ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפילה
תפילה - ספר העיקרים מאמר רביעי פרק י"ח חלק ב'
וּלְפִי זֶה נֹאמַר שֶׁכְּשֶׁנִּגְזַר עַל הָאָדָם טוֹב מָה* הִנֵּה הוּא נִגְזַר עָלָיו בְּמַדְרֵגָה יְדוּעָה* מִכִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה, וְזֶה כְּלַל יִעוּדֵי הַתּוֹרָה*, וְכֵן כְּשֶׁנִּגְזַר עָלָיו רַע מָה הִנֵּה הוּא נִגְזַר בִּהְיוֹתוֹ בְּמַדְרֵגָה יְדוּעָה מֵהָרַע אוֹ בַּהֲכָנָה יְדוּעָה, וּכְשֶׁתִּשְׁתַּנֶּה הַמַּדְרֵגָה הַהִיא אוֹ הַהֲכָנָה הַהִיא תִּשְׁתַּנֶּה הַגְּזֵרָה בְּהֶכְרֵחַ לְטוֹב אוֹ לְרַע.
משל גזרת המלך
וְזֶה כְּמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר עַל כָּל הָעֲרֵלִים שֶׁבִּמְדִינָה פְּלוֹנִית שֶׁיֵּהָרְגוּ אוֹ שֶׁיִּנָּתֵן לְכָל אֶחָד כִּכַּר זָהָב, וְעָמַד אֶחָד מֵהֶם וְנִמּוֹל, שֶׁתִּשְׁתַּנֶּה בְּלִי סָפֵק הַגְּזֵרָה הַהִיא וְתִבָּטֵל מֵעָלָיו לְרַע אוֹ לְטוֹב כְּפִי הַהֲכָנָה שֶׁנִּתְחַדְּשָׁה בָּאִישׁ הַהוּא. וְלָזֶה* הָיָה הַהִשְׁתַּדְּלוּת בַּעֲשִׂיַּת הַטּוֹב וְכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה טוֹב וְהֶכְרֵחִי בְּכָל דָּבָר, שֶׁהוּא הֲכָנָה לְקִבּוּל הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי אוֹ לְבַטֵּל מֵעָלָיו הַגְּזֵרָה.
בני עלי עסקו בתורה
וְזֶה מַסְכִּים לְמַאֲמַר זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה [בראשית רבה נט, א]: רָבָא אִיקְּלַע לְמִימְלָא חֲזַנְהוּ שְׁחוֹרֵי רֹאשׁ, אָמַר מַאי הַאי, אָמְרוּ לֵיהּ מִדְּבֵית עֵלִי קָאָתִינָא, דִּכְתִיב בֵּיהּ: "וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים*" [שמואל א ב, לג], אָמַר לְהוּ זִילוּ אִיעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה דִּכְתִיב "כִּי הִיא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ" [דברים ל, ב], שֶׁיֵּרָאֶה מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁהַגְּזֵרוֹת הָאֱלֹהִיּוֹת הֵן הֵנָּה בִּהְיוֹת הַמְקַבֵּל בַּהֲכָנָה וּמַדְרֵגָה יְדוּעָה, וְאִם תִּשְׁתַּנֶּה הַמַּדְרֵגָה הַהִיא תִּשְׁתַּנֶּה הַגְּזֵרָה הַהִיא, וּבַעֲבוּר זֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ שֶׁשִּׁנּוּי הַשֵּׁם* יוֹעִיל לְבַטֵּל הַגְּזֵרָה וְכֵן שִׁנּוּי הַמַּעֲשֶׂה.
תועלת התשובה
וּמִזֶּה הַצַּד הוּא שֶׁתּוֹעִיל הַתְּשׁוּבָה לָרָשָׁע, שֶׁעַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה הוּא כְּאִלּוּ נֶהְפַּךְ לְאִישׁ אַחֵר שֶׁלֹּא נִגְזְרָה עָלָיו אוֹתָהּ גְּזֵרָה, שֶׁהֲרֵי אַחְאָב שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו: "רַק לֹא הָיָה כְּאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי הַשֵּׁם" [מלכים א כא, כה], וְאַחַר שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו גְּזֵרָה לְפִי שֶׁצָּם וְנִתְכַּסָּה בְּשַׂק וְנִכְנַע לִפְנֵי ה', נֶאֱמַר לְאֵלִיָּהוּ: "יַעַן כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִפָּנַי לֹא אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ" [שם כט], וְזֶה יוֹרֶה שֶׁהַגְּזֵרָה הַנִּגְזֶרֶת עַל הָרָשָׁע הוּא בִּהְיוֹתוֹ בַּתֹּאַר הַהוּא מִן הָרַע, וּכְשֶׁיִּשְׁתַּנֶּה מִן הַתֹּאַר הַהוּא עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה, הִנֵּה הוּא כְּאִלּוּ נֶהְפַּךְ לְאִישׁ אַחֵר שֶׁלֹּא נִגְזְרָה עָלָיו אוֹתָהּ גְּזֵרָה.
תפילה משנה את מדרגת האדם
וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ הוּא מְבֹאָר שֶׁתּוֹעִיל הַתְּפִלָּה אוֹ כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה אֶל שֶׁיּוּכַן הַמִּתְפַּלֵּל לְקַבֵּל שֶׁפַע הַטּוֹב אוֹ לְבַטֵּל מִמֶּנּוּ הָרַע הַנִּגְזָר עָלָיו, לִהְיוֹתוֹ מִשְׁתַּנֶּה מִמַּדְרֵגַת הָרַע שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ. וְזוֹ הַטַּעֲנָה רָמַז אֵלֶיהָ צוֹפַר* בִּהְיוֹתוֹ מַאֲשִׁים אֶת אִיּוֹב שֶׁלֹּא הָיָה מִתְפַּלֵּל לַשֵּׁם לְהַצִּילוֹ מֵרָעָתוֹ וְלֹא הָיָה מֵכִין עַצְמוֹ לְבַטֵּל מֵעָלָיו הַגְּזֵרָה. וְזֶה שֶׁאָמַר לוֹ: "אִם אַתָּה הֲכִינוֹתָ לִבֶּךָ וּפָרַשְׂתָּ אֵלָיו כַּפֶּךָ, אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ, כִּי אָז תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם" וגו' [איוב יא, יג-טו], כְּלוֹמַר, אִם תָּכִין לִבְּךָ לְהִתְפַּלֵּל וּלְתַקֵּן מַעֲשֶׂיךָ אֵין סָפֵק שֶׁעַל יְדֵי הַתְּפִלָּה וְכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה תִּמָּלֵט מִן הַצָּרוֹת הַלָּלוּ. וּמִזֶּה יִתְבָּאֵר שֶׁהַתְּפִלָּה וְכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה מוֹעִיל לְבַטֵּל הַגְּזֵרָה בְּכָל עֵת, וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: יָפָה צְעָקָה לָאָדָם בֵּין קֹדֶם גְּזַר דִּין בֵּין לְאַחַר גְּזַר דִּין [ראש השנה טז.].
רצון ה' מתחילתו הוא לשנות את הגזרה
וְאֵין לְהַקְשׁוֹת וְלוֹמַר אֵיךְ יִשְׁתַּנֶּה רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה, שֶׁכָּךְ הָיָה רְצוֹן הַשֵּׁם מִתְּחִלָּה שֶׁתִּתְקַיֵּם הַגְּזֵרָה בִּהְיוֹתוֹ בְּאוֹתָהּ מַדְרֵגָה וְאוֹתָהּ הֲכָנָה, וְאִם תִּשְׁתַּנֶּה הַהֲכָנָה תִּשְׁתַּנֶּה הַגְּזֵרָה.
____________________________________
מָה – מסוים. בְּמַדְרֵגָה יְדוּעָה – לפי מצב רוחני מסוים. יִעוּדֵי הַתּוֹרָה – הבטחת השכר לעושי מצוות. וְלָזֶה – ולכן. אִיקְּלַע לְמִימְלָא – נזדמן לממילא (שם מקום) וראה שכולם בעלי שער שחור, כלומר שאין בהם זקנים. מַאי הַאי – מה פשר הדבר. מִדְּבֵית עֵלִי קָאָתִינָא – אנו מצאצאי עלי הכהן שנגזר עליהם שימותו בגיל צעיר. יָמוּתוּ אֲנָשִׁים – בגיל צעיר. שֶׁשִּׁנּוּי הַשֵּׁם – "כלומר, שאני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים" (רמב"ם תשובה ב, ד). צוֹפַר – מחבריו של איוב.
ביאורים
הקדוש ברוך הוא קבע מסגרת לעולם המכילה חוקים שטבועים במציאות אותם איננו מסוגלים לשנות. בתוך אותה מסגרת, כל שאנו יכולים הוא לבחור כיצד להתנהל. אדם לא יכול להחליט שהוא חיה, אבל הוא יכול להחליט להתנהג כמו חיה. הטבע שלנו קבוע, אך הוא כחומר ביד היוצר – לטוב ולמוטב.
הקדוש ברוך הוא לימדנו בתורה מהם החוקים של אותה מסגרת וכיצד נכון להתנהג כדי להגיע לאורח חיים אמיתי. לכשנצליח לחיות כך, בצורה נכונה ומתאימה לעולם אותו ברא ה' – נזכה לברכה רוחנית וחומרית. לעומת זאת, אם ח"ו נסטה מדרכה של תורה, הטבע של הבריאה יגיב בהתאם.
למתבונן מהצד נראה שנוצר שינוי בהנהגה האלוהית. יום אחד חשב אלוהים שמגיע לאדם זה עונש, אך לאחר שהוא התחנן ובכה 'התרצה' הא-ל האכזר לוותר לאדם שנכנע בפניו. אך האמת שונה בתכלית. החוקים האלוהיים הם קבועים, ומי שמשתנה הוא האדם . כאשר אדם משפר את מעשיו או מתפלל ומתחבר לה' – דרגתו משתנה, והוא מקבל את שכרו בהתאם לחוקים שקבע ה'.
לכן, גם כאשר נגזרת גזירה על האדם, אפילו בנבואה משמים – יש ביכולתו לשנות את הגזירה. גורלו נתון בידיו . בטוי לכך מצאנו בדברי חז"ל על המעשה בבניו של עלי שנגזר עליהם למות צעירים, אך על ידי לימוד התורה השתנתה הגזירה. כיצד? התורה יוצרת דביקות באלוהים, דביקות המעניקה חיים – "ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום" [דברים ד, ד]. הגזירה נגזרה במצב שבו בניו של עלי היו מנותקים מאלוהים בגלל החטא העמוק שחטאו. אולם לימוד התורה חיבר אותם לאלוהים, למקור החיים, וממילא הפכה הגזירה ללא רלוונטית.
דוגמה נוספת היא תשובתו של אחאב. אחאב הרשע הצליח להפוך לאדם אחר בזכות התשובה. נתונה לנו האפשרות לבחור איזה אדם נהיה, וכמובן את שכרנו נקבל בהתאמה לאדם שבנינו בתוכנו.
אף התפילה יכולה להפוך את האדם לאיש אחר. בכך יש ביכולתה לבטל כל גזירה, אף זו הקשה ביותר. מאז ומעולם לא חפץ הקדוש ברוך הוא במות המת, אלא שהוא ישוב בתשובה. כאשר יתרומם האדם מאותה דרגה נמוכה אליה נפל וישיב את עצמו לדרך הנכונה המתאימה לטבע שהוטבע בעולם, תתבטל הגזירה.
הרחבות
• פעולת התפלה
שֶׁכָּךְ הָיָה רְצוֹן הַשֵּׁם מִתְּחִלָּה שֶׁתִּתְקַיֵּם הַגְּזֵרָה בִּהְיוֹתוֹ בְּאוֹתָהּ מַדְרֵגָה וְאוֹתָהּ הֲכָנָה, וְאִם תִּשְׁתַּנֶּה הַהֲכָנָה תִּשְׁתַּנֶּה הַגְּזֵרָה. בעומדנו על פעולת התפילה מתעורר קושי: האם תפילתנו משנה את הגזירה האלוהית? והרי כל שינוי לא שייך ביחס לאלוהים. כפי שראינו התפילה איננה משנה את עצם הרצון האלוהי, אלא משנה את האדם המתפלל. וממילא, השינוי החל באדם משנה את הגזירה הנוגעת לו. הרב קוק התייחס גם הוא לסוגיה זו: "החושב בתפילה שמשנה את הענין האלהי, הרי זה מחרף ומגדף, והחושב שאינו משנה אלא את עצמו, הרי זה מקטין את ערך התפילה, ועמה יחד את כל הערך של העבודה האלהית. אבל המכוין, שהוא פועל לשנות את עצמו לטוב , ועל ידי היחש (היחס) שעצמות הוייתו (אישיותו) משתנה, משתנה כל הערך של כל ההויה (המציאות) אליו לעילוי ולטוב, כי ההויה כולה מתפעלת (מושפעת) מאחד מחלקיה הרוחניים ביחוד (האדם)" [שמונה קבצים א, תרסד]. הרב שולל את שתי ההבנות השטחיות בעניין התפילה: שינוי הרצון האלוהי או לחלופין שינוי האדם גרידא. בדבריו מבואר שהתפילה פועלת לשנות לטובה את האדם המתפלל, שינוי זה, החל באדם, משפיע על כל המציאות עקב הקשר הקיים לכל יחיד עם העולם. הרב צבי יהודה קוק לימד ביחס לתפילה: "התפילה מתקבלת, וכאילו היא מחדשת בבורא, כאילו גורמת לשינוי באלוהות, על ידי מה שאנחנו לוחצים. צריך להבין, שרבונו של עולם לא משתנה . ובכל זאת, הלא נגרם שינוי במציאות על ידי תפילתנו, אלא, אנחנו משתנים על ידי עצם פעולת התפלה . ההטהרות וההתדבקות, שמתגלה בתפילה, משנות אותנו, וממילא הכל משתנה" [מתוך התורה הגואלת ג, עמוד רלו].
לעילוי נשמת ר' יעקב יהושע בן פסח ז"ל
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
