8. מימוש עצמי והשתחררות מפינוקים

לעומת הזריזות למצוות ולמעשים טובים, עומדת העצלות, אהבת המנוחה, הפינוק ואהבת התענוגים. אדם כזה שאוהב לישון בלי הגבלת זמן, בשלווה, בלי לחץ, בודאי שקשה לו להשכים קום לתפילה ולעבודה. מי שהתרגל לכך, אינו אדון לעצמו, ואפילו כאשר ירצה לקום השכם בבוקר, הוא מתקשה כי רצונו כבול בכבלי ההרגל שנעשה טבע שני. ההרגל לישון במנוחה, בלי כל עול, נעשה טבע שקשה להשתחרר ממנו.

ומי שאוהב לאכול את אכילותיו בפינוק, בהידור, ומקדיש לזה תשומת-לב מרובה שהארוחה תהיה מושלמת, בוודאי יקשה עליו לקצר את סעודתו מפני תפילת מנחה בין הערביים, או לצאת לדבר מצווה, תלמוד תורה או גמילות חסדים. אדם אשר מגמת פניו לממש את עצמו, להתעלות, להתקדם, להתמלא, להשתלם, אדם אידיאליסטי, השואף לתרום ולעזור ולפעול לתיקון עולם, השואף לעשות רצון בוראו בלב שלם, חייב לסלק מעצמו נטיות המעכבות את הגשמת שאיפותיו. הוא צריך להשתחרר מפינוקים מיותרים, מאהבת שינה מופרזת, מהתעסקות מופרזת באכילה ושאר בילויים המכלים את הזמן, ולפתח ע"י הרגל את הזריזות.

זה תפקיד האימונים הצבאיים, להרגיל את החייל להשכים קום, לפעול במהירות, בקצב, להסתפק במיעוט שינה, להזדרז בארוחות, לא למשוך, לא לבזבז זמן מיותר על דברים צדדיים, אלא להיות מוכן וערוך לעמוד במשימות קרביות ולנצח. להיות מסוגל להתמודד עם מצבים קשים, מצבי לחץ, עייפות, קור ולא להישבר. האימונים הצבאיים של היחידות הנבחרות, מפתחים כוח רצון, כוח סבל, כוח העזה, קלות תנועה, מיומנות.
ועל דרך זה אמרו חכמים ז"ל: "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן ובתורה אתה עמל". לא להיות מפונק, להסתפק במועט, אלה התנאים ההכרחיים לאדם השואף לעשות רצונו של הקב"ה ולעבדו בלבב שלם.

כידוע, למרות התנאים הקשים, למרות המאמץ האדיר הנדרש מחיילים ביחידות עילית, בסיירות השונות - בכל זאת יש פניה רבה של חיילים ליחידות אלו, מפני שהסיפוק שיש מהתפקיד הוא שווה את המאמץ. הכרת החשיבות של האתגר שיש לחיילים ביחידות עילית, מצדיקה את הויתורים הנדרשים מהחיילים.

וכך צריכה להיות עבודת האדם, לראות את עצמו בן לעם ישראל שהוא יחידה אלוקית מיוחדת, נבחרת, בעלת משימות מיוחדות מלאות אתגר וסיפוק. כל מצווה וכל מעשה טוב יש להם משמעות גדולה ועצומה. ולכן כל מאמץ וכל ויתור למען עבודת ה' הגדולה - כדאי. כל מאמץ לא מיותר, לא מופרז. ועל-מנת לעמוד במשימות צריך לפתח כוחות נפש מתאימים: זריזות, כוח רצון, כוח העזה, קלות תנועה: "הווי עז כנמר, קל כנשר, רץ כצבי, גיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים".