ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ספירת העומר
- עניני ספירת העומר
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
אולם מדברי הרמב"ם (הלכות תמידין ומוספין ז', כ"ב) עולה, שתוקף ספירת העומר כיום מהתורה, כיון שהיא מצוה בפני עצמה שאינה בהכרח קשורה להקרבת העומר, ולכן גם לאחר חורבן הבית שלא ניתן להקריב את קרבן העומר, מכל מקום מצות הספירה בעודה קיימת. וז"ל: "מצות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת העומר שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות. ומצוה למנות הימים עם השבועות שנאמר תספרו חמישים יום וכו'". ובספר המצוות (מצוה קס"א) מנה הרמב"ם את הספירה כמצוה מהתרי"ג, וז"ל: "מצוה זו היא שציונו לספור מקצירת העומר תשעה וארבעים יום... ואל יטעך אמרם (מנחות סו.) מצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי ותחשוב שהם שתי מצות כי כל חלק וחלק מחלקי מצוה שיהיו לה חלקים מצוה לעשות כל חלק ממנה. ואמנם היו ב' מצות אילו אמרו מנין הימים מצוה ומנין שבועות מצוה, וזה מה שלא יכלם למי שלא יטעה אותם הדיבור. כי אתה כשתאמר מצוה לעשות כך וכך הנה לא יתחייב מזה המאמר שהפעולה היא מצוה בפני עצמה וכו'". ומדברי הרמב"ם משמע שספירת העומר מהתורה ונוהגת תמיד, נראה שאין שייכות בין קרבן השעורים לבין ספירת העומר. ומרן הב"י (סימן רפ"ט ד"ה וכתב עוד), צירף לשיטת הרמב"ם את דעת האבי עזרי והמרדכי, וסיים שמכל מקום כבר כתב הר"ן דרוב הפוסקים סוברים שהספירה מדרבנן.
אם כן כיון שדעת רוב הפוסקים שמצות ספירת העומר מדרבנן, נראה לכאורה שהיה צריך לכתוב בנוסח לשם יחוד מצות עשה מדרבנן או עכ"פ מצות ספירת העומר. אולם נמצאו כמה נוסחאות בקדמונים שלא כך, וננסה לבאר דבריהם. בנוסח הלשם יחוד שבסידור הרש"ש, כתב "הרינו באים לקיים מצות עשה דאורייתא" ונראה מדבריו שסבר שהספירה היא מהתורה וכרמב"ם. ובשו"ת שמחת כהן (סי' צ"ו) כתב שדעת קדשו של מרן הרש"ש, שאכן הלכה כרוב הפוס' שהספירה בימנו מדרבנן, אך כיון ששורשה במקום עליון הוא מהתורה, לכן אף שחרב הבית אין שורש המצוה יורד ממדרגתו. ואם כן לשיטתו אין כל גריעותא לומר בלשם יחוד שזו מצוה מהתורה. וכתב בספר דברי שלום (סי' תפ"ט) שכן דעת המקובלים, וכרוב הפוסקים שהמצוה דרבנן אך שורשה העליון מהתורה. וביאר שעל פי סוד ב' השיטות אמת, שמי שסובר שהמצוה מהתורה, מדבר על השורש, ומי שסובר שהמצוה מדרבנן מדבר על המציאות כיום. וכתב שלכן אין לתקן את הנוסחים הקדמונים שכתוב באם "הרינו באים לקיים מצות עשה", כיון שמדובר על שורשה של מצוה זאת. ולא טוב עשו בכמה סידורים שנדפסו מחדש ששינו והשמיטו תיבת "מצות עשה".
ובילקוט יוסף (ח"ה מועדים בשו"ת שבסופו סימן ט') הביא דברי הגרב"צ אבא שאול זצ"ל מתוך תשובה שכתב בירחון המוריה (ניסן תשנ"ט) שאותם הנוהגים לומר בנוסח "לקיים מצות עשה מן התורה" אין למונעם מכך כיון שלדעת הרמב"ם מצות ספירת העומר היא מהתורה אף בזמן הזה, ובעיקר בני ספרד הנגררים אחר הוראות הרמב"ם במקום שמרן לא גילה דעתו להדיא. ואין להוכיח ממה שפסק השו"ע שניתן לספור בבין השמשות, כיון שאף אם נאמר ספירת העומר מהתורה אפשר לספור בין השמשמות מכח ספק ספקא, שמא הלכה כרבנו תם (שהובא בתוס' ברכות ב.) שאפשר לקרוא ק"ש מפלג המנחה, ושמא בין השמשות לילה הוא. עד כאן דברי האור לציון. והעיר על דבריו בילקו"י, וז"ל: "והנה נתכוין (האור לציון) לדחות דברי מרן אאמו"ר (הגרע"י יוסף) שמזה שנים העיר על נוסח הלשם יחוד שלא לומר מצות עשה שהוא בבחינת "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני אחר שדעת מרן השו"ע שספירת העומר מדרבנן. והוסיף שהמוציא לאור של סידור תהלת יצחק כתב לומר מצות עשה, והוא ע"פ הרא"ש בגמ' מועד קטן. אך כתב שכבר השיב על דבריו בקובץ רביד יוסף (ל"ח) שברש"י (ברכות כ: ד"ה בתפלה) מוכח שלא שייך לקרוא למצוה דרבנן מצות עשה, כמבואר בתוס' (שם ד"ה תפלה), והביא משו"ת רב פעלים (ח"ג כ"ב) לגבי סעודות שבת שיש לפרט בלשם יחוד אם המצוה מהתורה או מדרבנן.
ובספר הנפלא דברי שלום (סי' תפ"ט) כתב שמדברי תלמידי רבנו יונה (על הריף ט: ד"ה יש להקשות) משמע להיפך מדברי הילקו"י. וז"ל: "אבילות היא מן התורה ולפי מאי דכתבינן לעיל דליכא מאן דאמר מן התורה אלא אנינות בלחוד, קשיא דהא אמרינן בהדיא לשון אבילות ואפילו הכי קרי ליה עשה. ומתרצים שם שאע"פ שאינו אלא מדרבנן נקרא "עשה", שכך מצינו בהרבה מקומות בתלמוד שקורא עשה לדבר שאינו אסור אלא מדרבנן כדאמרינן (בזבחים לב:) דטבול יום אם נכנס במחנה לוייה עובר בעשה ובפירוש מוכיח במסכת סוטה שאין בו אלא איסורא דרבנן, ואפילו הכי קורא אותה עשה, וסיימו שם שזו היא שיטת רבני צרפת ז"ל. ועוד הביא שם שכן דעת ספר באר שבע (חידושים על מס' תמיד סוף פ"א) שפעמים קוראים למצוה מדרבנן מצות עשה. עיין שם באריכות. וכתב עוד שגם דעת מרן הגרע"י יוסף בשו"ת יבי"א (ח"ד י"א א') מסכימה לסברתם, כיון שהביא דבריהם והסכים עמם שלא כל לאו הוא מדאורייתא ופעמים שהלאו הוא אסמכתא אלא שבא להורות שהוא חמור יותר. וסיים בס' דברי שלום (שם): "ונראה בעיני שנעלם לרגע מהגר"י יוסף שליט"א דברי אביו שליט"א (זצ"ל) ולכן נטתה דעתו לסבור שאין מצות דרבנן מדאו' והעלה בדבריו או דאיכא מצות עשה מן התורה או דהיא מצוה דרבנן אבל מצות עשה דרבנן ליכא להו כלל, גם מה שרצו להוכיח משמו של הרי"ח הטו"ב.. נראה דאינו מוכרח..". וסיים דבריו, שמה שכתב הבן איש חי, בנוסח הלשם יחוד שלו בספירת העומר "הריני בא לקיים מצות עשה", דבריו נכונים ומדוייקים, "ולא היה צריך למסדרי הסידורים שהביאו את נוסח הלשם יחוד שלא להשמיט תיבת "עשה", והוא בבחינת הגם לכבוד את המלכה עמי בבית". ולכן כל הסידורים בימנו שלקחו את נוסח המופיע בספר לשון חכמים והשמיטו את המילה "עשה", אינו נכון. כיון שדעת תלמידי רבנו יונה, והבאר שבע, ועוד ראשונים ואחרונים הסוברים שאפשר לקרוא למצוה מדרבנן בשם "מצות עשה", ועוד יותר הדבר נכון לגבי מצות ספירת העומר, ששורשה כאמור מהתורה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
