ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
דְּעוּ, רַבּוֹתַי, שֶׁכֹּל אוֹתָן הַדְּבָרִים כֻּלָּן שֶׁל גְּזֵרַת הַכּוֹכָבִים, שֶׁהֵן אוֹמְרִין יֶאֱרַע כָּךְ וְלֹא יֶאֱרַע כָּךְ, וּמוֹלָדוֹ שֶׁל זֶה* יִמְשֹׁךְ לוֹ* שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כָּךְ וְיֶאֱרַע לוֹ כָּךְ וְלֹא יֶאֱרַע כָּךְ - כֹּל אוֹתָן הַדְּבָרִים אֵינָן דִבְרֵי חָכְמָה כְּלָל, וְטִפְּשׁוּת הֵן, וּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן דֹּפִי יֵשׁ לִי לְבַטֵּל כֹּל עִקָּרֵי אוֹתָן הַדְּבָרִים. וּמֵעוֹלָם לֹא נִתְעַסֵּק בְּעִנְיָן זֶה וְלֹא חִבֵּר בּוֹ אֶחָד מֵחַכְמֵי יָוָן, שֶׁהֵן חֲכָמִים וַדַּאי, וְלֹא חִבְּרוּ אוֹתָן בְּחִבּוּרִים כְּלָל, אֶלָּא הַכַּשְׂדִּים וְהַכַּלְדִים וְהַמִּצְרִים וְהַכְּנַעֲנִים עָשׂוּ אוֹתָהּ הַטָּעוּת שֶׁקָּרְאוּ אוֹתָהּ חָכְמָה, וְזוֹ הָיְתָה דַּעְתָּם וֶאֱמוּנָתָם בְאוֹתָן הַיָּמִים. אֲבָל חַכְמֵי יָוָן הַפִילוֹסוֹפִים, שֶׁחִבְּרוּ בַּחָכְמוֹת וְנִתְעַסְּקוּ בְכֹל מִינֵי מַדָּע, מְהַתְּלִין וְשׂוֹחֲקִין וּמַלְעִיבִין* בְּאֵלּוּ הָאַרְבַּע אֻמּוֹת שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם, וְעוֹרְכִין רְאָיוֹת בְּרוּרוֹת לְבַטֵּל כֹּל דִּבְרֵיהֶן שֹׁרֶשׁ וְעָנָף. וְגַם חַכְמֵי פָּרַס הִכִּירוּ וְהֵבִינוּ שֶׁכֹּל אוֹתָן הַחָכְמוֹת שֶׁעָשׂוּ הַכַּלְדִּים וְהַמִּצְרִים וְהַכַּשְׂדִּים וְהַכְּנַעֲנִים - שֶׁקֶר וְכָזָב. וְאַל תְּדַמּוּ שֶׁאוֹתָן הַדְּבָרִים אֵין שָׁם רְאָיָה לָהֶן* וּלְפִיכָךְ לֹא נַאֲמִין בָּהֶן, אֶלָּא רְאָיוֹת בְּרוּרוֹת נְכוֹנוֹת, אֵין בָּהֶן דֹּפִי, יֵשׁ לְבַטֵּל כֹּל אוֹתָן הַדְּבָרִים. וְלֹא יִדְבַּק בְּאוֹתָן הַדְּבָרִים אֶלָּא פֶּתִי שֶׁיַּאֲמִין לְכֹל דָּבָר, אוֹ מִי שֶׁרוֹצֶה לְרַמּוֹת אֲחֵרִים.
חשבון תקופות
וּדְעוּ, רַבּוֹתַי, שֶׁחָכְמַת הַכּוֹכָבִים* שֶׁהִיא חָכְמָה וַדָּאִית, הִיא יְדִיעַת צוּרַת הַגַּלְגַּלִּים* וּמִנְיָנָן וּמִדָּתָן וְדֶרֶךְ הִלּוּכָן, וּזְמַן סְבִיבַת כֹּל אֶחָד וְאֶחָד, וּנְטִיָּתָן לַצָּפוֹן אוֹ לַדָּרוֹם, וּסְבִיבָתָן לַמִּזְרָח אוֹ לַמַּעֲרָב, וּמַסְלוּל כֹּל כּוֹכָב וְדַרְכּוֹ הֵיאַךְ הוּא, בְּכֹל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ חִבְּרוּ חַכְמֵי יָוָן וּפָרַס וְהֹדּוּ חִבּוּרִים, וְהִיא חָכְמָה מְפֹאָרָה הַרְבֵּה, וּמִמֶּנָּה יִוָּדַע לְקוּת הַמְּאוֹרוֹת וּמָתַי יִלְקוּ בְּכֹל מָקוֹם, וּמִמֶּנָּה יִוָּדַע מֵאֵי זוֹ עִלָּה* יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ כְּקֶשֶׁת, וְהוֹלֵךְ וּמִתְגַּדֵּל* עַד שֶׁיִּשְׁלַם, וְיַחְזֹר וְיֶחְסַר מְעַט מְעַט, וּמִמֶּנָּה יִוָּדַע מָתַי תֵּרָאֶה הַלְּבָנָה אוֹ לֹא תֵּרָאֶה, וּמֵאֵי זֶה טַעַם יִהְיֶה יוֹם אָרֹךְ וְיוֹם קָצָר, וּמֵאֵי זֶה טַעַם יַעֲלוּ שְׁנֵי כּוֹכָבִים כְּאֶחָד וְלֹא יִשְׁקְעוּ כְּאֶחָד, וּמֵאֵי זֶה טַעַם יִהְיֶה יוֹם זֶה בְּמָקוֹם זֶה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת וּבְמָקוֹם אַחֵר חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת, אוֹ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, אוֹ עֶשְׂרִים, וְהוּא יוֹם אֶחָד, וּבְמָקוֹם אֶחָד הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שָׁוִין לְעוֹלָם, וּבְמָקוֹם אַחֵר הַיּוֹם כְּמוֹ חֹדֶשׁ, אוֹ שְׁנֵי חֳדָשִׁים אוֹ שְׁלוֹשָׁה, עַד שֶׁיִּמָּצֵא מָקוֹם שֶׁתִּהְיֶה כֹּל הַשָּׁנָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים יוֹם וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים לַיְלָה. וְכַמָּה עִנְיָנוֹת הַמַּתְמִיהִין יִוָּדְעוּ מֵאוֹתָהּ חָכְמָה, וְהַכֹּל אֱמֶת בְּלֹא סָפֵק. וְזֶהוּ חֶשְׁבּוֹן תְּקוּפוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהִיא חָכְמָה וּבִינָה לְעֵינֵי הָעַמִּים. אֲבָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁל הוֹבְרֵי שָׁמַיִם* הַטִּפְּשִׁים אֵינָן כְּלוּם.
___________________________________
וּמוֹלָדוֹ שֶׁל זֶה – הנולד במזל זה. יִמְשֹׁךְ לוֹ – יגרום לו. מַלְעִיבִין – מזלזלים. אֵין שָׁם רְאָיָה לָהֶן וכו' – כלומר לא רק שאין ראיות לדברים אלו, אלא שיש ראיות נגדם. חָכְמַת הַכּוֹכָבִים – אסטרונומיה. צוּרַת הַגַּלְגַּלִּים – מבנה התנועה של מערכת הכוכבים. עִלָּה – סיבה. וּמִתְגַּדֵּל – הירח במשך ימי החודש. הוֹבְרֵי שָׁמַיִם – המאמינים בכוח המזלות.
ביאורים
הרמב"ם אומר כי יש בידו ראיות לא רק לכך שגזרת הכוכבים אינה מוכחת, אלא להפך, שמעשה זה הינו הבל ושטות. כל החכמים הרציניים שעמדו בעולם נמנעו מלהתעסק בגזרת הכוכבים מפני שאין בה ממש. לעומת גזרת הכוכבים הריקה מכל תוכן, יש משמעות לידיעת חכמת הכוכבים.
חכמת הכוכבים האמִתית היא ידיעת מספר הכוכבים ומהלכם בשמים, זמן הסיבוב שלהם, וכן נטייתם לצפון ולדרום וסיבובם למזרח או למערב וכדומה. ידיעת חכמה זו חשובה ביותר, כי על פיה נודע מתי יהיה ליקוי מאורות, ונודעו לנו מצביו השונים של הירח, מתי היום יהיה ארוך או קצר, וכן תקופות השנה הארוכות והקצרות, וכך עוד עניינים שונים. בדור שלנו, כדי להגיע לירח או לשלוח לוויינים לחלל, מוכרחים לדעת, בין היתר, את מהלכם של הכוכבים בשמים, כדי להימנע מתקלות. על חישוב התקופות, כלומר מצבי השמש והכוכבים בשמים, אמרו חכמים שהיא החכמה של ישראל ובינתם לעיני העמים. לעומת חכמה חשובה זו, ראיית העתידות בכוכבים היא סתם שטות שאין להתחשב בה.
החכם האמִתי יודע להבדיל בין דברים דומים, ואף על פי ששני העניינים הנזכרים שייכים לחכמת הכוכבים, יש ביניהם מרחק גדול. גזרת הכוכבים, המכונה אסטרולוגיה, היא חסרת כל תוכן – כפי שאפשר לברר בשכל, אך לעומתה חכמת מהלכי הכוכבים בשמים, האסטרונומיה, היא משמעותית ביותר מפני שיש לה תוצאות מעשיות המשליכות על החיים במידה מרובה. כך הוא בנוגע לחכמת הכוכבים, וכן ביחס לכל חכמה אחרת אשר חלקים ממנה אינם מבוררים מבחינת ההגיון.
הרחבות
גרמי השמים
חִבְּרוּ חַכְמֵי יָוָן וּפָרַס וְהֹדּוּ חִבּוּרִים. הרמב"ם , בהלכותיו ב'משנה תורה', מסביר מדוע הביא את חכמת גרמי השמים והתקופות מספרים שלא נכתבו בידי חז"ל: "והראיה על כל דבר ודבר, היא חכמת התקופות והגימטריות שחברו בה חכמי יון ספרים הרבה והם הנמצאים עכשיו ביד החכמים, אבל הספרים שחברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו, ומאחר שכל אלו הדברים בראיות ברורות הם שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר בין שחברו אותו נביאים בין שחברו אותם גוים, שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמתתו בראיות שאין בהם דופי אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלמדו אלא על הראייה שנתגלתה והטעם שנודע" [קידוש החודש יז, כד].
מצוה ללמוד אסטרונומיה
וְזֶהוּ חֶשְׁבּוֹן תְּקוּפוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהִיא חָכְמָה וּבִינָה לְעֵינֵי הָעַמִּים. הגמרא מציינת שישנה מצוה ללמוד את כל גרמי השמים ולחשב את מסלול הכוכבים: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות – שנאמר [דברים ד, ו] 'ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים', איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים – הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות" [שבת עה, א]. בעל התורה תמימה מסביר את חשיבות המצוה: "מצות חשבון בתקופות ומזלות שהוא כדי להוציא מלבן של העובדים לחמה ולבנה וכוכבים ועושים אותם לאלהות, וזה החושב תקופות ומזלות מוכיח, כי אין להנעבדים האלה כח ורצון עצמי, אחרי שאפשר לאדם לחשב מקודם איך יהיה מהלכם וגלגלם ומאורעותיהם לזמן הבא, ואם היה בהם רצון עצמי אולי ישנו דרכם, ואם-כן זה החושב חשבונות כאלה הוא מוציא את הטועים מטעותם ומנחיל כבוד לישראל" [דברים ד, ו]. יש בני אדם הטועים וחושבים שלשמש ולכוכבים יש יכולת ורצון להשפיע על העולם, ולכן הם מקריבים להם קרבנות כדי שיועילו להם. כאשר האדם מוכיח שכל זה הבל, שהרי ידוע מראש מה יהיה מסלולם ואין להם כלל רצון עצמי, זו הוכחה ניצחת לטעותם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
