ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה. (לב, ג)
האיסור. הגיד שעל כף הירך אסור באכילה, שנאמר: 'על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה'. (בראשית לב, לג) וביאר בספר החינוך (מצוה ג) שלא נאמרו הדברים בדרך סיפור, שמפני שאירע דבר זה באב נמנעים הבנים מלאכול אותו הגיד, אלא זוהי אזהרת התורה שלא יאכלוהו. נקרא גיד הנשה, לפי שנשה - קפץ (רש"י) - ועלה ממקומו אצל יעקב (חולין צא א). האיסור נמנה בין הלאוין (ספר ההמצוות ל"ת קפג; סמ"ג לאוין קלט; חינוך שם), ואם עבר אדם ואכלו לוקה (משנה חולין צו א; רמב"ם מאכלות אסורות פ"ח ה"א).
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
39 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית אבן שתיה
40 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית גיד הנשה
טען עוד
הרמב"ם (בפירוש המשנה חולין שם) סובר שאף לחכמים נאסרו בני ישראל מיעקב ואילך בגיד הנשה, אלא מה שאנו אסורים בו ממתן תורה ואילך אינו מפני אותו האיסור שנצטוה יעקב, אלא מפני שנצטוינו מהקב"ה על ידי משה רבנו. ופירש הכסף משנה (מלכים פ"ט ה"א) שרצה לומר שיעקב ובניו נהגו מעצמם באיסור זה, ולא שנצטוו על כך, ומסיני ואילך נצטוו ( וכן הוא לשון הפסיקתא זוטרתא מקץ: שכך נהגו קודם מתן תורה, ולשון ספר חסידים סי' רל"א: נדרו שלא לאכול גיד הנשה).
בבני נח. אף לרבי יהודה, שסובר שנאסר קודם מתן תורה לא נאסר אלא לבני יעקב בלבד, ולא לשאר בני נח, שהרי נאמר: "בני ישראל" (רש"י סנהדרין נט א ד"ה ואליבא), ולא אמרו בגמרא שלר' יהודה איסורו נוהג בבני נח (עי' חולין צ א), אלא לפי שאף בני יעקב היו נקראים קודם מתן תורה בשם בני נח (תוס' שם). ויש מהראשונים סוברים שמתחילה נאסר לדעת ר' יהודה לכל אומות העולם, ואף על פי שנאמר שם בני ישראל, הרי זה לפי שבישראל (יעקב ) היה המאורע; אלא שאחר מתן תורה הותר האיסור לבני נח ונשאר רק לישראל בלבד, לפי שכל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני, לישראל נאמרה ולא לבני נח (חידושי רבנו יונה סנהדרין נאט א בשם איכא מאן דאמר). והר"י מאורליינש (בתוס' פסחים כב א) סובר יותר מזה, שלר' יהודה אף אחר מתן תורה איסור גיד הנשה נוהג גם בבני נח.
הירך: גיד הנשה נוהג בירך של ימין ובירך של שמאל (משנה חולין פט ב), לפי שהמלאך כשנאבק עם יעקב בא מאחוריו והכהו בשתי ירכיו עד שמשו ממקומן ועלו (גמרא צא א ורש"י), או שבאחת מהן נגע ושתיהן נאסרו (ר' יוסי בראשית רבה פע"ח). רבי יהודה אומר אינו נוהג אלא באחת מהן, והדעת מכרעת את של ימין (תוספתא פ"ז); ולא שמסתפק בדבר והסברא נוטה ששל ימין, אלא שהדבר פשוט לו ששל ימין, ו"הדעת" היא דעת תורה (גמ' שם צ ב וצא א).
וכמה טעמים נאמרו לכך:
א) רבא (שם צא א) אמר מפני שנאמר: "הירך", שמשמע המיומנת שבירך , שהה' של הירך מורה על החשובה שבירכות (רש"י קדושין כא ב ד"ה הירך)
ב) רבי יהושע בן לוי אמר: לפי שנאמר: "בהאבקו עמו" , כאדם שחובק את חברו מלפניו וידו הימנית מגעת לכף ירך ימנית של חברו מאחוריו.
ג) ר' שמואל בר נחמני אמר: לפי שהמלאך נדמה ליעקב כעובד כוכבים וטפלו מימינו, כדי שיהיה מזומן לאחזו בו אם יקום עליו, שכן אמרו: ישראל שנטפל לו עכו"ם בדרך טופלו (מחברו אליו) לימינו, ונמצא שהמלאך נגע בירך הימנית הסמוכה לו.
ד) רבא בר עולא אמר: לפי שכתלמיד חכם נדמה לו המלאך, וחלק לו יעקב כבוד כאילו הוא רבו, וטפלו לימינו, כדי שהוא יהיה לשמאל המלאך, שכן אמרו: המהלך לימין רבו הרי זה בור. ונמצא שהמלאך נגע בירך הימנית, הסמוכה לו.
הלכה כחכמים שנוהג בירך של ימין ובירך של שמאל (רמב"ם מאכלות אסורות פ"ח ה"א; טור ושולחן ערוך יו"ד סה ה).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
