ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- הלכות ערב פסח
- מדורים
- רביבים
זמן בדיקת חמץ וביעור חמץ בכל שנה הוא בי"ד בניסן. וכאשר י"ד בניסן חל בשבת מקדימים לבדוק חמץ בברכה בליל י"ג בניסן, ואחר הבדיקה מבטלים את החמץ שלא נמצא בבדיקה כמו בכל השנים. ולמחרת ביום שישי שורפים את החמץ שנמצא בבדיקה. וטוב לשרפו עד שעה שישית, כפי ששורפים בשנים רגילות, כדי שלא תשתרש בלב הרואים טעות, ויבואו לשרוף את החמץ גם בשנים אחרות בשעה מאוחרת (שו"ע תמד, א-ב).
תענית בכורות
בכל השנים תענית בכורות בי"ד ניסן. וכאשר י"ד חל בשבת מקדימים את התענית ליום חמישי, שהוא י"ב בניסן (שו"ע ורמ"א תע, ב).
כיום, כמעט כל הבכורים נוהגים להשתתף בסיום מסכת, וכיוון שישנה מצווה לאכול דבר מה ואוכלים - מתבטל חיוב הצום. ואף שלגבי שאר הצומות אין שום היתר לאכול על ידי סיום מסכת, בתענית בכורות הסיום מועיל לכל המשתתפים מפני שהוא צום קל. שהצומות האחרים נתקנו על ידי חכמים, ואילו צום בכורות הוא מנהג שנהגו הבכורים, אבל לא ניתקן כצום מחייב, ולכן אפשר לשבור אותו על ידי שמחה של מצווה כמו השתתפות בסיום מסכת.
בעיית סעודות שבת בערב פסח שחל בשבת
בכל השנים, אחר שריפת חמץ אין יותר חמץ בבית. אולם בשנה זו עלינו לקיים את מצוות שלוש סעודות שבת, שבשתיים הראשונות מביניהן חובה לאכול פת ולבצוע על לחם משנה.
ואילו היה מותר לאכול בערב פסח מצות, היינו אוכלים מצות בסעודות השבת כדי שלא להיכנס לבעיות חמץ. אבל חכמים קבעו איסור שלא לאכול מצות בערב פסח, כדי שהמצה תהיה חביבה עלינו בשעת מצוותה. לפיכך עלינו למצוא את הדרך איך לקיים את מצוות סעודות השבת, ומאידך לשמור שלא יגיעו פירורי חמץ לכלי הפסח ומאכלי הפסח.
שלושה פתרונות
שלושה פתרונות עיקריים ישנם: א. לאכול בזהירות חמץ בשתי הסעודות הראשונות ולאחר מכן לנקות את החמץ. ב. לצאת ידי מצוות לחם של סעודת שבת במצה מבושלת, ואין בזה חשש חמץ. ג. לצאת ידי הלחם במצה עשירה, ולאכול ממנה כמות של כנפח ארבע ביצים בכל סעודה.
המנהג הרווח לאכול חמץ וכיצד נוהגים בתבשילים
המנהג הרווח הוא להשאיר לחם חמץ לשתי סעודות ראשונות, ולנקות אחריו. ויש שאוכלים בשבת זו פיתות, שהן פחות מתפוררות. אבל לתבשילים מכינים מאכלים כשרים לפסח בכלי פסח. ואם רוצים לאכול את תבשילי הפסח עם החמץ, יש לצקת בזהירות מרובה את התבשילים מסירי הפסח לכלים חד פעמיים, וכך אפשר לאכול את התבשילים יחד עם לחם חמץ. ורבים נוהגים לפצל את הסעודה לשני מקומות. את תחילה הסעודה עם החמץ מקיימים במקום אחר, ואת ההמשך במקום המיועד לאכילה בפסח.
וכך עושים: את הקידוש של ליל שבת ויום השבת עושים באחד מחדרי הבית או במרפסת, ושם גם בוצעים על החלות או הפיתות. אוכלים את הפת עם סלטים או ממרחים לכבוד שבת, ושמים לב שהפירורים לא יתפזרו. לאחר שסיימו לאכול מהפת, מנערים את הבגדים מפירורים, שוטפים את הפה, ועוברים לאכול על שולחן האוכל הכשר לפסח. שם אוכלים תבשילים כשרים לפסח בכלי פסח, ושם מברכים בסיום הסעודה את ברכת המזון.
באמצע סעודת שחרית מבערים את החמץ
בסעודת שחרית, שוב מקדשים ואוכלים פת במקום שאינו מיועד לאכילה בפסח. ולאחר שמסיימים לאכול את מה שרצו מהפת, מנערים את הבגדים מהפירורים, שוטפים את הפה משיירי חמץ, אוספים את כל הפירורים והמאכלים שהיו עם החמץ וזורקים אותם לשירותים, מורידים את המים, ובזה אנו מבערים אותם מהעולם.
אם אכלו בכלים חד פעמיים, אוספים את הכלים לשקית וזורקים אותה לפח האשפה שברחוב. אם אכלו בכלים רגילים, שוטפים אותם, ומטמינים אותם יחד עם כלי החמץ.
כדי להקל על ביעור החמץ, נוהגים לתכנן היטב את מאכלי השבת, כך שיהיה קל לאסוף את שיירי החמץ שלהם ולבערם. אולם אין לחסוך כל כך בכמות הפת שמשאירים, כי בכל מקרה את הנותר אפשר לזרוק בשירותים ולבער, או אפילו לזרוק למקום הפקר כמו פח אשפה שנמצא ברחוב. ואין בזה איסור "בל תשחית", כי כך המצווה - לבער את החמץ.
לאחר ביעור כל שיירי החמץ אומרים את נוסח ביטול חמץ, ובזה גומרים לבער את החמץ מהעולם. לאחר מכן עוברים לאכול על שולחן האוכל הכשר לפסח, ואוכלים תבשילים כשרים לפסח בכלי פסח, ושם מברכים בסיום הסעודה את ברכת המזון.
סוף זמן סעודה שנייה
מהתורה אסור לאכול חמץ משעת חצות של יום י"ד בניסן. וכדי להרחיק את האדם מהעבירה, אסרו חכמים את אכילת החמץ עוד שעתיים קודם לכן. נמצא שמותר לאכול חמץ עד סוף שעה רביעית של היום.
כידוע יש שתי דעות מאימתי מחשבים שעות אלו. לדעת תרומת הדשן (זמן 'מגן אברהם') מחשבים את השעות מעמוד השחר, היינו מהאור הראשון שבמזרח. ולדעת הגר"א ורוב הפוסקים מחשבים את השעות מזריחת החמה.
לגבי סוף זמן אכילת חמץ ביום י"ד, שאיסורה מדברי חכמים, הלכה כמיקל. לפיכך בשנה זו סוף זמן אכילת חמץ הוא בשעה 10.25. והרוצים להחמיר כשיטת תרומת הדשן, יסיימו לאכול בשעה 9.56 או 9.59.
עצה שנייה - מצה מבושלת
לבשל לפני שבת מצות שלמות במרק, שעל ידי הטעם שנכנס במצה שוב אין היא כשרה למצוות אכילת מצה, ולדעת הרבה ראשונים כבר אין עליה איסור אכילת מצה בערב פסח. וכיוון שהמצה נותרה כשיעור כזית, נותר עליה שם לחם ומברכים עליה 'המוציא', ולכן אפשר לקיים בה את מצוות סעודות שבת.
היתרון שבמנהג זה הוא שאין כאן חשש חמץ, ואפשר לאכול את כל הסעודה במקום אחד. והחיסרון, שיש אומרים שגם מצה כזו אסור לאכול בערב פסח, וכך דעת הגר"א. ועוד, שלנוהגים להחשיב מצה שרויה כחמץ, הרי שגם מצה זו תחשב חמץ. בנוסף לכך, גם בזה יש טורח - לבשל את המצות ולשומרן כשהן רטובות, וכך להגישם.
עצה שלישית - מצה עשירה
לאכול כלחם מצה עשירה, היינו קמח שנילוש במי פירות, כגון: יין, חלב, דבש, מיץ תפוחים וכיוצא בו, שלדעת רוב רובם של הפוסקים אין חשש חימוץ במצה עשירה (פניני הלכה פסח ח, א).
היתרון בזה, שאפשר לאכול את כל הסעודה במקום אחד בלא חשש חמץ. והחיסרון, שיש אומרים שצריך להקפיד לאכול מהמצה העשירה כשיעור נפח של ארבע ביצים, שלולי כן אין מברכים עליה 'המוציא' אלא 'מזונות', וממילא אין מקיימים בה מצוות סעודת שבת. אמנם יש אומרים שאם קובעים עליה סעודה, אף שאין אוכלים ממנה נפח של ארבע ביצים, מברכים 'המוציא'.
ועוד חיסרון: למנהג האשכנזים אין אוכלים מצה עשירה בפסח מפני חששות שונים. והאיסור בזה מתחיל לדעת חלק מהפוסקים כבר מזמן איסור אכילת חמץ. ולדעת הראשל"צ הרב מרדכי אליהו, יש כיום חשש איסור חמץ מהתורה במצה עשירה, ואף לספרדים אסור לאוכלה. וממילא צריך להיזהר שלא יפלו פירורים מהמצה העשירה כפי שנזהרים בחמץ.
שיניים תותבות
להלכה אין צריך להגעיל שיניים תותבות, כשם שאין מגעילים אותם בין בשר לחלב. והטעם, שהמאכלים שנכנסים לפה אינם בחום שהיד סולדת ממנו, ולכן אינם מבליעים את טעמם בשיניים. ולכן בין מי שיש לו שיניים תותבות ובין אלו שיש להם שיניים טבעיות, לאחר שיסיימו את אכילת החמץ יצחצחו שיניים וישטפו את הפה. ומי שחושש שירד לו דם מהחניכיים בעקבות צחצוח השיניים, יאכל פרי או מאכל אחר, וישטוף את הפה, ובזה ינקה את פיו משיירי החמץ.
ויש שנוהגים להחמיר על עצמם ומגעילים את השיניים התותבות במים רותחים לקראת פסח. והנוהגים כן צריכים להגעיל את השיניים לפני השבת, ולהקפיד שלא לאכול תבשילי חמץ חמים בשבת.
סעודה שלישית
המקלים לאכול מצה מבושלת או עשירה, אוכלים בסעודה שלישית מצה מבושלת או עשירה. והמחמירים שלא לאכול מצה מבושלת בערב פסח, ושלא לאכול מצה עשירה בפסח מפני חשש חמץ, אוכלים בסעודה שלישית בשר ודגים וסלטים ומיני פירות (שו"ע תמד, א). וכן מותר לאכול קציצות מבושלות מקמח מצה (קיינדלך). ויש מחמירים שלא לאוכלם, מפני שאין אוכלים שרויה בפסח.
שלא להכין משבת לחג
נכון להכין את כל מה שצריך לליל הסדר מיום שישי: לבשל את התבשילים, להכין את החרוסת, המרור, הזרוע, ואח"כ להקפיאם או להניחם במקרר. ואחר צאת השבת יוציאום מהמקרר, משום שאסור להכין משבת ליום טוב. ואם לא הכינו את התבשילים והקערה לפני השבת, יש להכינם אחר צאת השבת, אלא שאין לעשות כן לכתחילה, כדי שלא לעכב את תחילת הסדר.
וכן אסור לערוך את השולחן בשבת, מפני שאסור להכין משבת ליום טוב, אלא צריך לערכו מיד אחר צאת השבת.
יש להכין לפני השבת מערכת פמוטים כפולה, לשבת וליום טוב, מפני שאסור להדביק את הנרות ביום טוב. ואם לא הכינו, מותר לתקוע את הנרות בפמוטים בלי להדביקם. וכיום יש נרות לשימוש חד פעמי, וניתן להשתמש בהם להדלקה לאחר כניסת חג הפסח.
------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
האם מותר לפנות למקובלים?
סודו החינוכי של חודש שבט
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
אנחנו קודש למענך
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
הלכות יום טוב שחל במוצאי שבת
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הלכלוך הקדוש
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
