ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלמה בן יעקב
לאחר מכן מחדש רב פפא שגם אם השומר מחייב את עצמו לשלם מצד הדין ("פשעתי"), יזכה בכפל. אולם בשואל שיכול לפטור עצמו רק במתה מחמת מלאכה ישנן 3 דעות. לל"ק ברב פפא מתה מחמת מלאכה לא שכיח ולא יזכה בכפל אם אומר שישלם (כך לפי גרסת רש"י ותוס', אולם לפי גרסת ר"ח אף אם שילם ממש לא יזכה בכפל). לפי ל"ב ברב פפא כשאומר שישלם יזכה בכפל כיוון שיכול לפטור עצמו בטענת מתה מחמת מלאכה. לפי רב זביד רק כאשר ישלם יזכה בכפל, היות וכל הנאה שלו, הוא צריך לתת הרבה יותר תמורה למשאיל, ואינו יכול להסתפק בהבטחה שישלם כדי לזכות בכפל, אלא עליו לשלם בפעל, כדי שיהיה הדבר נחשב תמורה נאותה.
לפי ל"ק ברב פפא הסברא היא שמתה מחמת מלאכה לא שכיחא. יש להבין טענה זו. מדוע זה מוגדר כמציאות שאינה שכיחה? הרי בפעל כל שומר יכול לטעון טענה זו ב-100% מהמקרים, וזה לא רלוונטי אם במציאות הדבר שכיח או לא. מעבר לכך, גם אם נגדיר זאת כדבר לא שכיח – מה זה משנה? עצם זה שהשומר לא פטר עצמו בטענה זו אלא התחייב לשלם, אמורה לזכות אותו בכפל לכאורה? המיגו שייך גם אם זה לא שכיח.
צריך לומר שבאופן בסיסי אדם נותן את חפציו לפקדון אצל אדם שהוא סומך עליו, ולא מעלה בדעתו שירמה אותו. הוא כן מעלה בדעתו שיש מקרים שבהם השומר יהיה פטור מצד הדין, ולכן מוכן מראש להקנות לו את הכפל אם השומר יחייב עצמו בכל אופן (או אם יתחייב, אך לא יטריח אותו בבית דין בשל כך). אך בשואל, היות ומציאות הפטור לא שכיחה, ואינו חושש שהשומר ירמה אותו ויטען כך סתם, אינו מעלה בדעתו להקנות לו את הכפל כלל, אפילו לא במקרה שמודה ומתחייב ואינו מטריח אותו בבית דין, היות ומלכתחילה יודע שבכל צד שלא יהיה – השומר יהיה חייב לשלם לו את דמיה, אז כאן אינו מעלה בדעתו כלל את הקנאת הכפל. סברא זו מובאת ברשב"א בדף לג:
מפקיד דמקנא כפילא לכל דמשלם ליה ולא מטרח ליה לבי דינא, לכולהו שומרים קא יהיב דעתיה לאקנוייה בשעת מסירה, בין שנגנבה באונס או בפשיעה, כיון דשייכי בהו צדדין דאי בעי פטרי בהו נפשייהו, והילכך גמר דעתיה לאקנויי לה כל היכא דלא מטרחו ליה לבי דינא, בין שיאמר פשעתי בה בין שיאמר נגנבה, והוא הדין נמי להיכא דאיכא עדים שפשע ביה ונגנבה, דמעיקרא גמר ואקני ליה כל זמן דלא אטרחיה לבי דינא, הואיל ואיכא בהו צד פטור, דאי בעי פטרי בהו נפשייהו, אבל בשואל דלית ליה אנפא למפטר ביה נפשיה חוץ ממתה מחמת מלאכה ולא שכיחא, לא אסיק אדעתיה לאקנויי ביה מעיקרא. ודאסיקנא דאפילו בשואל נמי היכא דשלם ממש, מקני ליה כפילא.
לפי זה תמיהתו של ר"ח במקומה – היות וטעמו של רב פפא הוא משום שהדבר לא שכיח, ולפי דברי הרשב"א המפקיד לא מעלה על דעתו כלל להקנות לו את הכפל, מדוע במקרה ששילם הדין שונה וכן יקנה את הכפל? לפי רב זביד שחילק בתמורה שנותן השומר למפקיד, הדבר מובן שיש חילוק אם שילם בפעל או רק אמר שישלם, אך אם הסברא היא מצד שטענת הפטור לא שכיחא ולכן לא זוכה בכפל, מה זה משנה אם שילם?
ר"ח הסביר אחרת מה מפריע בכך שמתה מחמת מלאכה לא שכיחא. לפי ר"ח, היות והפרה נגנבה וגופתה לא נמצאת כאן, השומר אינו יכול בכלל לטעון שמתה מחמת מלאכה. ולפי פירוש זה "לא שכיחא" – פירושו לא מצויה כאן. גם לפי פירוש לא אמור להיות חילוק בין אמר לבין שילם בפעל, ואכן ר"ח סובר שלל"ק אין חילוק בדבר.
נראה מן הדברים שצריך לומר שיש חילוק בין סיבת התשלום באומר שישלם לבין שילם בפעל.
במסכת בבא קמא (מ"ז:) אומרים התוס' שבמקרה ששומר שמר על פירות ובא שור של מישהו אחר ואכל אותם בגלל פשיעה בשמירה של השומר, השומר צריך לשלם לבעלים מדין שומר, ובעל השור משלם לשומר. ר' נחום מקשה על דין זה, מכח מה חייב בעל השומר לשלם לשומר, הרי הפירות אינם שלו, והחיוב תשלומים שהוא גרם לו זה רק גרמא ולא נזק ישיר ולכן לא יהיה מחוייב? מכח קושיה זו הסביר שהיות והשומר שילם לבעל הפירות את דמיהן, הרי הוא זכה בכל החיובים שאחרים נתחייבו לשלם לבעלים בגין פירות אלו. לכן, לאחר ששילם את דמי הפירות לבעלים, הוא זוכה בחיוב השן והרגל שהתחייב בעל השור לבעל הפירות.
ולפי זה ביאר גם את משנתנו שכאשר משלם השומר לבעלים, הרי הוא זוכה בקרן שחייב הגנב לשלם לבעלים, וממילא יזכה גם בכפל, כי למקום שהקרן הולך גם הכפל הולך, כדברי הירושלמי.
בהמשך דבריו מבאר על פי זה ר' נחום, מדוע יש חילוק בין שילם לבין אומר שישלם. באומר שישלם יש הקנאה של הכפל על ידי המפקיד, כנגד הטובה שעושה לו השומר. לעומת זאת, בשילם בפעל השומר זוכה בכפל היות ושילם את דמיה של הפרה. כלומר, מעצם העובדה ששילם את החיוב נעשה בעלים על חיוביה, ללא הקנאת המפקיד וגם במקרה שלא העלה בדעתו להקנותה לו.
לפי זה נוכל להבין יפה את המשנה ואת מהלך הסוגיה. המשנה באופן פשוט דיברה על מקרה ששילם בפעל, ואז קונה את החיובים ממילא. בתחילת הגמרא, היא הביאה את הסברות שהמפקיד מקנה את הכפל לשומר, ולכן התקיף זאת רמי בר חמא וטען שהרי הכפל הוא דבר שלא בא לעולם (כהסבר הריטב"א בסוגיה שהמתקיף לה מתייחס לדברי הגמרא לעיל ולא למשנה כדעת רש"י). ר' יוחנן כתב דין עצמאי (לא על דברי המשנה) שהשומר זוכה בכפל גם כאשר אמר שרוצה לשלם. הגמרא ניסתה להקשות מדברי המשנה, אך הגיעה למסקנה ש"ליכא למשמע מיניה". ניתן לומר שהמשנה בעצם דיברה על שני חיובי כפל שונים ונפרדים ולכן מהרישא משמע משהו אחד ומהסיפא משהו אחר. ברישא דיברנו על שילם ממש ועל כך שקונה את הכפל מכח התשלום שלו, וזה דין אחד של קניית כפל. בסיפא דיברנו על מקרה שלא שילם בפעל, אך גם לא רצה לשלם, כי אם היה רוצה לשלם היה זוכה בכפל מכח הקנאת המפקיד.
לפי זה נוכל גם להבין מחלוקת ראשונים במקרה שיש עדים הפוטרים את השומר. כאשר יש עדים המעידים על שומר חינם שנגנבה בלא פשיעה, ובכל זאת אמר השומר "הריני משלם" סובר הריטב"א שיזכה בכפל גם במקרה זה. היות ואפילו כאשר חייב לשלם מקנה לו המפקיד את הכפל מכח זה שיכל להיפטר, ודאי שאם יכול להיפטר ומחייב עצמו יקנה לו המפקיד את הכפל.
אך הרשב"א חלק על כך וכתב שבמקרה זה אינו זוכה בכפל. והסביר שהיות והנפקד פטור מעיקר הדין, לא העלה המפקיד על דעתו כלל שישלם לו ולא הקנה לו. ועכשיו כשרוצה לשלם, אינו אלא כמוכר את הקנס, שזה דבר שאי אפשר לעשות, כדברי ר' אלעזר בירושלמי: "המוכר קנסיו לאחרים לא עשה ולא כלום".
ברצה לשלם המוכר לא העלה בדעתו את המקרה ולא מקנה לו. אך מדוע אם משלם בפעל לא יזכה בכפל? היות ואין עליו כלל חיוב לשלם, שכן יש עדים שפטור, יוצא שהתשלום שנותן הוא תשלום עצמאי מרצונו ללא חיוב כלשהוא ובעצם מהווה קניה של הקנס, שזה דבר שאי אפשר לעשותו. אך לפי הריטב"א, כל הדין תלוי בכך שהמפקיד מקנה לו את הכפל, ולשיטתו העלה המפקיד זאת בדעתו גם כן וודאי שנתרצה להקנות לו מלכתחילה גם באופן זה.
בבא מציעא - פרק שני שיטת הרמב"ם ב'אדם עשוי למשמש בכיסו'
בבא מציעא כא, ב; בבא מציעא כו, ב; בבא קמא קיח, ב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
