ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ספירת העומר
- עניני ספירת העומר
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
אולם מדברי הרמב"ם (הלכות תמידין ומוספין ז', כ"ב) עולה, שתוקף ספירת העומר כיום מהתורה, כיון שהיא מצוה בפני עצמה שאינה בהכרח קשורה להקרבת העומר, ולכן גם לאחר חורבן הבית שלא ניתן להקריב את קרבן העומר, מכל מקום מצות הספירה בעודה קיימת. וז"ל: "מצות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת העומר שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות. ומצוה למנות הימים עם השבועות שנאמר תספרו חמישים יום וכו'". ובספר המצוות (מצוה קס"א) מנה הרמב"ם את הספירה כמצוה מהתרי"ג, וז"ל: "מצוה זו היא שציונו לספור מקצירת העומר תשעה וארבעים יום... ואל יטעך אמרם (מנחות סו.) מצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי ותחשוב שהם שתי מצות כי כל חלק וחלק מחלקי מצוה שיהיו לה חלקים מצוה לעשות כל חלק ממנה. ואמנם היו ב' מצות אילו אמרו מנין הימים מצוה ומנין שבועות מצוה, וזה מה שלא יכלם למי שלא יטעה אותם הדיבור. כי אתה כשתאמר מצוה לעשות כך וכך הנה לא יתחייב מזה המאמר שהפעולה היא מצוה בפני עצמה וכו'". ומדברי הרמב"ם משמע שספירת העומר מהתורה ונוהגת תמיד, נראה שאין שייכות בין קרבן השעורים לבין ספירת העומר. ומרן הב"י (סימן רפ"ט ד"ה וכתב עוד), צירף לשיטת הרמב"ם את דעת האבי עזרי והמרדכי, וסיים שמכל מקום כבר כתב הר"ן דרוב הפוסקים סוברים שהספירה מדרבנן.
אם כן כיון שדעת רוב הפוסקים שמצות ספירת העומר מדרבנן, נראה לכאורה שהיה צריך לכתוב בנוסח לשם יחוד מצות עשה מדרבנן או עכ"פ מצות ספירת העומר. אולם נמצאו כמה נוסחאות בקדמונים שלא כך, וננסה לבאר דבריהם. בנוסח הלשם יחוד שבסידור הרש"ש, כתב "הרינו באים לקיים מצות עשה דאורייתא" ונראה מדבריו שסבר שהספירה היא מהתורה וכרמב"ם. ובשו"ת שמחת כהן (סי' צ"ו) כתב שדעת קדשו של מרן הרש"ש, שאכן הלכה כרוב הפוס' שהספירה בימנו מדרבנן, אך כיון ששורשה במקום עליון הוא מהתורה, לכן אף שחרב הבית אין שורש המצוה יורד ממדרגתו. ואם כן לשיטתו אין כל גריעותא לומר בלשם יחוד שזו מצוה מהתורה. וכתב בספר דברי שלום (סי' תפ"ט) שכן דעת המקובלים, וכרוב הפוסקים שהמצוה דרבנן אך שורשה העליון מהתורה. וביאר שעל פי סוד ב' השיטות אמת, שמי שסובר שהמצוה מהתורה, מדבר על השורש, ומי שסובר שהמצוה מדרבנן מדבר על המציאות כיום. וכתב שלכן אין לתקן את הנוסחים הקדמונים שכתוב באם "הרינו באים לקיים מצות עשה", כיון שמדובר על שורשה של מצוה זאת. ולא טוב עשו בכמה סידורים שנדפסו מחדש ששינו והשמיטו תיבת "מצות עשה".
ובילקוט יוסף (ח"ה מועדים בשו"ת שבסופו סימן ט') הביא דברי הגרב"צ אבא שאול זצ"ל מתוך תשובה שכתב בירחון המוריה (ניסן תשנ"ט) שאותם הנוהגים לומר בנוסח "לקיים מצות עשה מן התורה" אין למונעם מכך כיון שלדעת הרמב"ם מצות ספירת העומר היא מהתורה אף בזמן הזה, ובעיקר בני ספרד הנגררים אחר הוראות הרמב"ם במקום שמרן לא גילה דעתו להדיא. ואין להוכיח ממה שפסק השו"ע שניתן לספור בבין השמשות, כיון שאף אם נאמר ספירת העומר מהתורה אפשר לספור בין השמשמות מכח ספק ספקא, שמא הלכה כרבנו תם (שהובא בתוס' ברכות ב.) שאפשר לקרוא ק"ש מפלג המנחה, ושמא בין השמשות לילה הוא. עד כאן דברי האור לציון. והעיר על דבריו בילקו"י, וז"ל: "והנה נתכוין (האור לציון) לדחות דברי מרן אאמו"ר (הגרע"י יוסף) שמזה שנים העיר על נוסח הלשם יחוד שלא לומר מצות עשה שהוא בבחינת "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני אחר שדעת מרן השו"ע שספירת העומר מדרבנן. והוסיף שהמוציא לאור של סידור תהלת יצחק כתב לומר מצות עשה, והוא ע"פ הרא"ש בגמ' מועד קטן. אך כתב שכבר השיב על דבריו בקובץ רביד יוסף (ל"ח) שברש"י (ברכות כ: ד"ה בתפלה) מוכח שלא שייך לקרוא למצוה דרבנן מצות עשה, כמבואר בתוס' (שם ד"ה תפלה), והביא משו"ת רב פעלים (ח"ג כ"ב) לגבי סעודות שבת שיש לפרט בלשם יחוד אם המצוה מהתורה או מדרבנן.
ובספר הנפלא דברי שלום (סי' תפ"ט) כתב שמדברי תלמידי רבנו יונה (על הריף ט: ד"ה יש להקשות) משמע להיפך מדברי הילקו"י. וז"ל: "אבילות היא מן התורה ולפי מאי דכתבינן לעיל דליכא מאן דאמר מן התורה אלא אנינות בלחוד, קשיא דהא אמרינן בהדיא לשון אבילות ואפילו הכי קרי ליה עשה. ומתרצים שם שאע"פ שאינו אלא מדרבנן נקרא "עשה", שכך מצינו בהרבה מקומות בתלמוד שקורא עשה לדבר שאינו אסור אלא מדרבנן כדאמרינן (בזבחים לב:) דטבול יום אם נכנס במחנה לוייה עובר בעשה ובפירוש מוכיח במסכת סוטה שאין בו אלא איסורא דרבנן, ואפילו הכי קורא אותה עשה, וסיימו שם שזו היא שיטת רבני צרפת ז"ל. ועוד הביא שם שכן דעת ספר באר שבע (חידושים על מס' תמיד סוף פ"א) שפעמים קוראים למצוה מדרבנן מצות עשה. עיין שם באריכות. וכתב עוד שגם דעת מרן הגרע"י יוסף בשו"ת יבי"א (ח"ד י"א א') מסכימה לסברתם, כיון שהביא דבריהם והסכים עמם שלא כל לאו הוא מדאורייתא ופעמים שהלאו הוא אסמכתא אלא שבא להורות שהוא חמור יותר. וסיים בס' דברי שלום (שם): "ונראה בעיני שנעלם לרגע מהגר"י יוסף שליט"א דברי אביו שליט"א (זצ"ל) ולכן נטתה דעתו לסבור שאין מצות דרבנן מדאו' והעלה בדבריו או דאיכא מצות עשה מן התורה או דהיא מצוה דרבנן אבל מצות עשה דרבנן ליכא להו כלל, גם מה שרצו להוכיח משמו של הרי"ח הטו"ב.. נראה דאינו מוכרח..". וסיים דבריו, שמה שכתב הבן איש חי, בנוסח הלשם יחוד שלו בספירת העומר "הריני בא לקיים מצות עשה", דבריו נכונים ומדוייקים, "ולא היה צריך למסדרי הסידורים שהביאו את נוסח הלשם יחוד שלא להשמיט תיבת "עשה", והוא בבחינת הגם לכבוד את המלכה עמי בבית". ולכן כל הסידורים בימנו שלקחו את נוסח המופיע בספר לשון חכמים והשמיטו את המילה "עשה", אינו נכון. כיון שדעת תלמידי רבנו יונה, והבאר שבע, ועוד ראשונים ואחרונים הסוברים שאפשר לקרוא למצוה מדרבנן בשם "מצות עשה", ועוד יותר הדבר נכון לגבי מצות ספירת העומר, ששורשה כאמור מהתורה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.
