ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
וְהִנֵּה כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ יְדִיד נַפְשִׁי שְׁלִיטָ"א שִׂמַּח אֶת לְבָבִי בְּמַה שֶּׁהוֹדִיעַנִי שֶׁהִתְחִיל לִלְמֹד עִם הַתַּלְמִידִים מְעַט דִּבְרֵי-מוּסָר וְיִרְאַת-ד' חָכְמָה מִסִּפְרֵי-קֹדֶשׁ, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ. בְּיִחוּד הֲלֹא מֻכְרָח הוּא הַדָּבָר בַּזְּמַן הַזֶּה וּבִמְדִינָה זוֹ, שֶׁהַתְּשׁוּקוֹת הַזְּמַנִּיוֹת שֶׁל הַבְלֵי הָעוֹלָם, הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד הַמְדֻמֶּה, הוֹמוֹת וְרוֹעֲשׁוֹת כָּל-כָּךְ, בַּמֶּה נוּכַל לְעוֹרֵר אֶת לְבַב צְעִירֵי-הַיָּמִים שֶׁיִּפְקְחוּ עֵינֵיהֶם לִרְאוֹת הוֹדָהּ וּפְאֵרָהּ, זִיוָהּ וַהֲדָרָהּ, שֶׁל תּוֹרָה, אִם לֹא בְּלִמּוּדָהּ שֶׁל חָכְמַת הַיִּרְאָה הָאֲמִתִּית עַל פִּי סִפְרֵי גְּדוֹלֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱמִיקוּ הִרְחִיבוּ בְּחָכְמָת הַיִּרְאָה הַטְּהוֹרָה, וּקְדֻשַּׁת אוֹר-ד' הַגְּנוּזָה בְּנִשְׁמַת עַם קָדוֹשׁ הֶעֱלוּ אֶת אוֹרָהּ, לְמַעַן תִּתְגַּלֶּה לְעֵין כֹּל בְּכָל אַלְפֵי אוֹרוֹתֶיהָ הַמְּאִירִים בְּאוֹר יְקָרוֹת אוֹר חַיִּים?
הצלחה בתורה תלויה בלימוד היראה
וְהִנֵּה אֵין בִּיכָלְתִּי לִכְתֹּב לִכְבוֹד תּוֹרָתוֹ הָרָם כָּעֵת דְּבָרִים מְסֻדָּרִים בְּרַעְיוֹנוֹת הָרְאוּיִים לְפִי תַּלְמִידָיו הַיְקָרִים, וּבְיִחוּד קָשֶׁה הַדָּבָר לְצַמְצֵם דִּבְרֵי הֶגְיוֹנֵי קֹדֶשׁ לְפִי עֶרְכָּם שֶׁל תַּלְמִידִים, שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ מַהֲלַךְ-רוּחָם וְכֹחוֹתֵיהֶם הַנַּפְשִׁיִים. בְּכָל זֹאת נִרְאֶה, שֶׁרֵאשִׁית-כֹּל רָאוּי לְהַסְבִּיר לְכָל הַתַּלְמִידִים אֶת הַיְסוֹד הַגָּדוֹל, שֶׁכָּל הַצְלָחַת הַתּוֹרָה לִמְצֹא סִימָן-בְּרָכָה בְּלִמּוּדוֹ, לְמִגְמַר וּלְמִסְבַּר*, לָבֹא בִּרְבוֹת-הַיָּמִים לְמַדְרֵגָה חֲשׁוּבָה וַהֲגוּנָה בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה, תְּלוּיָה הִיא לְפִי מִדַּת יִרְאַת-ד' וְעֹמֶק קְדֻשַּׁת הָאֱמוּנָה הַטְּהוֹרָה הַמְשֹׁרֶשֶׁת בַּנֶּפֶשׁ*. כִּי הַרְחָבַת הַכֹּחַ הַשִּׂכְלִי וְהַעֲמָקָתוֹ, לְטִישָׁתוֹ* וְהִסְתַּעֲפוּתוֹ לִסְעִיפִים רַבִּים, שֶׁהוּא הַיְסוֹד הַגָּדוֹל לַחֲרִיפוּת וְלִבְקִיאוּת, תְּלוּיָה הִיא בְּעֹמֶק הָרָצוֹן הַנַּפְשִׁי, הַמִּתְעוֹרֵר לְהוֹקִיר* אֶת הָעִנְיָנִים הַלִּמּוּדִיִּים שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּהֶם, וְכֵיוָן שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁהִיא דְּבַר אֱלֹהִים חַיִּים, אֵיכוּת הַהוֹקָרָה הַפְּנִימִית שֶׁל חֲבִיבוּת עִסְקָהּ שֶׁל תּוֹרָה תְּלוּיָה הִיא בִּנְקֻדַּת קְדֻשַּׁת יִרְאַת ד' הָאֲמִתִּית, הַשְּׁרוּיָה בִּלְבָבוֹ שֶׁל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה פְּנִימָה, שֶׁכָּל מַה שֶּׁבִּרְכָתָהּ שֶׁל יִרְאַת-שָׁמַיִם הוֹלֶכֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת בַּלֵּב בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, כֵּן נַעֲשִׂים דִּבְרֵי-תּוֹרָה, שֶׁהֵם מֵאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, יְקָרִים וְנִשְׂגָּבִים בְּעֵינָיו, וּמֵרֹב חֲבִיבוּתָם מִתְקַשֵּׁר בָּהֶם הַחֵשֶׁק הַנַּפְשִׁי הַפְּנִימִי, וְטֶבַע הַחֵשֶׁק הַפְּנִימִי הוּא לְעוֹרֵר אֶת כָּל כֹּחוֹת-הַנֶּפֶשׁ בְּזֵרוּז שֶׁל חַיִּים, בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב-לֵב, בִּתְשׁוּקָה גְּדוֹלָה וּנְעִימוּת שֶׁל תַּעֲנוּג רוּחָנִי עֶלְיוֹן וְנִשְׂגָּב. וְכֵיוָן שֶׁכֹּחוֹת-הַנֶּפֶשׁ מִתְעוֹרְרִים עַל יְדֵי הִתְרַחֲבוּתָהּ שֶׁל הַמִּדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל יִרְאַת-שָׁמַיִם, לְאַהֲבַת-הַתּוֹרָה וּלְחִבַּת כָּל דְּבָרֶיהָ, וְהַהַכָּרָה מִתְגַּדֶּלֶת מִיּוֹם לְיוֹם בְּהַרְגָּשַׁת נֹעַם קָדְשָׁהּ, מִמֵּילָא מִתְאַמֵּץ* מְאֹד כֹּחַ-הַזִּכָּרוֹן שֶׁבַּנֶּפֶשׁ, מֵרֹב עֹז-הַחַיִּים שֶׁהַתְּשׁוּקָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל הַתּוֹרָה מְעוֹרֶרֶת בְּנֶפֶשׁ הַהוֹגֶה בָּהּ בְּיִרְאַת-שָׁמַיִם אֲמִתִּית, וּמִתּוֹךְ הַכָּבוֹד הַגָּדוֹל וְהָעֵרֶךְ הַנִּשְׂגָּב, שֶׁהוּא נוֹתֵן אֶל הַשִּׁוּוּי* שֶׁל דִּבְרֵי-תּוֹרָה, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא מִתְגַּדֵּל כְּפִי הַגֹּדֶל שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁמִּתְגַּדֵּל בִּלְבָבוֹ מִדֵּי יוֹם וָיוֹם, בְּעָסְקוֹ תָּמִיד בְּלִמּוּדֵי-הַקֹּדֶשׁ שֶׁל הַיִּרְאָה הַטְּהוֹרָה וַעֲנָפֶיהָ, מִתְאַמֶּצֶת גַּם כֵּן הַחֲרִיצוּת הַשִּׂכְלִית וְיִפְעַת-הַשֵּׂכֶל מִתְגַּדֶּלֶת, וְהַחֲרִיפוּת הָאֲמִתִּית וְיֹשֶׁר-הַסְּבָרָא הוֹלֵךְ וּמִתְרַבֶּה. נִמְצָא שֶׁהָעֵצָה הַיּוֹתֵר טוֹבָה לְהַצְלָחַת הַתַּלְמִידִים בְּלִמּוּדָם, שֶׁיִּהְיֶה תַּלְמוּדָם מִתְבָּרֵךְ וְשֶׁיִּהְיֶה מִתְקַיֵּם בְּיָדָם וְשֶׁיְּקַבְּלוּ בְּעַצְמָם נַחַת וָעֹנֶג מִלִּמּוּדָם, הִיא לְהַרְחִיב מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ אֶת לְבָבָם בְּתַלְמוּדֵי הַיִּרְאָה הַטְּהוֹרָה וְכָל מִקְצֹעוֹתֶיהָ, וְכָל חָכְמַת-הַנֶּפֶשׁ וְכָל תּוֹרַת-הַמִּדּוֹת כֻּלָּן הֵן עֲנָפִים וּסְעִיפִים מִסְתַּעֲפִים מִשֹּׁרֶשׁ יִרְאַת-ד' הָרוֹמֵמָה, הַמְּבִיאָה לִידֵי אַהֲבַת ד' תְּמִימָה וְאַהֲבַת הַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ, וְאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל.
(דעת כהן, סימן נ"א)
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
41 - חינוך חלק י"ח
42 - חינוך חלק י"ז
43 - לימוד שבועי באמונה כט תמוז - ו אב תשעז
טען עוד
לְמִגְמַר וּלְמִסְבַּר – ללמוד בבקיאות ובעיון. לְטִישָׁתוֹ – מלשון ליטוש. לְהוֹקִיר – לכבד. מִתְאַמֵּץ – מתחזק. הַשִּׁוּוּי – שווי הערך.
ביאורים
'דעת כהן' הוא ספר תשובות הלכתי של הרב קוק על הנושאים שבחלק יורה דעה שבשולחן ערוך. הרב קוק קיבל שאלה מרב מלונדון בנוגע לדיני בשר וחלב, ובמכתב הוסיף אותו רב בקשה לכתוב לתלמידים דבר מה בענייני לימוד יראת ה'. בתשובה לשאלה זו פותח לנו הרב קוק צוהר להבנת החשיבות של לימוד האמונה ולהשפעתה הרבה על איכות לימוד התורה, החשק ללמוד, פיתוח הזיכרון בלימוד התורה, ועוד.
ראשית, משבח הרב קוק את הרב על היוזמה, שהחל ללמוד ולעסוק עם תלמידיו בענייני יראת ה' ואהבתו במקביל ללימוד ההלכות המעשיות, ומוסיף הסבר לכך – ככל שהתאוות והאתגרים הרוחניים שעִמם אנו מתמודדים גדלים, כך יש להוסיף ולהתחזק יותר בלימודי אמונה. לימוד התורה הוא דבר נשגב מאוד, אלא שכאשר יש תאוות ודברים שפלים – אך נוצצים ורועשים, העלולים למשוך את לב התלמידים – אור התורה אינו מורגש. בזמן שבו לא תורגש הרגשת העונג של התורה, יחד עם הקושי הטבעי לשבת ולעסוק בתורה בעת שהחברים בחוץ נהנים, עלולים התלמידים לעזוב את הישיבה ולהימשך אחרי הנאות רגעיות. לימוד האמונה חושף את היופי והאור שטמונים באור הגנוז בתורה, ורק כך ממלא לימוד התורה את העוסקים בה בעונג. זו הדרך המעשית לקיים את הקשר עם התורה ולהתמודד עם החיצוניות.
הרב קוק מסביר שהדבר היסודי ביותר בענייני אמונה היא ההבנה עד כמה לימודים אלה חשובים וכמה הם משפיעים, ובמקרה שבו עוסק הרב קוק – כמה תורם לימוד האמונה ללימוד תורה: כיוון שבלימוד תורה אנו עסוקים בהבנת הפרטים של ההלכות, סעיפים וסעיפי סעיפים וענפיהם, אם נעסוק בלימוד כזה בלא יראה ובלא הבנה מהי התורה, עלול האדם לאבד סבלנות. דרושה השקעה רבה כדי לתת חשיבות לכל פרט מפרטי ההלכות. לשם כך דרוש רצון נפשי עז, שיכול להתעורר רק אם אדם שם על לבו את ההכרה שהוא עוסק בדבר אלוהים חיים – "דבר ה' זו הלכה".
מתוך הכרה זו צומחות שלוש מעלות:
א. לימוד התורה נעשה בחשק גדול.
ב. האדם זוכר טוב יותר את מה שהוא לומד. טבע האדם שהמעשים שהוא עושה בחשק יש לו רצון להשקיע בהם (לטיול השנתי מצליח הילד לקום בזמן...), ואם הלימוד נעשה בשמחה, יש לו תענוג רוחני מהתורה. מכיוון שיש לו תענוג בלימוד, זוכה ירא ה' גם לזכור את לימודו. בדומה לאדם שאוהב סיפורים – אהבתו לסיפורים גורמת לו לזכור סיפורים שהוא שומע – כך גם יראת ה', המעוררת אהבה ותשוקה ללימוד התורה, מעוררת אצל ירא ה' את הזיכרון לתורה שלומד.
ג. הלומד יחדש יותר בתורה. כיוון שהדברים חשובים כל-כך בעיניו, הוא מפתח אותם, מתבונן בהם ומשליך אותם על נסיבות אחרות, וכך, באמצעות חיזוק האמונה, מתרבה גם יכולת החידוש בתורה.
הרחבות
לימוד תורה ויראת שמים
כָּל הַצְלָחַת הַתּוֹרָה... תְּלוּיָה הִיא לְפִי מִדַּת יִרְאַת-ה' וְעוֹמֶק קְדוּשַּׁת הָאֱמוּנָה הַטְּהוֹרָה הַמְשֹׁרֶשֶׁת בַּנֶּפֶשׁ. הרב קוק מסביר שללימוד אמונה ישנה השפעה ישירה על הלימוד וההפנמה של שאר מקצועות התורה. באורות התורה מסביר הרב קוק את הקשר שבין התחומים: "כשהאדם מתרומם לרעיונות עליונים ומתאים את דרכיו על פיהם במעמקי רוחו, הוא בא לשורש התורה בצורתה העליונה, שמגמתה היא להרים את העולם לעליוניותו המעותדת לו. וממילא, כל מה שהוא לומד מפרטי תורה איננו דבר חידוש אצלו, כי אם כמו הזכרה למה שכבר יש בכוחו. וזהו סוד מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת" [ו, ד]. בלימוד אמונה עוסקים ביסודות התורה, ברעיונות הרוחניים העומדים בשורשם של כל ההלכות והפרטים של התורה. כשהלומד עולה למדרגה עליונה של קשר עם התוכן הפנימי והרוח של התורה, הוא מקבל בצורה פשוטה יותר, ולא כחידוש גמור, את כל הפרטים וההלכות שהוא לומד. משום כך החסידים, המחוברים היטב לרוח התורה והקדושה, זוכים שתורתם משתמרת, שכן לימוד התורה שלהם אינו רכישת ידיעות מבחוץ, אלא בירור מעשי של הרוח שמוטבעת בתוכם פנימה.
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך מותר להכין קפה בשבת?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה חשוב לשים לב כשמדליקים נרות שבת?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
רמב"ם וכוזרי
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
