהשכל, וגם אנשים הנחשבים לחכמים טועים בטעות זו.
באיגרת זו אל חכמי מונטפשליר הרמב"ם מברר את המושג 'גזרת הכוכבים'. מאז ומתמיד היתה נטייה לחשוב שיש אפשרות לדעת את העתידות על פי תנועת הכוכבים, כי כך נראה שהכוכבים גוזרים על המתרחש בעולם. הרמב"ם דוחה מחשבה זו מפני שהיא נוגעת בעבודה זרה. ביד החזקה כותב הרמב"ם שיש להבדיל בין ידיעת חשבון התקופות על פי הכוכבים, שהיא אחת מהחכמות הגדולות ביותר שישנן, לבין "גזרת הכוכבים" שכלל אינה חכמה, אלא המצאה שקרית שמסיבות שונות צברה תאוצה בעולם.
בקרב חכמי ישראל היו בודדים שנטו להאמין בכוחם של המזלות והשפעתם על האדם. כנגד דעה זו הרמב"ם מביא דוגמה מגוף האדם: עיני האדם נתונות על פניו ולא באחוריו, כדי שיוכל להבחין לאן הוא צועד. כך גם בענייני השכל – עלינו ללכת אחר הראיות שהשכל מראה לנו, כי יש דמיון בין עין השכל, המחשבה, לבין העיניים בפועל שבגוף האדם. לדברים אלו יש השלכות גם על האמונה בהשגחת ה', על הבחירה האנושית, וכן על דרכי הבירור השכלי.
ביאורים
הקריטריון לחכמה שאותו פורש פה הרמב"ם תלוי בחושים, במסורת ובשכל. גם את הבירור השכלי יש לעשות בלי הנחות מוקדמות אלא מצד עצמו. לשם כך יש להסתמך על מחשבה טהורה הנשמעת על ידי הנביאים וממשיכיהם מפי הגבורה, ממקור החכמה. עוד אומר הרמב"ם, חוברו אלפי ספרים בידי מי שהתעסקו שנים רבות בהבלים, ולא למדו מה הן דרכי העיון האמִתיות כפי שהן מתבארות באיגרת זו.
הרמב"ם מבקש, תובע, מכל חכם לברר לעצמו במה הוא מאמין. כל הכרה שבאה אלינו יכולה להגיע מאחד משלושת הכלים הנזכרים, והחכם צריך לדעת אם הוא מאמין בה מכוח החוש, מכוח המסורת או מכוח השכל. מי שמאמין בדבר שאינו כלול בשלושת הפרטים הנזכרים נאמר עליו: "פתי יאמין לכל דבר" [משלי יד, טו]. תכונת האמונה היא תכונה שורשית לעם ישראל שהם 'מאמינים בני מאמינים' [שבת צז.], ומביאה ברכה רבה. אולם יש לתת לה את גבולה הנכון וחלילה לנו מלהאמין בהבלים. כדי לדעת מה הן אמונות טובות וממה יש להתרחק, עלינו להשתדל לברר את אמונותינו משורשן. חכמי ישראל שבכל הדורות, החל מהרמב"ם ועד ימינו אנו, טרחו להעמיד ולברר בפנינו את אמונת ישראל על טהרתה, ו"להרים מכשול מדרך עמי" [ישעיהו נז, יד].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
