רבא אמר כאילו עשאו לעצמו, שנאמר ועשיתם אותם אל תקרי אותָם אלא אָתֶם.

הַדֶּרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי, כַּאֲשֶׁר יִשְׁמַע מוּסַר הַחֲכָמִים וְהַמּוֹכִיחִים, יַקְשִׁיב וְיִשְׁמַע וְיִכָּנַע וְיַחֲזוֹר בִּתְשׁוּבָה, וִיקַבֵּל בְּלִבּוֹ כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹכָחוֹת, וְשֶׁלֹּא יִגְרַע דָּבָר מִדִּבְרֵיהֶם. וְהִנֵּה הָאִישׁ הַזֶּה בְּרֶגַע קָטֹן יֵצֵא מֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, כִּי עֵת אֲשֶׁר יַאֲזִין וְיַסְכִּית וּלְבָבוֹ יָבִין וְשָׁב וִיקַבֵּל בְּיוֹם שָׁמְעוֹ דִּבְרֵי הַמּוֹכִיחַ, וִיקַיֵּם עָלָיו לִהְיוֹתוֹ עוֹשֶׂה כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּהוּ תּוֹפְשֵׂי - הַתּוֹרָה מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמַעְלָה, לְהִזָּהֵר כַּאֲשֶׁר יַזְהִירוּ יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים, עָלְתָה בְיָדוֹ הַתְּשׁוּבָה וְנֶהְפַּךְ לְאִישׁ אַחֵר. וּמֵעֵת אֲשֶׁר קִבֵּל כָּזֹאת בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ וְגָמַר עָלָיו כָּכָה בִּלְבָבוֹ, קָנָה לְנַפְשׁוֹ זְכוּת וְשָׂכָר עַל כָּל הַמִּצְוֹת וְהַמּוּסָרִים, וְאַשְׁרָיו כִּי צִדֵּק נַפְשׁוֹ בְּשָׁעָה קַלָּה. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא בא שמות יב, כח) וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִי מִיָּד עָשׂוּ, וַהֲלֹא לֹא עָשׂוּ עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ! אֶלָּא, כֵּיוָן שֶׁקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עָשׂוּ מִיָּד. וְאָמְרוּ: כֹּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּים מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, ז) נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. בֵּאוּר הַדָּבָר, כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר קִבֵּל עַל נַפְשׁוֹ בְּלֵב נֶאֱמָן לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת עַל - פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּהוּ וְעַל - פִּי הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לוֹ הַיּוֹשְׁבִים עַל הַמִּשְׁפָּט, יֵשׁ בְּיָדוֹ מִן הַיּוֹם הַזֶּה שָׂכָר עַל כָּל הַמִּצְוֹת, עַל אֲשֶׁר שָׁמְעָה אָזְנוֹ מִדִּבְרֵי - הַתּוֹרָה וַתָּבֶן לָהֶם וְעַל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא גָלוּ אָזְנוֹ עָלֵיהֶם עֲדֶנָּה, וְצֶדֶק לָבַשׁ, וְקָנָה זְכוּת עַל הַנִּגְלוֹת אֵלָיו וְעַל כָּל נֶעְלַם מֵעֵינָיו, ואַחֲרֵי זֹאת, יוֹם - יוֹם יִדְרוֹשׁ וְיִשְׁקוֹד עַל דַּלְתוֹת מוֹכִיחָיו, וְיַשְׂכִּיל מִכָּל מְלַמְּדָיו, וְנִמְצָא הָאִישׁ הַזֶּה מַעֲשָׂיו מְרֻבִּים מֵחָכְמָתוֹ, כִּי לֹא יָדַע אֶת הַדָּבָר, וְהִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּכְעִנְיַן מַה שֶּׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּסִינַי נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, שֶׁהִקְדִימוּ קַבָּלַת הַמַּעֲשֶׂה עַל נַפְשָׁם לִפְנֵי הַשְּׁמִיעָה. וּבְעִנְיָן אַחֵר לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשֵׂי הָאָדָם מְרֻבִּים מִמַּה שֶּׁהוּא יוֹדֵעַ:

שבזמן שמעשיו של אדם מרובין מחכמתו, נמצאת תאוותו לחכמה גדולה מחכמתו, ונמצא כי בכל יום ויום יוסיף חכמה על חכמתו. ולהיפך – כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת, שנמצאת תאוותו לחכמה פחותה מחכמתו, ותהיה חכמתו פחותה והולכת.

אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא עשי והדר לשמע.

ויתיצבו בתחתית ההר אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם.

אשה גולם היא, ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי שנאמר, כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו.

רבי שמואל בר נחמני אומר הלוחות ארכן ששה טפחים ורחבן ששה טפחים והיה משה תופס בטפחיים והקדוש ברוך הוא טפחיים וטפחיים ריוח באמצע.