ישיבה
בית המדרש
דְּעוּ, רַבּוֹתַי, שֶׁכֹּל אוֹתָן הַדְּבָרִים כֻּלָּן שֶׁל גְּזֵרַת הַכּוֹכָבִים, שֶׁהֵן אוֹמְרִין יֶאֱרַע כָּךְ וְלֹא יֶאֱרַע כָּךְ, וּמוֹלָדוֹ שֶׁל זֶה* יִמְשֹׁךְ לוֹ* שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כָּךְ וְיֶאֱרַע לוֹ כָּךְ וְלֹא יֶאֱרַע כָּךְ - כֹּל אוֹתָן הַדְּבָרִים אֵינָן דִבְרֵי חָכְמָה כְּלָל, וְטִפְּשׁוּת הֵן, וּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן דֹּפִי יֵשׁ לִי לְבַטֵּל כֹּל עִקָּרֵי אוֹתָן הַדְּבָרִים. וּמֵעוֹלָם לֹא נִתְעַסֵּק בְּעִנְיָן זֶה וְלֹא חִבֵּר בּוֹ אֶחָד מֵחַכְמֵי יָוָן, שֶׁהֵן חֲכָמִים וַדַּאי, וְלֹא חִבְּרוּ אוֹתָן בְּחִבּוּרִים כְּלָל, אֶלָּא הַכַּשְׂדִּים וְהַכַּלְדִים וְהַמִּצְרִים וְהַכְּנַעֲנִים עָשׂוּ אוֹתָהּ הַטָּעוּת שֶׁקָּרְאוּ אוֹתָהּ חָכְמָה, וְזוֹ הָיְתָה דַּעְתָּם וֶאֱמוּנָתָם בְאוֹתָן הַיָּמִים. אֲבָל חַכְמֵי יָוָן הַפִילוֹסוֹפִים, שֶׁחִבְּרוּ בַּחָכְמוֹת וְנִתְעַסְּקוּ בְכֹל מִינֵי מַדָּע, מְהַתְּלִין וְשׂוֹחֲקִין וּמַלְעִיבִין* בְּאֵלּוּ הָאַרְבַּע אֻמּוֹת שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם, וְעוֹרְכִין רְאָיוֹת בְּרוּרוֹת לְבַטֵּל כֹּל דִּבְרֵיהֶן שֹׁרֶשׁ וְעָנָף. וְגַם חַכְמֵי פָּרַס הִכִּירוּ וְהֵבִינוּ שֶׁכֹּל אוֹתָן הַחָכְמוֹת שֶׁעָשׂוּ הַכַּלְדִּים וְהַמִּצְרִים וְהַכַּשְׂדִּים וְהַכְּנַעֲנִים - שֶׁקֶר וְכָזָב. וְאַל תְּדַמּוּ שֶׁאוֹתָן הַדְּבָרִים אֵין שָׁם רְאָיָה לָהֶן* וּלְפִיכָךְ לֹא נַאֲמִין בָּהֶן, אֶלָּא רְאָיוֹת בְּרוּרוֹת נְכוֹנוֹת, אֵין בָּהֶן דֹּפִי, יֵשׁ לְבַטֵּל כֹּל אוֹתָן הַדְּבָרִים. וְלֹא יִדְבַּק בְּאוֹתָן הַדְּבָרִים אֶלָּא פֶּתִי שֶׁיַּאֲמִין לְכֹל דָּבָר, אוֹ מִי שֶׁרוֹצֶה לְרַמּוֹת אֲחֵרִים.
חשבון תקופות
וּדְעוּ, רַבּוֹתַי, שֶׁחָכְמַת הַכּוֹכָבִים* שֶׁהִיא חָכְמָה וַדָּאִית, הִיא יְדִיעַת צוּרַת הַגַּלְגַּלִּים* וּמִנְיָנָן וּמִדָּתָן וְדֶרֶךְ הִלּוּכָן, וּזְמַן סְבִיבַת כֹּל אֶחָד וְאֶחָד, וּנְטִיָּתָן לַצָּפוֹן אוֹ לַדָּרוֹם, וּסְבִיבָתָן לַמִּזְרָח אוֹ לַמַּעֲרָב, וּמַסְלוּל כֹּל כּוֹכָב וְדַרְכּוֹ הֵיאַךְ הוּא, בְּכֹל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ חִבְּרוּ חַכְמֵי יָוָן וּפָרַס וְהֹדּוּ חִבּוּרִים, וְהִיא חָכְמָה מְפֹאָרָה הַרְבֵּה, וּמִמֶּנָּה יִוָּדַע לְקוּת הַמְּאוֹרוֹת וּמָתַי יִלְקוּ בְּכֹל מָקוֹם, וּמִמֶּנָּה יִוָּדַע מֵאֵי זוֹ עִלָּה* יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ כְּקֶשֶׁת, וְהוֹלֵךְ וּמִתְגַּדֵּל* עַד שֶׁיִּשְׁלַם, וְיַחְזֹר וְיֶחְסַר מְעַט מְעַט, וּמִמֶּנָּה יִוָּדַע מָתַי תֵּרָאֶה הַלְּבָנָה אוֹ לֹא תֵּרָאֶה, וּמֵאֵי זֶה טַעַם יִהְיֶה יוֹם אָרֹךְ וְיוֹם קָצָר, וּמֵאֵי זֶה טַעַם יַעֲלוּ שְׁנֵי כּוֹכָבִים כְּאֶחָד וְלֹא יִשְׁקְעוּ כְּאֶחָד, וּמֵאֵי זֶה טַעַם יִהְיֶה יוֹם זֶה בְּמָקוֹם זֶה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת וּבְמָקוֹם אַחֵר חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת, אוֹ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, אוֹ עֶשְׂרִים, וְהוּא יוֹם אֶחָד, וּבְמָקוֹם אֶחָד הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שָׁוִין לְעוֹלָם, וּבְמָקוֹם אַחֵר הַיּוֹם כְּמוֹ חֹדֶשׁ, אוֹ שְׁנֵי חֳדָשִׁים אוֹ שְׁלוֹשָׁה, עַד שֶׁיִּמָּצֵא מָקוֹם שֶׁתִּהְיֶה כֹּל הַשָּׁנָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים יוֹם וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים לַיְלָה. וְכַמָּה עִנְיָנוֹת הַמַּתְמִיהִין יִוָּדְעוּ מֵאוֹתָהּ חָכְמָה, וְהַכֹּל אֱמֶת בְּלֹא סָפֵק. וְזֶהוּ חֶשְׁבּוֹן תְּקוּפוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהִיא חָכְמָה וּבִינָה לְעֵינֵי הָעַמִּים. אֲבָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁל הוֹבְרֵי שָׁמַיִם* הַטִּפְּשִׁים אֵינָן כְּלוּם.
___________________________________
וּמוֹלָדוֹ שֶׁל זֶה – הנולד במזל זה. יִמְשֹׁךְ לוֹ – יגרום לו. מַלְעִיבִין – מזלזלים. אֵין שָׁם רְאָיָה לָהֶן וכו' – כלומר לא רק שאין ראיות לדברים אלו, אלא שיש ראיות נגדם. חָכְמַת הַכּוֹכָבִים – אסטרונומיה. צוּרַת הַגַּלְגַּלִּים – מבנה התנועה של מערכת הכוכבים. עִלָּה – סיבה. וּמִתְגַּדֵּל – הירח במשך ימי החודש. הוֹבְרֵי שָׁמַיִם – המאמינים בכוח המזלות.
ביאורים
הרמב"ם אומר כי יש בידו ראיות לא רק לכך שגזרת הכוכבים אינה מוכחת, אלא להפך, שמעשה זה הינו הבל ושטות. כל החכמים הרציניים שעמדו בעולם נמנעו מלהתעסק בגזרת הכוכבים מפני שאין בה ממש. לעומת גזרת הכוכבים הריקה מכל תוכן, יש משמעות לידיעת חכמת הכוכבים.
חכמת הכוכבים האמִתית היא ידיעת מספר הכוכבים ומהלכם בשמים, זמן הסיבוב שלהם, וכן נטייתם לצפון ולדרום וסיבובם למזרח או למערב וכדומה. ידיעת חכמה זו חשובה ביותר, כי על פיה נודע מתי יהיה ליקוי מאורות, ונודעו לנו מצביו השונים של הירח, מתי היום יהיה ארוך או קצר, וכן תקופות השנה הארוכות והקצרות, וכך עוד עניינים שונים. בדור שלנו, כדי להגיע לירח או לשלוח לוויינים לחלל, מוכרחים לדעת, בין היתר, את מהלכם של הכוכבים בשמים, כדי להימנע מתקלות. על חישוב התקופות, כלומר מצבי השמש והכוכבים בשמים, אמרו חכמים שהיא החכמה של ישראל ובינתם לעיני העמים. לעומת חכמה חשובה זו, ראיית העתידות בכוכבים היא סתם שטות שאין להתחשב בה.
החכם האמִתי יודע להבדיל בין דברים דומים, ואף על פי ששני העניינים הנזכרים שייכים לחכמת הכוכבים, יש ביניהם מרחק גדול. גזרת הכוכבים, המכונה אסטרולוגיה, היא חסרת כל תוכן – כפי שאפשר לברר בשכל, אך לעומתה חכמת מהלכי הכוכבים בשמים, האסטרונומיה, היא משמעותית ביותר מפני שיש לה תוצאות מעשיות המשליכות על החיים במידה מרובה. כך הוא בנוגע לחכמת הכוכבים, וכן ביחס לכל חכמה אחרת אשר חלקים ממנה אינם מבוררים מבחינת ההגיון.
הרחבות
גרמי השמים
חִבְּרוּ חַכְמֵי יָוָן וּפָרַס וְהֹדּוּ חִבּוּרִים. הרמב"ם , בהלכותיו ב'משנה תורה', מסביר מדוע הביא את חכמת גרמי השמים והתקופות מספרים שלא נכתבו בידי חז"ל: "והראיה על כל דבר ודבר, היא חכמת התקופות והגימטריות שחברו בה חכמי יון ספרים הרבה והם הנמצאים עכשיו ביד החכמים, אבל הספרים שחברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו, ומאחר שכל אלו הדברים בראיות ברורות הם שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר בין שחברו אותו נביאים בין שחברו אותם גוים, שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמתתו בראיות שאין בהם דופי אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלמדו אלא על הראייה שנתגלתה והטעם שנודע" [קידוש החודש יז, כד].
מצוה ללמוד אסטרונומיה
וְזֶהוּ חֶשְׁבּוֹן תְּקוּפוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהִיא חָכְמָה וּבִינָה לְעֵינֵי הָעַמִּים. הגמרא מציינת שישנה מצוה ללמוד את כל גרמי השמים ולחשב את מסלול הכוכבים: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות – שנאמר [דברים ד, ו] 'ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים', איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים – הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות" [שבת עה, א]. בעל התורה תמימה מסביר את חשיבות המצוה: "מצות חשבון בתקופות ומזלות שהוא כדי להוציא מלבן של העובדים לחמה ולבנה וכוכבים ועושים אותם לאלהות, וזה החושב תקופות ומזלות מוכיח, כי אין להנעבדים האלה כח ורצון עצמי, אחרי שאפשר לאדם לחשב מקודם איך יהיה מהלכם וגלגלם ומאורעותיהם לזמן הבא, ואם היה בהם רצון עצמי אולי ישנו דרכם, ואם-כן זה החושב חשבונות כאלה הוא מוציא את הטועים מטעותם ומנחיל כבוד לישראל" [דברים ד, ו]. יש בני אדם הטועים וחושבים שלשמש ולכוכבים יש יכולת ורצון להשפיע על העולם, ולכן הם מקריבים להם קרבנות כדי שיועילו להם. כאשר האדם מוכיח שכל זה הבל, שהרי ידוע מראש מה יהיה מסלולם ואין להם כלל רצון עצמי, זו הוכחה ניצחת לטעותם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות
עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
