ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

להזרים את הרגשות נכון ;">

בית מדרש מידות ובין אדם לחברו פיתוח האישיות ותיקון המידות מודעות עצמית ופיתוח האישיות Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אדר ב' התשס"ה

להזרים את הרגשות נכון

מודעות עצמית ומבנה הנפש ג



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

שכל ורגש
בפרק הקודם עסקנו בכך שלכל אדם יש תפקיד ויעוד בעולם, הכולל בתוכו גם את פיתוח האישיות ותיקון המידות. ראינו שאין מידה רעה בצורה מוחלטת, כשם שאין מידה טובה מבחינה מוחלטת; תיקון המידות משמעותו יצירת הרמוניה בנפש האדם, כך שכל כוח מקבל מקום ומשמעות.

בפרק זה נעמיק עוד בדבר. לשם כך, נתבונן ביחס שבין שני כוחות מרכזיים ביותר באדם - שכל ורגש, בין שאיפותיו הרוחניות של האדם לבין ההווי הפנימי שלו. תחילה נגדיר את העיקרון בקיצור, ואחר כך נרחיב.

כמו במבנה גוף האדם, שבו הראש נמצא מעל שאר האיברים, גם באופן רעיוני השכל הוא זה שצריך להוביל ולכוון את הרגש. ללא הכוונה זו, יהיה האדם כבהמה, אשר נשלטת על ידי הדחפים שלה ללא יכולת להשפיע עליהם.

זהו עיקרון פשוט, אולם הוא עלול להוביל לטעות חמורה. יש אנשים הסבורים, ששלטון השכל משמעותו לחנוק את הרגשות ולהגביל את זרימתם. האמת היא בדיוק להיפך: תפקידו של השכל הוא לתת לרגשות ולכל כוחות האדם לזרום בחופשיות, אלא שהזרימה צריכה להיות באפיקים הנכונים.
נרחיב מעט ביחס שבין השכל ובין הרגש.

כל רגש צריך את הכוונת השכל
כשאדם קם בבוקר, פרוסות לפניו הרבה מגמות: במשפחה, בחברה ובלימוד התורה. שלמות האדם מבוססת על כך שכל המגמות האלה מחוברות לתכלית אחת. כאשר אדם יודע מה הוא רוצה להשיג, אז גם כל אישיותו של האדם, כל רגשותיו ושאיפותיו וכל מעשיו הולכים לאותה מטרה.

האם תמיד יש צורך בהתערבות השכל? האם אדם שרגשותיו זורמים ממילא בכיוון חיובי, הוא אדם טוב שנותן צדקה ועוזר לאנשים, יכול לוותר על החשיבה וההכוונה השכלית?

לשאלה זו התייחסו חז"ל, ואמרו "כל שהוא רחמן על אכזרים לסוף נעשה אכזר על רחמנים" 1 . מי שבירכו הקב"ה ברחמנות זכה במידה נפלאה, שהיא אחת משלשת המידות של תלמידי אברהם אבינו 2 ; אולם, מידת הרחמנות שפועלת בלי הניווט של השכל עלולה גם להוביל לאסון, שבסופו של דבר אותו אדם יתאכזר לרחמנים. במקום שהוא יכה את מי שצריך לקבל את המכה - הוא ירחם עליו וייתן לו לחיות, ואז יפגע אדם חף מפשע. אם היינו מחפשים מידה שיש מקום לחשוב שאפשר 'לשחרר' אותה - אין מידה טובה מרחמנות, ולכן דווקא ביחס אליה מלמדים אותנו חז"ל שכל המידות חייבות להיות מנוהלות בשליטת השכל.

התהליך הנפשי שעשוי לעבור על אדם, אשר אינו מציב תכלית ויעוד לחייו, יכול להיות הרסני. כך מתאר זאת הרב קוק 3 :
אמנם דרכי ההפסד המה, באשר יאבד דרך ותעקר משכלו המטרה הראשית, אז ממילא ההרגשות הנפשיות הן פועלות באדם, תחת שהיו פועלות אל תכלית טוב יעלו בתוהו ויפעלו פעולתן בלא תכלית כי אם לפי התעוררות הכוחות החומריים שאין להם מצד הרגשתם תעודה כי אם נעימות החוש של שעה.

הרב קוק מבאר, כי הרגש ממשיך תמיד לפעול בתוך האדם. גם כאשר אדם אינו חי עם מטרה ברורה לחייו, כאשר הוא קם בבוקר ולא ברור לו מה הוא עומד לעשות באותו יום - רגשותיו אינם ישֵׁנים, הם ממשיכים לעבוד: הוא אוהב, שונא, מתוסכל ושמח. אולם, בעוד שכאשר יש לו מטרה הרגשות מחוברים אליה, הרי שעכשיו הרגש ישלוט, וכשהוא לבדו ללא יעוד ותכלית, הוא יחפש רק את "נעימות החוש של שעה", לפי התעוררות הכוחות החומריים, כי כוח הרגש הינו מחובר מאוד לגוף.

הרב קוק ממשיך לתאר את התוצאות ההרסניות של התהליך:
ובאשר נפש האדם תבחל מלהיות כאניה מטורפת בלא שום מטרה, וכאשר עזב את התכלית העליונה שהיא באור ה' יתברך והתרחק ממנה, אז ממילא יבקש לו איזה מטרה, וימצא בדמיונו מטרה כוזבת המביאה אותו לאבדון, בהיות תכליתה איננו השלמות האנושי ורוממותה, כי אם השפלתו ורדתו מרום ערכו.

למרות שהרגש מחובר לגוף, בתוך כל אדם טבוע הרצון שתהיה מטרה לחייו, ולכן "נפש האדם תבחל מלהיות כאניה מטורפת בלי שום מטרה", תהיה לאדם כזה הרגשה של אובדן; המצב השלילי הזה יגרום לאדם לחפש לעצמו מטרה, והוא ידמיין שזוהי מטרתו בחיים. מטרה כזו יכולה להיות 'עבודה זרה' מבחינתו, "השפלתו ורדתו מרום ערכו", אבל הוא ידמיין שזו מטרתו.

התהליך שתיאר הרב הוא תהליך מסוכן, שעלול להיגרם מכך שהאדם חי ללא מטרה. ניתן לומר שהרגש הוא החלק הבהמי שבנו, והוא חלק טוב כאשר יש לו 'בעל הבית', הוא השכל, שמציב את המטרה ומכוון את כוחות החיים כולם אל אותה מטרה. ככל שהמטרה הזו ברורה יותר, כך החיים מסודרים בצורה טובה יותר.

לתת לרגשות לזרום

כאמור, שלטון השכל אין משמעותו שהוא צריך להתגבר על הרגש ולחנוק אותו, כי אם להיפך: השכל דומה למלך אשר נותן משמעות ותפקיד לכל חלק בממלכה, הוא נותן לכל כוחות הנפש לזרום באופן טבעי. כותב הרב קוק 4 :
אולם דבר זה ראוי להיות תמיד למורה דרך לאדם, כי לא טוב הוא להרחיב כל כך את שלטון השכל עד שיפריע את הרגשות הטבעיים ממהלכם. על זה נאמר "ואל תתחכם יותר למה תשומם", כי אם את כל הנטיות הטבעיות שבאדם, בגופו ובנפשו, ראוי לשומרן בתקפן ובבריאותן לפתחן ולשכללן. אלא שעל גביהן צריך שיהיה השכל עומד ומנהיגן, אבל לא יכנס בגבולן לחבל אותן ולהמעיט צורתן. כי המציאות לא תנוצח , וכפי הערך שהשכל יחפוץ לרדות בהן להחריבן, יתגברו הן בשטף עז וימרדו בהנהגת השכל, ותצאנה פרעות גדולות בהנהגה, בפרט באדם יחידי, והוא הדין במשפחה, בשבט, באומה ובכלל האנושיות.

השכל אינו הכל, והאדם אינו רובוט. אם הקב"ה נתן לנו רגשות - ברור שיש להם תפקיד חשוב מאוד, דרכם אנחנו חיים ויוצרים קשר עם העולם; אך דווקא משום שיש להם תפקיד, הם זקוקים למנהל שיוביל אותם אל אותו יעד טוב, שהאדם לא יפגוש את העולם דרך קנאה, שנאה ועצבות. לכן, מידי פעם צריך לעצור ולעשות 'ספירת מלאי' - שאדם ישאל את עצמו 'דרך אלו מידות ורגשות אני פוגש את העולם?' אם כל הרגשות זורמים באפיק הנכון אז מצוין, אפשר להמשיך לזרום; אך אם מתברר שיש גם רגשות שבאים לידי ביטוי גם במקומות לא נכונים, השכל נדרש להתערב ולכוון אותם.

מצב שבו אדם חונק את רגשותיו, ואומר לעצמו שהוא צריך להשתנות מהשורש - הינו מצב מאוד לא בריא לנפש. המידות והרגשות לא ימלאו את ייעודם, ולא עוד אלא שהם 'יפרצו' בדרך אחרת. אותו אדם ניסה לחנוק את הרגשות מצד אחד, ובסופו של דבר הם יצאו ממקום אחר, ואז השכל כבר לא יצליח לשלוט.

לפעמים אני רואה תופעה זו אצל תלמידי ישיבה, אשר עיקר עיסוקם הוא לימוד תורה. אולם, יש לזכור שהקב"ה נתן לנו גם צורך לאכול ולישון, צורך להיות קשורים לחברה ולעשות ספורט. אני רואה לא מעט חבר'ה שמתמודדים עם בעיות מכל מיני סוגים, משום שהם לא נותנים לטבעיות שלהם לבוא לידי ביטוי. אדם צריך לדעת כמה הוא צריך לישון, לאכול, לטייל ולשחק. כשאין איזון - יכולות להיות לכך תוצאות שליליות במערכות המחשבתיות והפיזיות, וכל זאת משום שהוא לא נתן לעצמו את המרחב.


^ 1 ילקוט שמעוני
שמואל א, רמז קכא.
^ 2 אבות ה, יט.
^ 3 עין אי"ה ברכות, פרק שני, ב'.
^ 4 עין אי"ה שבת, פרק ראשון, כ'.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il