ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
"מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר, יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת" (שיר השירים ו, י).
הגיעה שאלת חכמי מונפשליר
(א) הִגִּיעָה שְׁאֵלַת אַלּוּפֵינוּ וּמְיֻדָּעֵינוּ, הַחֲכָמִים הַמְּבִינִים יוֹדְעֵי דָּת וָדִין הַדָּרִים בִּמְדִינַת מוֹנְפֶּשְׂלֵיר, יָגֵן הָאֵל בַּעֲדָם, וְיַרְבֶּה חָכְמָתָם, וְיַגְדִּיל תּוֹרָתָם, וִיצַו אִתָּם אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֵיהֶם וּבְכֹל מִשְׁלַח יְדֵיהֶם, אֶל אֲחִיהֶם וְרֵעֲהֶם, הַמִּתְפַּלֵּל בַּעֲדָם, הַשָּׂמֵחַ בְּשַׁלְוָתָם, מֹשֶׁה בְּרַ' מַיְמוּן ז"ל הַסְּפָרַדִּי. וְהִיא* הֵעִידָה עַל טֹהַר נַפְשָׁם וִיפִי דַּעְתָּם, וְשֶׁהֵם רוֹדְפִים אַחֲרֵי הַחָכְמוֹת, וּמְחַפְּשִׂים בְּחַדְרֵי הַתְּבוּנוֹת, וְרָצִים לַעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹת הַדֵּעוֹת, לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ וְכָתוּב יֹשֶׁר, וּלְהָבִין הַדָּבָר וְהַפֵּשֶׁר. תְּהִי יַד ה' לְעָזְרָם, וְלִפְתֹּחַ לָהֶם כֹּל סָתוּם, וּלְיַשֵּׁר לָהֶם כֹּל עָקֹב, אָמֵן.
לא הגיע אליהם משנה תורה
הֵבַנְתִּי בְּאוֹתָהּ הַשְּׁאֵלָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲנָפֶיהָ מְרֻבִּין - כֹּל אוֹתָן* הַשָּׂרִיגִין אִילָן אֶחָד עִקָּרָן, וְהוּא כֹּל דְּבַר הוֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים. וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁלֹּא הִגִּיעַ אֲלֵיכֶם הַחִבּוּר שֶׁחִבַּרְנוּ בְּמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה שֶׁקָּרָאתִי שְׁמוֹ 'מִשְׁנֵה תּוֹרָה', שֶׁאִם הִגִּיעַ אֲלֵיכֶם מִיָּד הֱיִיתֶם יוֹדְעִים דַּעְתִּי בְּכֹל אוֹתָן הַדְּבָרִים שֶׁשְּׁאֶלְתֶּם, שֶׁהֲרֵי בֵּאַרְנוּ כֹּל זֶה הָעִנְיָן בְּהִלְכוֹת עֲבוֹדָה זָרָה וְחֻקּוֹת הַגּוֹיִם. וְכִמְדֻמֶּה לִי שֶׁיַּגִּיעַ* אֲלֵיכֶם קֹדֶם תְּשׁוּבָה זוֹ, שֶׁכְּבָר פָּשַׁט בָּאִי סִיקִילִיאָה כְּמוֹ שֶׁפָּשַׁט בַּמִּזְרָח וּבַמַּעֲרָב וּבְתֵימָן. וְעַל כֹּל פָּנִים צָרִיךְ אֲנִי לְבָאֵר לָכֶם.
במה ראוי להאמין
דְּעוּ, רַבּוֹתַי, שֶׁאֵין רָאוּי לָנוּ לְהַאֲמִין אֶלָּא בְּאֶחָד מִשְּׁלוֹשָׁה דְּבָרִים: הָרִאשׁוֹן - דָּבָר שֶׁתִּהְיֶה עָלָיו רְאָיָה בְּרוּרָה מִדַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, כְּגוֹן חָכְמַת הַחֶשְׁבּוֹן וְגֵיאֲמַטְרִיאוֹת וְהַתְּקוּפוֹת*. וְהַשֵּׁנִי - דָּבָר שֶׁיַּשִּׂיגוֹ הָאָדָם בְּאֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַהַרְגָּשׁוֹת, כְּגוֹן שֶׁיֵּדַע בְּוַדַּאי שֶׁזֶּה אָדֹם וְזֶה שָׁחוֹר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּרְאִיַּת עֵינוֹ, אוֹ שֶׁיִּטְעַם שֶׁזֶּה מַר וְזֶה מָתֹק, אוֹ שֶׁיְּמַשֵּׁשׁ שֶׁזֶּה חַם וְזֶה קַר, אוֹ שֶׁיִּשְׁמַע שֶׁזֶּה קוֹל צָרוּר* וְזֶה קוֹל הֲבָרָה, אוֹ שֶׁיָּרִיחַ שֶׁזֶּה רֵיחַ עָרֵב וְזֶה רֵיחַ בָּאוּשׁ, וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. וְהַשְּׁלִישִׁי - דָּבָר שֶׁיְּקַבֵּל אוֹתוֹ הָאָדָם מִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַצַּדִּיקִים. וְצָרִיךְ לְבַעַל דֵּעָה לְחַלֵּק בְּדַעְתּוֹ וּבְמַחְשַׁבְתּוֹ כֹּל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא מַאֲמִין בָּהֶם, וְיֹאמַר: זֶה הֶאֱמַנְתִּי בּוֹ מִפְּנֵי הַקַּבָּלָה, וְזֶה הֶאֱמַנְתִּי בּוֹ מִפְּנֵי הַהַרְגָּשָׁה, וְזֶה הֶאֱמַנְתִּי בּוֹ מִפְּנֵי הַדֵּעָה. וְכֹל מִי שֶׁיַּאֲמִין בְּדָבָר אַחֵר, שֶׁאֵינוֹ מִשְׁלֹשֶׁת הַמִּינִים הָאֵלּוּ, עָלָיו נֶאֱמַר: "פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר" (משלי יד, טו).
___________________________________
וְהִיא – שאלתם. כֹּל אוֹתָן וכו' – כלומר, כל סעיפי השאלה – יסוד אחד להם. שֶׁיַּגִּיעַ – החיבור 'משנה תורה'. וְהַתְּקוּפוֹת – סדרי לוח השנה. צָרוּר – יש שגורסים: צלול או צרוד.
הקדמה
בדברי נביאי וחכמי ישראל לדורותיהם מכונה לעתים העבודה הזרה בכינוי 'עבודת כוכבים ומזלות', ויש בכך נימה של זלזול בגויים, המשתחווים להבל וריק. הרמב"ם מבאר את השפלות הנוראה בפנייה לכוכבים ומזלות במקום ללכת אחר השכל. מי שהולך אחרי החוזים בכוכבים מתרחק מהקב"ה ולוּ רק מצד עצם הפנייה הזו אל ההבלים. ההליכה אחר ההבל התחילה כבר לפני שנים, בפנייה לעבודת כוכבים, אבל היא נמשכה גם לעולם המודרני. יש דמיון בין "עובדי הכוכבים", המשתחווים לכוכבים, לבין ההולכים אחר תחזיות כוכבים. במקום התעסקות עם עניינים מהותיים ועשיית טוב וצדק בעולם, רבים הם המחפשים את האושר במקומות מפוקפקים הרחוקים מכל התועלות היוצאות מהשכל, וגם אנשים הנחשבים לחכמים טועים בטעות זו.
באיגרת זו אל חכמי מונטפשליר הרמב"ם מברר את המושג 'גזרת הכוכבים'. מאז ומתמיד היתה נטייה לחשוב שיש אפשרות לדעת את העתידות על פי תנועת הכוכבים, כי כך נראה שהכוכבים גוזרים על המתרחש בעולם. הרמב"ם דוחה מחשבה זו מפני שהיא נוגעת בעבודה זרה. ביד החזקה כותב הרמב"ם שיש להבדיל בין ידיעת חשבון התקופות על פי הכוכבים, שהיא אחת מהחכמות הגדולות ביותר שישנן, לבין "גזרת הכוכבים" שכלל אינה חכמה, אלא המצאה שקרית שמסיבות שונות צברה תאוצה בעולם.
בקרב חכמי ישראל היו בודדים שנטו להאמין בכוחם של המזלות והשפעתם על האדם. כנגד דעה זו הרמב"ם מביא דוגמה מגוף האדם: עיני האדם נתונות על פניו ולא באחוריו, כדי שיוכל להבחין לאן הוא צועד. כך גם בענייני השכל – עלינו ללכת אחר הראיות שהשכל מראה לנו, כי יש דמיון בין עין השכל, המחשבה, לבין העיניים בפועל שבגוף האדם. לדברים אלו יש השלכות גם על האמונה בהשגחת ה', על הבחירה האנושית, וכן על דרכי הבירור השכלי.
ביאורים
הקריטריון לחכמה שאותו פורש פה הרמב"ם תלוי בחושים, במסורת ובשכל. גם את הבירור השכלי יש לעשות בלי הנחות מוקדמות אלא מצד עצמו. לשם כך יש להסתמך על מחשבה טהורה הנשמעת על ידי הנביאים וממשיכיהם מפי הגבורה, ממקור החכמה. עוד אומר הרמב"ם, חוברו אלפי ספרים בידי מי שהתעסקו שנים רבות בהבלים, ולא למדו מה הן דרכי העיון האמִתיות כפי שהן מתבארות באיגרת זו.
הרמב"ם מבקש, תובע, מכל חכם לברר לעצמו במה הוא מאמין. כל הכרה שבאה אלינו יכולה להגיע מאחד משלושת הכלים הנזכרים, והחכם צריך לדעת אם הוא מאמין בה מכוח החוש, מכוח המסורת או מכוח השכל. מי שמאמין בדבר שאינו כלול בשלושת הפרטים הנזכרים נאמר עליו: "פתי יאמין לכל דבר" [משלי יד, טו]. תכונת האמונה היא תכונה שורשית לעם ישראל שהם 'מאמינים בני מאמינים' [שבת צז.], ומביאה ברכה רבה. אולם יש לתת לה את גבולה הנכון וחלילה לנו מלהאמין בהבלים. כדי לדעת מה הן אמונות טובות וממה יש להתרחק, עלינו להשתדל לברר את אמונותינו משורשן. חכמי ישראל שבכל הדורות, החל מהרמב"ם ועד ימינו אנו, טרחו להעמיד ולברר בפנינו את אמונת ישראל על טהרתה, ו"להרים מכשול מדרך עמי" [ישעיהו נז, יד].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
