ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
78 וְהֵסִיר פַּחְדֵּנוּ מִן הַחוֹלְקִים עָלֵינוּ* כִּי לֹא יִתָּכֵן לָהֶם שֶׁיִּגְבְּרוּ עָלֵינוּ בְּטַעֲנָה וְלֹא שֶׁיִּרְאוּ עָלֵינוּ דָּבָר מְחֻיָּב, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם שם, ח): אַל תִּפְחֲדוּ וְאַל תִּרְהוּ הֲלֹא מֵאָז הִשְׁמַעְתִּיךָ וְהִגַּדְתִּי וְאַתֶּם עֵדָי הֲיֵשׁ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדַי וְאֵין צוּר בַּל יָדָעְתִּי. וְאָמְרוֹ אַל תִּפְחֲדוּ רוֹצֶה בּוֹ עִנְיְנֵי בַּעֲלֵי דִינִין בְּרֻבָּם וְכֹחוֹתָם וּמִדּוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּמָקוֹם אַחֵר (שם נא, יג): וַתְּפַחֵד תָּמִיד כָּל הַיּוֹם מִפְּנֵי חֲמַת הַמֵּצִיק. וְאָמְרוֹ וְאַל תִּרְהוּ הוּא כְּמוֹ וְאַל תִּירְאוּ כַּאֲשֶׁר יָבֹא בְּעִנְיַן הַתְּמוּרָה* הַה' בִּמְקוֹם אָלֶף, וְרוֹצֶה* מִן הַדְּבָרִים עַצְמָם וּמִן הַטָּעֻיּוֹת עַצְמָם, כַּאֲשֶׁר אָמַר בְּמָקוֹם אַחֵר (יחזקאל ב, ו): "מִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא וּמִפְּנֵיהֶם אַל תֵּחָת", וְאָמַר (שמות ט, כ): הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה'. 79 וְאָמְרוֹ הֲלֹא מֵאָז הִשְׁמַעְתִּיךָ, רוֹצֶה בּוֹ הַהַגָּדוֹת שֶׁעֲתִידִים לָבֹא, וְאָמְרוֹ, וְהִגַּדְתִּי רוֹצֶה בּוֹ הַהַגָּדוֹת אֲשֶׁר חָלְפוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (ישעיה מב, ט): הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה בָאוּ וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד. וְאָמְרוֹ וְאַתֶּם עֵדָי, דּוֹמֶה* אֶל מַה שֶּׁרָאָה הָעָם מִן הָאוֹתוֹת הַנִּרְאוֹת וְהַמּוֹפְתִים הַנִּגְלִים, וְהֵם עַל פָּנִים רַבִּים מִבֹּא הָעֶשֶׂר מַכּוֹת עַל מִצְרַיִם וּבְקִיעַת הַיָּם וּמַעֲמַד הַר סִינַי. 80 וַאֲנִי רוֹאֶה כִּי עִנְיַן אוֹת הַמָּן יוֹתֵר נִפְלֵאת מִכֻּלָּם, כִּי הַדָּבָר הַמַּתְמִיד יוֹתֵר נִפְלָא מֵהַנִּפְסָק, כִּי לֹא יַעֲלֶה בַּדַּעַת תַּחְבּוּלָה שֶׁתְּכַלְכֵּל עַם שֶׁמִּסְפָּרָם קָרוֹב לְאֶלֶף אֲלָפִים אָדָם אַרְבָּעִים שָׁנָה לֹא מִדָּבָר, כִּי אִם מִמָּזוֹן מוּחָל* יִחֵל אוֹתוֹ הַבּוֹרֵא לָהֶם בָּאֲוִיר. 81 וְאִלּוּ הָיָה הֵנָּה שׁוּם פָּנִים לְתַחְבּוּלָה* לִקְצָת זֶה, הָיוּ מַקְדִּימִים אֵלֶּה הַפִּילוֹסוֹפִים הַקַּדְמוֹנִים וְהָיוּ מְכַלְכְּלִים תַּלְמִידֵיהֶם בּוֹ, וּמְלַמְּדִים אוֹתָם הַחָכְמוֹת וְהָיוּ מַסְפִּיקִים לָהֶם, מֵהִצְטָרֵךְ לְהִתְעַסֵּק בְּקִנְיָן וּלְבַקֵּשׁ עֵזֶר מִבְּנֵי אָדָם, 82 וְלֹא שֶׁיִּהְיוּ הֲמוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַסְכִּימִים עַל הָעִנְיָן הַזֶּה וּמַסְפִּיק זֶה בִּתְנַאי כָּל הַגָּדָה נֶאֱמֶנֶת. וְעִם זֶה כְּשֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לִבְנֵיהֶם שֶׁאֲנַחְנוּ עָמַדְנוּ בַּמִּדְבָּר מ' שָׁנָה אוֹכְלִים הַמָּן וְלֹא הָיָה לוֹ שׁוּם עִקָּר*, הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם בְּנֵיהֶם: הִנֵּה אַתֶּם מְכַזְּבִים לָנוּ; אַתָּה פְּלוֹנִי הֲלֹא זֶה שָׂדְךָ וְאַתָּה פְּלוֹנִי הֲלֹא זֶה גַּנְּךָ אֲשֶׁר מֵהֶם הֱיִיתֶם תָּמִיד מִתְפַּרְנְסִים זֶה מַה שֶּׁלֹּא הָיוּ בְּנֵיהֶם מְקַבְּלִים מֵהֶם בְּשׁוּם פָּנִים. 83 וְאָמְרוֹ הֲיֵשׁ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדַי, רוֹצֶה בּוֹ שֶׁמָּא הֱיִיתֶם יְרֵאִים שֶׁיִּהְיֶה קְצָת מַה שֶּׁהִגַּדְתִּי לָכֶם שֶׁהָיָה אוֹ קְצָת מַה שֶּׁהִגַּדְתִּי לָכֶם שֶׁיִּהְיֶה אֵין כֵּן אִם הָיְתָה בְּרִיאָה מִבּוֹרֵא זוּלָתִי, וְשֶׁמָּא לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ כָּל מַה שֶּׁיַּעֲשֵׂהוּ, וְכֵיוָן שֶׁאֲנִי אֶחָד דַּעְתִּי כּוֹלֶלֶת כָּל מַה שֶּׁעֲשִׂיתִיו וּמַה שֶּׁאֶעֱשֵׂהוּ. 84 וְאָמְרוֹ וְאֵין צוּר בַּל יָדָעְתִּי, נִכְנְסוּ בּוֹ* גְּדוֹלֵי בְּנֵי אָדָם וַחֲכָמֶיהָ, כִּי מִלַּת צוּר נוֹפֶלֶת עַל גְּדוֹלֵי בְּנֵי אָדָם, כְּאָמְרוֹ (ישעיה נא, א-ב): הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם וגו', וְעוֹד (תהלים פט, מד): אַף תָּשִׁיב צוּר חַרְבּוֹ וְלֹא הֲקֵימֹתוֹ בַּמִּלְחָמָה. וְרוֹצֶה בּוֹ כִּי אֵין חָכָם וְאֵין גָּדוֹל שֶׁלֹּא אֵדָעֵהוּ, וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם טַעֲנָה עֲלֵיכֶם בְּתוֹרַתְכֶם וְלֹא שׁוֹבָר* לֶאֱמוּנַתְכֶם, מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתִּי כּוֹלֶלֶת הַכֹּל וְהוֹדַעְתִּי לָכֶם אוֹתוֹ.
________________________
הַחוֹלְקִים עָלֵינוּ – הכופרים. הַתְּמוּרָה – חילוף האות. וְרוֹצֶה – וכוונתו (של הפסוק). דּוֹמֶה – נראה שביאורו. מוּחָל – (לשון התחלה) נברא יש מאין. לְתַחְבּוּלָה – תחבולה כיצד ליצור מן בדרך הטבע. עִקָּר – מקור. נִכְנְסוּ בּוֹ וכו' – המילה 'צור' מתפרשת על החכמים. שׁוֹבָר – סתירה.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
1 - מאמר תשיעי חלק י"ג
2 - מאמר תשיעי חלק י"ב
3 - מאמר תשיעי חלק י"א
טען עוד
78 לאחר מכן הפיג ה' את פחדינו והבטיח לנו שאף אחד לא יצליח לטעון טענה או להוכיח הוכחה הסותרת את האמונה, כפי שכתוב (שם ח): "אל תפחדו ואל תרהו, הלא מאז השמעתיך והגדתי, ואתם עדי, היש אלוה מבלעדי ואין צור בל ידעתי". תחילת הפסוק – "אל תפחדו" – מדברת על פחד פיזי ואומרת שאל לנו לפחוד מן העמים שהם רבים וחזקים מאתנו, שהרי מובן המילה 'פחד' הוא פחד פיזי מאויב כמו שנאמר (ישעיה נא, יג): "ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק"; והמלים: "ואל תרהו" כוונתן "אל תראו" שהרי האותיות ה' ו-א' מתחלפות, ומשמעותן היא פחד רוחני – אל לנו לפחוד מהוכחותיהם, כמו שנאמר (יחזקאל ב, ו): "מדבריהם אל תירא ומפניהם אל תחת", וכן כתוב (שמות ט, כ): "הירא את דבר ה'".
79 והפסוק ממשיך "הלא מאז השמעתיך" – את המאורעות שיבואו, "והגדתי" – את הדברים שהיו בעבר, כמו שנאמר (ישעיה מא, כב): "הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד". "ואתם עדי" – רומז לכל הניסים והמופתים שראו ישראל בעבר – במצרים, במדבר, במעמד הר סיני ובכניסה לארץ וכו'.
80 ניסי בני ישראל
לבני ישראל, מיום היותם לעם, נעשו ניסים רבים שכל אחד מהם נראה יותר גדול מהשני, אלא שנס המן הוא הנס הגדול ביותר (גם הראב"ע כתב כך בפרשת המן, וכן כתב הרמב"ן שם שהוא נס גדול כמו מעשה בראשית משום שכאן יצר ה' בריאה חדשה, בניגוד לשליו שלגביו הנס היה הבאתו ממקום למקום), משום שאף על פי ששאר הניסים היו גדולים הם נעשו באופן מקומי ומצומצם, מה שאין כן המן שירד במשך ארבעים שנה לשני מליון בני אדם – 600,000 גברים וכמספר הזה גם נשים, ובכל משפחה היה לפחות ילד אחד, וכולם אכלו רק מהמן.
81 לא יתכן להסביר את ירידת המן באופן טבעי, כי אילו היתה יכולה להיות איזו שהיא תחבולה בעניין הזה, היו הפילוסופים, שהיו חכמים, משתמשים גם הם באותה תחבולה כדי לפרנס את משפחותיהם ותלמידיהם ללא עבודה או עזרה מהזולת כדי שיהיו פנויים ללימוד החכמה.
82 והראיה לנכונותו של סיפור המן היא, שבני ישראל היו עם קשה עורף והקשו על כל דבר קושיות, כפי שניתן לראות מן הסיפורים המופיעים בתורה, ולא יתכן שהיו מסכימים לומר שקרו להם הניסים הגדולים אם הם לא היו ולא נבראו. וגם אם נאמר שהם שיקרו, מדוע ילדיהם לא הכחישו את דבריהם ולא אמרו להם: אתם משקרים, הרי אתה התפרנסת מן השדה הזה, ואתה – מן הכרם הזה.
83 נחזור לפסוק לעיל: "היש אלוה מבלעדי" – אילו היה אל נוסף יכול להיות שלא הייתי יודע מה אותו אל עשה או יעשה והיה מקום לחשש, אך כיון שאני אל יחיד ואף אחד לא השתתף עמי בבריאת העולם אני יודע את העבר ואת העתיד.
84 "ואין צור בל ידעתי" – המילה צור משמעותה אנשים גדולים וחכמים, כמו שנאמר (ישעיה נא, א): "הביטו אל צור חֻצבתם... הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם", וכן "אף תשים צור חרבו ולא הקמותו במלחמה" (תהלים פט, מד), זאת אומרת שאין אף חכם שה' אינו מכיר ויודע, ולכן לא יתכן שיהיו חכמים שיביאו הוכחות וטענות שאין ליהדות תשובה עליהן. בזכות ההבטחות האלו אנו יכולים לחקור ולעיין ביסודות הדת, תוך שאנו מובטחים שלא תצא תקלה תחת ידינו.
הלכות קבלת שבת מוקדמת
עשרה בטבת - התחלת ההתחלות
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
למה ללמוד גמרא?
מה המשמעות הנחת תפילין?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
אנחנו קודש למענך
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
