בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • לימוד יומי באמונה
  • אמונות ודעות
קטגוריה משנית
undefined
4 דק' קריאה
חידוש במציאות הגורם שינוי לאדם
312 וְהַשְּׁמִינִי חִדּוּשׁ סִבָּה, תִּהְיֶה עִם חִדּוּשָׁהּ* בְּחִירַת הָאָדָם בְּמַעֲשֶׂה מִן הַמַּעֲשִׂים, וְזֶה בָּא עַל שְׁלֹשָׁה עִנְיָנִים, אֶחָד מֵהֶם הַהַצָּלָה מִן הָאוֹיְבִים, עַד שֶׁיִּפְנֶה הָאָדָם בַּעֲבוּר זֶה לְמַעֲשֶׂה מִן הַמַּעֲשִׂים, וְיֹאמְרוּ כִּי הַמַּצִּיל אוֹתוֹ מֵאוֹיְבָיו גָּרַם לוֹ זֶה עַל דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה, 313 כַּאֲשֶׁר אָמַר (דברי הימים א' ה, כו): וַיַּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר. וְעוֹד (דברי הימים ב' לו, כב): הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס. וְעוֹד (שם כא, טז): וַיַּעַר ה' עַל יְהוֹרָם. וְעוֹד (עזרא ו, כב): כִּי שִׂמְּחָם ה' וְהֵסֵב לֵב מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וְעוֹד (דברי הימים ב' כה, כ): וְלֹא שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ כִּי מֵהָאֱלֹהִים הִיא. וְעוֹד (מלכים א' יב, טו): וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם כִּי הָיְתָה סִבָּה מֵעִם ה'. כָּל זֶה בְּהַצָּלָה מִן הָאוֹיֵב וּמִן הַנֵּזֶק. 314 וְהַשֵּׁנִי זַכּוּת הַהֲבָנָה וּבֵרוּר הָעֵצָה בִּשְׁווֹת הַמֶּזֶג*, עַד שֶׁיָּבִין הָאָדָם שַׁעֲרֵי הַדָּת וְהַחָכְמָה, וְשׁוֹמֵעַ זֶה יַחְשֹׁב כִּי הוּא הֶכְרֵחַ, וְהוּא מַה שֶּׁכָּתוּב (תהלים כה, ד): דְּרָכֶיךָ ה' הוֹדִיעֵנִי אוֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי, וְעוֹד (שם כז, יא): הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר. וְעוֹד (שם קיט, לז): הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא. וְעוֹד (דברי הימים ב' ל, יב): גַּם בִּיהוּדָה הָיְתָה יַד הָאֱלֹהִים. 315 וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹת מְלֵאָה* יְחַדְּשֶׁנָּה הַבּוֹרֵא, וְתִהְיֶה סִבָּה לְהַאֲמִין עַם רַב, וְיִשְׁמָעֶנָּה הַשּׁוֹמֵעַ וְיַחְשֹׁב כִּי פָּעַל הָעָם הֶכְרֵחַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר אֵלִיָּהוּ (מלכים א' יח, לז): עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה, רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי הָאֵשׁ כְּשֶׁתֵּרֵד וְתִשְׂרֹף הָעוֹלָה, תָּסֵב בָּהּ אֶת לֵב הָעָם אֲשֶׁר הוּא אֲחוֹרַנִּית. וְאֵין בַּמַּאֲמַר הֶסְתֵּר זוּלַת הַהֵא* שֶׁנֶּאֱמַר הָאֲחוֹרַנִּית. וְכֵן בְּעֵת הַיְשׁוּעָה אֲשֶׁר אָמַר (יחזקאל לו, כז): וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ, אֵינֶנּוּ רוֹצֶה בָּזֶה דָּבָר, כִּי אִם הֵרָאוֹת הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים.

למען תצדק בדברך
316 וְאַחַר אֵלֶּה הַשְּׁמֹנָה שָׁרָשִׁים לֹא נִשְׁאַר כִּי אִם מַה שֶּׁהַטָּעוּת בּוֹ מִפְּנֵי סִדּוּר הַפָּסוּק, בְּאָמְרוֹ (תהלים נא, ו): לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ, חָשַׁב הַשּׁוֹמֵעַ כִּי זֶה הַשָּׁב* אוֹמֵר, כִּי הוּא בַּעֲבוּר שֶׁיִּתְקַיֵּם עָלָיו מַה שֶּׁגָּזַר בּוֹ אֱלֹהָיו, וְאֵינֶנּוּ שָׁב* אָמְרוֹ: "לְמַעַן תִּצְדַּק" עַל חַטָּאתוֹ, אַךְ הוּא שָׁב עַל אָמְרוֹ, וּמֵחַטּאֹתַי טַהֲרֵנִי. הוּא אָמְרוֹ כַּפֵּר לַעֲווֹנִי עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם מַאֲמָרְךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ וְגָזַרְתָּ, כִּי מִי שֶׁיָּשׁוּב אֵלֶיךָ תְּכַפֵּר לוֹ, 317 וְזֶה מִמַּה שֶּׁנּוֹהֵג בְּלָשׁוֹן דּוֹמָה, כְּאָמְרוֹ (שם לד, יח): צָעֲקוּ וַה' שָׁמֵעַ. אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ שָׁב עַל פְּנֵי ה' בְּעֹשֵׂי רָע, אֲבָל הוּא שָׁב עַל עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים. 318 וְעִם אֵלֶּה הַבֵּאוּרִים יִסְתַּלְּקוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת אֲשֶׁר הֵם מְדַמִּים הַהֶכְרֵחַ, וְטַעֲנַת בּוֹרְאֵנוּ* שְׁלֵמָה עַל בְּרוּאָיו בַּעֲבוֹדָתוֹ וְהַמְרוֹתוֹ, אֵין לָהֶם טַעֲנָה עָלָיו וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב ד, יז): הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָּק אִם מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר גָּבֶר. וְכַאֲשֶׁר הִתְקַיְּמוּ הָאוֹתוֹת הַמְּלֵאוֹת וּשְׁלִיחוּת הַנְּבִיאִים.
________________________
תִּהְיֶה עִם חִדּוּשָׁהּ וכו' – המציאות החדשה גורמת לכך שהאדם עושה פעולות שונות. זַכּוּת וכו' – כשמערכות הגוף מאוזנות, יכולת ההבנה משתפרת. אוֹת מְלֵאָה – נס ברור. הֶסְתֵּר זוּלַת הַהֵא – המילה "אחורנית" צריכה להתפרש כאילו כתוב 'האחורנית', שמשמעה שהם כרגע במצב זה. הַשָּׁב – החוזר בתשובה. שָׁב – מכוון. טַעֲנַת בּוֹרְאֵנוּ – בתביעה האלוהית לעשיית רצון ה' אין בעייתיות.


ביאורים
312 טעות שמינית - יש פסוקים מהם ניתן להבין כי ה' מכריח את האדם לפעול, אך כוונתם שהקב"ה מחדש סיבה בעולם, כלומר יוצר נסיבות חדשות במציאות, המביאות את האדם לעזוב את רצונו הקודם ולבחור בחירה חדשה. חידוש הנסיבות מתרחש בשלושה אופנים. האופן הראשון הוא ההצלה מהאויבים. הקב"ה מחדש מציאות בגללה בוחר המלך לפנות מתוכניתו להילחם בעם מסוים ולעשות מעשה אחר. על כך נאמר שה' גרם למלך לבחור בבחירתו זו, אך אין הכוונה שהכריחו לעשות כך, אלא שיצר מציאות המביאה אותו לבחור מסיבות שלו, להפסיק את המעשה הקודם ולבחור במעשה אחר.
313 בפסוקים רבים מהם משמע שה' מכריח מלכים, זו היא המשמעות הנכונה, כמו שנאמר (דברי הימים א ה, כו): "ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור", וכן (עזרא א, א; דברי הימים ב לו, כב): "העיר ה' את כורש מלך פרס", וכן (דברי הימים ב כא, טז): "ויער ה' על יהורם", וכן (עזרא ו, כב): "כי שמחם ה' והסב לב מלך אשור עליהם", וכן (דברי הימים ב כה, כ): "ולא שמע אמציהו כי מהאלהים הוא", וכן (מלכים א יב, טו): "ולא שמע המלך אל העם כי היתה סיבה מעם ה'" – כמו שאמרנו, אין הכוונה כאן להכרח, אלא ה' חידש סיבה (מציאות) בעולם, והמלך החליט לשנות דעתו ורצונו.
314 האופן השני, כשהאדם מבקש מה' שייתן לו מחשבה בהירה ושקט נפשי על מנת שיוכל להבין את התורה ולשומרה. יש שהבינו בפסוקים המדברים על כך, שהאדם מבקש מה' שיכוף אותו לעשות רצונו, אך כמו שבארנו, הבקשה היא שה' יכשיר את הנסיבות לכך. כך יש להבין את הפסוקים (תהילים כה, ד): "דרכיך ה' הודיעני ואורחותיך למדני", "הורני ה' דרכך ונחני באורח מישור" (שם כז, יא), וכן (תהילים קיט, לז): "העבר עיני מראות שוא", וכן (דברי הימים ב ל, יב): "גם ביהודה היתה יד אלהים לתת להם לב אחד".
315 האופן השלישי, כאשר ה' עושה אותות ומופתים הגורמים לאנשים להתחזק ולחזור בתשובה, כמו שאמר אליהו (מלכים א יח, לז): "ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' אלהים ואתה הסבת את ליבם אחורנית", אין הכוונה שהקב"ה כופה עליהם לדעת אותו, אלא שעל ידי המופתים שהקב"ה יעשה, בני ישראל יחזרו על פי בחירתם בתשובה. וכן (יחזקאל לו, כז): "ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו", גם כאן הכוונה היא שבני ישראל יחזרו אל ה' על ידי האותות שהוא יעשה.
316 טעות נוספת המביאה להבנה שכביכול ה' כופה על האדם, נובעת מאי הבנה בסדר הפסוקים. לדוגמה (תהילים נא, ו): "לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך". הקורא את הפסוק יכול לטעות ולהבין, שדוד היה מוכרח לחטוא כדי שדבר ה' שנגזר עליו יתקיים, אך אין הדבר כן. המילים: "למען תצדק בדברך" מוסבות על פסוק קודם (נא, ד): "הרב כבסני מעווני ומחטאתי טהרני", כלומר דברי דוד: "למען תצדק בדברך" מוסבים להבטחת ה' לקבל את השבים אליו.
317 באותו אופן יש להבין פסוק אחר (תהילים לד, יח): "צעקו וה' שמע, מכל צרותם הצילם", הפסוק לא מוסב על הפסוק הקודם (פסוק יז): "פני ה' בעושי רע להכרית מארץ זכרם", אלא על הפסוק שלפניו (טז): "עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שוועתם", כלומר ה' שומע אל הצדיקים הצועקים אליו ולא אל הרשעים.
318 כאן נשלם העניין של הבחירה החופשית וההכרח, ואין לאדם החוטא תירוץ שה' מכריח אותו לחטוא או כל תירוץ אחר, ועל כך נאמר (איוב ד, יז): "האנוש מאלוה יצדק", לא יכולה להיות לאדם כל טענה ביחס ליושר משפטו של הקב"ה.
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il