ישיבה
בית המדרש
וּמִמַּה שֶּׁרָאוּי שֶׁנְּבָאֲרֵהוּ הֵנָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא עִקָּר יוֹתֵר נִכְבָּד מִכַּוָּנַת זֶה הַמַּאֲמָר. הוּא שֶׁהַנִּפְלָאוֹת פְּעָמִים יִהְיוּ בָּעִנְיָנִים הַנִּמְנָעִים בַּטֶּבַע, כְּהִתְהַפֵּךְ הַמַּטֶּה לְנָחָשׁ וּשְׁקִיעַת הָאָרֶץ בַּעֲדַת קֹרַח וּבְקִיעַת הַיָּם. וּפְעָמִים יִהְיוּ בָּעִנְיָנִים הָאֶפְשָׁרִיִּים בַּטֶּבַע, כְּבֹא הָאַרְבֶּה וְהַבָּרָד וְהַדֶּבֶר בְּמִצְרַיִם. כִּי מִדֶּרֶךְ מִינֵי אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁיֶּאֶרְעוּ בְּמִקְצָת הָעִתִּים בְּמִקְצָת הַמְּקוֹמוֹת. וּכְמוֹ קְרִיעַת מִזְבַּח יָרָבְעָם בְּמַאֲמַר אִישׁ הָאֱלֹהִים, "זֶה הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' הִנֵּה הַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע" וגו'. כִּי מִדֶּרֶךְ הַבִּנְיָנִים שֶׁיִּבָּקְעוּ, וְכָל שֶׁכֵּן הַנִּבְנִים מֵחָדָשׁ. וּכְרֶדֶת הַמָּטָר הַסּוֹחֵף בִּזְמַן הַקָּצִיר עַל יַד שְׁמוּאֵל. וְהַבְּרָכוֹת וְהַקְּלָלוֹת הַנִּזְכָּרוֹת בַּתּוֹרָה, כִּי כָּל אַחַת מֵהֶן אֶפְשָׁר בְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל זְמַן, וְהֵם כֻּלָּם מִכַּת הַאֶפְשָׁר כְּשֶׁיִּסְתַּכֵּל הָאָדָם בָּהֶם.
וְאָמְנָם יִהְיוּ הָעִנְיָנִים הָאֵלּוּ הָאֶפְשָׁרִיִּים מוֹפְתִיִּים בְּאֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה הַתְּנָאִים אוֹ בְּכֻלָּם.
הָאֶחָד מֵהֶם בּוֹא הָאֶפְשָׁר הַהוּא בְּעֵת מַאֲמַר הַנָּבִיא בְּשָׁוֶה*, כְּמוֹ שֶׁבָּא בִּשְׁמוּאֵל "אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קוֹלוֹת" וְגוֹמֵר, "וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל ה' וַיִּתֵּן קוֹלוֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא". וּכְמוֹ שֶׁבָּא בְּאִישׁ הָאֱלֹהִים הַבָּא מִיהוּדָה "וְהַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וַיִּשָּׁפֵךְ הַדֶּשֶׁן כַּמּוֹפֵת אֲשֶׁר נָתַן אִישׁ הָאֱלֹהִים". מתי עניין "אפשרי" הוא מופת?
וְהַתְּנַאי הַשֵּׁנִי זָרוּת הָאֶפְשָׁר הַהוּא עַל כָּל אֶפְשָׁר מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁבָּא בָּאַרְבֶּה: "וּלְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמוֹהוּ וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן". וּבַבָּרָד אָמַר "אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם". וּבַדֶּבֶר אָמַר "וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד". כִּי הִתְיַחֵד הָאֶפְשָׁר הַהוּא בָּאֻמָּה נִרְמַז אֵלֶיהָ* אוֹ בַּמָּקוֹם, אוֹ בַּמִּין, נִרְמַז אֵלָיו מִזָּרוּת הָאֶפְשָׁר הַהוּא.
וְהַתְּנַאי הַשְּׁלִישִׁי הִמָּשֵׁךְ הָאֶפְשָׁר הַהוּא הַמִּתְחַדֵּשׁ וְהַתְמָדָתוֹ כַּבְּרָכוֹת וְהַקְּלָלוֹת. כִּי אִלּוּ הָיָה פַּעַם אוֹת אוֹ שְׁתַּיִם, לֹא הָיָה מוֹפֵת וְהָיָה נֶאֱמָר שֶׁהוּא בְּמִקְרֶה. וּכְבָר בֵּאֵר בַּתּוֹרָה וְאָמַר "אִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי", כְּלוֹמַר שֶׁתָּשִׂימוּ מַה שֶּׁיָּחוּל בָּכֶם מֵאֵלּוּ הַמַּכּוֹת מִקְרֶה לֹא שֶׁהֵם עֹנֶשׁ, אָמַר שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ יַתְמִיד בַּחֲרוֹן אַפּוֹ הַדָּבָר הַהוּא אֲשֶׁר חֲשַׁבְתֶּם אוֹתוֹ מִקְרֶה. אָמַר "וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי".
___________________________________
בְּשָׁוֶה – בהתאמה. נִרְמַז אֵלֶיהָ – מסוימת.
ביאורים
עדיין לא ביארנו מה נחשב לנס ומתי, לעומת זאת, עניין מסוים נחשב לטבע. יש שני מיני ניסים: על פי הטבע כמו קריעת ים סוף, ונגד הטבע כמו הברד והארבה במצרים. אותם ניסים שהטבע מאפשר היו יכולים להתרחש במקרה גם במקום או זמן אחר, אף שהסבירות לכך היא נמוכה יותר. מאחר ועולם ההלכה נקבע על פי מה שניכר לעיניים, ממילא חשוב להגדיר מהו טבע, ומתי הופכת מציאות טבעית לנס אותו מחדש הקב"ה.
ישנם שלושה קריטריונים שעל פיהם נחשיב עניין טבעי לנס:
הקריטריון הראשון הוא התזמון . מציאות חריגה אשר מתרחשת בדיוק בזמן שניבא הנביא – כמו שמואל שקורא לה' לתת קולות ומטר וכך קורה מיד – זו ראיה לכך שישנה יד מכוונת מלמעלה, והיא מחוללת את הפלאות כדברי אותו הנביא.
הקריטריון השני הוא ייחודיותו של המקרה . תופעה טבעית אשר בולטת בחריגותה מעידה בפנינו על נס, המורה על ה' מחוללו. על הארבה נאמר: "ולפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן", ודאי דבר כזה לא קבוע בחוקי הטבע אלא יד ה' חוללה אותו. גם בדֶבֶר נאמר: "וממקנה בני ישראל לא מת אחד". התייחדות של מקרה רק באומה מסוימת, רק במקום מסוים או רק במין מסוים מלמדת על ניסיות אותו העניין.
הקריטריון השלישי הוא המשכיות מצב מסוים, כמו הברכות והקללות. לטבע יש חוקים משלו ואמנם הם נתונים לשינוי, אבל כל שינוי מהטבע חוזר למצבו הרגיל אחר כך. דבר שקורה פעם או פעמיים מתפרש כעניין מקרי, אבל כשהוא נשנה פעמים רבות זו ראיה על היד המכוונת את אותו הענין. "אם תלכו עמי קרי" – כלומר שתחשבו שהעונשים הבאים עליכם הם מקרה, אזי "והלכתי עמכם בחמת קרי" – ה' ימשיך להעניש אתכם בעונשים, עד שתבינו שהעונש איננו מקרה אלא מכוון מידי ה'.
הרחבות
ניסים נסתרים בתורה
הָאֶחָד מֵהֶם בּוֹא הָאֶפְשָׁר הַהוּא בְּעֵת מַאֲמַר הַנָּבִיא בְּשָׁוֶה. הרמב"ן כותב שישנם ניסים שאינם יוצאים מגדר הטבע ולא ניכרים כל כך בתור נס, והם נקראים ניסים נסתרים. הניסים הללו לא נכתבו בתורה במפורש, אלא אם-כן יש נביא שהעיד עליהם מראש. בדבריו אלו הוא בא לדחות את דברי רבי אברהם אבן עזרא , שלא קיבל את דרשתם של חז"ל שיוכבד נולדה בין החומות בירידה למצרים [סוטה יב.], בטענה שאם-כן, היה על התורה לציין שהיא ילדה את משה בגיל מאה ושלושים, וזהו נס גדול יותר מהנס של הולדת יצחק לשרה בגיל תשעים שכן מוזכר בתורה.
הרמב"ן מבסס את דבריו על כך שהתורה מיוסדת על האמונה בניסים נסתרים . כוונתו היא שהשגחת ה' בתוך הטבע, וכל ענייני השכר והעונש, הם בעצם ניסים נסתרים. לכן אין ערך בהזכרת נס נסתר, כיוון שזה דבר כל כך ברור . רק אם הנביא יאמר מראש שיתרחש נס – אז יש ערך מוסף בהזכרת הנס הנסתר: " אומר לך דבר שהוא אמת וברור בתורה, כי הנסים הנעשים על ידי נביא שיתנבא כן מתחילה ... יזכירם הכתוב , והנעשים מאליהן לעזור צדיק או להכרית רשע לא יזכירו בתורה או בנביאים... ולמה יזכירם הכתוב, כל יסודות התורה בנסים נסתרים הם . ועם התורה אין בכל ענינו רק נסים לא טבע ומנהג, שהרי יעודי התורה כולם אותות ומופתים..." [רמב"ן על התורה, בראשית מו, טו].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
