תפילת הדרך פרטי דינים הלכה למעשה | הרב נועם דביר מייזלס | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
נסיעות, טיולים ונופש
טיולים וטרמפים

קטגוריה משנית

279

6 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שירה קופרמן ז"ל

אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

במאמר זה נדון בעניין תפילת הדרך א. הטעם לאמירתה ב. באיזה שלב בדרך צריך לאומרה? ג. האם מותר לברכה בתוך העיר? ד. איך מחשבים פרסה לפי הדרך או לפי זמן? והאם כיום שיש ישובים בכל מקום צריך בכלל לברך?
תפילת הדרך נלמדת מדברי אליהו הנביא בגמ' בברכות כט: "א"ל אליהו לרב יהודה... לא תרחת – ולא תחטי, לא תרוי [תשתכר] – ולא תחטי, והדבר השלישי – וכשאתה יוצא לדרך, המלך בקונך וצא [ויעו' במהרש"א (שם) שכתב שגם אם יצא לדרך בשלום, מי יבטיח לו אם יצליח היכן שהוא מתעתד להגיע, לכן יש להמלך רק קונהו שיוליכו לשלום, עכ"ד. ונ"ל שכוונת אליהו הנביא שכמו שכועס מחוייב שיחטא, כך היוצא לדרך שהיא בחזקת סכנה, חייב להמלך בקונו], מאי המלך בקונך וצא?... זו תפילת הדרך, א"ר חסדא כל היוצא לדרך [משמע כסוברים שזה חיוב ולא רשות, יעו' לי' מהרי"ח, וילקו"י או"ח ק"י] – צריך להתפלל תפילת הדרך, יה"ר מלפניך ה' אלוקי שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום, ותצילני... ותשלח... ותתנני... בא"י שומע תפילה". ובהמשך הגמ': "אימת מצלי- משעה שמהלך בדרך, עד כמה? עד פרסה, היכי מצלי? ר"ח – מעומד, ר"ש – אפ' מהלך".
נחלקו הראשונים לגבי עמידה בתפילת הדרך, למעשה הכריע השו"ע ק"י, ד' שאם אפשר יעמוד. אולם אם יטרד עכב כך כתב המ"ב ס"ק כ"ב, שמותר לומר כשמהלך או יושב. ובס' הלכה ברורה (שם) כתב שבמכונית אי"צ לעצור, ורק ממידת חסידות יש לעצור [כמובן שיש לשים לב שהעצירה בדרך לא תסכן אף אחד]. ובאוטובוס וברכבת – טוב שיעמוד, יעו"ש.
א. האם תפילת הדרך היא ברכה או תפילה, לכא' הרי קי"ל בדיני ברכות שכל ברכה שאינה סמוכה לחברתה פותחת בברוך. הראשונים על הגמ' (שם) הביאו שהמהר"מ מרוטנבורג היה סומך בגלל סיבה זו את תפילת הדרך לברכה אחרת. רבנו יונה ביאר, שזו ברכה אך כיון שמקור הברכה מתפילת העמידה, לכן נחשבת כהמשך של תפילת י"ח וממילא אין היא פותחת בברוך. לדעת ר"י ת"ה אינה ברכה אלא תפילה שמבקש מה' שיצליח דרכו ושיוליכו לשלום, שהרי קי"ל בברכות מ: שברכה בלי שו"מ אינה ברכה. הרמב"ם השמיט את החתימה של תפילת הדרך [וי"ל או שיש לו גרסא אחרת בגמ', או שחש לקושיה הנ"ל]. כאמור לעיל השו"ע ק"י, ו' הביא רק את מנהגו של המהר"מ, ונראה שפסק שיש לעשות כן, אולם בילקו"י (שם) כתב שאין זה מעיקר הדין לנהוג כן אלא רק ממידת חסידות. וכתב המ"ב ס"ק כ"ח, שלכתחילה טוב להחמיר להסמיך לברכה אחרת [ברכה אחרונה או אשר יצר], אך כשאינו יכול – יש לברך, משום שיש ראשונים שלא מצריכים לעשות כן. בשעה"צ ר"ל, ט', כתב שהטעם שאין מזכירים מלכות בתפילת הדרך, כיון שהיא בקשה. בסידור קול אליהו חשש הגר"מ אליהו זצ"ל לדעת הרמב"ם, ולכן כתב לאומרה בשומע תפילה בתוך שמו"ע, או בדרך בלי שו"מ, עי' כה"ח ס"ק י"ג, וגם בס"ק נ"ו.
ב. בגמ' (שם) נחלקו הראשונים מה כוונת הגמ' בשאלה "עד כמה", לדעת רש"י, שא' הגמ' עד מתי ניתן להתפלל תפילת הדרך, והתשובה היא – עד פרסה. לרא"ש ולטור השא' היא, עד כמה צריך ללכת כדי שיוכל לומר תפילת הדרך. הרמב"ם לא הזכיר דין "פרסה". מרן השו"ע (שם, ז') פסק כטור: "אומר אותה לאחר שהחזיק בדרך". ובמ"ב סק"ל ביאר, שיש לאומרה לאחר שכלו הבתים וע' אמה ושיריים, שזהו עיבורה של עיר, כיון שאין לאמרה בתוך העיר שעדיין לא יצא לדרך. המשך השו"ע: "ואין לאמרה אא"כ יש לו לילך פרסה, אבל פחות מפרסה – לא יחתום בברוך". עוד כתב במ"ב (סק"ל), שאם הדרך מסוכנת – יברך אפ' בפחות מפרסה. עוד כתב בשו"ע: "ואם שכח מלאמרה – יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך, ובלבד שלא הגיעה תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה, ומשם ואילך... בלא ברכה". והרמ"א כתב ע"פ רש"י: "ולכתחילה יאמר אותה בפרסה ראשונה". ובמ"ב העיר שהנוסע ברכת יש לו להזהר בכך, ולשים לב לברך בזמן.
ג. נחלקו הפוס' האם מותר לברך בתוך העיר, דעת הט"ז להתיר, כיון שגמר בדעתו לצאת. ולדעת הא"ר והפמ"ג, שלכתחילה אין לברך עד שיצא מהעיר. המ"ב (ס"ק כ"ט) לאחר שהביא את דברי הט"ז, כתב ששאר האחרונים חולקים על דבריו.
ד. לגבי חישוב ה"פרסה", יש להעיר שמפשטות הש"ס והראשונים, ודאי שמדובר לפי מרחק הדרך ולא לפי זמן, וכ"כ המ"ב סק"ל לענין מסילות ברזל, הליכו"ש (פ' כ"א, ז'),שבט הלוי (י', כ"א), ועוד פוס' רבים. וממילא לפי זה אם הדרך אורכת כ- 4 ק"מ [לגר"ח נאה פרסה = 3.842, ולחזו"א = 4.608] , יש לומר תפילת הדרך עם ברכה. אולם בשו"ת זכרון יהודה (הוב"ד בס' הנפלא שערים מצויינים בהלכה), כתב שיש לחשב לפי זמן, וכ"כ בשו"ת אורל"צ ויבי"א ע"פ המבואר בשו"ת רב פעלים (ב' יו"ד, מ' גבי אבילות), וממילא יש לומר את הברכה, לפי זמן הנסיעה, היינו 72 דקות. ועוד כתב ביבי"א ע"פ ספר המנהגים "נתיבי עם", שכן נהגו אנשי א"י מקדמת דנא, לחשב לפי זמן.
ה. לגבי הדין כיום שמצויים לכל אורך הכבישים מכוניות ומקומות ישוב, נחלקו הפוס' מה הדין, האם הדבר נחשב כדרך שיש לברך עליה. הבה"ל (ד"ה ואין) כתב ע"פ הרא"ש הנ"ל: "לפ"ז כשיודע שאיזה עיר קרובה בצד דרך נסיעתו בתוך פרסה – לא יאמר ת"ה בחתימה בשם דהא ליכא מקום סכנתא... וצ"ע". ובמחצה"ש פסק כן להדיא, דהכל נחשב כעיבורה של עיר. לפ"ז יש אומרים: שבנסיעה לדוג' מירושלים לתל אביב/בית שמש וכד', יאמר תפילת הדרך בלי חתימה, כיון שהדרך מיושבת בכל אורכה, ומצויים רכבים לרוב הנחשבים לשיירה אחרת, וכא' לא יצאו כלל (עי' הליכו"ש שם, ובאשי ישראל נ' כ"ד, הוסיף מהגרשז"א שתיקנו תפילה זו דוקא על לסטים ולא על תאונות דרכים), ויש שנוהגים שלא לברך בצירוף השיטות שמצריכים דוקא 72 דק' או שחשו לדברי הרמב"ם כאמור לעיל. אולם יש אומרים: שכיון שהיום מצוי סכנה בדרכים יש לברך בחתימת שם (כן דעת הסטייפלר יע' באורחות רבנו ר"ב גבי רכבת, תשובות והנהגות בשם החזו"א, ועיי"ש שרצה לתקן שיאמרו אפ' בתוך העיר אך אין לנו לחדש, שבט הלוי י' כ"א, וכ' שאין להתחשב במש"כ במחצה"ש, כיון שא"א מבוטשאטש חולק עליו וגם הגאון המהרש"ם תמה ע"ד).
יש לציין שתפילת הדרך אומרים בד"כ פעם אחת ביום, כמ"ש הטור ונפסק בשו"ע (סע' ה'): "אין לומר אותה אלא פעם אחת ביום, אפ' אם ינוח בעיר באמצע היום [אם דעתו להמשיך בדרכו – מ"ב ס"ק כ"ה], אבל אם דעתו ללון בעיר ואח"כ נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביות, צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת". וכתב המ"ב (ס"ק כ"ו) שאם הוא נוסע כל הלילה ולן באמצע מעט במלון, וממשיך בנסיעתו, יאמר בבקר למחרת תפילת הדרך בלא חתימה. ובבה"ל (ד"ה צריך) כתב שלכתחילה נכון לומר תה"ד אחר שהאיר היום, אך אם לא יאכל לומר אח"כ כגון שיהיה אז סמוך פרסה לביתו, עדיף שיאמרנה קודם שהאיר היום.

העולה למעשה:
א. תפילת הדרך בשם ומלכות: הראשונים נחלקו בדברי הגמרא (בברכות כט:) האם תפילת הדרך היא ברכה או תפילה. הקושי אליו נדרשו הראשונים הוא, שקי"ל שכל ברכה שאינה סמוכה לחברתה פותחת בברך, וא"כ מדוע תפילת הדרך אינו פותחת בברוך. מטעם זה מובא שהמהר"ם מרוטנברג היה סומך את תפילת הדרך לברכה אחרת. והשו"ע הביא את מנהגו, וכתב היביע אומר שאין זה מעיקר הדין אלא רק חסידות. בסידור קול אליהו אינו מופיע שם ה' בחתימה, כיון שהגר"מ אליהו זצ"ל חשש לשיטת הרמב"ם שלא גרס בנוסח תפילת הדרך שו"מ. ולכן הציע הרב אליהו או שיאמר בשומע תפילה שבתוך שמונה עשרה לפני שהוא יוצא מהבית, או שיברך בדרך בלא שו"מ. דעת המ"ב שלכתחילה טוב להסמיך לברכה אחרת אך כשאינו יכול, מכל מקום יברך.
ב. באיזה שלב בדרך יש לאומרה: יש לומר את תפילת הדרך לאחר "שהחזיק בדרך" היינו לאחר שכלו הבתים האחרונים שביישוב ועוד שיעור קטן [של כ35 מטר]. ואין לאומרה אא"כ יש לו דרך בשיעור "פרסה" לפחות [כ-4 ק"מ בערך]. ואם שכח לאומרה – יאמר אותה כל עוד הוא בדרך, ובלבד שלא הגיעה לתוך "פרסה" סמוך לעיר שצריך להגיע אליה. אם לא שכח לומר והגיע לתוך פרסה - יכול לאמרה בלי חתימה.
ג. האם מותר לברכה בתוך העיר: נחלקו הפוס' האם יכול לברך תפילת הדרך בתוך העיר, ולמעשה דעת רוב האחרונים שלכתחילה לא יברך עד שיצא מהעיר, אך בדיעבד יצא יד"ח אמירת תפילת הדרך. יש לציין שלכתחילה אם מתאפשר לומר בעמידה ובלי טרדות - יש לעשות כן [כגון באוטובוס או רכבת, אולם ברכב אי"צ לעצור אלא ממידת חסידות, ורק באופן שאינו מסכן אף אחד].
ד. איך מחשבים את "הפרסה": פוסקי אשכנז - כתבו שיש לחשב את הפרסה לפי מרחק, היינו 4 ק"מ. אולם פוסקי ספרד – נטו לכך שיש לחשב לפי זמן, היינו 72 דק', ושכך נהגו אנשי ארץ ישראל מקדמת דנא.
ה. כיום שיש ישובים ורכבים בכל מקום: יש אומרים שבדרך שמיושבת בכל אורכה [כגון מירושלים לתל אביב], ומצויים רכבים לאורך כל הדרך – כאילו לא יצאו מהעיר, ואין לומר תפילת הדרך בשם ומלכות, יש הנוהגים שלא לברך בצירוף השיטה שמצריכה 72 דקות. מאידך יש אומרים שכיון שהיום מצוי סכנה בדרכים [של מחבלים, לסטים ותאונות דרכים] – יש לברך בשם ומלכות. יש לציין שהמ"ב כתב ע"פ הירושלמי שאם הדרך מסוכנת יש לברך בשם ומלכות אפילו בפחות מפרסה.
למעשה: יש לברך תפילת הדרך כאשר יצא מעיבורה של עיר. מנהג בני אשכנז: לברך כמעט בכל אופן אם הדרך מסוכנת מאד, ואם שיעור הדרך יותר מפרסה, 4 ק"מ - יש לברך אפ' שאין סכנה. ולדעת בני ספרד, הנוהגים כדעת הגר"ע יוסף זצ"ל - יש לברך בכל דרך שמרחקה 72 דקות, והנוהגים כדעת הגר"מ אליהו זצ"ל - אין לחתום לעולם בשם, אא"כ חותמה בשומע תפילה בשמו"ע.

טיולים וטרמפים

הרב נועם דביר מייזלס

רב קהילה בבית אל ודיין בבי"ד לממונות "שערי הלכה ומשפט".

44 דק'
נושאים שונים
מצות לערב אל תנח ידיך - הרחבת המשפחה
אדר תש"פ
שכנים ושותפים
ביאור סוגיות בדיני נזקי שכנים
אדר ב תשע"ט
לימודי אמונה
האם יש תוקף למכירת עולם הבא?
שבט תשפ"ג
1:19
דיני ממונות מעשיים
מינוי עורך דין בבית הדין
שבט תשפ"ב

טיולים וטרמפים

תורה בכותרות
טיול בחוץ לארץ
תורה בכותרות
הרב יוסף אפריון | כ"ה אב, התשס"ד
3 דק'
נקודה בהלכה – הרב עודד מילר
האם מותר לטייל במקום בלי מניין?
הרב עודד מילר | אב תשפ"ג
טיולים וטרמפים
הלכות צימרים ונופש
הרב יהודה אודסר | סיוון תשע"ט
טיולים וטרמפים
הלכות תפילת הדרך
הרב יוסף אפריון | תשע"ג

טיולים וטרמפים

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

עשרת ימי תשובה
תפילות עשרת ימי תשובה
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | תשס"ג
נוסחי תפילה
סליחות ליום שלישי מעשרת ימי תשובה- נוסח פולין
הסידור המהיר
תפילות יום הכיפורים
תפילות יום הכיפורים
הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) זצ"ל | תשס"ה
עשרת ימי תשובה
תפילות עשרת ימי תשובה
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | תשס"ג

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

57 דק'
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת האזינו תשפז – יום כיפור - עבודת הכהן הגדול בקודש הקדשים
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
27 דק'
האזינו
האזינו – עם זו יצרתי
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
יום כיפור
מאמר כיפור פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
רשאי לצאת לטיולים בחול המועד אף שנוהג את רכבו
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב ש. יוסף וייצן
הרב ינון גרוסברג
הרב אליקים לבנון
הרה"ג שמחה קוק זצ"ל
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
הרב שלמה שושן
הרב חיים כץ
הרב בני אלון
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
הרוצה לבשל אוכל ביום טוב על מנגל שהוכשר כראוי ידליקנו מאש מצויה
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
רשאי לצאת לטיולים בחול המועד אף שנוהג את רכבו
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
רשאי לעשות מלאכה גמורה בחול המועד אם נצרך לצורך טיולו
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
57 דק'
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת האזינו תשפז – יום כיפור - עבודת הכהן הגדול בקודש הקדשים
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
36 דק'
עשרת ימי תשובה
מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
הסוכה והלכותיה
חוברת הלכות סוכה
הרב אביחי קצין | תשרי תשפ"ז
יום כיפור
מאמר כיפור פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
שו"ת "במראה הבזק"
חזרה ליהדות של בני משומדים ר"ל
מתוך העלון חמדת ימים | אייר ה'תשנ"ח
27 דק'
האזינו
האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
30 דק'
חולין
חולין דף קל"ט
הרב אלי סטפנסקי | ה' תשרי תשפ"ז
43 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
הרב הראל כהן | ד' תשרי תשפ"ז
תשובה
תשובה: האומנות שבמציאת הדרך חזרה
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
צום גדליה
צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
הרב יוסף אפריון | ג' תשרי תשפ"ז
26 דק'
חולין
חולין דף קל"ח
הרב אלי סטפנסקי | ד' תשרי תשפ"ז
4 דק'
האזינו
האזינו - זכור ימות עולם: מה עלינו לזכור כדי להצליח?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
אף ששיבחו חכמינו את הנשארים בבתיהם בחג ובחול המועד
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
43 דק'
ענינו של ראש השנה
סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
הרב אליהו ברין | כ"ח אלול תשפ"ו
31 דק'
חולין
חולין דף קל"ז
הרב אלי סטפנסקי | ג' תשרי תשפ"ז
36 דק'
שמונה פרקים לרמב"ם
כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הרב יהודה מלמד | כ"ח אלול תשפ"ו