ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- חקת
- הלכה מחשבה ומוסר
- דרכי לימוד
- הדרכות כלליות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש דיבר משה אל בני ישראל... בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר
מדוע ראתה התורה צורך להודיע לנו את התאריך בו התחיל משה לבאר את התורה? מה מיוחד בא' שבט? חטא המרגלים וחטא מי מריבה
הזוהר אומר שהמילה 'באר' בפסוק היא מלשון באר מים. כדי לבאר את העניין, נקדים את דברי הארבנאל, שאומר שהחטא העיקרי שבגללו משה לא נכנס לארץ ישראל היה חטא המרגלים, כמפורש בפסוק "גם בי התאנף ה' גם אתה לא תבוא שמה" 2 . חטא הכאת הסלע לא היה אלא 'עלילה', כמו שאומר המדרש.
מה גרם לעם ישראל לחטוא בחטא המרגלים? ביחס למרגלים עצמם, אומר הזוהר שהם חששו שבארץ ישראל הם ירדו ממעלתם; אולם מה היה שורש חטאו של שאר העם? מבאר בעל התניא 3 שישראל לא יכלו להיפרד מן המדרגה הגבוהה שבמדבר שהשכינה היתה גלויה, והקב"ה הנהיג את עם ישראל "כאשר ישא האומן את היונק" 4 . אולם, טעות היתה בידם. על הפסוק "כי תבואו אל הארץ ונטעתם" 5 אומר המדרש:
אמר להם משה לישראל, עכשיו במדבר מן יורד לכם, באר עולה לכם, ענני כבוד מקיפין אתכם; כשתבואו לארץ כל אחד ואחד יקח מכושו בידו.
בהמשך המדרש ממשיל את ישראל לאפרוחים שגדלו. כשהאפרוחים קטנים היא נותנת להם אוכל לתוך הפה, אבל כשהם בוגרים היא אומרת שכל אחד ואחד יחפש אוכל באשפה, ואם אפרוח אחד יתעקש לבקש אוכל - היא תנקר אותו בראשו, ותאמר לו 'לך לעבוד'.
תלמיד חכם – מבור לבאר
וכך הם דברי הגמרא ביחס ללימוד התורה 6 :
"האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא, דכיון דנבט נבט".
תלמיד חכם צעיר דומה לגרעין הנזרע באדמה, כיון שנבט נבט. כאשר גרעין נטמן באדמה - רובו אינו הנבט, אלא המזון שבא מבחוץ. הטבע הכין לו 'צידה לדרך' לתקופה הקשה שבה הוא נמצא במעמקי האדמה ואינו יכול לאגור מזון על פני השטח, וזאת עד שהוא יצא החוצה ויאגור מזון בכוחות עצמו. "באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם" 7 – ודאי שבתחילה צריך להיות תלמיד, ש"נדיבי העם" מחנכים אותו; אבל אחרי שהוא מתבגר "כיון דנבט נבט". צריך להיות עצמאי, ומי שרוצה להישאר כל הזמן תלמיד הרי זה מגונה.
על הפסוק "ולא נתן ה' לכם לב לדעת עד היום הזה" 8 אומר רש"י:
שמעתי שבאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי, כמו שכתוב בפרשת וילך ויתנה אל הכהנים בני לוי, באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו, משה רבינו, אף אנו עמדנו בסיני וקיבלנו את התורה וניתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה, ויאמרו לו יום מחר, לא לכם ניתנה, לנו ניתנה. ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם וגו', היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום:
ויש להבין, לשמחה זו מה היא עושה? הרי טענת ישראל היא מהדורה מחודשת של טענת קורח, שטען "כי כל העדה כולם קדושים... ומדוע תתנשאו"?
בקשת עם ישראל כאן הינה שונה לחלוטין מטענת קורח. עם ישראל אמרו – מספיק להיות תלמידים, רוצים ללמוד לבד! רוצים להיכנס לישיבה, לא להישאר במכינה כל הזמן. לכן משה שמח ואמר "היום הזה נהיית לעם", עד היום הייתם תינוקות, ועכשיו ששמעתי אני שמח שמחה גדולה שלא תישארו תלמידים. לצורבא מרבנן יש בהתחלה מזון, אבל עד גבול מסויים. כיון שהתבגר, הריהו עצמאי, "כל אחד יקח מכושו בידו", לא שייך להישאר תמיד במצב של דור המדבר.
חטא המרגלים היה שישראל רצו תמיד להישאר באותו מצב, וגם משה רבנו נכשל בכך בהכאת הסלע. המדרש אומר "אמר הקב"ה למשה: כשהנער צעיר רבו מכהו, כשיתבגר ודברתם", ואומר הזוהר 'בדיבורא – בפיוסא'. ההתייחסות אל הסלע היא משל להתייחסות אל ישראל: בתחילה נצטווה משה להכות בסלע כי אז ישראל היו קטנים, אבל בסוף שנת הארבעים הם כבר בגרו, ולכן הציווי הוא 'ודברתם' – לא בהכאה. טעותו של משה רבנו היתה שהוא המשיך להחשיב את ישראל כילדים קטנים.
יש בור ויש באר. בור "לית ליה מגרמיה כלום" 9 , כולו קבלה. תלמיד חכם שהוא בחינת בור אינו אומר דברים שלא שמע מרבו. "באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם" – תלמיד חכם שהוא בחינת באר קיבל הרבה, אבל עד גבול מסוים; אחרי שנבט נבט. משה רבנו מתקן את חטא הכאת הסלע בספר דברים, שכל כולו דיבור – פיוס, וכך היא לשון משנה תורה למתבונן. "הואיל משה באר את התורה" – מלשון באר, עד עתה התייחס אליהם משה כאל בור, שכולו קבלה, ועכשיו כאל באר.
הירק והאילן
ומדוע מציינת התורה שתחילת דברי משה היו בא' שבט?
ההבחנה בין בור לבאר קיימת גם בצמחים, בין ירק לאילן. ירק הוא כולו קבלה, והאילן הוא עצמאי. על ירק מברכים "בורא פרי האדמה" – הפרי מתייחס אל האדמה, כי הגבעול הוא רק צינור יניקה. אבל על פירות האילן מברכים "בורא פרי העץ" כי האילן הוא כבר בריה בפני עצמה, שהפרי מתייחס אליה. ראש השנה לאילן הוא בשבט כי אז החנטה, הפרי מתייחס לאילן שהוא חי הנושא את עצמו, אבל ראש השנה לירק הוא בתשרי, הפרי מתייחס ישירות אל המקורות, אל הגשמים והאדמה.
נמצא שהבחנה בין בור לבאר קיימת בן ירק לאילן. מתי הוא ראש השנה לאילנות? "בית שמאי אומרים בא' שבט, ובית הלל אומרים בט"ו שבט 10 . משה הוא בחינת שמאי 11 , אצלו מתחיל ראש השנה לאילנות בא' שבט. לכן בא' שבט שהוא ראש השנה לאילנות "הואיל משה באר את התורה הזאת", הוא התייחס אל ישראל לא כבור אלא כבאר, לא כירק אלא כפרי האילן, כמבוגרים.
אנחנו קודש למענך
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
בדיקת קורונה בשבת
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה המשמעות הנחת תפילין?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הלכות שטיפת כלים בשבת
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך ללמוד אמונה?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
