ישיבה
בית המדרש
וְאֹמַר בְּמַעֲנֵה הַשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁדִּבְרֵי הַנְּבִיאִים וּלְשׁוֹן הַסְּפָרִים אָמְנָם בָּאוּ מְסַפְּרִים טֶבַע הַמְּצִיאוּת הַנָּהוּג. וְיָדוּעַ שֶׁטֶּבַע זֶה הַמְּצִיאוּת הוּא הִתְחַבֵּר נְקֵבוֹת בַּעֲלֵי חַיִּים וְזִכְרֵיהֶם, וְהוֹלִידָם הַדּוֹמֶה, וּצְמִיחַת הַנּוֹלָד מְעַט מְעַט, עַד שֶׁיָּמוּת הָאִישׁ הַהוּא. וְאֵין מִן הַטֶּבַע שֶׁיָּשׁוּב הָאִישׁ הַהוּא וְיִתְהַוֶּה שֵׁנִית אַחַר מוֹתוֹ. אֲבָל בַּטֶּבַע הוּא כִּי כְּשֶׁיָּמוּתוּ בַּעֲלֵי חַיִּים, לֹא יָשׁוּבוּ לְעוֹלָם הָאֲנָשִׁים הָהֵם, אֲבָל יִכְלוּ וְיֻתְּכוּ מְעַט מְעַט, עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ אֶל הַיְסוֹדוֹת וְאֶל הַחֹמֶר הָרִאשׁוֹן בְּמִין מִן הַחֲזָרָה, לֹא יִשָּׁאֵר עִמָּהּ* חֵלֶק מֻגְבָּל נִרְמָז אֵלָיו, שֶׁנֹּאמַר בּוֹ זֶה הָיָה כָּךְ וְכָךְ.
וְשֶׁהָאָדָם לְבַדּוֹ נִדְבַּק בּוֹ הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי, וְהוּא חַיָּב שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ דָּבָר עוֹמֵד* לֹא יֹאבַד וְלֹא יִפָּסֵד. אָמְנָם גּוּף הָאָדָם יֹאבַד כִּשְׁאָר אִישֵׁי בַּעֲלֵי חַיִּים כֻּלָּם. הוֹרוּ עַל זֶה גַּם כֵּן רְאָיוֹת עִיּוּנִיּוֹת אֵצֶל מִי שֶׁנֶּחְלַץ לַחֲקֹר עַל אֵלּוּ הַדְּבָרִים הָעֲמֻקִּים, רְצוֹנִי לוֹמַר הִשָּׁאֵר הַדָּבָר הַנִּשְׁאָר מִמַּה שֶּׁהִגִּיעַ לָאָדָם, וְזֶהוּ הַדָּבָר אֲשֶׁר בַּטֶּבַע, וְהוּא אֲשֶׁר קְרָאוּהוּ סִפְרֵי הַנְּבוּאָה "נֶפֶשׁ" אוֹ "רוּחַ" בְּשִׁתּוּף הַשֵּׁם. וַאֲבֵדַת הַגּוּף וְשׁוּבוֹ לְמַה שֶּׁהֻרְכַּב מִמֶּנּוּ* הַמִּין הַהוּא, מִן הַחֲזָרָה, כְּמוֹ שֶׁבָּא בַּפָּסוּק [קהלת יב,ז] "וְיָשׁוֹב הֶעָפָר אֶל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ". זֶהוּ אֲשֶׁר בַּטֶּבַע. וּכְפִי הָעִנְיָן הַהוּא בָּאוּ הַפְּסוּקִים הָהֵם כֻּלָּם, וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין אָמְרוֹ "אִם יָמוּת גֶּבֶר הֲיִחְיֶה", וּבֵין אָמְרוֹ "הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם", שֶׁאֵין זֶה בַּטֶּבַע, אֲבָל נִמְנַע בּוֹ. אֶלָּא שֶׁכְּבָר יָצְאוּ הַמַּיִם מִן הַסֶּלַע בְּמוֹפֵת*. וְכֵן תְּחִיַּת הַמֵּתִים אָמְנָם הוּא מִן הַמּוֹפְתִים. וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין "הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ" וּבֵין אָמְרוֹ "הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה פֶּלֶא". וּכְבָר נֶהְפַּךְ מַרְאֵה הַיָּד הַטְּהוֹרָה לְלָבָן.
וְאִלּוּ יֹאמַר אוֹמֵר שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְנוֹעֵעַ הַדּוֹמֵם, הָיָה אוֹמֵר אֱמֶת לְפִי מַה שֶּׁבַּטֶּבַע, וְלֹא יְכַזֵּב זֶה הַמַּאֲמָר שׁוּב* הַמַּטֶּה נָחָשׁ אַחַר שֶׁהוּא מוֹפֵת. כֵּן כָּל מַה שֶּׁתִּמְצָאֵהוּ מֵהַרְחָקַת שׁוּב הַמֵּתִים*, הוּא עַל מַה שֶּׁבַּטֶּבַע, וְאֵין זֶה סוֹתֵר שׁוּב הַמֵּתִים כְּשֶׁיִּרְצֶה הַשֵּׁם בְּשׁוּבָם. הִנֵּה כְּבָר הִתְבָּאֵר לְךָ עִנְיְנֵי הַפְּסוּקִים כֻּלָּם עַל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר מִן הָאֱמֶת, וְאֵינְךָ צָרִיךְ לְפָרֵשׁ פָּסוּק מֵהֶם בַּפֵּרוּשִׁים הָהֵם הַמְגֻנִּים הָרְחוֹקִים לְקַבְּלָם, אֲשֶׁר יְחַזְּקוּ טְעָנוֹת מַכְחִישׁ תְּחִיַּת הַמֵּתִים וִיאַמְּצוּ מַאֲמָרוֹ.
___________________________________
לֹא יִשָּׁאֵר עִמָּהּ וכו' – בַּקבר הגוף מתכלה לגמרי, ולא נשאר ממנו סימן המרמז לאיזה בעל חיים הוא שייך. עוֹמֵד – נצחי. לְמַה שֶּׁהֻרְכַּב מִמֶּנּוּ – האדם יסודו מעפר. בְּמוֹפֵת – בדרך נס. שׁוּב – הפיכת. מֵהַרְחָקַת שׁוּב הַמֵּתִים – משלילת חזרת המתים לחיים.
ביאורים
השאלה הראשונה שאותה הקשה הרמב"ם הייתה איך ליישב סתירות בפסוקים הנוגעים לאמונת תחיית המתים. יש להקדים כי הנביאים וספריהם מתארים את טבע המציאות בתור רצף הגיוני אשר מובן בשכל שלנו. למשל, איש ואישה מתחתנים ומולידים בן הדומה להם, בן זה גדל אט אט עד שלבסוף הוא מת. פה נעצר הטבע. בחיים הטבעיים אין אפשרות לחזור לעולם החיים אחרי המיתה, אלא להפך, חומרי הגוף מתכלים ונהפכים חזרה לעפר שממנו נוצר האדם.
האדם שונה בעניין זה מכל בעלי החיים. הגוף האנושי אמנם מתכלה כמו גופם של החיות, אבל לאדם יש 'שפע אלוהי'. מתוך עיון בחכמות השונות אפשר להסיק שחלק מהאדם נשאר אחרי מותו, והוא הנקרא 'רוח' או 'נפש' בדרך משל. כעת אפשר ליישב את השאלה. ברמה הטבעית, מתקיים בגוף האדם "וישוב העפר אל הארץ כשהיה" [קהלת יב, ז]. אבל בנוגע לרוח נאמר: "והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" [שם].
דבר דומם לעולם לא יתחיל לזוז מעצמו, זה נוגד את השכל, את הטבע. וכפי שכבר הזכרנו, המופת יכול לשנות את הטבע, שהרי משה רבנו הפך את מקלו לנחש על ידי הנס. ממילא כל הפסוקים הדוחים חיים שאחרי המוות מתפרשים בנקל. מצד הטבע אין אפשרות לשנות את גלגל החיים, ולחיות אחרי שמתים. אך אם ה' ירצה בשובם לחיים – גם המתים יוכלו לחיות, שאין כל נמנע מלפני הקב"ה.
הנה התבאר שכל פסוק מתפרש בקלות, ואין צורך להמציא פירושים נגד השכל אשר אינם מתיישבים בכוונת הפסוקים. מציאות הניסים תלויה באמונה שלמעלה מהשכל, ולעומתה מציאות הטבע נלמדת מתוך החיים שלנו, ולה יש מקור בנביאים.
הרחבות
חשיבות הטבע לפי הרמב"ם
כָּל מַה שֶּׁתִּמְצָאֵהוּ מֵהַרְחָקַת שׁוּב הַמֵּתִים, הוּא עַל מַה שֶּׁבַּטֶּבַע. הרמב"ם ראה חשיבות גדולה בקבלת המושג 'טבע' – חוקים שבהם הקב"ה מנהיג את העולם באופן מתמיד. גישתו של הרמב"ם מודגשת בעניין הבא: הרמב"ם סובר שגם הניסים נקבעו עוד בששת ימי בראשית, יחד עם קביעת חוקי הטבע, ואין לראות בהם חריגה מסדרו של עולם. כך כותב הרמב"ם: "הרצון (– האלוהי) היה בששת ימי בראשית, והדברים כולם נמשכים על טבעיהם תמיד, כמו שאמר: 'מה שהיה הוא שיהיה' [קהלת א, ט]... ומפני זה הוצרכו החכמים לומר שכל המופתים היוצאים ממנהגו של עולם... כולם קדם הרצון בהם בששת ימי בראשית, והושם בטבע הדברים ההם אז, שיתחדש בהם מה שהתחדש (– הנס)" [הקדמה לפרקי אבות פרק ח].
הרב יעקב משה חרל"פ מוסיף עומק נפלא בהבנת גישתו של הרמב"ם: " שיערה חכמתו שלמען הגילוי הגדול של העתיד נדרשת ... ההעלמה של השם, במשך של שית אלפי שנין ואחרי כן יקויים 'ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר'..." [מי מרום א, פרק ח אות ח]. לפי הרב חרל"פ, הרמב"ם רואה ערך נעלה בטבע מפני שהוא האופן הנצרך לקיום העולם כדי לתת מקום שלם לגילוי האלוהי לעתיד לבוא. הסתרת הפנים של הקב"ה, המתבטאת בטבע, תגרום לנו להעריך יותר את הגילוי וההשגחה האלוהית בזמן הגאולה. דווקא בצורה כזו נוכל להבין שגם דברים שהיו נראים לנו כמו טבע גמור – גם בהם הייתה יד ה'.
לרפואת והצלחת מרים בת חסן אברהם הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.
