^ 1.ועיין בנה"ש דף ל"ז ע"ג דהשורש של כל המציאות של העוה"ז נעוצה בתיקון אותו קלקול ושבירה רוחנית שנעשתה בעולמות הלעיונים, והשבעה ימים הכתובים בתורה במעשה בראשית ויהי ערב ויהי בוקר עד ויכולו השמיים (הרומז לז"א) והארץ (הרומז לנוק') היו לגמר התיקון של זו"ן דאצילות, וכיוון שהתיקון דז"ת דניקודים התחיל ביום כ"ה באלול, לכן בריאת העולם דשתא אלפי שנים נמנים מיום זה ואילך.
^ 2.ובזה ביאר את הגמ' בפסחים נ. בעובדא דרב יוסף דאמר ליה אבוה מאי חזית ואמ"ל עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה, א"ל בני עולם ברור ראית, ופירושו עליונים למטה ר"ל כתר דמלכות שהוא עליון נעשה למטה ר"ל שנעשה מלכות דכתר, ותחתונים למעלה ר"ל מלכות דכתר למעלה , שנעשי תכתר דמלכות. ובזה א"ל עולם ברור ראית כי בזה נתאחדו העולמות זב"ז עכ"ל.
^ 3.אמנם עיין לקמן דלשא"ר בשם ר"ח דמכך שרק כאן מובא בגמ' דלימא מתני' דלא כר"י מוכח דבשאר המשניות אתו אף לר"י דכולהו חשיבי גירי דלילה מלבד אילן הסמוך לבור וההוא דמשי מיא בב"מ קיז.
^ 4.ועיין בריף על ב"ב כב: וכן בשא"ר דגורסים בגמ' אחרת וז"ל הרי"ף: הני מיא לאו גיריה דיליה נינהו דמיא תיימי ופסקו והדר אזלי וכו' וזהו לשיטתם דר"י מודה בכל פרק לא יחפור סהוי גירי דיליה, ולכן לא הוצרכו לפרש כרש"י.
^ 5.אם לא שהרחיק ג"ט וכשיבוא חבירו לחפור בור ג"כ ירחיק ג"ט כדפירשו התוס' שם ד"ה אביי, ועיין תוס' ד"ה מרחיקין את הגפת, דהטעם לרבא, דנקרא עכשיו מזיק, שלא ראויה לבורות עתידיים, ועוד טעם מובא ביד רמ"ה ד"ה אסיקנא, שמונע את חבירו מלחפור בור בשדהו עד מרחק ששה טפחים.
^ 6.ד"ה עני והעשיר גבי עוצרי שומשומי, כתבו דאף דבגיריה דיליה ל"צ להרחיק דסמך בהיתר כמו בדין רפת/חנות נחתומין שקדמה לאוצר וכו' וע"ש שתירץ ר"ת שכאן אין תשמישם של עוצרי השומשום כ"כ קבוע וחייבים להרחיק אף שסמכו בהיתר.
^ 7.ועיין במשנת ר' אהרן בסוגיית חרדל, דכתב דהרמב"ן במלחמות מביא את פירוש בעה"מ שפירש כר"ח ור"ת דרבינא בא לומר דגם לרבא מותר לסמוך כמו אביי, כל עוד הניזק אינו. והקשה שם הרמב"ן וז"ל: אין הגמ' מתפרשת בכך שהיה לו לומר אי"צ להרחיק עד שיזיק, ואם היה מדקדק כאן בלשון הזה היה רואה שלשון על המזיק להרחיק את עצמו הוא בא לרבות את ההרחקה ולא למעט עכ"ל. ובסוף הביא את פירוש הר"י מיגש וז"ל: אבל ראינו לר"י הלוי שפרשה לגירסה זו ואמר קסברי רבנן על המזיק להרחיק את עצמו לכשיזיק ואע"פ שסמך בשעה שאין שם ניזק, וכיון שכן יכול הוא לסמוך לכתחילה עד שיבוא הניזק ויסמוך, וההיא שעתא מרחיק את עצמו, וכו'. וגם זה הדרך עולה יפה עם הפי' שפירשתי בשמועה, עכ"ל. וקשה שהרמב"ן הקשה על פירוש ר"ח ובעה"מ שהלשון על המזיק להרחיק באה לרבות הרחקה, וכיצד דבריו תואמים לפי' הר"י מיגש, שהרי גם לדבריו רבינא בא למעט הרחקה, לומר דמותר לו לסמוך עד שיבוא הניזק, וצ"ע.

^ 8.במקור לחזקת נזיקין עיין בדף כג. דשאל אביי את רב יוסף "והא אחזיק להו", ואיך אפשר לסלק את המוחזקים. ועיין ברמב"ם דהביא מקור אחר מהמשנה כ: דתנן חנות שבחצר אינו יכול למחות בידו ולומר איני יכול לישון מקול הפטיש ומקול הריחיים, וביאר הרמב"ם דהטעם כיוון דהחזיק אינו יכול למחות.

^ 9.ועיין בב"ב כה: שבפשטות גם המשנה שם בספק חיוב הרחקת נזיקין גבי הספק אם הבור קדם לאילן או האילן קדם לבור לא יקוץ מספק
^ 10.ו הנה לשונו הזהב של מורנו הרמב"ן (שם) בשינויים קלים, וז"ל: ולפי דעתו (של הרי"ף) ההוא דאתא לקמיה דר' ישמעאל וא"ל רבי חייא דלא הוי חזקה, לעולם קאמר ליה וכו', וכן מפורש בירושלמי דלא מקיימא ליה חזקה לעולם היכא שיש שם היזק ראיה כדעת רבינו הגדול ז"ל. ומסתברא כותיה שאני אומר קוטרא ובית הכסא לפי שהן נזקין בגוף אין להם חזקה, לא אמרו חזקה בנזקין אלא בנזקי ממון דאמת המים וסיד וסלעים והשנויין עמהם (י"ז א') שאין נזקן אלא בכותלו של חברו, אדם מוחל על כותלו אפילו יפיל אותו ממש, אבל קוטרא ובית הכסא שהוא עצמו ניזוק ומצטער בהם אין להם חזקה, וזהו טעמו של רב יוסף (כ"ג א') בקורקור, שהאסטניסין ואניני הדעת מצטערין ונזוקין הן בכך, והוא הדין וכל שכן בהיזק ראיה דנזקי אדם באדם הוא, אי משום עין רעה אי משום לישנא בישא אי משום צניעותא, ועוד מי ידע כמה מטי ליה דלמחול, ועוד דאפילו מחל הניזק כיון דודאי אסור הוא למזיק להזיקו בראיה ולהסתכל בו לדעת ואין אדם יכול ליזהר בכך לעמוד כל היום בעצימת עינים, על כרחנו נאמר לזה סתום חלונך ואל תחטא תדיר, וזהו טעמם של גאונים שדנו ברבוי הדרך אין לו חזקה מפני שהוא צער בגוף, כענין ששנינו (כ' ב') איני יכול לישן מקול הנכנסים והיוצאין דאמר סבור הייתי לקבל ועכשיו איני יכול לקבל כמו שאמר' בירושלמי וכתיבנא לה בדוכתה לעיל (כ"ג א'). ומסתברא בחלון שאין לו חזקה כגון מצרי או למעלה, מכיון שאינו צריך הוא לסתמו אף על פי שאין לו מכנגדו כדי שלא יאפיל אבל מלמעלן שלא יציץ ויראה ומלמטה שלא יעמוד ויראה יש לו, שאם אתה מתיר לו היזק ראיה אתה מצריכו לסתמו, ולא יהא אלא בבאים שניהן לבנות בבת אחת אינו בדין שנתיר לזה היזק ראיה שגירי הוא, וכיון שאינו מצריך להרחיק ממנו אין לו למחות בידו לומר סתום או אזיק אותו בגיראי, וראיתי למקצת המחברים האחרונים שטעו בזה, עכ"ל.
^ 11.ועיין ברמ"ה ב: שכתב עוד טעם לחלק, דבחלון המחזיק עשה מעשה בידיים כאשר פתח, משא"ש גבי שותפין אף אחד לא עשה מעשה בידיים של חזקה בכדי שהשני יוכל למחות.
^ 12.וניתן להוסיף נ"מ כאשר שניהם פתחו חלון מול חלון וזה החלון היחיד בביתם שמסתכלים ממנו תדיר, שכ"א מזיק את השני, לטעם א' א"ל שכ"א חיכה שהשני יתבע, ולכן לא הוי חזקה, משא"כ לטעם הב' דודאי כ"א מזיק את השני באופן תדיר ולא הוי חזקה.
^ 13.ואפשר להוסיף דהקשו הפוס' סתירה בדברי הרמ"א גבי חזקת תשמישין אם צריך ג"ש או לא, ועיין בסמ"ע בס' קנ"ג ס"ק ל"ב דגם חילק כך כאמור לעיל, דכתב שהרמ"א נסתפק לדינא אם צריך ג"ש וטענה, ולכן דוקא שעושה בתוך שלו ומזיק את חברו פסק הרמ"א כרמב"ם שלאלתר הוי חזקה דהמזיק מוחזק, אך כשמשתמש בתוך של חברו ומזיקו לדעת הרמ"א עדיין המח' במקומה עומדת דקרקע בחזקת בעליה עומדת והניזק מוחזק ובעי ג"ש. ועיין בש"ך ס"ק י"א דבכל מקום שיש מח' אם צריך ג"ש אזי הדין כל דאלים גבר.