ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
יש עולם הבא
508 אָמַר יְהוּדָה בֶּן שָׁאוּל. אָמַר הַמְחַבֵּר, הוֹדִיעָנוּ אֱלֹהֵינוּ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה 509 כִּי כְּבָר קָבַע זְמַן לִגְמֹל הַצַּדִּיקִים, וּבוֹ* יַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם וּבֵין הַכּוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (מלאכי ג, יז-יח): וְהָיוּ לִי אָמַר ה' צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה וגו', וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים וגו'. וְהֶעֱמִידוּ לָנוּ הַנְּבִיאִים הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים וְקִבַּלְנוּהוּ. וְצָרִיךְ שֶׁנַּקְדִּים שֶׁנִּזְכֹּר מֵחוֹבוֹת* הַזְּמַן הַזֶּה הַנִּקְרָא הָעוֹלָם הַבָּא, מִן הָרְאָיוֹת הַמֻּשְׂכָּלוֹת, וְהַכְּתוּבוֹת, וְהַמְקֻבָּלוֹת. 510 וְאֹמַר תְּחִלָּה, כִּי כַּאֲשֶׁר הִתְאַמֵּת בַּמַּאֲמָר הַשְּׁלִישִׁי וְהָרְבִיעִי וְהַשִּׁשִּׁי, כִּי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וּמַה שֶּׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם לֹא נִבְרְאוּ כֻּלָּם כִּי אִם בַּעֲבוּר הָאָדָם, וְעַל כֵּן שָׂמָהוּ בָּאֶמְצַע וְכָל הַדְּבָרִים מַקִּיפִים. 511 וְעַל כֵּן נָתַן לַנֶּפֶשׁ יִתְרוֹן מַעֲלָה בְּשֵׂכֶל וּבְחָכְמָה, וְעַל כֵּן חִיְּבָהּ בְּמִצְווֹת וּבְאַזְהָרוֹת, הֱכִינָהּ בָּם* לַחַיִּים הַתְּמִידִים*, וְשֶׁהַחַיִּים הָאֵלֶּה, כַּאֲשֶׁר יִשְׁלְמוּ אִישֵׁי הַמְדַבְּרִים אֲשֶׁר חִיְּבָה חָכְמָתוֹ לִבְרֹא אוֹתָם, וְיַשְׁכִּינֶנָּה עוֹלָם אַחֵר וְיִגְמְלֶנָּה בּוֹ. וְהֵבֵאתִי עַל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה, מִן הָרְאָיוֹת הַמֻּשְׂכָּלוֹת, וְהַכְּתוּבוֹת וְהַמְקֻבָּלוֹת שָׁם, מַה שֶּׁהוּא הַקְדָּמָה וְהַצָּעָה לַמַּאֲמָר הַזֶּה מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ דַּי. וְרָאִיתִי לְחַבֵּר אֵלָיו מַה שֶּׁיַּעְזְרֵהוּ וְיוֹסִיף לוֹ בֵּאוּר מֵהַג' מְשָׁכִים הַנִּזְכָּרִים:
ראיה מהשכל לקיום העולם הבא
512 וְאֹמַר מִמַּה שֶּׁמְּחַיֵּב אוֹתוֹ הַשֵּׂכֶל עוֹד, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כְּפִי מַה שֶּׁנִּרְאֶה לָנוּ מֵחָכְמָתוֹ וִיכָלְתּוֹ וַהֲטָבָתוֹ אֶל בְּרוּאָיו, לֹא יִתָּכֵן לִהְיוֹת שִׁעוּר הַטּוֹבָה אֲשֶׁר כִּוֵּן בָּהּ לַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת, הוּא מַה שֶּׁהוּא מוֹצְאָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה מִטּוֹבוֹתָיו וַהֲנָאוֹתָיו. שֶׁכָּל טוֹבָה שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם יֵשׁ עִמָּהּ רָעָה, וְעִם כָּל הַצְלָחָה עָמָל*, וְעִם כָּל הֲנָאָה צַעַר, וְעִם כָּל שִׂמְחָה אֵבֶל. וְכָל חֲלָקָיו שָׁוִים*, וְהַהַכְרָעָה* לָעִנְיָנִים הַמַּעֲצִיבִים עַל הַמְשַׂמְּחִים. 513 וְכֵיוָן שֶׁזֶּה מְבֹאָר וְאֵין בּוֹ סָפֵק, מִן הַשָּׁוְא* שֶׁיִּהְיֶה הֶחָכָם מֵשִׂים תַּכְלִית תּוֹעֶלֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת, הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה הַנֶּהְפָּכִים*. אֲבָל רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה מְזַמֵּן לָהּ מָדוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַחַיִּים הַגְּמוּרִים, וְהַהַצְלָחָה הַמְיֻחֶדֶת יַמְצִיאוּהָ אוֹתָהּ. 514 וְעוֹד, כִּי אֲנִי מוֹצֵא כָּל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר יְדַעְתִּים, אֵינָן נָחוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בּוֹטְחוֹת*, אֲפִלּוּ אִם הִגִּיעוּ אֶל הַגָּדוֹל שֶׁבַּמַּלְכֻיּוֹת וְאֶל הָעֶלְיוֹנָה שֶׁבְּמַעֲלוֹתָם. 515 וְאֵין זֶה בְּטִבְעָהּ, כִּי אִם בַּעֲבוּר יְדִיעָתָהּ כִּי יֵשׁ מָדוֹר יוֹתֵר נִכְבָּד מִכָּל טוֹבוֹת הַמָּדוֹר, וְהִיא נִכְסֶפֶת לוֹ וְעֵינֶיהָ צוֹפִיּוֹת אֵלָיו, וְלוּלֵי זֶה הָיְתָה נָחָה וְשׁוֹקֶטֶת. 516 וּמִזֶּה שֶׁהוּא גִּנָּה לְשֵׂכֶל הָאָדָם דְּבָרִים שֶׁטִּבְעוֹ מִתְאַוֶּה לָהֶם, מֵהַזְּנוּת וְהַגְּנֵבָה, וְהָעַזּוּת וְהַנְּקָמָה, וְהַדּוֹמֶה לָזֶה. וְכַאֲשֶׁר יִשָּׁמֵר מִזֶּה יִמְצָאֶנּוּ עֶצֶב וְצַעַר וּדְאָגָה, וְיִצְטַעֵר וְיִכְאַב לִבּוֹ, וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה בּוֹ כָּל זֶה, לוּלֵי שֶׁהוּא גּוֹמֵל אוֹתוֹ עָלָיו טוֹבָה. וְכֵן שֶׁיָּפֶה לְשִׂכְלוֹ הַצֶּדֶק וְהַיֹּשֶׁר, וּלְצַוּוֹת בַּטּוֹב וּלְהִזָּהֵר מִן הָרַע, וְקִיֵּם אֶת כָּל אֵלֶּה, וְתַשִּׂיגֵהוּ שִׂנְאַת בְּנֵי אָדָם כְּשֶׁיִּפְרַע לִקְצָתָם*, וְכַאֲשֶׁר יְצַוֵּם וְיַזְהִירֵם לְהַבְדִּיל בֵּינָם וּבֵין תַּאֲוָתָם, וְאֶפְשָׁר שֶׁיְּגַדְּפוּהוּ וְיַכּוּהוּ, וְאֶפְשָׁר שֶׁיְּמִיתוּהוּ. וְלֹא הָיָה מֵבִיא אוֹתוֹ אֶל כָּל אֵלֶּה בְּמַה שֶּׁיָּפֶה לְשִׂכְלוֹ, לוּלֵא שֶׁהוּא עָתִיד לְגָמְלוֹ עָלָיו גְּמוּל גָּדוֹל. 517 וּמִזֶּה עוֹד מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים מֵחָמוֹס קְצָת בְּנֵי אָדָם אֶת קְצָתָם, וְיִהְיֶה הַחוֹמֵס וְהֶחָמוּס בַּטּוֹב אוֹ בָּרַע, וְאַחַר כֵּן יָמוּתוּ, וְכֵיוָן שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ שָׂמוֹ שׁוֹפֵט צֶדֶק, מִן הַדִּין שֶׁיִּהְיֶה מֵכִין לָהֶם מָדוֹר שֵׁנִי, יָדִין בּוֹ בֵּין שְׁנֵיהֶם בְּצֶדֶק, וְיָשִׁיב לְזֶה גְּמוּלוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהִגִּיעַ אֵלָיו מִצַּעַר הַחוֹמֵס, וְיָבִיא עַל זֶה מִן הָעֹנֶשׁ, כְּפִי מַה שֶּׁמָּצָא מִן הָעַרְבוּת* בְּחָמְסוֹ וְעָשְׁקוֹ. וּמִזֶּה עוֹד, כִּי אֲנַחְנוּ רוֹאִים כּוֹפְרִים בַּנְּעִימִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמַאֲמִינִים* בְּצַעַר בּוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁאֵין לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ עוֹלָם אַחֵר, שֶׁגּוֹמְלִים אוֹתָן בּוֹ הַצֶּדֶק וְהַמִּשְׁפָּט. 518 וּמִזֶּה עוֹד, שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹצְאִים מִי שֶׁהָרַג נֶפֶשׁ אַחַת וּמִי שֶׁהָרַג עֲשָׂרָה נְפָשׁוֹת יוּמַת, וְכֵן מִי שֶׁנָּאַף פַּעַם אַחַת וּמִי שֶׁנָּאַף עֶשְׂרִים פַּעַם יוּמַת, וְכֵן כָּל מִי שֶׁנּוֹהֵג הַמִּנְהָג הַזֶּה. 519 וְאִם יֹאמַר אוֹמֵר וַהֲלֹא הָיָה טוֹב שֶׁיִּבְרָא הַבּוֹרֵא אֶת הָאָדָם הַזֶּה בָּעוֹלָם הָאַחֵר מִתְּחִלָּה, וְיָסִיר מֵעָלָיו כָּל אֵלֶּה הַצְּעָרִים? נָשִׁיב אוֹתוֹ בִּכְמוֹ מַה שֶּׁהִקְדַּמְנוּ בֵּאוּרוֹ בַּמַּאֲמָר הַשְּׁלִישִׁי.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
101 - מאמר שביעי חלק י"ב
102 - מאמר תשיעי חלק א'
103 - מאמר תשיעי חלק ב'
טען עוד
וּבוֹ – בזמן ההוא. מֵחוֹבוֹת – זמן כזה (העולם הבא) מחויב שיהיה. בָּם – במצוות והאזהרות. הַתְּמִידִים – הנצחיים. עָמָל – צער וכישלון. וְכָל חֲלָקָיו שָׁוִים – במקרה הטוב, הצער והשמחה שקולים בחיי האדם. וְהַהַכְרָעָה – העדפה, רוב. הַשָּׁוְא – הבל, לא ייתכן. הַנֶּהְפָּכִים – משתנים (ענייני עולם הזה). בּוֹטְחוֹת – בטוחות (מלשון ביטחון). כְּשֶׁיִּפְרַע לִקְצָתָם – כשיעזור להציל אדם מחברו. הָעַרְבוּת – ההנאה. וּמַאֲמִינִים – צדיקים.
ביאורים
508 המאמר התשיעי – בגמול ועונש
509 הוכחות למציאות העולם הבא
בנבואות רבות נאמר, שעתיד הקב"ה להבדיל בין הצדיקים לרשעים ולגמול שכר טוב לצדיקים, ככתוב (מלאכי ג, יז-יח): "והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגולה וחמלתי עליהם... ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד א-לוהים לאשר לא עבדו", ואימתו זאת הנביאים בניסים ואותות. ואנו נביא תחילה הוכחות למציאות העולם הבא מן השכל, מן הפסוקים ומן המסורת.
510 במאמרים השלישי, הרביעי והשישי התבאר שהעולם נברא בשביל האדם, מפני שהוא חשוב יותר מהגלגלים. משום כך האדם נמצא באמצע היקום (בפיזיקה של הזמן העתיק, כנאמר לעיל, ראו את העולם כאמצע היקום, כאשר מקיפים אותו כל הגלגלים, עליהם נמצאים הכוכבים). בכל הבריאה הדברים החשובים נמצאים באמצע, כדי שיהיו שמורים, למשל בפירות, הגרעין נמצא בתוך הפרי כדי שישמר.
511 מכיון שהאדם הוא הבריאה החשובה ביותר, ניתנה בו נפש חשובה ונעלה, ניתנו לו מצוות עשה ולא תעשה, וניתנה לו אפשרות לזכות בעולם הבא, אשר יופיע לאחר שכל הנשמות האמורות להיברא תבראנה, כמו שמובא ביבמות (סב, א): "אמר רב אסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף". רס"ג הביא בתחילת המאמרים החמישי והשישי ראיות מן השכל, מן הכתוב ומן התורה שבעל פה לחשיבותה של הנפש, וכאן הוא מביא עוד הוכחות לשלושת הדברים הנ"ל.
512 כאשר אנו מתבוננים בעולם, השכל מחייב לומר, שלא יתכן לומר שהשכר על המעשים הטובים מסתכם בעולם הזה, כי כל טובה בעולם הזה קשורה בצער, יזע ועמל. ואף אם ירדוף האדם כל חייו אחר שמחה ואושר לא יגיע לכך.
513 אם כן לא יתכן להניח שהבורא החכם ייתן את השכר על המצוות בעולם הזה, משום שהוא לא ישלם לאדם שכר הכרוך בצער ועמל, לאחר שהאדם טרח כל כך בעשיית המצוות. על כן אנו חייבים לומר שהבורא ייחד מקום מסוים בו ינתן לאדם אושר ושמחה ללא שום צער, עמל ויגון.
514 סיבה נוספת שלא יתכן לומר שהשכר בעולם הזה, כי האדם בעולם הזה לעולם לא מרגיש אושר שלם, אפילו אם הגיע למלכות ולא חסר לו כלום, עדיין הוא מרגיש חסרון. תכונה זו בולטת אצל המן הרשע, שהגיע למעלת ראש השרים וזכה בעושר וכבוד, ואיבד הכל בגלל שאדם אחד לא השתחווה לו.
515 הסיבה להרגשת חיסרון זה הוא מפני שנפש האדם הגיעה ממקום גבוה, ולכן בכל מדרגה הפחותה מהמדרגה ההיא, אין היא מרגישה שלמות.
516 הוכחה נוספת לכך שלא יתכן שהשכר בעולם הזה, כי אנשים רבים מתגברים על יצרם הרע, בגלל שהשיגו בשכלם שמעשים כמו זנות, גניבה ונקמה אינם ראויים. אולם מכיון שיצרם מתאווה לדברים הללו, הם מרגישים תסכול וצער מכך שנמנעים לעשות זאת. אם השכר היה בעולם הזה, היה ה' גורם להם שירגישו שלמות והרמוניה ולא יסבלו מבחירתם, ומכאן שבהכרח שכרם לא בעולם הזה. ועוד, אנשים שהשיגו בשכלם מהם המעשים הראויים, פעמים רבות מנסים לחנך את סביבתם לנהוג כך. לא פעם סביבתם מתנכלת אליהם ופוגעת בהם, ולעיתים הורגים אותם. לא יתכן שה' יאפשר זאת אם השכר בעולם הזה, ומכאן שהשכר בעולם הבא, ואז ישלמו להם על מעשיהם ועל ההשפלות שעברו בעוה"ז.
517 עוד הוכחה לכך שהשכר אינו בעולם הזה, לפי שלפעמים אנו רואים אדם גוזל מאדם אחר, ולאחר מכן שניהם חיים באופן דומה, מבלי שנראה שוני בין המזיק לניזק, מכיון שהקב"ה שופט בצדק, מוכרח להיות מצב בו העוֹשֵק ייענש והנעשק יפוצה. ועוד, אנו רואים צדיקים הסובלים בעולם הזה ורשעים שמחים וטובי לב, וכיון שהבורא צדיק וישר, חייב להיות זמן בו הכופרים יקבלו את עונשם והצדיקים יקבלו את שכרם.
518 חוסר צדק נוסף הקיים בעולם הזה, דינו של רוצח שרצח עשרה אנשים ושל רוצח שרצח אדם אחד זהה, עונש מוות. וכן נואף שנאף פעם אחת מקבל עונש כמו נואף שנאף פעמים רבות, וכן בכל חטא שעונשו מיתה, דין המרבה לחטוא זהה לדינו של החוטא פעם אחת ומידת הדין לוקה, על כן חייבים לומר שיש מקום בו החוטא נענש בדיוק בהתאם לחטאו.
519 אם יבוא אדם וישאל מדוע לא נבראו בני האדם מלכתחילה בעולם הבא? נשיב את שהשיבונו במאמר השלישי, שהשכר שאדם מקבל בעבור עמלו, גדול לאין ערוך ממה שאדם מקבל במתנת חינם. זו הסיבה שהבורא יצר את העולם הזה, כדי שהאדם יעמול ויקבל שכר, וכך ה' יטיב לבני האדם טובה שלמה.
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
חידוש כוחות העולם
איך עושים קידוש?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הלכות קבלת שבת מוקדמת
האם מותר לפנות למקובלים?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מי צריך את הערבה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
