^ 1. קידושין לב ע"א; רמב"ם ממרים ו, ג; שולחן ערוך יו"ד (רמ, ה).
^ 2. שו"ת מים עמוקים (חלק ב סוף סי' קא); שיירי כנסת הגדולה (הגהות הטור יו"ד סי רמ אות יח); ילקוט יוסף (כיבוד אב ואם פרק ב סעיף כג).
^ 3. בגמרא (קידושין לב ע"א) מבואר שאף שכיבוד אב משל אב, מכל מקום הבן צריך להתבטל ממלאכתו עבור כיבוד הורים. בירושלמי (קידושין א, ז) מבואר שצריך אפילו לסבב על הפתחים עבור מצוות כיבוד אב ואם, ואף שעבור מצוות שבין אדם למקום אינו חייב לחזר על הפתחים, התורה החמירה בכיבוד אב ואם יותר מאשר בכבוד המקום. ופירש הרא"ש (קידושין א, נ) שכוונת הירושלמי היא שאפילו אם כתוצאה מכך שיתבטל ממלאכתו על מנת לכבד את אביו ואמו בגופו יצטרך לחזר על הפתחים, עדיין הוא חייב בכך. וכן כתב הר"ש (פאה א, א) ומביאו הר"ן (קידושין יג ע"ב בדפי הרי"ף). אמנם, רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב א חלק ד דף טו טור ג) כתב בשם הרמ"ה שצריך להתבטל ממלאכתו רק אם יש לו מזונות, אך אם כתוצאה מביטול המלאכה יצטרך לחזר על הפתחים, אינו חייב להתבטל ממלאכתו, כפי שאינו חייב לחזר על הפתחים עבור כבוד המקום. ונראה מדבריו שהרמ"ה פסק שלא כירושלמי, שהרי הירושלמי חילק בין כבוד המקום לכבוד אביו ואמו, ואילו הרמ"ה משווה ביניהם. ואכן בבבלי (קידושין לב ע"א) משמע שכבוד המקום וכבוד אב ואם שווים (ראייה זו הביא הגר"א יו"ד סי' רמ ס"ק יד). ובטור (יו"ד סי' רמ) כתב בשם הרמ"ה בסגנון דומה שדווקא אם יש לבן מזונות לאותו יום צריך להתבטל ממלאכתו, אך אם כתוצאה מביטול המלאכה יצטרך לחזר על הפתחים אינו חייב להתבטל ממלאכתו. וביאר הבית יוסף שדברי הרמ"ה הם כפי שכתב רבינו ירוחם בשמו, אלא שהטור רק בא לתת קצבה למה נקרא שיש לו מזונות, וביאר הטור שכל שיש לו מזונות לאותו יום אין הכרח שיצטרך לחזר על הפתחים, וממילא צריך להתבטל ממלאכתו עבור כבוד אביו ואמו.
בשולחן ערוך (יו"ד רמ, ה) פסק: "זה שמאכילו ומשקהו, משל אב ואם, אם יש לו. ואם אין לאב, ויש לבן, כופין אותו וזן אביו כפי מה שהוא יכול. ואם אין לבן, אינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל את אביו. אבל חייב לכבדו בגופו, אף על פי שמתוך כך בטל ממלאכתו ויצטרך לחזר על הפתחים. ודוקא דאית לבן מזונות לאיתזוני ההוא יומא, אבל אי לית ליה, לא מיחייב לבטל ממלאכתו ולחזור על הפתחים". ודבריו נראים כסותרים זה את זה, שבתחילה כתב שצריך להתבטל ממלאכתו אפילו שכתוצאה מכך יצטרך לחזר על הפתחים וכדברי הרא"ש, ולבסוף סיים כדברי הרמ"ה שדווקא אם יש לו מזונות לאותו יום ולא יצטרך לחזר על הפתחים כתוצאה מכך. וכן רואים מדברי הגר"א (שם, ס"ק יד) שסבר שדברי השו"ע סותרים זה את זה. ונראה מדברי הגר"א שהעיקר להלכה כדעת הרמ"ה שאינו חייב להתבטל ממלאכתו אם כתוצאה מכך יצטרך לחזר על הפתחים. וכן כתב החזון איש (יורה דעה סימן קמט ס"ק ב) שלשיטת הרמ"ה לעולם אינו צריך להתבטל ממלאכתו אם כתוצאה מכך יצטרך לחזר על הפתחים.
בערוך השולחן (יו"ד רמ, כב) ביאר שכוונת השו"ע היא שאם יש לו מזונות ליום זה, אף שלמחר יצטרך לחזר על הפתחים, חייב להתבטל ממלאכתו היום, אך כשאין לו מזונות לאותו יום אינו צריך להתבטל ממלאכתו. אולם, בראשון לציון (על השו"ע כאן) כתב שאף אם יש לו מזונות לאותו יום, מה שצריך להתבטל ממלאכתו זה דווקא אם יש לו מלאכה קבועה להתפרנס בה מידי יום ביומו, אך אם אין לו מלאכה קבועה, היינו "דלפעמים שכיח ליה ולפעמים לא שכיח ליה" אינו צריך להתבטל ממלאכה באותו יום אף שיש לו מזונות לאותו יום, אלא אם כן יש לו מזונות לשלושים יום.
ונראה שבמקרה המתואר בשאלה שהבת נדרשת להתבטל לחלוטין ממלאכה כדי לטפל באמה, אינה חייבת בכך. לשיטת הרמ"ה כפשוטה נראה שאינה חייבת בכך, שהרי כתוצאה מכך תצטרך לחזר על הפתחים. ואף לפסק השו"ע שאם יש לו מזונות באותו יום חייב להתבטל ממלאכתו, כבר כתב הראשון לציון (שם) שזה דווקא אם יש לו מלאכה קבועה שיוכל לעבוד בה למחר, אך במקרה זה הרי נדרש ממנה להתבטל לחלוטין ממלאכה. וכן כתב בילקוט יוסף (כיבוד אב ואם פרק ב סעיף י) שאם כתוצאה מכך שיתבטל ממלאכתו יפטרו אותו מעבודתו, אינו חייב להתבטל ממלאכתו, ואפילו אם יש לו מזון שלושים יום.
ועוד נראה שאפילו לשיטת הרא"ש ויתר הראשונים שכתבו שחייב להתבטל ממלאכתו אפילו אם כתוצאה מכך יצטרך לחזר על הפתחים, אין מדובר כאשר יצטרך באופן קבוע להתבטל ממלאכתו, שהרי כיצד יוכל להתקיים כך? נראה ששייכים כאן דברי הרדב"ז (שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תרסג): "שאם אין לו מה יאכל אם יתבטל ממלאכתו שאין זה כבוד אביו שימות ברעב או ישאל על הפתחים לערב ונמצאו שניהם מתים וכל שכן אם הבן יש לו אשה שחייב במזונותיה והתורה דרכיה דרכי נועם אלא יעשה מלאכתו ויתפרנסו כלם בשוה".
ומכיוון שהבת אינה חייבת להתבטל ממלאכתה באופן קבוע כדי לטפל באמה, היא רשאית לגבות תשלום על אותן שעות אשר נמנע ממנה לעבוד משום שהיא מטפלת באמה. וברור הוא שהסדר זה עדיף גם לאם, מאשר שהבת תמשיך לעבוד ולא יהיה מי שיטפל באם.
^ 4. השולחן ערוך (חו"מ רצ, כז) פסק: "השוטה והחרש, דינם כקטנים, ומעמידים להם אפוטרופוס". תפקיד האפוטרופוס הוא בין השאר לקבוע מה וכמה לשלם לסיפוק צורכי מי שהוא ממונה עליו. אם האם אינה ברת דעת, הרי שעל פי דין צריך להעמיד לה אפוטרופוס שיטפל בכספיה.