ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
286 וְשׁוֹאֲלִים עוֹד: כְּשֶׁתִּהְיֶה מְסִירַת הָאָדָם לְהֶרֶג, אֶחָד מִמַּעֲשֵׂה הַבּוֹרֵא, אִם לְעֹנֶשׁ עַל חֵטְא אוֹ לְנִסָּיוֹן, כַּאֲשֶׁר יַהַרְגֵּהוּ עַוָּל*, כְּאִיזֶבֶל לִקְצָת הַנְּבִיאִים, מַה נֹּאמַר בְּזֶה הַמַּעֲשֶׂה, וּלְמִי נְיַחֵס אוֹתוֹ? 287 נֹאמַר כִּי הַמָּוֶת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, וְהַהֶרֶג מַעֲשֵׂה הָעַוָּל, וְאִם הַחָכְמָה חִיְּבָה הַמָּוֶת, אִלּוּ לֹא הָיָה הָעַוָּל, הָיָה מֵת בְּסִבָּה אַחֶרֶת. 288 וְכֵן הַשְּׁאֵלָה עַל הַגּוֹנֵב כְּשֶׁהוּא אֲבֵדַת מָמוֹן בְּנֵי אָדָם גְּזֵרַת הַבּוֹרֵא, אִם לַעֲנֹשׁ אוֹ לְנִסָּיוֹן, אֵיךְ נֹאמַר בַּגְּנֵבָה הַהִיא מִמַּעֲשֵׂה הַבּוֹרֵא? וְהַתְּשׁוּבָה בָּזֶה, שֶׁהָאִבּוּד מַעֲשֵׂה הַבּוֹרֵא, וְהַגְּנֵבָה מַעֲשֵׂה הָאָדָם, וְכַאֲשֶׁר חִיְּבָה הַחָכְמָה אִבּוּד הַדָּבָר הַהוּא, אִלּוּ לֹא הָיָה גּוֹנְבוֹ הַגּוֹנֵב, הָיָה אָבֵד בְּפָנִים אֲחֵרִים. וְכֵן עָנוּ שְׁמַעְיָה וַאֲחִיָּה לִקְצָת מַלְכֵי אֱדוֹם וְאָמְרוּ, וְאִם אָנוּ מְחֻיְּבֵי מִיתָה לַשָּׁמַיִם, אִם אֵין אַתָּה הוֹרְגֵנוּ, הַרְבֵּה מַזִּיקִים יֵשׁ לוֹ לִפְגֹּעַ בָּנוּ.
הבורא משתמש ברשעים לענישת הצדיקים
289 וְשׁוֹאֲלִים עוֹד: וְאֵיךְ נֶעֱנַשׁ דָּוִד עַל הָעֲבֵרָה*, בְּהָבִיא אַבְשָׁלוֹם לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהָ, וְיוֹתֵר גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה כְּאָמְרוֹ (שמואל ב' יב, יב): כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַּסֶּתֶר וְאָנֹכִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וגו'? 290 נֹאמַר כִּי אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר סִפֵּר נָתָן הַנָּבִיא עַל שְׁנֵי חֲלָקִים, אֶחָד מֵהֶם מַעֲשֵׂה הַבּוֹרֵא, וְהוּא הַגְבָּרַת אַבְשָׁלוֹם וְהַשְׁלִיטוֹ עַל כָּל אֲשֶׁר לְדָוִד, וְעַל זֶה אוֹמֵר (שם, יא): הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ. וְהַשֵּׁנִי מַעֲשֵׂה אַבְשָׁלוֹם בִּבְחִירָתוֹ, וְהוּא מַה שֶּׁאוֹמֵר (שם): וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת, וְרָצָה בְּהַקְדָּמָתוֹ לְהוֹדִיעַ לְדָוִד בְּחִירַת אַבְשָׁלוֹם, לְהַכְאוֹת* אֶת לִבּוֹ בָּזֶה. 291 וְשׁוֹאֲלִים עַל עִנְיַן סַנְחֵרִיב וּנְבוּכַדְנֶצַּר וּמַה שֶּׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם מִן הַהֶרֶג וְהַחֻרְבָּן, וּשְׁאָר עִנְיְנֵי הֶחָמָס, וְאֵיךְ אָמַר עַל הָאֶחָד שֶׁהוּא מַטֵּהוּ כְּשֶׁאָמַר (ישעיה י, ה): הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי וגו', וְעַל הַשֵּׁנִי שֶׁהוּא חַרְבּוֹ כְּשֶׁאָמַר (יחזקאל ל, כד): וְחִזַּקְתִּי זְרֹעוֹת מֶלֶךְ בָּבֶל וְנָתַתִּי אֶת חַרְבִּי בְּיָדוֹ. 292 וְנֹאמַר כִּי מְקוֹם פֹּעַל הַבּוֹרֵא לִשְׁנֵיהֶם וְזוּלָתָם, הוּא נְתִינַת הַיְכֹלֶת וְהָאֹמֶץ כַּאֲשֶׁר נִמְשְׁלוּ בַּחֶרֶב וּבַמַּטֶּה, וְעִם כָּל זֶה כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ הֵם וְחֵילָם הָיָה בִּבְחִירָה שֶׁחַיָּבִים עָלֶיהָ הָעֹנֶשׁ, וְעַל כֵּן אָמַר (ישעיה י, יב): אֶפְקֹד עַל פְּרִי גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וגו', וְאָמַר (ירמיה נא, כד): וְשִׁלַּמְתִּי לְבָבֶל וּלְכֹל יוֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים.
________________________
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
53 - לימוד שבועי באמונה יז-כג אדר ב תשע"ו
54 - מאמר רביעי חלק ז'
55 - מאמר רביעי חלק ח'
טען עוד
ביאורים
286 חלוקה בין העושה למעשה
עוד צריך לברר, אם אנו אומרים שמותו של אדם הוא מעשה ה' הבא כעונש על כך שחטא או לשם ניסיון, כיצד נבין את המציאות שרשע הורג צדיק, כמו בסיפור במלכים א' (יח, יג) על איזבל המרשעת שהרגה את הנביאים, למי נייחס את המעשה, לגזירת הקב"ה או למעשיה?
287 כדי לענות על שאלה זו, צריך להבין שיש חילוק בין עצם המיתה, שהיא מעשה הא-לוהים, למעשה הרצח שהוא מעשה האדם החוטא. מותו של האדם בא עליו בגלל גזירת ה' שימות. לכן גם אם לא היה מת מידי האדם שהרג אותו הרי שהיה מת באופן אחר. לעומת זאת מעשה הרצח נעשה בבחירתו החופשית של ההורג, ולכן עליו להיענש על כך.
288 אפשר לשאול את אותה שאלה ביחס לגניבה, אם ה' גזר על אדם שיאבד את ממונו כעונש או כניסיון, מדוע הגונב ממנו נענש? אלא כמו שאמרנו, הגונב מחברו צריך להיענש בגלל שבחר לגנוב, אף שהכסף בכל מקרה היה נגנב או אובד בדרכים אחרות.
וכך ענו שמעיה ואחיו לאחד ממלכי רומי: אנו מחויבים מיתה לשמים, אם אין אתה הורגנו הרבה מזיקים יש לו לפגוע בנו. ע"פ תענית יח, ב: ודקאמרת יום טריינוס הוא - יום טריינוס גופיה בטולי בטלוהו, הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיה אחיו. כי הא דרב נחמן גזר תעניתא בתריסר. אמרו ליה רבנן: יום טוריינוס הוא! - אמר להו: יום טוריינוס גופיה בטולי בטלוהו, הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיה אחיו. ... ומאי טוריינוס? כשבקש טוריינוס להרוג את לולינוס ופפוס אחיו בלודקיא, אמר להם: אם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם - יבא אלהיכם ויציל אתכם מידי כדרך שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר. אמרו לו: חנניה מישאל ועזריה צדיקים גמורין היו, וראויין היו ליעשות להם נס, ונבוכדנצר מלך הגון היה, וראוי לעשות נס על ידו. ואותו רשע הדיוט הוא, ואינו ראוי לעשות נס על ידו. ואנו נתחייבנו כליה למקום, ואם אין אתה הורגנו - הרבה הורגים יש לו למקום, והרבה דובין ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעין בנו והורגין אותנו. אלא לא מסרנו הקדוש ברוך הוא בידך אלא שעתיד ליפרע דמינו מידך.
נראה שרבינו מבין כי שמעיה ואחיה הם לוליאנוס ופפוס, אולם רש"י שם הבין כי מדובר על אנשים שונים, עיי"ש.
289 לאחר שדוד חטא עם בת שבע, אמר לו נתן הנביא (שמואל ב' יב, יא-יב): "כה אמר ה' הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך, ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת, כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש". ויש לשאול, איך יתכן שכעונש לדוד על חטא בת שבע, מביא ה' את אבשלום לחטוא ולשכב עם נשי אביו הרי אמרנו שהקב"ה לא כופה על שום אדם לחטוא?
290 אלא שיש להבין שדברי נתן הנביא כוללים שני חלקים: החלק הראשון, שאבשלום יכבוש את המלכות מיד דוד, ועל כך אומר הפסוק: "הנני מקים עליך רעה מביתך". המשך הפסוק: "ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת", נעשה ע"פ בחירת אבשלום וולא בכפיה. הודעת ה' לדוד ענינה להודיעה לדוד בנבואה שכך יהיה על מנת להכאיב לו.
291 גזירה ובחירה
באותו נושא נשאלת השאלה גם על סנחריב ונבוכדנצר שהמיטו הרס וחורבן על עם ישראל. הנביא מנבא על סנחריב (ישעיה י, ה): "הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי", ועל נבוכדנצר (יחזקאל ל, כד): "וחיזקתי את זרועות מלך בבל, ונתתי את חרבי בידו", ניתן להבין מכאן, שסנחריב ונבוכדנצר הם כלי בידיו של הקב"ה, המכריח אותם לפגוע בישראל, והרי אמרנו שיש בחירה חופשית שהקב"ה מניח לבריות את הבחירה?
292 התשובה היא, הקב"ה נתן לסנחריב ונבוכדנצר את הכוח האומץ והיכולת להילחם ולכבוש, אך השאיר את הבחירה בידם. מכיון שבחרו להתאכזר לישראל, הם צריכים לקבל עונש, ועל כך אומר הנביא ישעיה (י, יב): "אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור", וכן ירמיה הנביא כתב (נא, כד): "ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל רעתם".
לרפואת פול שאול בן רבקה ג'ואן הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
