ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
לשולחן שבת – פרשת ויצא מתורתו של רבנו ה'אביר יעקב' - רבנו יעקב אבוחצירא זיע"א
חובת הזהירות בקדושת בית הכנסת
וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְכוּ' (בראשית כח יב). אֶפְשָׁר לִרְמֹז עַל בֵּית הַכְּנֶסֶת, דְּרָאָה יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁעֲתִידִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהִתְפַּלֵּל בָּהֶם, וְרָאָה שֶׁבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל מַטָּה יֵשׁ כְּנֶגְדָּן בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת מְכֻוָּנוֹת לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר ח"ב נט:) דְּכָל מְקוֹם קְדֻשָּׁה לְמַטָּה יֵשׁ כְּנֶגְדּוֹ לְמַעְלָה. וְהִנֵּה סֻלָּם גִּימַטְרִיָּא שְׁתֵּי פְּעָמִים 'הֵיכָל', לִרְמֹז עַל הֵיכָל שֶׁל מַטָּה וְהֵיכָל שֶׁל מַעְלָה, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, הוּא הֵיכָל כְּנֶגֶד הֵיכָל, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ לְקַבֵּל תְּפִלּוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אַחַר כָּךְ וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, לְקַבֵּל הַתְּפִלָּה:
הקב"ה יושב בביהכנ"ס המכוון כנגדו לקבל התפילה
וְאֶפְשָׁר דְּלָזֶה רָמַז הַנָּבִיא (חבקוק ב כ) 'וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ', בָּא לְהַזְהִיר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁיִּכָּנְסוּ לְהֵיכַל מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁהִיא בֵּית הַכְּנֶסֶת, יֵדְעוּ וְיָבִינוּ שֶׁיֵּשׁ בֵּית כְּנֶסֶת מְכֻוֶּנֶת כְּנֶגְדָּהּ לְמַעְלָה שֶׁבָּהּ יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַבֵּל הַתְּפִלָּה. וְעַל זֶה צְרִיכִים לְהִתְנַהֵג בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה, וְיֵבוֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ וּרְעָדָה תֹּאחֲזֵם, שֶׁלֹּא יָשִׂיחוּ שִׂיחַת חֻלִּין וְלֹא יִתְעַסְּקוּ בְּשׁוּם דָּבָר אֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה זוּלַת בִּתְפִלָּה בְּכַוָּנָה מְכֻוֶּנֶת:
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ', 'הַס' גִּימַטְרִיָּא 'הֵיכָל', וְעוֹד, 'מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ' רָאשֵׁי תֵּבוֹת גִּימַטְרִיָּא 'הֵיכָל'. וְהַכַּוָּנָה, 'וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ', דְּהַיְנוּ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים בַּהֵיכָל שֶׁהִיא בֵּית הַכְּנֶסֶת הָרָמוּז בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת 'מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ', כֵּיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב בַּהֵיכָל שֶׁכְּנֶגְדּוֹ לְמַעְלָה, הַתְקֵן עַצְמְךָ לְמַה שֶּׁרָמוּז בְּהֵיכָל שֶׁהוּא 'הַס' גִּימַטְרִיָּא שֶׁל 'הֵיכָל', דְּהַיְנוּ הַס שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר שׁוּם דָּבָר זוּלָתִי הַתְּפִלָּה, וְזֶהוּ שֶׁסָּמַךְ לָזֶה 'תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק' (שם ג א):
(מחשוף הלבן פרשת ויצא)
מורא בית הכנסת והשכמה לתפילה
בְּרֵאשִׁית (בראשית א א). אוֹתִיּוֹת 'בֵּית רֹאשׁ', לִרְמֹז עַל בַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁצָּרִיךְ לְהִזָּהֵר לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב לְבֵית הַכְּנֶסֶת מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, כִּי הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לְכַפָּרַת עֲוֹנוֹתָיו וּלְקַבָּלַת תְּשׁוּבָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַתְּפִלָּה בִּמְקוֹם קָרְבָּן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד ג) 'וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ'. וְיוֹתֵר מִזֶּה אָמְרוּ (ברכות לב:), דִּגְדוֹלָה תְּפִלָּה יוֹתֵר מִן הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א טו) 'גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה'. וְכֵיוָן שֶׁכָּל כָּךְ גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל תְּפִלָּה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁלֹּא יְבַטֵּל שׁוּם תְּפִלָּה:
יזהר במורא בית הכנסת
וְיִשְׁמֹר כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ ז"ל בְּעִנְיְנֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה עָלָיו מוֹרָא בֵּית הַכְּנֶסֶת לְפִי שֶׁהַשְּׁכִינָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְכֵיוָן שֶׁהַשְּׁכִינָה שָׁם צָרִיךְ לִהְיוֹת עָלָיו מוֹרָא הַשְּׁכִינָה שֶׁלֹּא יְדַבֵּר שָׁם דִּבְרֵי חֹל רַק דִּבְרֵי תְּפִלָּה. גַּם יְטַהֵר מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה בַּלֵּב הִיא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא יג) 'וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם'. לָכֵן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ פָּנוּי מִכָּל מַחֲשָׁבָה, כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, וְלֹא יְדַלֵּג שׁוּם תֵּבָה וְיַעֲנֶה כָּרָאוּי, וְיַחְשֹׁב בְּלִבּוֹ כִּי לֹא נִבְרָא כִּי אִם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיִנְהֹג קְדֻשָּׁה יְתֵרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת:
יהיה מעשרה ראשונים בבית הכנסת
וְגַם כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מַקְדִּים לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִהְיוֹת מֵעֲשָׂרָה רִאשׁוֹנִים, שֶׁגָּדוֹל שְׂכַר עֲשָׂרָה רִאשׁוֹנִים כִּדְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (ברכות מז:). וְגַם כֵּן צָרִיךְ לְהִתְאַחֵר שֶׁלֹּא לָצֵאת מְהֵרָה מִבֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִרְאֶה עָלָיו כְּמַשּׂאוֹי. וְזֶה רָמוּז גַּם כֵּן בְּמִלַּת בְּרֵאשִׁית, בְּרֵאשִׁית כְּמַשְׁמָעָהּ שֶׁיִּהְיֶה רִאשׁוֹן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְהִיא נַמִי אוֹתִיּוֹת 'בִּשְׁאֵרִית', דְּהַיְנוּ דְּצָרִיךְ לְהִשָּׁאֵר מֵהָאַחֲרוֹנִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. וּבַעַל הַתְּשׁוּבָה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בָּזֶה יוֹתֵר:
(גנזי המלך, תיקון התשובה אות יא)
ההכנה לתפילה
בְּרֵאשִׁית (בראשית א א) רָאשֵׁי תֵּבוֹת 'שְׁמֹר רַגְלְךָ בַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֹהֶל יְהֹוָ"ה'. רֶמֶז לְמַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (ברכות כג.) עַל פָּסוּק (קהלת ד יז) 'שְׁמֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים', שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּבְדֹּק נְקָבָיו קֹדֶם שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה גּוּפוֹ נָקִי, כִּי אֵין רָאוּי לָבוֹא אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת לְפָנָיו בְּגוּף מָלֵא סִרְחוֹן. וְזֶה דָּבָר גָּדוֹל הוּא וּגְרָמָא לְטַהֵר הַמַּחֲשָׁבָה וְהַגּוּף:
וְכַמָּה הִגְדִּילוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל מַעֲלַת הַמְקַיֵּם דָּבָר זֶה, וְאָמְרוּ (שם טו.) כָּל הָעוֹשֶׂה כָּךְ כְּאִלּוּ הִקְרִיב קָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כו ו) 'אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ ה''. וְגַם כֵּן דָּרְשׁוּ 'שְׁמֹר רַגְלְךָ', זֶה הַיֵּצֶר הָרָע הַמֻּרְגָּל בְּךָ (ראה זוהר ח"ב נב:). וְהִנֵּה אַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר מִיֵּצֶר הָרָע בְּכָל עֵת, בְּיוֹתֵר צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה שֶׁיֵּצֶר הָרָע דָּבֵק בּוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וּמֵבִיא לוֹ עֵצוֹת מֵרָחוֹק וּמַטְרִידוֹ בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם. וְהָאָדָם הַשָּׁלֵם צָרִיךְ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לְטַהֵר מַחְשְׁבוֹתָיו, וּלְפַנּוֹת דַּעְתּוֹ מִכָּל עִסְקֵי הָעוֹלָם, וְלַחְשֹׁב רַק בַּעֲבוֹדַת ה', וְלֵידַע שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ לְפָנָיו. וּלְפִיכָךְ שָׁנִינוּ בַּמִּשְׁנָה (ברכות ל:) חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם. וּפְנִיּוּת הַמַּחֲשָׁבָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה דָּבָר גָּדוֹל הוּא זֶה, וְזֶה הוּא עִקַּר הַתְּפִלָּה:
עוֹד יֵשׁ לְפָרֵשׁ 'שְׁמֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ', דְּצָרִיךְ הָאָדָם בִּשְׁעַת הֲלִיכָתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁיֵּלֵךְ בִּזְרִיזוּת לְהַרְאוֹת חִבּוּב הַמִּצְוָה, וּבִשְׁעַת יְצִיאָתוֹ מִמֶּנָּה יֵלֵךְ בְּמָתוּן כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה שֶׁהָיְתָה עָלָיו כְּמַשּׂאוֹי:
עוֹד, 'שְׁמֹר רַגְלְךָ', שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְכַוֵּן רַגְלָיו בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּתְפִלָּה כְּאִלּוּ הֵם רֶגֶל אֶחָד לְהִדַּמּוֹת לַמַּלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל א ז) 'וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה' (שם י:). וְהִנֵּה בַּעַל תְּשׁוּבָה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּכָל זֶה, לִבְדֹּק נְקָבָיו קֹדֶם הַתְּפִלָּה, וּלְהָסִיר יֵצֶר הָרָע מִמֶּנּוּ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, וּלְכַוֵּן גַּם כֵּן אֶת רַגְלָיו בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. וּבָא הָרֶמֶז עַל נָכוֹן בְּרֵאשִׁית הָרוֹמֵז לַתְּשׁוּבָה כָּרָאוּי, אַתָּה בַּעַל תְּשׁוּבָה שְׁמֹר רַגְלְךָ בַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֹהֶל הֲוָיָ"ה:
שיטהר מחשבותיו בעמדו בתפילה
עוֹד, בְּרֵאשִׁית מֵעִנְיָן הַנִּזְכַּר רָאשֵׁי תֵּבוֹת בִּשְׁעַת תְּפִלָּה שִׂים רַעְיוֹנֶיךָ אֶל הֲוָיָ"ה. שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְטַהֵר מַחְשְׁבוֹתָיו בְּיוֹתֵר בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, שֶׁעִקַּר הַתְּפִלָּה הִיא הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי הִיא נִקְרֵאת (תענית ב.) 'עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב', שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא יג) 'וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם'. וְכֵיוָן שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ תְּלוּיָה בַּלֵּב, אִם לֹא יְפַנֶּה מַחְשְׁבוֹתָיו מִכָּל הִרְהוּרֵי הַבְלֵי הָעוֹלָם וְיִהְיֶה לִבּוֹ פָּנוּי כִּי אִם לַתְּפִלָּה, נִמְצֵאת תְּפִלָּתוֹ בְּטֵלָה, כִּי הַלֵּב שֶׁהוּא הָעִקָּר הֲרֵי הוּא בָּטֵל וּמְבֻטָּל. וְהִנֵּה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, כְּשֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם יִרְאֶה סַמְיוּת עֵינֵי הָאָדָם הַמְחַשֵּׁב בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, כִּי אוֹתָם מַחֲשָׁבוֹת אֵין בָּהֶם שׁוּם תּוֹעֶלֶת לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ, כִּי הֲלֹא תִּרְאֶה אוֹתָם הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁמֵּבִיא לוֹ יֵצֶר הָרָע בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה כְּבָר כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה בָּאוּ לוֹ מַחֲשָׁבוֹת אֵלֶּה וְלֹא הוֹעִיל בָּהֶם כְּלוּם, וּמַה יִתְרוֹן יֵשׁ בָּהֶם בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה:
מחשבותיו בעסקיו לא מועילים לו כלום
וְעוֹד יִתְבּוֹנֵן הָאָדָם כִּי כָּל מַה שֶּׁיַּחְשֹׁב הָאָדָם בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם וּבְמַשָּׂאוֹ וּבְמַתָּנוֹ לֹא יוֹעִיל כְּלוּם, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בְּיָדוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (שם ח יח) 'וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל', וְתַרְגּוּם אוּנְקְלוּס 'אֲרֵי הוּא דְּיָהֵב לָךְ עֵצָה לְמִקְנֵי נִכְסִין'. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (מו"ק כח.), בְּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי לָאו בִּזְכוּתָא תַּלְיָא מִלְּתָא אֶלָּא בְּמַזָּלָא תַּלְיָא מִלְּתָא. אִם כֵּן, כֵּיוָן שֶׁפַּרְנָסַת הָאָדָם תְּלוּיָה בְּיָדוֹ יִתְבָּרַךְ, מַה יּוֹעִילוּ מַחְשְׁבוֹתָיו, מַה שֶּׁגָּזַר ה' עָלָיו יַגִּיעַ לוֹ. וְכֵיוָן שֶׁיַּחְשֹׁב הָאָדָם דָּבָר זֶה תָּמִיד דְּהַכֹּל תָּלוּי בְּיָדוֹ יִתְבָּרַךְ, לֹא יָבוֹא לְהַרְבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם וַעֲסָקָיו, וּמִמֵּילָא אָתְיָא רְוָחָא, דְּבִשְׁעַת הַתְּפִלָּה יִמְצָא מַחֲשַׁבְתּוֹ טְהוֹרָה וּפְנוּיָה לַעֲבוֹדַת ה' דַּוְקָא:
וְזֶה הוּא כַּוָּנַת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי טז ג) 'גֹּל אֶל ה' מַעֲשֶׂיךָ וְיִכֹּנוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ', פֵּרוּשׁ כָּל מַעֲשֶׂיךָ שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם וּבַעֲסָקָיו תְּלֵה אוֹתָם בְּיַד ה', וְדַע כִּי הוּא הָעִקָּר מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה ה' הוּא שֶׁיִּהְיֶה, עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ, וְאָז 'וְיִכֹּנוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ', שֶׁבָּזֶה תִּמְצָא מַחְשְׁבוֹתֶיךָ פְּנוּיוֹת בִּשְׁעַת תְּפִלָּה:
וְהִנֵּה כְּשֶׁמֵּשִׂים הָאָדָם בִּטְחוֹנוֹ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיֵדַע כִּי הוּא הַמַּשְׁגִּיחַ בּוֹ וּמְפַרְנְסוֹ, גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עָלָיו וּמַזְמִין לוֹ פַּרְנָסָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה כג) 'הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ', פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁתַּשְׁלִיךְ עַל ה' יְהָבְךָ וּבוֹ תִּבְטַח כִּי הוּא הַזָּן אוֹתְךָ, אָז 'וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ'. אִם כֵּן, כֵּיוָן שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בְּיָדוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמַחְשְׁבוֹת אָדָם לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ בָּזֶה, לָמָּה לוֹ וְלַצָּרָה הַזֹּאת לְהַרְבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת וּלְהוֹסִיף דְּאָגוֹת, וּבִפְרָט בִּשְׁעַת תְּפִלָּה. לָכֵן בַּעַל תְּשׁוּבָה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּיוֹתֵר לְטַהֵר מַחְשְׁבוֹתָיו בִּשְׁעַת תְּפִלָּה, וּבָא הָרֶמֶז עַל נָכוֹן בְּרֵאשִׁית הָרוֹמֵז לַתְּשׁוּבָה כָּאָמוּר, אַתָּה בַּעַל תְּשׁוּבָה בִּשְׁעַת תְּפִלָּה שִׂים רַעְיוֹנֶיךָ אֶל הֲוָיָ"ה:
(גנזי המלך, תיקון התשובה אות לד-לה)
(נלקט ונערך ע"י ישיבת "אביר-יעקב", מכון "אור-לישרים" נהריה)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
