ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- פנחס
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
יש שואלים למה המצווה היא לצרור את מדיין ולא את מואב. שהרי המואבים הם שפנו אל המדיינים להזמין את בלעם לקלל: "וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל" וכו' (במדבר כב ד). הם מתעקשים לקלל גם כשבלעם מהסס ומסביר לזקני מואב ומדיין שהוא צריך לשמוע מה אומר אלוקים. באותה שעה נוטשים שרי מדיין את בלעם ונשארים אתו רק שָׂרֵי מוֹאָב. גם את חטא העריות החמור התחילו המואבים: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב" (במדבר כה א). אם כן, למה הנקמה היא במדיין ולא במואב?
כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן
עיון בסיפור של חטא העריות החמור הזה מראה שהמדיינים שנאו את ישראל יותר מהמואבים. הם היו מוכנים להפקיר את כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אחותם בשביל להחטיא את ישראל לעומת בלק מלך מואב שהיה מוכן להפקיר את בנות מואב, אבל לא את בתו.
למרות שנאתם הגדולה לא יזמו זקני מדיין לקלל את ישראל ונטשו מיד כשבלעם מחכה לשמוע את דבר ה'. הם הבינו בתחילה מה שבלק והמואבים הבינו רק בסוף. הם הבינו שהסיכוי שאלוקים יסכים לקלל את בניו הוא אפסי, ובלעדיו אין אפשרות לקלל. בסופו של דבר, זהו נושא הוויכוח המתמיד בין בלק לבלעם. בלעם הולך להתבודד לפני כל קללה, לחפש את זעם ה', ובלק אומר לבלעם לקלל בכל מקרה. בלעם מסביר לו כי כשאלוקים לא זועם, הוא לא יכול לעשות דבר. רק כשאלוקים כועס על ישראל הוא יכול לקלל, כל מה שהוא יכול זה להעצים את הזעם האלוקי ולהביא אותו לידי ביטוי, אבל לא לייצר יש מאין.
נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ
מתי בני מדיין מצטרפים למערכה? כשהם רואים שבני ישראל חוטאים ואלוקים מעניש אותם, הם חושבים שהעונש האלוקי הוא נטישה. שהאהבה של אלוקים לישראל היא על תנאי. על כן הם מטילים למערכה את בנות הנשיאים והגדולים שלהם, כדי לנתק סופית את ישראל מה'.
החשיבה שלהם היא טעות גדולה. אלוקים אוהב את ישראל בכל תנאי, אפילו כשהם חוטאים. "ישראל, אע"פ שחטא – ישראל הוא" ומדיין טעו בזה. הטעות הזאת לא פגה מהעולם. בחורבן הבית השני היו אלה הנוצרים שחשבו כי העונש שעם ישראל מקבל בחורבן הבית הוא נסיגה של אלוקים מהברית שהוא כרת עם האבות. חזרה שאלוקים חוזר בו מהשבועה שנשבע לאברהם. והם סיפרו לעצמם וסיפרו לעולם שאלוקים הפר את הברית עִם ישראל וכרת אתם ברית חלופית. ברית חדשה.
התפקיד האחרון של משה לפני שהוא מסתלק מהעולם הוא להבהיר את הטעות הזאת. להבהיר שאלוקים אוהב את ישראל אהבת עולם. אין מי שמתאים יותר ממשה בכדי להבהיר את הנצחיות של אהבת ה' לישראל. האיש שמוסר את נפשו למען העם דווקא ברגעים הכי נמוכים שלהם, ואומר: "אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ". האיש שמצד שני שובר את הלוחות ושולח את בני לוי להרוג את החוטאים מישראל. שתי פעולות שבאות מהבנה שה' לא חוזר בו מהשבועה הגדולה, ולכן עם ישראל חייב לחזור למדרגתו הרוחנית כדי שיוכל למלא את תפקידו הגדול.
כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל
וּתְפִלַּת יְשָׁרִים – רְצוֹנוֹ
כשם שבלעם ידע שבכדי לקלל צריך לכוון את הקללות של מטה לקללות של מעלה, ואם אין קללה למעלה אי-אפשר לקלל, כך מבין עם ישראל שבשביל להביא ברכות צריך לכוון לברכות של מעלה ולהעצים אותן. כך בנוסח ברכות י"ח שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה – אנו מבקשים סליחה "כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָתָּה". אנו מבקשים גאולה "כִּי אֵל גּוֹאֵל חָזָק אָתָּה". אנו מבקשים רפואה "כִּי אֵל רוֹפֵא רַחְמָן וְנֶאֱמָן אָתָּה". אנו מבקשים פרנסה "כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים". הכול כדי לכוון את הברכות שלנו לרצון ה'. זה שנאמר: "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת ה' וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ" (משלי טו ח).
וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי
כך מסבירה הגמרא (ברכות ז) כי רבי ישמעאל בן אלישע כיוון את התפילה שלו לתפילה של ה' לגמרי גם במקום וגם בנוסח התפילה. על המקום נאמר שם: "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפַּלֵּל? שֶׁנֶּאֱמַר (שם נו) 'וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי', 'תְּפִלָּתָם' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'תְּפִלָּתִי', מִכָּאן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפַּלֵּל". אנחנו מתפללים בבית המקדש כדי לצרף את התפילה שלנו לתפילה שלו, להתפלל במקום בו שורה שכינתו. ובמיוחד תפילתו של הכהן הגדול.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנַי, שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמַי אֶת כַּעֲסִי
ממשיכה הגמרא ומראה לנו שגם נוסח התפילה שלנו צריך להיות כמו נוסח התפילה של ה'. וכך שואלת הגמרא על התפילה של ה' מה הוא מתפלל. "מַאי מַצְלִי? אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה, אָמַר רַב: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנַי, שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמַי אֶת כַּעֲסִי, וְיָגוֹלוּ רַחֲמַי עַל מִדּוֹתַי, וְאֶתְנַהֵג עִם בָּנַי בְּמִדַּת הָרַחֲמִים וְאֶכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין".
באופן מפתיע ממשיכה הגמרא ואומרת שזה בדיוק היה נוסח התפילה של רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול בסיפור המפורסם. "תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע, פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנַי וְלִפְנִים, וְרָאִיתִי אַכַּתְרִיאֵל, יָהּ ה' צְבָאוֹת, יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּא, וְאָמַר לִי, יִשְׁמָעֵאל בְּנִי, בָּרְכֵנִי. אָמַרְתִּי לוֹ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעֲסְךָ, וְיָגוֹלוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִם בָּנֶיךָ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, וְתִכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְנִעְנַע לִי בְּרֹאשׁוֹ". ללמדך שאנו משתתפים עם הקב"ה גם בנוסח התפילה.
אתערותא דלתתא
על החיבור בין תפילה של מעלה לתפילה של מטה סיפר הרה"ג יהודא צדקה זצוק"ל, כי פעם לא הרגיש כ"כ טוב והלך לבדיקה אצל רופא. הרופא נבהל מתוצאות הבדיקה ואמר לו אחרי הבדיקה: יש לך בעיה חמורה ביותר, ממש סכנת נפשות. נראה כי נותרו לך 24 שעות לחיות. יש אפשרות להציל אותך ולעצור את הסכנה אם תיקח זריקה מאוד מסוכנת, אבל אחרי הזריקה הזאת לא תוכל לזוז, כל גופך יהיה משותק ב"מ.
אמר לו הרב: הזריקה עדיפה. הרדימו את הרב צדקה ע"ה ונתנו לו את הזריקה. כשהתעורר הרב ניסה להזיז את ידו, והנה היא זזה. ניסה להזיז את ידו השנייה – וגם היא נענתה לו. את הרגליים זזות. ניסה אפוא לקום – וקם. הרופא שעמד לידו אמר לו: אתה לא יכול לזוז! אבל הרב זז וקם, הלך לביתו ולישיבתו והמשיך ללמד כמו שהיה רגיל משכבר הימים. בני הישיבה לא הספיקו לדעת מכל הסיפור הזה, שארך בסך הכול כמה ימים. היה ונגמר.
כעבור זמן מה פגש חכם יהודא צדקה ע"ה את חכם יהושע שהרבני. שאל אותו הרב שהרבני: האם כבודו היה בסכנת חיים ביום פלוני אלמוני? השיב לו חכם צדקה: כן, כך וכך היה, ובאמת היה לי נס גדול. אבל איך אתה יודע מהדבר? אמר לו חכם יהושע שהרבני: באותו יום בא אלי בחלום בעל הבן איש חי זיע"א ואמר לי: קום התפלל על חכם יהודא צדקה, שהוא בסכנה גדולה. אמרתי לבעל הבן איש חי בחלום: למה שכבוד תורתו לא יתפלל על הרב צדקה, בוודאי תפילתכם יותר נשמעת בשמים? ואמר לי בעל הבן איש חי: אני מתפלל עליו בשמים, אבל צריך גם מישהו בארץ שיתפלל על החולה. ביחד יצטרפו התפילות ויבטלו את הגזרה. קמתי והתפללתי, ובשמים התפלל עליך חכם רבי יוסף חיים זיע"א שתבריא. והנה אתה בריא ושלם ומלמד תורה בישיבה.
שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ
יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשׁוֹאֵג כַּאֲרִי
גם התפילה לגאולה היא משותפת מעלה ומטה ביחד. הגמרא מספרת לנו (ברכות ג ע"א) כי הקב"ה בוכה במסתרים ומצפה לקיבוץ גלויות ומתפלל עליה. "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הֲוֵי הַלַּיְלָה, וְעַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשׁוֹאֵג כַּאֲרִי, שֶׁנֶּאֱמַר, (ירמיה כה) 'ה' מִמָּרוֹם יִשְׁאָג, וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ, שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ'". ובהמשך: "אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל אָמַר רַב, שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הֲוֵי הַלַּיְלָה, וְעַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשׁוֹאֵג כַּאֲרִי, וְאוֹמֵר, אוֹי לַבָּנִים שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם הֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי וְהֶגְלֵיתִי אֶת בָּנַי לְבֵין הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים". ועיקר הצער של אלוקים על החורבן הוא בשלושת השבועות של בֵּין הַמְּצָרִים.
לבכות בכייה ממש על חורבן הבית
על כן כתב האר"י ז"ל ב"שער הכוונות": "עניין בֵּין הַמְּצָרִים והם עשרים ואחת ימים שבין י"ז לתמוז עד תשעה באב. מנהג טוב וכשר הוא מאד לכל בעל נפש לשבת באבלות אחר חצי היום בכל אלו הימים ולבכות בכייה ממש על חורבן הבית".
"ודבר זה עושה תועלת גדולה בנפש האדם. ועניין חצות הלילה אין צורך להזכירו כי אפילו בכל שאר הלילות צריך להתאבל על החורבן, ומכל שכן בלילות בין המצרים שצריך להוסיף בבכייה. ועליו נאמר (ישעיה סו י) "שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ, שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ".
ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש
על כן כתב השו"ע ממש בתחילתו בסימן הראשון ( א) "ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש". ובסעיף שאחריו הוא הסביר כי יש לעשות זאת בכוונת הלב. " טוב מעט תחנונים בכוונה, מהרבות בלא כוונה".
וכתב היעב"ץ כי "כל השמדות שהיו – הסיבה הקרובה לכך הוא מפני חסרון אבל על ירושלים". ובשו"ת "משנה הלכות" (חלק טו סימן ב) הביא משם ספר קב הישר (פצ"ג ו') קבלה אמיתית היא בידי כל מי שבלבו תמיד צער על גלות השכינה כביכול זוכה לכתר תורה. ואולי זה רמוז בפסוק שמביאה הגמרא (ראש השנה ל ע"א) "כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ, נְאֻם ה'. כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ, צִיּוֹן הִיא - דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ". מכאן לומדת הגמרא שצריך להתפלל לבניין בית המקדש. ומפסוק הזה אנו יכולים ללמוד שדרישת ציון מרפאת את כל המכות.
אמנם אנו לא מתאבלים על ירושלים בשביל למנוע מכות או שמדות ולזכות בכתר תורה, אנו מתפללים לגאולה שלמה בכדי להקים שכינתא מעפרא, וסוף הכבוד לבוא. "מִכָּאן אָמְרוּ, כָּל הַמִּתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם - זוֹכֶה וְרוֹאֶה בְשִׂמְחָתָהּ, וּשְׁאֵינוֹ מִתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם - אֵינוֹ רוֹאֶה בְּשִׂמְחָתָהּ" (תענית ל ע"ב). שהאבל הצער והבכי על ירושלים הוא זה שמביא את הבניין ומזכה את המתפלל לראות ולשמוח בשמחתה.
מלכות בית דוד מתוך דרישת ציון
עַד אֶמְצָא מָקוֹם לה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב
אחד האנשים שהתפלל הרבה על בניין בית המקדש היה דוד המלך שנשבע: "אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי: אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה: עַד אֶמְצָא מָקוֹם לה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב" (תהילים קלב). הגמרא בירושלמי לומדת לקבוע מקום לתפילה מדוד המלך, שהיה לו מקום קבוע להשתוות לה' בהר הזיתים מול המקום שעתיד להיות שם בית המקדש.
עֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי
בזכות התפילה הזאת ניצל דוד בשעה הקשה ביותר שלו כשהוא בורח מאבשלום דרך הר הזיתים: "וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה". דוד חושש בשעה זו מאחיתופל, שמרד ביחד עם אבשלום, ועצותיו המדויקות היו מסוכנות לדוד באותה שעה. על כן מתפלל דוד "וַיֹּאמֶר דָּוִד: סַכֶּל נָא אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל, ה'".
קוֹלִי אֶל ה' אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה
בעת שדוד עולה במעלה ההר, הוא מגיע למקום שהוא רגיל להתפלל ולהשתחוות בו. "וַיְהִי דָוִד בָּא עַד הָרֹאשׁ אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם לֵאלֹהִים". מתוך שלא כתוב "השתחווה" אלא "ישתחוה" למדו חכמים שהיה דוד רגיל להשתחוות שם כשהיה בא לירושלים, היה רואה משם את האוהל שהארון בתוכו, והיה משתחווה (רש"י שם).
מיד אחרי שהוא משתחווה הוא פוגש את חושי הארכי וביחד הם מתכננים שחושי יחבור לאבשלום ויסכל את עצת אחיתופל. כך עושה חושי ומצליח לסכל את עצת אחיתופל שיעץ לרדוף אחרי דוד באותה שעה. אבשלום מקבל את עצת חושי לדחות את המרדף, ומלכות בית דוד ניצלת. זה שאומר דוד ב"מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ", שהישועה שלו מֵהַר ה'. "קוֹלִי אֶל ה' אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה" (תהילים ג').
תיקון חצות
תיקון רחל ותיקון לאה
בכל ימי בין המצרים אומרים בחצות היום תיקון רחל. ובחצות לילה תיקון לאה ותיקון רחל. וכתב גאון עוזנו ותפארתנו "ורק זאת תדע דשמות אלו של רחל ולאה הם תוארים ושמות של המלכות העליונה הנקראת ג"כ בשם שכינה כאמור לעיל. ודע כי לאה ורחל אמותינו, שהם נשי יעקב וישראל אבינו, נקראו בשמות אלו על שם שמות העליונים ההם שנקראת בהם המלכות העליונה, מפני כי נשמות שלהם היו כל אחת חלק גדול מן חלק המלכות העליונה הנקראת לאה, ומן חלק הנקרא רחל, ולכן גם הם נקראו בשמות אלו ודי למבין" (רב פעלים א א).
עיקרו של תיקון רחל
תיקון רחל ותיקון לאה עוסקים בשני צדדים של הגאולה. בתיקון רחל אנו מתפללים בעיקר על בניין ציון וירושלים. ולכן מוזכרות בה שש פעמים המילה "ציון" ותשע פעמים המילה "ירושלים". במזמור הראשון "על נהרות בבל" אנו בוכים על חורבן המקדש. וב"מזמור לאסף" השני אנו מתפללים עם דמם של הצדיקים שנשפך ובשרם שהתבזה. "נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם. בְּשַֹר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ".
עיקרו של תיקון לאה
גם בתיקון לאה אנו מזכירים בסוף את ציון וירושלים. אבל עיקר התיקון עוסק ברצון לדבקות בה'. כך בשני המזמורים הראשונים. "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם. כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים". במזמור "יענך" אנו מתפללים כי השפע מגיע מהר בית ה': "יִשְׁלַח עֶזְרֶךָ מִקֹּדֶשׁ. וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ". ב"לדוד מזמור" אנו מזכירים את בית המקדש כשער המחבר שמים וארץ: "שְֹאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְֹאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם. וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד".
ב"למנצח בנגינות" אנו מזכירים כי השפע הזה משפיע ברכה וצדק לכל העולם. ב"הַלְלוּיָהּ אוֹדֶה ה' בְּכָל לֵבָב" אנו מזכירים כי הברית של אלוקים אתנו עומדת לעד. "יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ". ולכן עתידים בני ישראל לרשת את הארץ.
במזמור האחרון, דוד מתחנן לכפרת עוונות בעקבות חטא בת שבע ומזכיר את ירושלים. "הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן. תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם: אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל. אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים". כל זה בגלל שדוד ראה קשר בין חטאו לבין עיכוב הבנייה בירושלים. שהרי נתן הנביא הוא זה שמוכיח אותו על בת שבע, והוא זה שעוצר אותו מלבנות את בית המקדש, ומסייע בהמלכת בנו שלמה שיבנה את הבית הגדול והקדוש שנקרא שם ה' עליו.
תכריכים ספוגים בדמעות של תיקון חצות
חשיבות מיוחדת יש לאמירת תיקון חצות בימים אלו גם בלילה וגם ביום. בלילה גם תיקון רחל וגם תיקון לאה. ביום רק תיקון רחל. וחשוב מאוד לומר את התיקון בבכייה מעומק הלב, כשמבינים את עומק הצער של השכינה בחורבן הבית ובגלות.
סיפר הרב זצ"ל: היה חכם אחד, חסידא קדישא ופרישה, ח"ר יעקב מוצפי ע"ה, שהיה צדיק וחסיד ולא היה עובר עליו לילה בלי תיקון חצות בבכי גדול בדמעות שליש. וכשהיה אומר את התיקון היה אומר אותו על התכריכים שקנה לעצמו לאחרי מאה ועשרים, והיו התכריכים של הרב ז"ל ספוגים בדמעות של התיקון חצות שלו.
כשנפטר לבית עולמו באו אנשי החברה קדישא שלא הכירו את מעלתו וראו את התכריכים שלו ולא הבינו את מעלתם וערכם. אמרו לי: לא נקבור אותו עם התכריכים הללו שהם לא של פשתן. אמרתי להם: אפילו הם של כותנה הם חשובים ביותר, כי אין ערך למעלת הדמעות של הצדיק הגדול הזה. בכל אופן תבדקו אותם, בוודאי הרב ז"ל לא היה מקמץ במצוות לקנות תכריכים שאינם מהודרים. שלחו אותם לבדיקה ומצאו שהם באמת של פשתן, רק שמרוב דמעות השתנה צבעם ונראו כמו סוג אחר של אריג.
אחרי שאנשי החברה קדישה טיפלו בו, התחילו לעכל לאט לאט את המשמעות של התכריכים הקדושים הללו שהם זלזלו בהם בתחילה. הם נפגשו עם הצער והבכי של הצדיק המיוחד הזה על השכינה הקדושה, ונרעדו. כשסיימו את המלאכה ניגש אלי ראש החברה קדישא ובידו מטר אחד של פשתן ממה שהכין הרב לעצמו שנשאר להם מיותר. הוא ביקש רשות לקחת אותו לעצמו להיקבר בו אחרי מאה ועשרים.
אמרתי לו: עם כל החשיבות, יש הלכה. על-פי שולחן ערוך זה שייך לבן שלו שהוא היורש ולא לך. שאל אותו אם ייתן לך. כמובן שהבן לא ויתר על דבר כל כך מיוחד של צדיק כל כך עליון.
טהרת המחשבה מצטרפת למעשה
ובשו"ת רב פעלים (חלק א - אורח חיים סימן א) נשאל האם לומר תיקון חצות כאשר "אין הקורא אומרו כהלכתו בבכיה וצער וכונה כאשר יסד רבינו האר"י ז"ל, ורק דברים מוציא מפיו ולבו מלא מחשבות וטרוד בעניינים אחרים, ומעת שיתחיל בו עד סיומו לא יעלה אפילו חמשה דקים, וקורא אותו כקורא בנביאים וכתובים ולא ידע מאי קאמר, אם כן מאי נפקא מינא בקריאתו, ויותר טוב שלא יקרא".
ובתשובה הביא בעל הבן איש חי את דברי נפש החיים "שהעיקר בכל המצות הוא חלק המעשה, אך טהרת המחשבה אינה אלא מצטרפת למעשה ולמצוה ולא לעיכובא". וכמו שמספר הזוהר על רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי חִזְקִיָּה הֲווּ אָזְלֵי לְמֶחֱמֵי לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּקַפּוּטְקִיָּא, אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה, הַאי דְאַמְרִינָן לְעוֹלָם יְסַדֵּר בַּר נָשׁ שְׁבָחָא דְמָרֵיהּ, וּלְבָתַר יְצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, הַאי מַאן דְּלִבֵּיהּ טָרִיד, וּבָעֵי לְצַלָּאָה צְלוֹתֵיהּ, וְאִיהוּ בְּעָקוּ, וְלָא יָכִיל לְסַדְּרָא שְׁבָחָא דְמָרֵיהּ כְּדְקָא יְאוּת, מַאי הוּא? אָמַר לֵיהּ, אַף עַל גַּב דְלָא יָכִיל לְכַוְּונָא לִבָּא וּרְעוּתָא, סִדּוּרָא וְשִׁבְחָא דְמָרֵיהּ אַמַּאי גָרַע, אֶלָּא יְסַדֵּר שִׁבְחֵיהּ דְּמָארֵיהּ, אַף עַל גַּב דְּלָא יָכִיל לְכַוְּונָא, וִיצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים יז) תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה ה' צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי, שִׁמְעָה ה' צֶדֶק בְּקַדְמִיתָא, בְּגִין דְּאִיהוּ סִדּוּרָא דְּשִׁבְחָא דְמָרֵיהּ. וּלְבָתַר "הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי הַאֲזִינָה תְּפִלָּתִי" (ויחי רמ"ג).
רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי חִזְקִיָּה הלכו לראות את פני רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּקַפּוּטְקִיָּא, אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה: למדנו שצריך אדם לעצור לפני התפילה ולהתבונן במילים שהוא הולך לומר בתפילתו. מה הדין במי שליבו טרוד והוא במצוקה ולא יכול להתפלל בכוונה כמו שצריך? אמר לו רבי יוסי: אַף עַל גַּב שהוא לא יכול לכוון את ליבו ורצונו. לא יימנע מתפילה שהיא שבח של ה' למרות שהיא לא בכוונה כמו שצריך.
וממשיך רב פעלים שם ואומר: "והגם דודאי שמחשבת האדם היא העולה למעלה ראש, בשמי רום בעולמות העליונים, ואם יצרף האדם גם טוהר המחשבה והכונה בעת עשיית המצות, יגיעו מעשיו לפעול תיקונים יותר גדולים בעולמות היותר עליונים, אמנם לא המחשבה היא העיקר אצלינו כמו שנתבאר".
ויהי רצון שנזכה להקים שכינתא מעפרא ולהקים סוכת דוד הנופלת "וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי ה' יִקֳּבֶנּוּ". אמן ואמן.
סיפור
תה של חצות
סיפר הרב יוסף מוגרבי, ראש מוסדות "תפארת בנים" בחולון: כמה שנים לפני פטירתו של הרב זצ"ל צמחו לי יבלות על מיתרי הקול, וכתוצאה מכך לא יכולתי לתת שיעורים או דרשות. הרופא אמר שאני צריך לעבור בדחיפות ניתוח במיתרי הקול. הלכתי לרב זצ"ל לקבל את ברכתו, והוא הניף בידו ואמר לי: דברים בטלים. אמרתי לו שהפרופסור אמר לי שיש בזה סכנה גדולה וחייבים ניתוח. הוציא הרב מהמגירה שלו שקית של תה ואמר לי: תטבול את שקית התה בתוך מים חמים, תאמר "בזכות אברהם אבינו" ותהרהר במידת החסד. אחר כך תטבול את שקית התה פעם נוספת במים, תגיד "בזכות יצחק אבינו" ותכוון על מידת הגבורה. בפעם השלישית תאמר "בזכות יעקב אבינו" ותכוון על מידת התפארת. אחר כך הוא כתב לי תפילה לומר על התה הזה, תפילה ששמורה אצלי עד היום.
הבטתי בשקית התה, וראיתי שיש בזה קופאין. אמרתי לרב שהרופאים הזהירו אותי מאוד להימנע מקופאין, כי יש בזה סכנה גדולה במצבי. הרב צחק ואמר לי: הם אומרים שאי-אפשר לשתות קופאין, ואני אומר אפשר. עשיתי כדבריו, וכעבור זמן פניתי לאותו פרופסור. הוא הכניס דרך האף מכשיר לראות את מיתרי הקול, ולחרדתי שמתי לב שהבדיקה מתארכת מאוד והרופא בודק שוב ושוב. חששתי מאוד, ושאלתי את הרופא מה קורה, והרופא השיב לי בתדהמה שהיבלות נעלמו והכול אצלי בסדר.
סיפרתי את הדבר לחבר שלמד קבלה, והוא שאל אותי אם אני יודע מה סוד הסגולה של הרב. הוא חשב שאולי יש איזה שם קדוש הרמוז במילה "תה". הוא חיפש בספרים ישנים גם חדשים ולא מצא שום שם קדוש כזה. אמרתי לו שאני לא יודע, אבל אני לא מעז לשאול. בתשובה ביקש ממני אותו חבר להתלוות אלי בפעם הבאה שאני הולך לרב, והוא ישאל.
הגענו שנינו אל הרב, ואחרי ששאלתי את שאלותיי הזכרתי לרב את אותו מעשה. חברי שאל את הרב מה סוד הסגולה, והרב התחמק ולא ענה. חברי לא הרפה וניסה לברר האם יש כאן איזה שם קדוש והוסיף: האם גם אני יכול לקחת שקית תה ולתת לאנשים שיאמרו את התפילה שהרב כתב? השיב לו הרב: אם תבכה חודשים בתיקון חצות על שקיות תה, הן יעזרו.
(מתוך "אביהם של ישראל" כרך ו, שיצא לאור בימים אלה)
תשובה כהלכה
לא שייכות לחטא.מצאתי בפסקים של הרב מרדכי אליהו זצ"ל בשם "סוד לישרים", שנשים לא אומרות תיקון חצות כלל. אפילו בימי בין המצרים. מדוע זה?
נשים לא היו שייכות כלל לחטא המרגלים, שהוא יסוד תשעה באב. מהיציאה ממצרים ועד השנה האחרונה במדבר הן היו עסוקות ביציאה ממצרים ובכניסה לארץ ישראל. לכן לא שייך להן.
שערי דמעה ננעלו.איך זוכים להוריד דמעות בתפילה ובתיקון חצות? אני אדם שאחת להמון זמן יוצאת לי דמעה, וזה לא במקומות הנ"ל.
להעמיק בלימוד והתבוננות במשמעות החורבן, האישי והלאומי, הרוחני והגשמי. אפשר גם ע"י שירים מתאימים. אפשר גם להמעיט בהנאות האישיות. וכשהן לא העיקר – עולה העיקר של עם ישראל והשכינה בגלות – ובוכים באמת.
תיקון חצות על המיטה.יוצא לי הרבה פעמים שאני אומר תיקון חצות ובסמוך קריאת שמע שעל המיטה, האם בשניהם לומר וידוי או רק באחד?
רק באחד אפשר, בתחילת תיקון חצות.
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
לאן נעלמה האמת?
איך עושים קידוש?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
מבוא לסדרת פתחי אמונה
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מי אתה עם ישראל?
תיקון ימי השובבי"ם
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
