ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
עַל הַיַּלְדוּת תִּפּוֹל תָּמִיד הַשְּׁאֵלָה, אֵיךְ אָנוּ מַכִּירִים אוֹתָהּ בְּיִחוּשָׂהּ לַחִנּוּךְ. אִם הִיא רַק כְּמוֹ הֶכְשֵׁר לְהָאִישׁוּת*, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֵרֶךְ כַּבִּיר בִּפְנֵי עַצְמָהּ. מוּבָן הַדָּבָר שֶׁכְּשֶׁמַּעֲמִידִים אֶת יְסוֹד הַחַיִּים רַק עַל הָעֲבוֹדָה וְהַפַּרְנָסָה, אֵין לַיַּלְדוּת זְכוּת מִצַּד עַצְמָהּ, כִּי אִם, הַיֶּלֶד הוּא לְפִי זֶה גֹּלֶם* יָפֶה שֶׁאֶפְשָׁר לָחֹק* מִמֶּנּוּ כְּלִי מַעֲשֶׂה חָזָק וְעוֹבֵר לַסּוֹחֵר. לֹא כֵּן הוּא לְפִי הַהַכָּרָה הָאִידֵאָלִית, הַמַּעֲרֶכֶת אֶת הַחַיִּים לְפִי הַטֹּהַר שֶׁבָּהֶם, לְפִי הַטּוֹב הַחֶסֶד וְהַתֹּם הַנִּמְסָךְ בְּקִרְבָּם. עַל פִּי זֶה הַמִּשְׁפָּט יַעֲלֶה לָנוּ עֵרֶךְ הַיַּלְדוּת לֹא רַק בְּתוֹר הֶכְשֵׁר לְאִישׁוּת וְגַדְלוּת, כִּי אִם חֲטִיבָה יְקָרָה בַּחַיִּים מִצַּד עַצְמָהּ, וְלִפְעָמִים תַּעֲלֶה אֶצְלֵנוּ בְּתוֹר הַמְעֻלָּה שֶׁבִּתְקוּפוֹת הַחַיִּים שֶׁכָּל הַחַיִּים רְאוּיִים לִהְיוֹת כְּמַכְשִׁירִים לְעֶמְדָּתָהּ. אָז נֹאמַר דְּבָרִים כְּמַשְׁמָעָם "אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן" מִפְּנֵי שֶׁהוּא "הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא".
טהרת החינוך
הַתִּינוֹק, כְּשֶׁיְּחֻנַּךְ כָּרָאוּי, בְּיִחוּד הַתִּינוֹק הָעִבְרִי, כַּמָּה קְדֻשָּׁה וָתֹם, כַּמָּה טָהֳרָה וּמִדּוֹת נַעֲלוֹת נִמְצָא בַּנֶּפֶשׁ הַנְּקִיָּה וְהָאֲהוּבָה הַיַּלְדוּתִית שֶׁבְּקִרְבּוֹ*, כָּל זְמַן שֶׁטֻּמְאַת שׁוּק הַחַיִּים לֹא הִשְׁבִּיתָה אֶת הַחֵן וְהַהוֹן* שֶׁל פֶּרַח שׁוֹשָׁן זֶה, כַּמָּה קָדוֹשׁ וְטָהוֹר הוּא.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
157 - לימוד שבועי באמונה כ"ב- כ"ח תמוז תשע"ז
158 - חינוך חלק י'
159 - חינוך חלק י"א
טען עוד
אָמְנָם טוֹבָה הַיַּלְדוּת, נָאָה וּקְדוֹשָׁה הִיא, אֲבָל הֲלֹא הִיא גַּם כֵּן חֲלוּשָׁה, וְלֹא תּוּכַל לַעֲמֹד בִּפְנֵי זֶרֶם הַחַיִּים הַהוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר, לְפִי מִדַּת הַגַּדְלוּת*, גַּדְלוּת הַחֹמֶר וְהָרוּחַ, וְהִתְרַבּוּת יַחַס* הַחֶבְרָה הַגְּדוֹלָה וְהַמְסֻבֶּכֶת. עַל כֵּן זֹאת הִיא חוֹבָתֵנוּ, לִשְׁמֹר בְּכָל עֹז אֶת תֻּמַּת הַיַּלְדוּת וְטָהֳרָתָהּ וּלְהַעֲבִירָהּ לְאִטָּהּ עִם כָּל זָהֲרָהּ וְנִקְיוֹנָהּ אֶל תְּקוּפַת הַגַּדְלוּת, בְּאֹפֶן שֶׁהַגַּדְלוּת תַּעֲנִיק לָהּ רַק אֶת הָעֹז וְהַגְּבוּרָה הַחֲסֵרִים לָהּ, גְּבוּרַת הַגּוּף וּגְבוּרַת הָרוּחַ, אֲבָל לֹא תָּהִין* לְהָרֵס אֶת הַיִּתְרוֹנוֹת הַיְקָרִים שֶׁל הַיַּלְדוּת הָאֲהוּבָה וְהַחֲבִיבָה עֲדֵי עַד. "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם". לְהָבִיא אֶת הַיַּלְדוּת בְּעֶצֶם תֻּמָּהּ וְטָהֳרָתָהּ אֶל גְּבוּל הַבַּחֲרוּת וְהַשַּׁחֲרוּת, הַזִּקְנָה וְהַשֵּׂיבָה, בְּאֹפֶן שֶׁתִּוָּסֵד עֹז, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יָנוּס לֵחָהּ, זֹאת הִיא תְּעוּדַת הַחִנּוּךְ בְּיִשְׂרָאֵל. "בַּת ק' כְּבַת כ' וּבַת כ' כְּבַת ז'", "כְּבֵן שָׁנָה שֶׁלֹּא חָטָא" - זֶהוּ הַצִּיּוּר הַיּוֹתֵר מְרוֹמָם שֶׁל מַשְׂאַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁבְּחִנּוּךְ עַמֵּנוּ.
(מַאַמְרֵי הָרְאִיָּה, דְּרָשָׁה בְּעֵת חֲנֻכַּת בֵּית הַתַּלְמוּד תּוֹרָה בִּרְחוֹבוֹת ת"ו - הֶמְשֵׁךְ)
____________________
לְהָאִישׁוּת – לאיש בוגר. גֹּלֶם – חומר גלם לא מפותח. לָחֹק – לחקוק, ליצור. הַהוֹן – הרכוש הרוחני שצבור בו. מִדַּת הַגַּדְלוּת – התפתחות הגיל של האדם. וְהִתְרַבּוּת יַחַס וכו' – כפי מידת ההשפעה של החברה על האדם. תָּהִין – תעז.
ביאורים
כדי להגדיר מהי מטרת החינוך, אנו צריכים לשאול את עצמנו מהי מטרת חיינו. מהו הדבר המרכזי והחשוב ביותר? הגדרה זו תגדיר גם את יחסנו לתקופה המיוחדת בחיים שבה מתבצע עיקר החינוך – תקופת הילדות.
כאשר הערך המרכזי בחיים הוא העולם החומרי , פיתוח הכלכלה, הטכנולוגיה, התשתיות וכלל צורכי האדם – ממילא תהיה מטרת החינוך לייצר ילדים שבעתיד יוכלו לעסוק בתחומים החשובים לפיתוח הצד החומרי של העולם – מהנדסים, פועלים ואנשי היי-טק. כאשר זו התפיסה, לילדות אין שום ערך בפני עצמה – נהפוך הוא, הילד הוא עול להוריו שזקוקים לפרנס אותו, בעוד הוא אינו עושה דבר. כל ערכה של הילדות היא בכך שזהו הזמן שבו עלינו לפתח את כישוריו החומריים של הילד, כדי שבעתיד הוא יהיה איש חזק ומוכשר שיוכל להרוויח כסף ולפתח את העולם החומרי.
לעומת זאת, כאשר הערך המרכזי בחיים הוא הרוח והקדושה , ממילא תהיה מטרת החינוך שונה לחלוטין – לפתח את רוחו של הילד, לגלות את נשמתו . כאשר כך אנו תופסים את החיים, הילדות מקבלת ממד אחר לחלוטין – בילדים ישנה קדושה מיוחדת , קדושה טבעית ותום, שעִמם נולד האדם. במהלך החיים נשחקת קדושה תמימה זו, כאשר נפגש האדם במצבים קשים, התמודדויות עם הסביבה או תאוות. יוצא אם-כן, שהילדות – לא רק שאינה פחותה משאר שנות החיים – אלא היא אף נעלה ממנה, ואולי אפשר אף לומר שהיא התקופה המרכזית – שהרי עיקר החיים הוא הרוח והקדושה, ואין זמן טהור כמו זמן הילדות. נראה שהרב קוק מלמד אותנו שכל מטרתו של האדם היא לשמר את הילד שבו, את הנשמה הטהורה, הקדושה והתמימה שבו . להצליח לפתח אותה כך שיחד עם בגרותו של האדם, התפתחות כוחותיו החומריים והשכליים ועמידתו בדרישות החיים כמו פרנסה ועבודה, תישאר הילדות הטהורה שבו דומיננטית ומרכזית, כזו שמדריכה את כל כוחות החיים אל הקדושה. בחוץ הוא איש מבוגר, אך בפנים אישיותו טהורה כמו של ילד.
כשזהו היחס לילדות, מקבלת מטרת החינוך כיוון שונה לחלוטין – לא הכשרה לקראת העתיד אלא פיתוח מה שקיים ושמירה על הקדושה שכבר כעת מצויה בילד . החינוך צריך מִחד ליצור סביבה שבה נשמת הילד תוכל לפרוח כראוי – אווירה נקייה מטומאה ורוע, מתאוות ומיִצריוּת. מאידך, על החינוך ליישב את הסתירות העולות בין הקדושה הטבעית של הילד לבין עוצמת החיים החומריים, ולהדריך את הילד איך לשלב בין קודש לחול, בין רוח לחומר, בין תורה לפרנסה – כך שהילד הטהור שבו יישאר בשיא עוצמתו עד ימי זקנה ושיבה.
הרחבות
חנוך לנער
כְּשֶׁיְּחֻנַּךְ כָּרָאוּי, בְּיִחוּד הַתִּינוֹק הָעִבְרִי, כַּמָּה קְדֻשָּׁה וָתֹם, כַּמָּה טָהֳרָה וּמִדּוֹת נַעֲלוֹת נִמְצָא בַּנֶּפֶשׁ הַנְּקִיָּה וְהָאֲהוּבָה הַיַּלְדוּתִית שֶׁבְּקִרְבּוֹ. לפי הרב קוק, בתקופת הילדות מלא האדם תום וטהרה, ומטרת החינוך היא להצליח לשמור עליהם ולרומם אותם גם בתקופת הנערות והבגרות שאחריה. ר' צדוק הכהן מלובלין מבאר את הקושי הגדול בחינוך הילד דווקא בנערותו: "ופתי אין בו חכמה ונער אין בו בינה. כמו שנאמר: 'איולת קשורה בלב נער' [משלי כב, טו]. ודעת – הוא הפכו... ועל פי התורה יוכל לברור האמת מתוכו ולהסיר הזימה והדמיון" [פרי צדיק שמות ליקוטים]. לפי דבריו, לבו ומחשבתו של הנער מלאים במחשבות משונות ובהרבה דמיונות שווא ותאוות – מה שמקשה עליו לשאוף לטוב וללכת בדרך ישרה, בדרך לימוד התורה. השכל הישר והברור, ההבנה הנכונה הבאה באמצעות לימוד התורה, מסירה את העקמומיות משכלו של הנער, ומעניקה לו הבנה בהירה ורצון אמתי לתיקון דרכו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
