ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ז - 487 וְאַחַר כֵּן לֹא נִמְנַעְתִּי מֵחֲקוֹר בַּמּוֹצָא הָרְבִיעִי, אֲשֶׁר הוּא הַעְתָּקַת הַנְּבִיאִים וְקַבָּלַת הַחֲכָמִים. אָמַרְתִּי אוּלַי אֶמְצָא בּוֹ תְּשׁוּבָה* עַל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, כִּי דִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מְלֵאִים מִזִּכְרָהּ וְסִפּוּרָהּ, וְרָאִיתִי לִזְכֹּר* מֵהֶם דְּבָרִים מְעַטִּים, תִּהְיֶה כְּמַזְכֶּרֶת לָזֶה בַּעֲבוּר מַה שֶּׁרַבּוּ, וּמִשְׁאֲלוֹת הַמְּלָכִים* לָהֶם עַל הָעִנְיָן הַזֶּה, וְהֵשִׁיב כָּל אֶחָד מֵהֶם כְּפִי דַעְתּוֹ, וּמַה שֶּׁשָּׁאֲלוּ אוֹתָם עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁבְּעַמֵּנוּ, וְהֵשִׁיבוּ אוֹתָם עַל דְּרָכִים רַבִּים. 488 אֲבָל אֹמַר, מִפְּנֵי שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (מלאכי ג, כג): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא, וְאָמַר עוֹד (מיכה ה, ד): וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם, שָׁאֲלוּ (סוכה נב, ב) עַל אֵלֶּה הַז' רוֹעִים מִי הֵם? וְאָמְרוּ קִבַּלְנוּ, דָּוִד בָּאֶמְצַע, שֵׁת וּמְתוּשֶׁלַח מִימִינוֹ, אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמֹשֶׁה מִשְּׂמֹאלוֹ. וְשָׁאֲלוּ אוֹתָם עוֹד עַל ח' נְסִיכִים מִי הֵם? וְאָמְרוּ קִבַּלְנוּ, יִשַׁי, שָׁאוּל וּשְׁמוּאֵל, עָמוֹס, צְפַנְיָה, חִזְקִיָּה, אֵלִיָּהוּ וּמָשִׁיחַ. וְהִנֵּה אָמְרוּ בְּפֵרוּשׁ, שֶׁהַמֵּתִים יַעַמְדוּ בְּעֵת הַיְשׁוּעָה. 489 וְאָמְרוּ עוֹד קִבַּלְנוּ, כִּי מִי שֶׁיָּמוּת בְּז' שְׁנֵי גוֹג* לֹא יַעֲמֹד בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, כִּי הִיא נוֹהֶגֶת אֶצְלָם מִנְהַג הַקְּרִיאָה הַקּוֹדֶמֶת לַחֲתֻנָּה, שֶׁמִּי שֶׁאוֹכֵל בָּהּ אוֹכֵל בַּחֲתֻנָּה, וּמִי שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בָּהּ אֵינוֹ אוֹכֵל בַּחֲתֻנָּה, וְכֵן אָמְרוּ (ירושלמי שביעית פרק ד הלכה ח): אָמַר רַבִּי יוֹנָה הַמֵּת בְּשֶׁבַע שְׁנֵי גוֹג לֹא יִזְכֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְסִימָנִיךְ דְּעָבֵיד פְּרַטַגְמַיָּא אָכֵיל מַשְׁתִּיתָא*. 490 וְאָמְרוּ עוֹד: מִי שֶׁכָּפַר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים לֹא יִחְיֶה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁאָר מַעֲשָׂיו טוֹבִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, מִי שֶׁכּוֹפֵר בְּדָבָר מוֹנְעִין אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה מֵעִנְיַן הַשָּׁלִישׁ שֶׁל יְהוֹרָם בֶּן אַחְאָב, מִפְּנֵי שֶׁהִכְחִישׁ דְּבַר אֱלִישָׁע* וּמַה שֶּׁבִּשְּׂרָם בּוֹ מֵהַשֹּׂבַע אַחַר הָרָעָב, הוֹדִיעוֹ שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ אֲבָל יִרְאֶה אוֹתוֹ בְּעֵינָיו וּמִשָּׁם לֹא יֹאכַל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין צ, א): הוּא כָּפַר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים לְפִיכָךְ לֹא יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁכָּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב' ז, ב): וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל יָדוֹ אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים וגו' וַיֹּאמֶר הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וגו'. 491 וְאָמְרוּ עוֹד (כתובות קיא, ב): כִּי הַמֵּתִים יַעַמְדוּ בְּתַכְרִיכֵיהֶם, וְאָמְרוּ עֲתִידִים הַצַּדִּיקִים לַעֲמֹד בִּלְבוּשֵׁיהֶם, וְאֵין הֲשָׁבַת בִּגְדֵיהֶם יוֹתֵר קָשָׁה* אֵצֶל הַשֵּׂכֶל מֵהֲשָׁבַת גּוּפוֹתֵיהֶם וְרוּחוֹתָם. וְכַאֲשֶׁר פָּשַׁט* בָּאֻמָּה הִפְלִיגוּ בְּתַכְרִיכֵיהֶם*, עַד שֶׁהֵבִיא זֶה הַדָּבָר לִידֵי רָעָה גְּדוֹלָה (מועד קטן כז, ב), שֶׁכָּל מִי שֶׁלֹּא הָיְתָה יָדוֹ מַשֶּׂגֶת הִנִּיחַ מֵתוֹ וּבָרַח*, עַד שֶׁתִּקֵּן רַבַּן גַּמְלִיאֵל וְצִוָּה שֶׁיַּלְבִּישׁוּהוּ שְׁנֵי בִּגְדֵי פִשְׁתָּן* מְגֹהֲצִין, וְנָהֲגוּ כָּל הָעָם אַחֲרָיו:
___________________________
תְּשׁוּבָה – קושייה, דחייה. לִזְכֹּר – להזכיר. וּמִשְׁאֲלוֹת הַמְּלָכִים – תשובות שחז"ל ענו לשאלות של מלכי הגויים על תחיית המתים. בְּז' שְׁנֵי גוֹג וכו' – (ראה פירוש אור עציון). אָכֵיל מַשְׁתִּיתָא − (ראה פירוש אור עציון ). דְּבַר אֱלִישָׁע – אלישע ניבא שהרעב ייפסק, והשליש לא האמין לדבריו. קָשָׁה – תמוהה. פָּשַׁט – התפרסמה הידיעה שהמתים יקומו בלבושיהם. הִפְלִיגוּ בְּתַכְרִיכֵיהֶם – הגזימו להלביש למתים בגדים יקרים. וּבָרַח – מחמת הבושה. בִּגְדֵי פִשְׁתָּן – שהם בגדים פשוטים.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
93 - מאמר שביעי חלק ח'
94 - מאמר שביעי חלק ט'
95 - מאמר שביעי חלק י'
טען עוד
487 -ז- תחיית המתים על פי המסורת היהודית
אמרנו שיש לבחון את האמונה בתחיית המתים מארבע בחינות, הטבע, השכל, הכתוב והקבלה, ועתה נתבונן בבחינה הרביעית - מאמרי הנביאים ומסורת החכמים. נתבונן האם בדברי הנביאים והחכמים נאמרו דברים הסותרים אמונה זו. והנה חכמים כתבו הרבה על אמונה זו, ולא מצאנו בדבריהם, ובתשובות שהשיבו לשאלות מלכי האומות ועמי הארץ מעמנו, סתירה לאמונה זו, ולהלן נביא מקצת מדבריהם.
488 הנביא מלאכי אומר (ג, כג): "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא", ומיכה אומר (ה, ד): "והקימונו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם". אומרת הגמרא (סוכה נב, ב): "מאן נינהו שבעה רועים? – דוד באמצע, אדם שת ומתושלח מימינו, אברהם יעקב ומשה בשמאלו. ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם – ישי, ושאול, ושמואל, עמוס, וצפניה, צדקיה, ומשיח, ואליהו." מהפסוקים ומהגמרא מוכח במפורש, שבעתיד תהיה תחיית המתים, ושהיא תהיה בעולם הזה בזמן הגאולה.
489 ועוד אמרו חז"ל, שמי שימות בשבע שנות גוג, לא יעמוד בתחיית המתים. חז"ל דימו זאת למנהג שרווח בתקופתם, לעשות שתי סעודות, אחת לפני החתונה ואחת בזמן החתונה, ומי שלא אכל בסעודה שלפני החתונה, היה זה סימן שלא יאכל גם בזמן החתונה. וכך גם כאן, אדם שמת בזמן גוג, הרי זה סימן שלא יזכה לראות את הישועה הבאה לאחר מלחמת גוג ומגוג. וכך נאמר בירושלמי (שביעית פרק ד הלכה ח): "אמר רבי יונה בשם רבי חמא בר חנינא המת בשבע שני גוג אין לו חלק לעתיד לבוא סימנא דאכל פרוטגמיא אכיל משתותא".
490 ואמרו חכמים במסכת סנהדרין (צ, א), שמי שכופר בתחיית המתים לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, אף על פי ששאר מעשיו טובים, מפני שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה. הם למדו שהכופר בדבר לא זוכה לו מהמסופר בספר מלכים על השליש של יהורם בן אחאב מלך ישראל, שלא האמין לנבואת אלישע בעיצומו של המצור על שומרון, שלמחרת יהיה שפע רב של אוכֶל. לכן אלישע הודיע לו שהוא לא ייהנה מהאוכל, אלא יראה את הנס בלבד, כמו שנאמר (מלכים ב ז, א-ב): "ויאמר אלישע שמעו דבר ה', כה אמר ה' כעת מחר סאה סולת בשקל וסאתיים שעורים בשקל בשער שומרון, ויען השליש אשר למלך נשען על ידו את איש האלהים ויאמר הנה ה' עושה ארובות בשמים היהיה כדבר הזה? ויאמר הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל".
491 ועוד אמרו חכמים (כתובות קיא, ב), שהמתים יקומו לתחייה עם בגדיהם. אין לתמוה כיצד יתכן שיקומו בבגדיהם, כי עצם תחיית המתים שנעשו עפר ונפרדה נפשם מגופם היא חידוש גדול יותר. כאשר פשטה בימי התנאים האמונה שהמתים יקומו עם בגדיהם, היו קוברים את המתים בתכריכים יקרים, ומי שלא היה לו כסף לקנות תכריכים יקרים, היה מניח את מתו ולא מתעסק בקבורתו מרוב בושה, עד שציווה רבן גמליאל שילבישו אותו בבגדי פשתן מגוהצים, וכך נהג העם מאותו יום (מועד קטן כז, ב וכתובות ח, ב).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
