ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
312 וְהַשְּׁמִינִי חִדּוּשׁ סִבָּה, תִּהְיֶה עִם חִדּוּשָׁהּ* בְּחִירַת הָאָדָם בְּמַעֲשֶׂה מִן הַמַּעֲשִׂים, וְזֶה בָּא עַל שְׁלֹשָׁה עִנְיָנִים, אֶחָד מֵהֶם הַהַצָּלָה מִן הָאוֹיְבִים, עַד שֶׁיִּפְנֶה הָאָדָם בַּעֲבוּר זֶה לְמַעֲשֶׂה מִן הַמַּעֲשִׂים, וְיֹאמְרוּ כִּי הַמַּצִּיל אוֹתוֹ מֵאוֹיְבָיו גָּרַם לוֹ זֶה עַל דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה, 313 כַּאֲשֶׁר אָמַר (דברי הימים א' ה, כו): וַיַּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר. וְעוֹד (דברי הימים ב' לו, כב): הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס. וְעוֹד (שם כא, טז): וַיַּעַר ה' עַל יְהוֹרָם. וְעוֹד (עזרא ו, כב): כִּי שִׂמְּחָם ה' וְהֵסֵב לֵב מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וְעוֹד (דברי הימים ב' כה, כ): וְלֹא שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ כִּי מֵהָאֱלֹהִים הִיא. וְעוֹד (מלכים א' יב, טו): וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם כִּי הָיְתָה סִבָּה מֵעִם ה'. כָּל זֶה בְּהַצָּלָה מִן הָאוֹיֵב וּמִן הַנֵּזֶק. 314 וְהַשֵּׁנִי זַכּוּת הַהֲבָנָה וּבֵרוּר הָעֵצָה בִּשְׁווֹת הַמֶּזֶג*, עַד שֶׁיָּבִין הָאָדָם שַׁעֲרֵי הַדָּת וְהַחָכְמָה, וְשׁוֹמֵעַ זֶה יַחְשֹׁב כִּי הוּא הֶכְרֵחַ, וְהוּא מַה שֶּׁכָּתוּב (תהלים כה, ד): דְּרָכֶיךָ ה' הוֹדִיעֵנִי אוֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי, וְעוֹד (שם כז, יא): הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר. וְעוֹד (שם קיט, לז): הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא. וְעוֹד (דברי הימים ב' ל, יב): גַּם בִּיהוּדָה הָיְתָה יַד הָאֱלֹהִים. 315 וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹת מְלֵאָה* יְחַדְּשֶׁנָּה הַבּוֹרֵא, וְתִהְיֶה סִבָּה לְהַאֲמִין עַם רַב, וְיִשְׁמָעֶנָּה הַשּׁוֹמֵעַ וְיַחְשֹׁב כִּי פָּעַל הָעָם הֶכְרֵחַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר אֵלִיָּהוּ (מלכים א' יח, לז): עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה, רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי הָאֵשׁ כְּשֶׁתֵּרֵד וְתִשְׂרֹף הָעוֹלָה, תָּסֵב בָּהּ אֶת לֵב הָעָם אֲשֶׁר הוּא אֲחוֹרַנִּית. וְאֵין בַּמַּאֲמַר הֶסְתֵּר זוּלַת הַהֵא* שֶׁנֶּאֱמַר הָאֲחוֹרַנִּית. וְכֵן בְּעֵת הַיְשׁוּעָה אֲשֶׁר אָמַר (יחזקאל לו, כז): וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ, אֵינֶנּוּ רוֹצֶה בָּזֶה דָּבָר, כִּי אִם הֵרָאוֹת הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים.
למען תצדק בדברך
316 וְאַחַר אֵלֶּה הַשְּׁמֹנָה שָׁרָשִׁים לֹא נִשְׁאַר כִּי אִם מַה שֶּׁהַטָּעוּת בּוֹ מִפְּנֵי סִדּוּר הַפָּסוּק, בְּאָמְרוֹ (תהלים נא, ו): לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ, חָשַׁב הַשּׁוֹמֵעַ כִּי זֶה הַשָּׁב* אוֹמֵר, כִּי הוּא בַּעֲבוּר שֶׁיִּתְקַיֵּם עָלָיו מַה שֶּׁגָּזַר בּוֹ אֱלֹהָיו, וְאֵינֶנּוּ שָׁב* אָמְרוֹ: "לְמַעַן תִּצְדַּק" עַל חַטָּאתוֹ, אַךְ הוּא שָׁב עַל אָמְרוֹ, וּמֵחַטּאֹתַי טַהֲרֵנִי. הוּא אָמְרוֹ כַּפֵּר לַעֲווֹנִי עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם מַאֲמָרְךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ וְגָזַרְתָּ, כִּי מִי שֶׁיָּשׁוּב אֵלֶיךָ תְּכַפֵּר לוֹ, 317 וְזֶה מִמַּה שֶּׁנּוֹהֵג בְּלָשׁוֹן דּוֹמָה, כְּאָמְרוֹ (שם לד, יח): צָעֲקוּ וַה' שָׁמֵעַ. אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ שָׁב עַל פְּנֵי ה' בְּעֹשֵׂי רָע, אֲבָל הוּא שָׁב עַל עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים. 318 וְעִם אֵלֶּה הַבֵּאוּרִים יִסְתַּלְּקוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת אֲשֶׁר הֵם מְדַמִּים הַהֶכְרֵחַ, וְטַעֲנַת בּוֹרְאֵנוּ* שְׁלֵמָה עַל בְּרוּאָיו בַּעֲבוֹדָתוֹ וְהַמְרוֹתוֹ, אֵין לָהֶם טַעֲנָה עָלָיו וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב ד, יז): הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָּק אִם מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר גָּבֶר. וְכַאֲשֶׁר הִתְקַיְּמוּ הָאוֹתוֹת הַמְּלֵאוֹת וּשְׁלִיחוּת הַנְּבִיאִים.
________________________
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
57 - מאמר רביעי חלק י'
58 - מאמר רביעי חלק י"א
59 - מאמר חמישי חלק א
טען עוד
ביאורים
312 טעות שמינית - יש פסוקים מהם ניתן להבין כי ה' מכריח את האדם לפעול, אך כוונתם שהקב"ה מחדש סיבה בעולם, כלומר יוצר נסיבות חדשות במציאות, המביאות את האדם לעזוב את רצונו הקודם ולבחור בחירה חדשה. חידוש הנסיבות מתרחש בשלושה אופנים. האופן הראשון הוא ההצלה מהאויבים. הקב"ה מחדש מציאות בגללה בוחר המלך לפנות מתוכניתו להילחם בעם מסוים ולעשות מעשה אחר. על כך נאמר שה' גרם למלך לבחור בבחירתו זו, אך אין הכוונה שהכריחו לעשות כך, אלא שיצר מציאות המביאה אותו לבחור מסיבות שלו, להפסיק את המעשה הקודם ולבחור במעשה אחר.
313 בפסוקים רבים מהם משמע שה' מכריח מלכים, זו היא המשמעות הנכונה, כמו שנאמר (דברי הימים א ה, כו): "ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור", וכן (עזרא א, א; דברי הימים ב לו, כב): "העיר ה' את כורש מלך פרס", וכן (דברי הימים ב כא, טז): "ויער ה' על יהורם", וכן (עזרא ו, כב): "כי שמחם ה' והסב לב מלך אשור עליהם", וכן (דברי הימים ב כה, כ): "ולא שמע אמציהו כי מהאלהים הוא", וכן (מלכים א יב, טו): "ולא שמע המלך אל העם כי היתה סיבה מעם ה'" – כמו שאמרנו, אין הכוונה כאן להכרח, אלא ה' חידש סיבה (מציאות) בעולם, והמלך החליט לשנות דעתו ורצונו.
314 האופן השני, כשהאדם מבקש מה' שייתן לו מחשבה בהירה ושקט נפשי על מנת שיוכל להבין את התורה ולשומרה. יש שהבינו בפסוקים המדברים על כך, שהאדם מבקש מה' שיכוף אותו לעשות רצונו, אך כמו שבארנו, הבקשה היא שה' יכשיר את הנסיבות לכך. כך יש להבין את הפסוקים (תהילים כה, ד): "דרכיך ה' הודיעני ואורחותיך למדני", "הורני ה' דרכך ונחני באורח מישור" (שם כז, יא), וכן (תהילים קיט, לז): "העבר עיני מראות שוא", וכן (דברי הימים ב ל, יב): "גם ביהודה היתה יד אלהים לתת להם לב אחד".
315 האופן השלישי, כאשר ה' עושה אותות ומופתים הגורמים לאנשים להתחזק ולחזור בתשובה, כמו שאמר אליהו (מלכים א יח, לז): "ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' אלהים ואתה הסבת את ליבם אחורנית", אין הכוונה שהקב"ה כופה עליהם לדעת אותו, אלא שעל ידי המופתים שהקב"ה יעשה, בני ישראל יחזרו על פי בחירתם בתשובה. וכן (יחזקאל לו, כז): "ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו", גם כאן הכוונה היא שבני ישראל יחזרו אל ה' על ידי האותות שהוא יעשה.
316 טעות נוספת המביאה להבנה שכביכול ה' כופה על האדם, נובעת מאי הבנה בסדר הפסוקים. לדוגמה (תהילים נא, ו): "לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך". הקורא את הפסוק יכול לטעות ולהבין, שדוד היה מוכרח לחטוא כדי שדבר ה' שנגזר עליו יתקיים, אך אין הדבר כן. המילים: "למען תצדק בדברך" מוסבות על פסוק קודם (נא, ד): "הרב כבסני מעווני ומחטאתי טהרני", כלומר דברי דוד: "למען תצדק בדברך" מוסבים להבטחת ה' לקבל את השבים אליו.
317 באותו אופן יש להבין פסוק אחר (תהילים לד, יח): "צעקו וה' שמע, מכל צרותם הצילם", הפסוק לא מוסב על הפסוק הקודם (פסוק יז): "פני ה' בעושי רע להכרית מארץ זכרם", אלא על הפסוק שלפניו (טז): "עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שוועתם", כלומר ה' שומע אל הצדיקים הצועקים אליו ולא אל הרשעים.
318 כאן נשלם העניין של הבחירה החופשית וההכרח, ואין לאדם החוטא תירוץ שה' מכריח אותו לחטוא או כל תירוץ אחר, ועל כך נאמר (איוב ד, יז): "האנוש מאלוה יצדק", לא יכולה להיות לאדם כל טענה ביחס ליושר משפטו של הקב"ה.
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה המשמעות הנחת תפילין?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך מכניסים את ה' אל תוך הלב?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
קשה עליי פרידתכם
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
