^ 1.כמובא בברייתא לומדים מהפסוק שתי הלכות, ואם כן היינו אומרים שעיקר הפסוק בא בשביל הדרשה השנייה ואילו דרשה זו היא רק אסמכתא והאיסור הוא רק מדרבנן.
^ 2.וראה במנחת אשר במדבר סימן מב, שהביא כמה מקורות בפוסקים שדרשו טעמא דקרא ופסקו על פי זה הלכות, אך לא יישב שם דבריהם.
^ 3.התורה אוסרת על מלך לשאת יותר משמונה עשרה נשים. לכאורה יש לשאול מדוע לא יהיה איסור גם בפחות מכך משום חצי שיעור. לטעם המשך חכמה לא קשה, כי כאן ודאי עצם נשיאת אשה אינו דבר שלילי אלא כל השלילה היא הריבוי. מסיבה זו גם אין זה איסור חפצא אלא איסור גברא ולכן כאן לא נאמר איסור חצי שיעור. גם לפי הגבורת ארי מיושב, כי כאן אינו עובר למפרע על כל הנישואין קודמים, בגלל שהאיסור אינו בעצם מעשה הנישואין, שהרי מותר לשאת אשה ולגרשה ולאחר מכן לשאת עוד אחת ולגרשה אפילו אלף פעמים, אלא האיסור הוא בתוצאה שיהיו לו יותר מח"י נשים, ואם כן מעשה האיסור נעשה רק בנישואין האחרונים. אולם אם הטעם הוא סייג לכאורה קשה מדוע לא נאסור גם בפחות שמא ישא יותר, ובשלמא אשה אחת הוא מצווה לשאת אך מעבר לכך נאסור עליו משום סייג. ונראה שהתשובה הפשוטה לכך היא שהואיל ומהות האיסור הוא הריבוי לכן ודאי כשהתורה קבעה כמות היא התכוונה לומר מהו הגדר האסור ופחות מכך מותר.
^ 4.אולם הוא מסיים שם שידועים דברי השאגת אריה לגבי בל יראה, וכפי שהובא למעלה הוא נימק שבבל יראה אין איסור בחצי שיעור משום שלא מצטרף למפרע, וזה לכאורה טעם אחר.
^ 5.עיין קובץ יסודות וחקירות ערך 'איסורי חפצא ואיסורי גברא', שבית האוצר (ח"א קכז ד"ה וי"ל) רצה לתלות את מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש אם חצי שיעור אסור מהתורה, בשאלה אם איסורי התורה הם על החפצא או הגברא, שריש לקיש הבין שהם על הגברא ולכן אין איסור בחצי שיעור, ואילו רבי יוחנן סבר שהם על החפצא ולכן יש איסור גם בחצי שיעור. יש להעיר שתלייה זו שייכת כמובן רק לפי הדרך של המשך חכמה, אולם לדרכו של הרמב"ם שהטעם הוא משום סייג אין סברא לחלק בין חפצא לגברא, ואכן הרמב"ם אסר גם באיסור שבועה למרות שהיא על הגברא.